הקוראן סורה 19 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו שמונה ותשעים פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) אשר קרא אל ד' בסתר לאמר: אדוני! הן יבשו עצמי, וראשי כבד מזוקן;
(ג) ידעתי, אדוני, כי לא לשוא אפיל תחנתי לפניך.
(ד) צר לבי בזכרי מי מקרובי יירשני; כי אשתי עקרה. הבה לי זרע ברחמיך!
(ה) אשר יירש אותי ואת ברכת יעקב[4], וימצא חן בעיניך!
(ו) ויאמר המלאך: אנחנו מבשרים אותך בן ויקרא שמו יוחנן;
(ז) לא נקרא עוד איש בשם הזה עד הנה[5].
(ח) ויען: אדוני! איך יולד לי עוד בן, ואשתי עקרה, ואנכי שבתי ובאתי בימים?
(ט) ויאמר: כה אמר אלהיך: זה נקל ממני; הלא יצרתיך מאין בימי קדם!
(י) ויען: אדוני, תן לי אות! ויאמר: זה לך האות; שלשת ימים לא תוכל לדבר אל איש.
(יא) ויצא זכריה מחדרו, וידבר אל עמו במראה פניו לאמר: הללו את ד' בוקר וערב!
(יב) ונאמר אל יוחנן: יוחנן! חזק ואמץ בספר תורתנו!
(יג) ונאזרהו חכמה בעודנו נער.
(יד) וניתן בלבו לעשות הטוב ולחון דלים; ויהי ירא אלהים ומקשיב לאבותיו, ולא רם לבבו ולא מרה את פיהם.
(טו) שלום עליו ביום הולדו ושלום ביום מותו ושלום ביום הקיצו מעפר!
(טז) הזכיר נא בספרך[6] את מרים[7] בהפרדה ממשפחתה ותלך אל מקום מזרח השמש[8]!
(יז) ותסר את צעיפה; ונשלח אליה את רוחנו[9] בדמות איש טוב מראה.
(יח) ותאמר: שמתי מבטחי באל הרחמן, אם ירא אלהים אתה[10]!
(יט) ויאמר: שלוח אני מאת אדונך לתת לך בן טהור!
(כ) ותען: איך יהיה לי בן ואיש לא נגע בי, וגם לא זונה אנכי?
(כא) ויאמר: כה אמר אדונך: זה נקל ממני.
(כב) אשימו לאות לבני האדם, ורחמים מאתי. ויהי כן.
(כג) ותהר ותלך לה אל מקום בדד.
(כד) ויאחזוה חבלי לידה תחת גזע התמר; ותאמר: לו מתי ונשכחתי מלב!
(כה) ויקרא אליה קול תחתיה[11]: אל תתאבלי! הן שם אל תחתך נחל מים[12].
(כו) אחזי בגזע התמר ויפלו עליך תמרים לרב!
(כז) אכלי ושתי ותאורנה עיניך; ואם תפגעי באיש אחד,
(כח) אמרי: נדרתי לאל הרחמן צום ולא אדבר היום אל כל איש[13].
(כט) וישתאו לה האנשים בשאתה את הילד ויאמרו: הן דבר נפלא עשית!
(ל) אחות אהרון[14]! אביך לא היה בליעל, ואמך לא היתה זונה!
(לא) ותבט אל הילד[15]; ויאמרו: איך נדבר אל ילד רך וקטון?
(לב) ויאמר הילד: אני עבד ד'; הוא נתן לי כתב[16] וישימני לנביא.
(לג) ויצו אתי את ברכתו בכל אשר אהיה, ויצוני להתפלל אליו ולחון דלים כל ימי חיי.
(לד) שלום על יום הולדי ושלום על יום מותי ושלום על יום הקיצי מעפר.
(לה) זה ישו בן מרים[17]; דברי אמת, גם אם הם[18] מריבים בו.
(לו) לא לאלהים להוליד בן; חלילה לו! אם יגזר אומר ויאמר: יהי! ויהי.
(לז) ד' הוא אדוני ואדונכם; אך אותו עבדו! זאת הדרך הישרה.
(לח) אך מפרידי הדת יריבו בה; אוי לבוגדים בבוא היום הנורא!
(לט) השמיעם את דברי[19] והראם את יום שובם אלינו, כי גדולה שגגת הבוגדים ביום הזה,
(מ) והזהירם על יום אידם כי נכון דברי; אך הם בחשכה יתהלכו ולא יאמינו.
(מא) אנחנו יורשי הארץ וכל אשר עליה; ואלינו ישובו כל הדברים.
(מב) הזכיר נא בספרך את אברהם כי צדיק ונביא היה!
