ביאור:בבלי קידושין דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לישני בתראי [1] - קא משמע לן: הכא כתיב (דברים כד א) 'כי יקח [איש אשה ובעלה] - ולא שיקח את עצמו, והכא כתיב [2] [והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלחה' - ולא שישלח את עצמו.
תנו רבנן: "הרי את אשתי", "הרי את ארוסתי", "הרי את קנויה לי" – מקודשת; "הרי את שלי", "הרי את ברשותי", "הרי את זקוקה לי" – מקודשת. וליתנינהו כולהו כחדא [3]? תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו.
איבעיא להו: "מיוחדת [4] לי" – מהו? "מיועדת [5] לי" – מהו? "עזרתי" – מהו? "נגדתי" – מהו [6]? "עצורתי" [7] – מהו? "צלעתי" – מהו? "סגורתי" [8] – מהו? "תחתי" – מהו? "תפושתי" - מהו? "לקוחתי" – מהו? פשוט מיהא חדא, דתניא: 'האומר "לקוחתי" - הרי זו מקודשת משום שנאמר (דברים כד א) 'כי יקח איש אשה...'.
איבעיא להו: "חרופתי" – מהו? תא שמע דתניא: האומר "חרופתי" – מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה "חרופה". ויהודה הויא רובא דעלמא? הכי קאמר: האומר "חרופתי" מקודשת, שנאמר (ויקרא יט כ: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע) וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ [וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה], ועוד: ביהודה קורין לארוסה 'חרופה'. ויהודה ועוד לקרא [9]? אלא הכי קאמר: האומר "חרופה" ביהודה - מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה [10]. במאי עסקינן [11]?: אילימא בשאין מדבר עמה [12] על עסקי גיטה וקידושיה [13] - מנא ידעה מאי קאמר לה [14]? ואלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה - [15] אף על גב דלא אמר לה [16] נמי [17], דתנן [מעשר שני פ"ד מ"ז]: היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה [18] ולא פירש: רבי יוסי אומר: דיו; רבי יהודה אומר: צריך לפרש ואמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אמרי: לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה, ואי דיהיב לה ושתיק - הכי נמי [19]; הכא במאי עסקינן? - דיהב לה ואמר לה בהני לישני, והכי קא מיבעי ליה: הני לישני [20] - לקידושי קאמר לה [21] או דילמא למלאכה קאמר לה [22]? תיקו.
גופא [מעשר שני פ"ד מ"ז]: היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה, ונתן לה גיטה וקידושיה, ולא פירש: רבי יוסי אומר: דיו, רבי יהודה אומר: צריך לפרש. 1. אמר רב יהודה אמר שמואל: [23] והוא שעסוקין באותו ענין [24]; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: והוא שעסוקין באותו ענין. כתנאי: רבי אומר: והוא שעסוקין באותו ענין; רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר: אף על פי שאין עסוקין באותו ענין. ואי לאו דעסוקין באותו ענין [25] - מנא ידעה מאי קאמר לה [26]? אמר אביי: מענין לענין באותו ענין [27]. 2. אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אמר ליה רב יימר לרב אשי: ואלא הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין [28] לא יהא לו עסק עמהם [29] - אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל [30]? אמר ליה: אין הכי נמי.
'וכן בגירושין [31]: נתן לה גיטה ואמר לה "הרי את משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם",- הרי היא מגורשת: פשיטא [32]: 'נתן לה גיטה ואמר לה לאשתו "הרי את בת חורין"
- לא אמר ולא כלום [33]; אמר לה לשפחתו "הרי את מותרת לכל אדם" - לא אמר ולא כלום [34]; אמר לה לאשתו "הרי את לעצמך" – מהו?: מי אמרינן 'למלאכה [35] קאמר לה'? או דילמא לגמרי [36] קאמר לה? אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע, דתניא [צ"ל 'דתנן': גיטין פ"ט מ"ג]: גופו של גט שחרור: "הרי אתה בן חורין", "הרי אתה לעצמך"; השתא: ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה, כי אמר ליה "הרי אתה לעצמך" - לגמרי קאמר ליה, אשה - דלא קני ליה גופה - לא כל שכן?
אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לעבדו [37]: "אין לי עסק בך" – מאי? מי אמרינן: 'אין לי עסק בך' - לגמרי קאמר ליה [38]? או דילמא למלאכה קאמר ליה? אמר ליה רב נחמן לרב אשי - ואמרי לה רב חנין מחוזאה לרב אשי[39]: תא שמע: 'המוכר עבדו לעובד כוכבים - יצא לחירות [40],וצריך גט שחרור מרבו ראשון [41]; אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים [42]? - שלא כתב עליו אונו [43], אבל כתב עליו אונו - זהו שחרורו' [44];
היכי דמי אונו?
אמר רב ששת: דכתב ליה: "כשתברח ממנו [45] אין לי עסק בך" [46].
אמר אביי: המקדש במלוֶה [47] אינה מקודשת [48]; בהנאת מלוה [49] – מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית. האי 'הנאת מלוה' - היכי דמי?: אילימא דאזקפה [50]: דאמר לה "ארבע בחמשה" [51] - הא רבית מעלייתא הוא [52]!? ועוד: היינו 'מלוה' [53]! לא, צריכא: דארווח לה זימנא [54].
אמר רבא: '"הילך מנה על מנת שתחזירהו לי": במכר - לא קנה [55]; באשה - אינה מקודשת; בפדיון הבן - אין בנו פדוי; בתרומה - יצא ידי נתינה [56], ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות' [57]. מאי קסבר רבא? אי קסבר 'מתָנָה על מנת להחזיר שמה מתנה' - אפילו כולהו נמי! ואי קסבר 'לא שמה מתנה' - אפילו תרומה נמי לא!? ועוד: הא רבא הוא דאמר 'מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה', דאמר רבא:' "הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי", נטלו והחזירו –יצא, ואם לאו - לא יצא' [58]? אלא אמר רב אשי: [59] בכולהו קני [60], לבר מאשה: לפי שאין אשה נקנית בחליפין [61]. אמר ליה רב הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבא כוותיך: אמר רבא: [1] "תן מנה לפלוני
הערות
[עריכה]- ^ דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין
- ^ המשך הפסוק
- ^ למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי זימני
- ^ לשון 'והיו לבשר אחד' (בראשית ב כד)
- ^ לשון 'אשר לא יעדה' (שמות כא ח) שהוא לשון קידושין באמה העבריה
- ^ לשון אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב יח)
- ^ לשון 'עצרת': שתהא נאספת עמי לבית; ורבותי אמרו לשון 'כי אשה עצורה לנו' (שמואל א כא ו), ולא נהירא: דההיא 'עצורה' - ממנו קאמר, דהא אחימלך אמר לו לדוד: אם נשמרו הנערים אך מאשה, ודוד אהדר ליה 'אשה עצורה לנו - והננו טהורים
- ^ לשון ויסגור בשר (בראשית ב כא)
- ^ וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה
- ^ אבל מקרא ליכא למילף, דההוא יחוד בעלמא הוא, שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר, שאין קידושין תופסין בה; ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמאן דאמר בגיטין (מג,א): בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, דשייכי בה צד קידושין
- ^ בהנך לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא - היכי דמי
- ^ קודם לכן
- ^ וכן בהנך לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה
- ^ כלומר: אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין, היכי מקדשא ?הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה להתקדש לו
- ^ מה לי אי לא הוה לשון קידושין?