(מג) באמרו אל אביו: הלא אתה עובד את אשר לא ישמע ולא יראה ולא יוכל להיטיב[20]?
(מד) אבי! באה אלי תורה אשר לא באה אליך; לך אחרי ואדריכך במעגל טוב!
(מה) אבי! אל תעבד את השטן, כי השטן מרד באל הרחמן!
(מו) אבי! יראתי פן יקרה אותך עונש מאת האל הרחמן, ותהיה מחברת השטן!
(מז) ויען אביו: התמאס באלהי? אברהם! אם לא תחדל, ארגמך באבנים; צא מאתי!
(מח) ויאמר אברהם: שלום עליך! אבקש רחמים עליך מאת אדוני, כי חנון הוא לי[21].
(מט) הן אעזב אתכם ואת האלילים אשר אתם עובדים מבלעדי אל. אני אקרא אל אלהי, ותפלתי לא תהיה שוא.
(נ) אחרי עזבו אותם ואת אשר עבדו מבלעדי אל, וניתן לו את יצחק ואת יעקב ונשימם לנביאים.
(נא) ונריק עליהם את רחמינו, וניתן להם דברים צדיקים ונשגבים.
(נב) הזכיר נא גם את משה בספרך, כי איש חסיד היה, שליח ונביא!
(נג) הן קראנוהו מימין ההר[22], ונקרבהו אלינו באהבה.
(נד) ונשים ברחמינו את אהרן אחיו לנביא.
(נה) הזכיר נא גם את ישמעל בספרך, כי נאמן היה בדבריו, שליח ונביא!
(נו) הוא צוה את ביתו להתפלל ולחון דלים ויפק רצון מד'[23]
(נז) הזכיר נא גם את אדריס[24] בספרך, כי צדיק ונביא היה!
(נח) ונרוממהו על במתי על[25].
(נט) אלה הנביאים מבני אדם אשר חנן אותם אלהים, ואשר חמלנו עליהם, עם נח ודורו, עם אברהם וישמעאל, וננחה אותם ונבחר בהם. בהקרא אליהם אותות אדונך הרחמן, השתחוו ארצה ויורידו דמעות.
(ס) ויקם אחריהם דור אנשים אשר מאסו בתפלה וילכו בשרירות לבם, ויושלכו אל אש הגהינם;
(סא) זולתי השבים מפשעם ומאמינים ועושי טוב; אלה יבואו אל גן העדן ולא יעשה להם עול.
(סב) אלהים הכין לעבדיו את גן העדן בסתר[26], ולא יפיר את דברו.
(סג) לא ישמעו שם דברי ריק כי אם דברי שלום; שם ימצאו את טרפם בוקר וערב.
(סד) אלה הגנות אשר נוריש את עבדינו, את התמימים.
(סה) איננו יורדים ארצה כי אם ברצון אדונך[27]; לו כל אשר בידינו וכל אשר יבוא אחרינו וכל אשר ביניהם[28]; ואדונך לא ישכח מאומה.
(סו) הוא אדון השמים והארץ וכל אשר ביניהם; עבדוהו והתחזקו בעבודתו! האתה יודע דבר אשר יערוך לו?
(סז) בן אדם יאמר: האשוב ואחיה אחרי שכני עפר?
(סח) הלא יתבונן בן האדם, כי גם בראנוהו מאין בימי קדם?
(סט) חי אדונך! נקבץ אותם ואת השדים; אז נשיבם סביב לגיהנם והם כורעים.
(ע) ומכל דור נבדיל את האנשים אשר הוסיפו למרות את פי ד' מאחיהם.
(עא) כי מכירים אנחנו את האנשים אשר החלו למרות את פי.
(עב) אין איש מכם אשר לא יקרב אליו, אמת ונכון הדבר מאת אדונך.
(עג) אז נפדה את הצדיקים והבוגדים יכרעו על ברכיהם.
(עד) אם יקראו אליהם אותותינו הנגלים, יאמרו הבוגדים אל המאמינים: גורל מי משנינו טוב ונעים?
(עה) אך כמה דורות השחתנו לפניהם, גם אם גורלם טוב ונעים היה!
(עו) אמור: לכל התועה יוסיף אלהים על שנותיו,
(עז) עד תראינה עיניו את אשר הועד בו, אם בעולם הזה או בשעה האחרונה; אז ידעו למי חלק רע וחבלי שאול.
(עח) אלהים ירוממם את המישרים לכת.
(עט) שכר המעשים הטובים מאת אלהיך טוב מכל אוצרות התבל.
(פ) הראית את האיש האומר: הן יהיו לי הון וזרע לרב[29]!
(פא) היודע הוא את הנסתרות, או כרת ברית לאל הרחמן?
(פב) בלעדי! הן נכתוב את דבריו בספר ונמוד לו עונש גדול.
(פג) ננחילהו את אשר אמר, אך ערום ישוב אלינו.
(פד) גם עבדו אלהי נכר זולתי אל למען יעזרום.
(פה). אמנם מהרה יבגדו באשר עבדו ויתקוממו בהם.
(פו) הלא ראית בשלחנו את השדים להסית את הבוגדים?
(פז) לכן אל תבקש את רעתם, כי שמנו להם מועד.
(פח) ביום ההוא נקבץ את יראי ד' בכבוד,
(פט) ואת הבוגדים נשליך אל אש הגיהנם כבהמות יער.
(צ) לא יחבוש איש את מכתם; זולתי את הכורתים ברית לאלהים נרחם.
(צא) הם אומרים: אלהים הוליד בנים; מה גדול זדון לבם!
(צב) עוד מעט ויפתחו ארבות השמים, והארץ תבקע וההרים יפלו
(צג) יען כי ערכו לאלהים בנים, וזה לא נאה לו.
(צד) לא יקרב איש אליו מכל אשר בשמים ובארץ כי אם לעבדהו; הוא יכיל בחכמתו את כלם.
(צה) הוא יודע את מספרם, וביום התקומה ישובו אליו לבדם וערומים.
(צו) ואת המאמינים ועושי טוב ינחיל אלהים כבוד.
(צז) הן הקלנוהו[30] לך בלשונם, למען תבשר בו טוב את יראי ד', ותזהיר את הגוי הבוגד.
(צח) כמה דורות שחתנו לפניהם! התמצא עוד אחד מהם, או התשמע קול מדבר אחד מהם?
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון על שם מרים הנזכרת לקמן פסוק ט"ו.
- ^ נסתפקו מפרשי הישמעלים על הוראת האותיות האלה; ויש אומרים כי אלה דברי הסופר היהודי אשר היה לו למחמד, והוראתם: כה יעץ.
- ^ אבי יוחנן המטבל; עין לעיל חזון ג' ל"ב- נ"ב.
- ^ אשר אמר לו ד': ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך; בראשית כ"ה י"ד.
- ^ פה יראה הקורא, כי מחמד לא היה בקי בספרי תנ"ך, כאשר תמצא שמות אנשים הנקראים יוחנן בספר מלכים ב', כ"ה כ"ג; דברי הימים א' ג' ט"ז; עזרא ח' י"ב; ירמיהו מ' ח'.
- ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
- ^ אם ישו.
- ^ נשאה את פניה מזרחה למען התפלל.
- ^ את רוח הקודש.
- ^ כי לא תעשה עמי דבר רע.
- ^ הילד אשר במעיה.
- ^ כלומר תורתי תמלא את פני כל הארץ כמים השוטפים על כל גדותיהם.
- ^ אך לד' כל מחשבותי היום.
- ^ בלעג אמרו זאת: צנועה את מרים כאחות משה ואהרן. וקצת מפרשי הישמעלים עלו בסכלותם כל כך לאמר, כי מרים אחות משה ואהרן ומרים אם ישו גוף אחד היו!!!
- ^ למען יעיד על נקיונה.
- ^ את העוואנגעליאום.
- ^ מחמד מדבר אל אנשי מיכ"ה.
- ^ היהודים.
- ^ הקב"ה מדבר אל מחמד.
- ^ עיין מדרש רבא על ספר בראשית פרשה י"ז.
- ^ איתא במדרש רבא בראשית ל"ח על מאמר הכתוב: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא.
- ^ סיני.
- ^ איתא במדרש רבא ל"ח על מאמר: תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעל עשה תשובה.
- ^ זה חנוך; עיין בראשית ה' כ"ד וספר הישר שם.
- ^ העלינוהו חי השמימה; עיין מדרש ילקוט מ"ב על בראשית.
- ^ ממעל לארץ, ולא יראוהו בעודם חיים.
- ^ במאמר הזה יכון את היהודים ואת הנוצרים אשר בקשו ממחמד, כי יביא מלאכים אתו לקים את אמתת נבואתו.
- ^ העבר והעתיד וההוה.
- ^ עובד אלילים אחד ושמו אלאס אבן ויל לוה [וילוה] כסף ממאמין אשר שמו חבאב; ובבקש זה את נשיונו מאתו, ויאמר הלז: לא אשלם לך עד תכחש בדת מחמד! ובמאן זה לשקר בדתו באמרו כי ירא את עונש יום הדין, ויאמר הלז: אם כן, אאחר לשלמך עד הקיצך מעפר אחרי מותך; אז יהיה לי הון ועושר לרב למען שלם בו את נשיוני.
- ^ את הקורן, בגלותנו אותו בלשון ערבית.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).