- ^ אפילו לא אמר לה מידי
- ^ אלא שנתן לה - קיימא לן דהוו קידושין, כרבי יוסי
- ^ או גיטה או קידושיה
- ^ דמקדשא, כרבי יוסי, דאמרינן: מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך
- ^ אבל השתא דפריש הנך לישני
- ^ אם לשון קידושין הן - נתקדשה
- ^ ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם - הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו
- ^ הא דקאמר רבי יוסי 'דיו' -
- ^ בדיבור עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה
- ^ כיון דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין
- ^ מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם לה שתתרצה; ואף על פי שדברו כבר בכך - הרי פסקו אותו עסק
- ^ שפסקו מלדבר בקידושין ממש, והיו מדברים בדברים אחרים, ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה, כמו: "כמה יש לך נדוניא"? ו"כמה שדות יש לך להתפרנס מהם"
- ^ בהלכותיהן
- ^ להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן
- ^ הא דהלכה כרבי יוסי - נימא נמי דלא יהא לו עסק עמהם? כלומר: מי שכיחא הא, או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין לאשה ואינו מפרש
- ^ כמו אמר מר: 'וכן בגירושין כו'
- ^ בניחותא
- ^ להתגרשה אם כתב לשון זה בגט, שאין זה לשון גירושין
- ^ 'הרי את מותרת' - לשון גירושין הוא, ולא לשון שחרור דשפחה: דאי בת חורין משוה לה - אינה מותרת לעבדים! אבל לשון גט הוא לאשה: שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו
- ^ שיהא מעשה ידיה שלה
- ^ אפילו להנשא
- ^ כנעני
- ^ אפילו לשחרור גופו ומותר בבת חורין
- ^ Note:'. 6 שמואל היה כהן היות ורב נחמן היה אחד מרבותיו של רבא, ורב אשי נולד כאשר רבא מת – או בקרוב לזמן זה - נרא
- ^ ואף על גב דקיימא לן (גיטין מד א): קונסין אותו לפדותו מן העובד כוכבים עד עשרה בדמיו, דאפקעיה ממצות
- ^ להתירו בבת חורין, משום דעובד כוכבים - גופו לא קני, דכתיב 'מהם תקנו' (ויקרא כה מד): אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה (שם לח,א)
- ^ שצריך גט שחרור
- ^ כשמכרו לעובד כוכבים
- ^ 'אונו - לשון שטר
- ^ מן העובד כוכבים
- ^ אלמא לשון שחרור הוא
- ^ דאמר "התקדשי לי במלוה שהלויתיך"
- ^ ד'קיחה' - משדה עפרון גמרינן: דיהיב מידי בשעת קידושין; ומלוה להוצאה ניתנה, וכבר הן שלה, ומעות אחרים היא חייבת לו
- ^ מפרש לה ואזיל
- ^ מעיקרא
- ^ והשתא אמר לה "התקדשי לי בזוז חמישי"
- ^ ואמאי קרי ליה הערמת רבית
- ^ שאף הזוז הזה כבר מחוייבת ועומדת
- ^ דארווח לה זמן הלואתו, ואמר לה: "התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך" או "[שהיית נותנת] לי"; ואפילו לאגר נטר לא דמי כלל; ואם פירש לה כך – מקודשת, והערמת רבית הוא דהויא, ולא רבית גמור: דלא קץ לה מידי, ולא מידי שקל מינה; וכל שכן אם מחל לה כל המלוה, ואמר לה "התקדשי לי בהנאת מחילה זו": דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה; אבל כי מקדש לה בעיקר המעות - לאו מידי יהיב לה, שכבר הם ברשותה והם שלה
- ^ כגון קרקע, דקיימא לן (לקמן כו,א) שהוא נקנה בכסף - אינו נקנה בכך, דלאו מידי יהיב ליה
- ^ ומוכרה לכהנים, והדמים שלו; ולקמן פריך 'ממה נפשך?'
- ^ לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו, והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו, ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה, ותנן בבכורות (כו,ב): כהנים המסייעים בבית הגרנות - אין נותנין להם תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן – חללו, ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב ח): שִחַתם ברית הלוי (מלאכי ב ח)
- ^ דהוה ליה גזל למפרע
- ^ ודאי
- ^ אמר רבא דקונה
- ^ והאי לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו