ספר הרקמה/שער טו

שער טו

זכרון מה שיקרה בפעלים ובשמות אשר תבאנה בהם אותיות הגרון

דע כי לאותיות הגרון ענינים מיוחדים ופנים אשר אינם לזולתם מן האותיות. וראיתי ראש הישיבה הפיתומי ז"ל (הוא ר"ס גאון) אומר בפרושו לס' יצירה (פ"ד ה"ג בכ"י ואיננו הנדפס) שיש לו בהם חבור שלם, אבל לא הגיע אלינו ולא ראיתיהו. ואני זוכר מזה בשער הזה כללים בקצרה, יורו על שאריתם בע"ה.

ואומר כי כאשר יהיה פ"א הפעל אחת מן אות הגרון, תהיה הפ"א ההיא בפעל העתיד נעה ברב המקומות, ותהיה אות העתידות נעה בפתח אע"פ שיהיה הפעל קל, אם תהיה תנועת הפ"א בפתח, או בסגול אם תהיה תנועת הפ"א בסגול. כמו "וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה" (בראשית יד ח), "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים" (בראשית לז כח), "וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם" (בראשית מ ה), "וַיַּחַנְטוּ" (בראשית נ ב), "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ" (ויקרא כד ח), "נַעַזְבָה נָּא" (נחמיה ה י), "וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה" (שופטים ז יג), "וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כז מא), "יַאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים" (שופטים טו יג), "אִם תַּאַרְגִי" (שופטים טז יג), "אַל תֶּחֱרַשׁ" (תהלים כח א), <עמ' 98> "אֶעֶנְדֶנּוּ" (איוב לא לו), "אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד" (בראשית מב כב), "וַיֶּחֶרְדוּ" (בראשית מב כח), "יֶהֶרְסֵם" (תהלים כח ה), "יֶהֶלְמֵנִי" (תהלים קמא ה). ויש שימלט ממנו הרבה מן המנהג הזה, ונוהג בנח הפ"א על העקר, ותונע אות העתידות פעם בפתח גדול ופעם בסגול, כמו "אוּלַי יַחְסְרוּן" (בראשית יח כח), "וַיַּעְקְבֵנִי" (בראשית כז לו), "עַתָּה יֶחְרְדוּ" (יחזקאל כו יח), "וַיַּעְקְשֵׁנִי" (איוב ט כ), "יַחְנְכֶנּוּ" (דברים כ ה), "וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ" (מ"א יח ו), "נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ" (שופטים יג טו), "וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה" (מ"א א ז), "וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ" (ישעיהו נג ב), "עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ" (הושע ה טו). ואם תהיה העי"ן דגושה, לא תהיה הפ"א ההיא הגרונית כי אם נחה לעולם, כמו "וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת" (בראשית יא ח), "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם" (שמות ז כד), "לְכָה וְנַעְבְּרָה" (ש"א יד א). וכן מה שיהיה מן הפעלים החולפים על דמיון הִפְעִיל ופ"א הפעל גרונית, תהיה נעה על הרוב בחולף ובעתיד, כמו "הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי" (תהלים ל ד), "אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי" (תהלים קב כה), "הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם" (תהלים קכט ג), "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ יב). וזה וזולתו ממה שדומה לו הוא ממה שמקבצים בו העברים בין שלש אותיות נעות, אף על פי שדבורם אינו בנוי על זה, ויקבצו גם כן בין שלש אותיות נעות במלה אשר תבאנה בה שתי אותיות דומות זו לזו, כאשר באר זה רבי יהודה בספר אותיות הסתר (עמ' 20 במהדו' דוקעס) ואמר שאינם מקבצים ביניהם בכל מלה נמלטת מהאותות הגרוניות ומהפגש הכפל. וכבר המצאנו אנחנו בספר הקרוב והישור מלות רבות קבצו בהם בין שלש תנועות, והמלות ההם נמלטות מאחה"ע ומאותיות הכפל, אלא שתנועת האות הגרונית ותנועת הכפל המונע [חובה], ותנועת האות אשר איננה גרונית ולא כפולה במלות ההם אשר הביאונום אנחנו ובזולתם הרבה איננה חובה, וע"כ היה קל עליהם לקבץ בהם בין שלש תנועות. ויש שתבא נחה על העקר, כמו "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ" (הושע ה ב), "הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ" (הושע ט ט), "וַייָ הֶעְלִים מִמֶּנִּי" (מ"ב ד כז), "תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים י א). ואם תהיה למ"ד הפעל גרונית תהיה עי"נו בעתידו אשר הוא דבק בכנוי הפעול בו נמשכת בקמץ על המנהג בכל יִפְעַל כאשר זכרנו בשער השמוש (עמוד 84) בזכרנו "וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה" (דברים כח ל) וזולתו, כי עתיד כל פעל שתהיה הלמ"ד שלו גרונית לא יהיה כי אם על יפעל בלא וא"ו, כמו יִשְׁלַח, יִשְׁמַע, יִקְרָא, "יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ" (משלי יח יב), וזה (בכינוי הפעול) כמו "וַיִּשְׁלָחֵהוּ… וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ" (בראשית לז יד-טו) "וַיִּקָּחֻהוּ" (שם פסוק כד), "אִם לֹא יִסְחָבוּם" (ירמיהו מט כ), "יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי" (מיכה ז ז), "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ" (תהלים קלז ה), "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן" (ש"ב יג טו), "יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ" (דברים לב יא).

והצווי לאחד ולרבים מאלה הפעלים כשהוא דבק בכנוי, יהיה במשך עי"ן הפעל בקמץ – "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי" (בראשית כג ו), "שְׁמָעוּנִי אַחַי" (דה"א כח ב), "וּבְקָעֵהוּ" (שמות יד טז), "קוּם מְשָׁחֵהוּ" (ש"א טז יב), "סְפָחֵנִי נָא" (ש"א ב לו). והיא ההקשה בצווי מכל יִפְעַל, אע"פ שלא תהיה הלמ"ד שלו גרונית, רצוני שתאמר נְשָקֵנִי, יְרָשֶהָ, לְבָשֵׁהוּ, נְשָׁקֵהוּ. ואם יהיה הפועל הזה ממה שיתכן לחסרו ויחסרהו, תשאר העי"ן על הקמצות, כמו "שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ" (מ"ב ד יט) "קָחֶנּוּ" (ירמיהו לט יב) "דָעֵהוּ" (משלי ג ו). ואם תהיה עי"ן הפעל גרונית, יהיה עתידו גם כן על יִפְעַל, כמו שָׁאַל – יִשְׁאַל, שָׁחַט – <עמ' 99> יִשְׁחַט, סָעֲדוּ – יִסְעַד, בָּחַן – יִבְחַן. וכאשר ידבק בכנוי הפעול תהיה העי"ן נמשכת גם כן, כמו "וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי" (ש"א כח טז), "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ" (שמות יג יד), "וַיִּשְׁחָטֵהוּ" (ויקרא ט טו), "יִסְעָדֶנּוּ" (תהלים מא ד), "וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי" (תהלים יח לו), "יִגְאָלֶנּוּ" (ויקרא כה מח), "וַיִּבְחָרֶךָּ" (ישעיהו מט ז) "יִסְחָבוּם" (ירמיהו מט כ). ואפשר שיניעו העי"ן בשבא ופתח וזה מעט, כמו "וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" (יחזקאל טז י), ויהיה בצווי הדבק בכנוי הפעול נמשך גם כן, כמו "סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה" (תהלים קיט קיז). "בְּחָנֵנִי יְיָ" (תהלים כו ב), "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי" (תהלים סט יט) (ראה לעיל 85), "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ" (בראשית לד י), "הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי" (ישעיהו מה יא). ואפשר שיהיה עתיד קצת מה שעי"נו גרונית על יִפְעוֹל, כמו "יֵאֹתוּ לָנוּ" (בראשית לד כב), "וְיִנְהֹם עָלָיו" (ישעיהו ה ל), "וּמָה אֶזְעֹם" (במדבר כג ח), ואפשר שיהיה "וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" קודם דבקו בכנוי אֶפְעוֹל, ויהיה אז "אֶנְעֲלֵךְ" על משפטו. ואם לא יהיה הצווי מן המין הזה דבק בכנוי ויהיה צווי לרבים, תהיה הפ"א פתוחה בעבור האות הגרונית, כמו "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א טז), "רַחֲקוּ מֵעַל יְיָ" (יחזקאל יא טו), "וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם" (בראשית יח ה), "טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם" (בראשית מה יז), "בַּחֲרוּ לָכֶם" (יהושע כד טו), "טַעֲמוּ וּרְאוּ" (תהלים לד ט), "לַחֲמוּ בְלַחֲמִי" (משלי ט ה), "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב כא), "וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם" (ירמיהו ו טז). ויש שיתדמה הצווי הזה מן הפעל הקל לצווי מן הפעל הכבד אשר עי"נו גרונית גם כן, וזה בעבור המנע דגשות בו, כמו אמרו "מַהֲרוּ לָלֶכֶת" (ש"ב טו יד), "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו מ א), בֵּאֲרוּ – מאמרו "וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת" (חבקוק ב ב). ומה שיהיה מן הפעלים אשר למ"דיהם גרוניות על דמיון פָּעַלְתְּ, או הִפְעַלְתְּ בשבר הה"א, או הֻפְעַלְתְּ בקבוץ הה"א בדבר עם הנקבה, כמו "לֹא זָכָרְתְּ" (ישעיהו יז י) "וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת… וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים" (מ"ב ד ד), "אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי" (ירמיהו טו ו), "הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי אָרֶץ" (יחזקאל כז לג), הׇשְׁלַכְתְּ – בהשיב "הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ" (ישעיהו יד יט) אל לשון הנקבה, כי למ"ד הפעל ההוא תונע בפתח. ותהיה הת"ו אשר היא סימן הנקבה דגושה עוד, כמו "בַּייָ אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ" (ירמיהו ג יג), "וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ" (מ"א יד ג), "בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ" (ישעיהו נז י), "אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי" (ירמיהו יג כה), "הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד יד), "הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים" (יחזקאל כז לג), "וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ" (יחזקאל טז ד). והיא ההקשה גם כן בנִפְעַלְתְּ כמו "וְנִכְלַמְתְּ" (יחזקאל טז סא), ר"ל שתונע הלמ"ד בפתח, ויאמר בדבר עם הנקבה נִשְׁכַּחַתְּ, נִלְקַחַתְּ והדומה לזה. ואם תומר הת"ו בה"א נִפְעֲלָה בספור על הנקבה, תונע הלמ"ד עוד בפתח, אלא שהת"ו תהיה קלה, וזה הוא ההפרש אשר בין הדבור עם הנקבה ובין הספור עליה בדמיון הזה, ר"ל דגשות ת"ו הדבור עמה ורפיות ת"ו הספור עליה. כמו "וְנִשְׁכַּחַת צֹר" (ישעיהו כג טו), "וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת" (בראשית כ טז). וכבר פרשנו "וְנֹכָחַת" בתחלת ספר ההשגה והביאנו המופתים על בירור סברתנו זאת, והפלגנו בזה עוד בזולת הספר ההוא. וזה ההפרש אשר זכרנו בין הדבור עם הנקבה ובין הספור עליה, איננו כי אם בפעלים אשר למ"דיהם נצלות מן הרפיות. אבל הפעלים הרפויי הלמ"ד, אין הפרש בהם בין שני השערים, כאשר נאמר בדבר עם הנקבה: "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג), "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית" (ירמיהו לא ג), ונאמר בספר עליה: "כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ" (דה"א יד ב). אך "וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (בראשית ל טו) הוא מקור עטוף על מקור [ והוא "קַחְתֵּךְ", כמו <עמ' 100> "וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" (מלאכי ב יג) אשר הוא גם כן מקור עטוף על מקור], ר"ל "פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה". והלמ"ד מכל אחד מהם פ"או, והוא אם כן מקור שלם. ואמרו "וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר" (ירמיהו יז כג) מקור חסר, והת"ו בשניהם נוספת לבלי תמורת דבר כאשר היא ב"בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב) וזולתו, אלא שהת"ו ב"קַחַת מוּסָר" אפשר שתהיה לתמורת החסרון, וכאשר השיבו אליו ב"וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" וב"וְלָקַחַת רָצוֹן" מה שהיה חסר ממנו, השאירו התמורה ההיא כאשר היתה שלא ישתנה המקור, כאשר אמרנו שהם עושים כן בפעלים בעלי הכפל, ר"ל ב"יָסֹב אֹתוֹ" (מ"א ז כג), "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר" (יהושע ו יד), וב"יֻכַּת שָׁעַר" (ישעיהו כד יב), "וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ" (מיכה א ז) והדומה להם. כי כל אחד מן "יָסֹב" ו"יֻכַּת" חסר אחד מכפליו, והעקר בהם יִסְבֹּב ויֻכְתַּת, וכאשר חסרו הכפל האחד מכל אחד מהם, המירו ממנו מה שעומד במקומו בהשלמת הבנין, ב"יָסֹב" הנח הרפה המוסף אחר היו"ד, וב"יֻכַּת" דגשות הכ"ף – כי ממנהג העבריים התמורה בשני המינים האלה – על דעת רבי יהודה. אבל אנחנו יש לנו בדגשות הזאת סברא אחרת, אתה עתיד לראותה בשער ההבלעה (לקמן שער כב). אך כאשר השיבו אל כל אחד מן "יָסֹב" ו"יֻכַּת" מה שחסר ממנו, באמרם "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר", "וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ", ר"ל כאשר השיבו בי"ת יִסְבּוֹב ב"וַיָּסֹבּוּ" והבליעוה, ות"ו "יֻכַּת" ב"יֻכַּתּוּ והבליעוה, השאירו הנח המומר בו ב"יָסֹב" באמרם "וַיָּסֹבּוּ", והדגשות המומר בה ב"יֻכַּת" באמרם "יֻכַּתּוּ", אע"פ שהשיבו אל כל אחד מהם בהבלע מה שהיה חסר ממנו, וסרה ממנו העלה המחייבת להוספת התמורה. ועשו העבריים זה שלא ישתנה הפעל העתיד, ר"ל שיהיה פעל הרבים בנוי על פעל האחד שוה לו בלי הפרש ביניהם באיכות המשגת לפ"א, כאשר היה זה כן בכל הפעלים העתידים מזולת המין הזה. וזה ממעשה העבריים ומנהגם, והוא דומה למה שעושים הערב. וכבר נהגו בכמו זה והדומה לו בזולת המין הזה, וכבר זכרנו אנחנו זה עליהם בזולת החבור הזה לצורך שהביאנו אליו ביותר באור מן הדברים האלה, וכל זה קורה בשער (?).

ועתה נשוב אל מה שהיינו עוסקים בו. ונאמר כי משקל "לָקַחַת" על מה שקדם מן הבאור – פָּעֶלֶת בהקל, על דמיון "עָלֶמֶת" (דה"א ו מה) שם עיר, והפתח בהקו"ף הוא בעבור החי"ת. ומשקל צַדֶּקֶת מאמרך "בְּצַדֶּקְתֵּךְ" – פַּעֶּלֶת בדגשות על דמיון "דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים" (ישעיהו ל ו). ומה שיהיה מהפעלים האלה אשר הלמ"ד שלהם גרונית על משקל פּוֹעֵל, יכשר בעי"נו הנעתה בפתח, כמו "לְרֹקַע הָאָרֶץ" (תהלים קלו ו), "רֹגַע הַיָּם" (ישעיהו נא טו), "בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב" (ישעיהו מג א), וְשֹׁסַע שֶׁסַע" (ויקרא יא ז). ויש שיקרה זה במה שאין הלמ"ד שלו גרונית, והוא מעט, כמו "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת" (דברים לב כח). ואפשר שיונע בצרי מה שהלמ"ד שלו גרונית על עקרו ותתחדש בין העי"ן ובין הלמ"ד תנועה בפתחות בעבור האות הגרונית, כמו אמרו "כִּי שֹׁמֵעַ" (תהלים סט לד), "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה טז), ותקרה התנועה הזאת גם כן במה שהוא על זולת דמיון פּוֹעֵל מה שהלמ"ד שלו גם כן גרונית, כמו אמרו "מְנַגֵּחַ יָמָּה" (דניאל ח ד), "מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד" (ישעיהו כב כב), "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (תהלים קד יט), "וְרָצַע… בַּמַּרְצֵעַ" (שמות כא ו). ומה שיהיה על דמיון פֹּעֶלֶת כמו "סֹכֶנֶת" (מ"א א ד) ממה שהלמ"ד שלו גרונית, תונע העי"ן והלמ"ד שלו בפתחות, כמו "וְרִבְקָה שֹׁמַעַת" (בראשית כז ה), <עמ' 101> "לְגֶפֶן סֹרַחַת" (יחזקאל יז ו) "וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע" (ויקרא יא ג). ומה שהוא על מִפְעֶלֶת מהשער הזה, כמו "כִּי מִשְׁמֶרֶת" (ש"א כב כג), תהיה עי"נו ולמ"דו פתוחות גם כן, כמו "רֹקַח מִרְקַחַת" (שמות ל כה), "וְאֵין מִשְׁלַחַת" (קהלת ח ח). ואם תהיה הפ"א מהדמיון הזה גרונית תפתח המ"ם בו, כמו "אֶל הַמַּהְפֶּכֶת" (ירמיהו כט כו), "לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת" (נחמיה י לד), "כָּל מַחְמֶצֶת" (שמות יב כ), "מַרְחֶשֶׁת" (ויקרא ב ז) [נ"א: מַחְרֶשֶׁת]. ואם תפול אות ההודעה או האות אשר יעתיקו תנועתה אליה בחסרה על אות גרונית, תמנע האות ההיא הגרונית מהדגשות, ותונע אות ההודעה או האות אשר נעתקה אליה תנועתה בקמצות, כאשר לא תהיה האות ההיא הגרונית חי"ת, כמו אמרו "שְׁנֵי הָעֹמֶר" (שמות טז כב), "הָאֵפֹד" (שמות כח ו), "הָעֶבֶד הָעִבְרִי" (בראשית לט יז), "הָעֹלָה הִיא" (קהלת ג כא), "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה" (במדבר יב ג), "לָאֶחָד" (שמות טז כב), לָאֵפֹד (שמות כה ז), לָאִישׁ}} (בראשית מג ו), בָּאֵשׁ, הָהָר, בָּהָר. ואפשר שיניעו קצתו בפתח וזה מעט, כמו "הַעִוְרִים", "עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר" (איוב כט טו). ובמסורת: "הָעִבְרִים" קמץ, "הַעִוְרִים" פתח (כל סמייא פתח, וכל יהודייא קמץ). אבל אם נפל אות ההודעה על חי"ת לא יניעוה כי אם בפתח בלבד, כמו "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה" (שמות יב ב), "הַשָּׂעִיר הַחַי" (ויקרא טז כא), "כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" (יהושע א יד). ואם תחסר אות ההודעה ונעתקה תנועתה אל מה שלפניה, תונע האות אשר נעתקה אליה התנועה בפתח גם כן, כמו "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב יב), "לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות כה ז), "אֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב" (ירמיהו טו ב), "לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז כו), "כַּחֶסֶד" (בראשית כא כג), "וְכַחוֹל אַרְבֶּה" (איוב כט יח). אלה הפתחין נעתקין אל האותות האלה מאות ההודעה החסרה, כי העקר בהם בְּהַחוֹל, וּלְהַחֹשֶׁן, לְהַחֶרֶב, לְהַחֹמֶשׁ, וּכְהַחוֹל, כְּהַחֶסֶד. והסגול נוהג המנהג הזה בכמו "גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (יהושע ו ב), "הַשָּׂעִיר הֶחָי" (ויקרא טז כ) "לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים" (נחמיה י לד), "יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת" (יחזקאל לג כד). ואם תחסר הה"א יעתיקו תנועתה אל מה שיש לפניה, כמו אמרו "אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת" (יחזקאל לג כז) "בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים" (יחזקאל מו ג), "לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת" (דה"ב ח יג), העקר בהם בְּהֶחֳרָבוֹת, בְּהֶחֳדָשִׁים, לְהֶחֳדָשִׁים. ואיזו אות שיהיה דינה שתונע בקמץ חטף, תהיה החטפות בה במכתב ובלשון יחד, או תהיה בלשון בלבד מבלי המכתב, ותהיה האות הסמוכה לה גרונית, יעתיקו הקמצות ממנה אל האות הגרונית ותונע היא בקמץ גדול, כי לא יתקדם הקמץ החטף פתח גדול אלא אם תהיה האות אשר הוא בה דגושה, כמו "וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות ב ב), יורה אותך על זה נָקְדָם למ"ד "לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר" (יחזקאל מז יב) בקמץ גדול, וזה בעבור החטף אשר אחריה, ועקרו שיהיה בחיריק, כמו "שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד ב). וכן העקר בקו"ף "קָסֳמִי נָא לִי" (ש"א כח ח), שיהיה בחיריק, והונעה בקמץ גדול, וזה בעבור החטף אשר אחריה אע"פ שהוא זר. ונקדם עוד וא"ו "וָחֳלָיִם רָעִים" (דברים כח נט) בקמץ גדול בעבור החטף אשר אחריה, ועקרו שיהיה שרק, כמו "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם" (ירמיהו יד ו). ונקדם מ"ם "וְאֵין מָעֳמָד" (תהלים סט ג) בקמץ גדול בעבור החטף אשר אחריה ואם הוא זר, כי אפשר שיפארו בקמץ חטף מן המלות מה שדעתם להניעו בשבא ופתח, כאשר בארתי (לקמן שער ל) בזכרי המלות הזרות. וכבר הכשרתי ב"וְאֵין מָעֳמָד" בספר הקרוב והישור פנים אחרים טובים גם כן. ועקר מ"ם "וְאֵין מָעֳמָד" להיות בפתח גדול כמו מ"ם "וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ" (ישעיהו כב יט). וכמו מה שזכרנו ממה שתעתק בו הקמצות אל האות הגרונית, אמרם "מַה תָּאֳרוֹ" (ש"א כח יד), היה המשפט להיות כמו "חָדְשׁוֹ" <עמ' 102> (מ"א ה ז), "עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְיָ" (עמוס ב ד), היה המשפט להיות כמו "כְּאָמְרָם אֵלָיו" (אסתר ג ד). וכמו זה: "בְּיוֹם בָּחֳרִי" (יחזקאל כ ה), "הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה" (מ"א כב לה), "עָרִים מָחֳרָבוֹת" (יחזקאל כט יב), ו"לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים" (דה"ב ט יח) – היה משפטו להיות כמו "שֵׁשׁ מָשְׁזָר" (שמות כו א), "אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה" (שמות כה מ), "וּמָקוֹר מָשְׁחָת" (משלי כה כו), "כִּי הָחֳלֵיתִי" (מ"א כב לד) – היה המשפט כמו "הָשְׁלַכְתִּי" (תהלים כב יא), "בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ" (ירמיהו יד ג), "וְלֹא הָכְלַמְנוּ" (ש"א כה טו). "מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ" (ירמיהו מ ז), "הָבְקְעָה הָעִיר" (ירמיהו לט ב). "יָעֳמַד חַי" (ויקרא טז י), "יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ" (עזרא י ח) – היה המשפט להיות החטף ביו"ד כמו "כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא ו טו), "לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (ש"א טו א) – המשפט שיהיה כמו "לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג כ), כי הוא קודם הסמכו אל הכנוי – "לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ" (שופטים ט ח). ואפשר שתונח האות הגרונית ותשאר הקמצות במקומה, כמו "וְעָלָה בָאְשׁוֹ" (יואל ב כ), "יַעֲלֶה בָאְשָׁם" (ישעיהו לד ג). ואמרו "רָחְבּוֹ" (שמות כה י) והניחו החי"ת ודגשו הבי"ת, ונאמר "וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד) ולא העתקה הקמצות אל החי"ת בעבור דגשות הת"ו, אע"פ שקמצות הה"א על דרך זרה כאשר זכרנו בשער המלות הזרות. ואפשר שמניעים בפתח מאותיות הגרון מה שעקרו להניע בשבא, כמו עי"ן "הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ" (איוב יח ד), כי היה עליהם השבא בו לכובד בעבור השבא אשר אחריו, וכמהו "מִמַּעַשְׂרוֹ" (ויקרא כז לא), "הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים כ א), "וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה" (דברים כט ד), "מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיהו יב ג), "בַּעַדְךָ" (ויקרא ט ז) "בַּעַדְכֶם" (איוב מב ח). וכזה קורה בה"א השאלה לדעת הנופלת על אות גרונית, ר"ל שיונע בפתח ואפשר שיניעוה בסגול, כמו "הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ב יד), וזה הוא ההפרש בין ה"א ההודעה ובין ה"א השאלה לדעת, ר"ל שה"א "הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל" פתח וה"א "הָעֶבֶד הָעִבְרִי" (בראשית לט יז) קמץ, והוא המנהג במה שדומה לו. וכמהו "הַעוֹדָם חַיִּים" (שמות ד יח), "הַעֶצֶב נִבְזֶה" (ירמיהו כב כח), "הַאֹרַח עוֹלָם" (איוב כב טו), "הַאַתָּה זֶה" (בראשית כז כא), "הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח" (נחמיה ו יא), "הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה" (במדבר לא טו). ובסגול: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי" (במדבר יא יב), "הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי" (איוב כא ד), "הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם" (יואל א ב), "הֶאָמֹר תֹּאמַר" (יחזקאל כח ט). וכן אם תהיה ה"א הִפְעִיל נופלת על אות גרונית והיה מקומה שבא, תנהג גם כן המנהג הזה מן הפתחות, כמו ה"א "הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק" (ישעיהו מה יג), "הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן" (ישעיהו ט ג). כי המשפט ב"הַעִירֹתִהוּ" להיות כמו "וַהֲשִׂמֹתִיהוּ" (יחזקאל יד ח) לולי העי"ן, והמשפט ב"הַחִתֹּתָ" להיות כמו "הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם" (מ"א יח לז) לולי החי"ת. וכבר טעה המשורר באמרו "הֲעִירוֹתָ וְחִדַּשְׁתָּ אֲהָבִים / וְהִלְהַבְתָּ והשקת קרבים", והניע הה"א בשבא ופתח. וכבר השיבותי עליו זה בעלומי בעת שלמדתי לפניו. ומה שיהיה מן ו"וי העטוף דינה להיות בשבא ונפלה על אות גרונית נעה בשבא ופתח, ולא יוכל הלשון להניע האות ההיא בשבא המוחל בו בעבור הנוע מה שלאחריה, ותונע הוא"ו ההיא בפתח, כמו "וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ" (ישעיהו מג כח), "וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי" (ישעיהו סג ו), "וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב י), "וַאֲמֹתְתֵהוּ" (ש"ב א י) (לעיל עמ' 51), העקר באלה והדומה להם להיות בשבא, ואם ענין רובם <עמ' 103> החליפה (העבר), כי ממנהגיהם שיניעו הוא"ו המורה על החליפה בשבא מוחל בה, כמו אמרו "וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב" (ישעיהו מג כח), "וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי… וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם" (ישעיהו סג ו), והעקר באלה הו"וין השבאיות הקמצות, כי ענין הפעלים האלה החליפה, והומרה הקמצות בשבא, כי פעמים רבות יהיה הפעל העתיד במקום החולף, וכאשר היה דעתם להיות הפעלים אשר ו"ויהם פתוחות בשבא, ונמנע זה לדוחק, הפכו השבא לפתח. וכבר בארתי זה יותר מהבאור הזה במחברת הקרוב והישור (לעיל 24 ולקמן פ' יח). והעלילה הזאת מכלל מה שלא הרגיש בו אדם זולתנו. ומה שהיה דינה מן ו"וי העטף להיות בשורק, כמו "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת" (דברים ה כט), "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם" (דברים ה א), "וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם" (מ"א יח כד) והדומה להם, והיה אחריה אות גרונית נעה בשבא ופתח, יומר השורק ההוא בפתח בעבור הכובד לבטא בו, כמו "וַעֲבַדְתֶּם" (שמות כג כה) "וַעֲבַרְתֶּם" (דברים יב י) "וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם" (מ"א יב ז) "וַאֲמַרְתֶּם" (בראשית מה ט) "וַאֲכַלְתֶּם" (שמות יב יא), "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ" (דברים ז יג) "וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ" (ויקרא ט ז) "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב ב), "וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ" (שופטים טז ה), "וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת" (ש"א ו ז), "וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ" (מ"א יז יב) "וַאֲכָלֻהוּ" (ירמיהו י כה) "וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם" (ירמיהו ה יד), הדין בו"וין האלה והדומה להם שיהיו בשורק, והיה כבד להניע מה שלאחריה בשבא ופתח עם האות הגרונית, ואלו לא היתה גרונית לא היה בה זה כבד אע"פ שתהיה מונעת בשבא ופתח, כמו שנאמר: "וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד" (יחזקאל כו כא), "וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ" (שופטים ה יב), וזולתם רבים. והלמ"ד שדינה להניע בחרק הנופלת על השבא, כמו למ"ד "לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר" (ישעיהו סא א), "לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג כ), "עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר" (קהלת ג ז) והדומה להם, כאשר תהיה האות השבאית אשר אחרי הלמ"ד גרונית מונעת בשבא ופתח, תונע הלמ"ד ההיא בפתח במקום החירק, כמו למ"ד "וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א), "לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ" (ישעיהו מט ט), "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית יז ח), "לַחֲטֹא בָהֵנָּה" (ויקרא ה כב), "לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל" (דה"ב כה ח), "לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי" (ש"א ב כח), "וְלַאֲבִיגַיִל" (ש"א כה יד), "הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם" (עמוס ד א). וזאת עוד היא עלת הפתח למ"ד "לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (בראשית לב ה), כי העקר באל"ף הזאת שתהיה מונעת בשבא ופתח, וכאשר רפתה נשארה הלמ"ד על פתחותה. וכך אני אומר בהפתח למ"ד "לַייָ אֱלֹהֵינוּ" (שמות ג יח), ובי"ת "אַךְ בַּייָ" (במדבר יד ט), וכ"ף "מִי כַּייָ אֱלֹהֵינוּ" (תהלים קיג ה). וכזה קרה עוד בבי"ת "בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי" (בראשית כט כז), מפני שהיא לסתם, ואלו היתה להודעה היתה הבי"ת קמוצה, כי היה עקרה להיות בְּהָעֲבֹדָה בקמצות הה"א, ואלו היו מפילים הה"א על מנהגם, היתה הקמצות נעתקת אל הבי"ת, כאשר קרה בבי"ת "כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט" (ישעיהו סו טז), ובי"ת "בָּהָר" (ישעיהו כה ו) וזולתם. וכן קרה בבי"ת "בַּעֲרוּץ נְחָלִים" (איוב ל ו), "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם" (במדבר טו יט), ובכ"ף "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" (במדבר כד ו), כי הם לסתם, אבל "בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (שה"ש ה טו) קמוץ הכ"ף בעבור שהיא להודעה, והעקר בו כְּהָאֲרָזִים בקמצות הה"א, וכאשר חסרה הה"א העתקה הקמצות אל הכ"ף, כי רוב דבריהם כן הוא, בחסרון הה"א הזאת. ואפשר שלא יחסרוה, כאשר נאמר "לְהָעָם הַזֶּה" (דה"ב י ז), "לְהַגְּדוּד" (דה"ב כה י), "לְהַמִּזְבֵּחַ" (דה"ב כט כז). ואפשר שיניעו קצת האותיות האלה אשר עקרם החירק בסגול, כמו "וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים" (דה"א טו כו), משפטו שיהיה בחירק, כמו "וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב" (ש"ב יא טז), ועוד "לֶאֱלִיָּתָה בָּנָיו" (דה"א כה כז). ואפשר שתונע בצרי, כל שכן אם תהיה אחריה אל"ף רפה, כמו <עמ' 104> "אִמְרוּ לֵאלֹהִים" (תהלים סו ג), "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל" (תהלים ס יד). ואפשר שיביאו הסגול במקום החירק אף אם לא תהיה שם אות גרונית, כאשר עשו ב"אַל תֶּמְחִי" (ירמיהו יח כג), "וְאַל תֶּמַח" (נחמיה יג יד). והוא שהעקר בהם תִּמְחֶה בחירק, ובא "וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי" (נחמיה יג יד) חסר, כמו "יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי" (איוב לג כא), אשר עקרו יכלה, והיה משפטו שתהיה הת"ו בחרק כמו "יִכֶל בְּשָׂרוֹ", או בצרי כמו "אַל תֵּפֶן" (במדבר טז טו), ות"ו "וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי" (איוב יז ז), ובא בסגול. אבל "אַל תֶּמְחִי" (ירמיהו יח כג), היו"ד בו תמורת הה"א במאמר רבי יהודה. אך הנעת הת"ו ממנו בסגול צריך לשום עלתה על הסברא הזאת שיאמר כי כאשר כבד עליהם השבר תחת הת"ו עם שבר הח"ת, המירוהו בסגול. ויתכן ב"אַל תֶּמְחִי" אצלי שיהיה חסר [ה"א] כמו "וְאַל תֶּמַח", ושתהיה בו היו"ד מוספת כאשר היא ב"הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קכג א), "הַהֹפְכִי הַצּוּר" (תהלים קיד ח), "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר" (תהלים קא ה), לא שתהיה תמורת הה"א אשר היא למ"ד הפעל כאשר אמר רבי יהודה. ולולא ש"תֶּמְחִי" חסר לא היו שמים בין הת"ו והמ"ם נח רפה, [אלא] שמוהו תמורת חסרון הלמ"ד ולא השגיחו על תוספת היו"ד, כי לא הוסיפוה אלא אחר שעבר דברם על התמורה.

וכאשר יבא הנִפְעַל בפעל שפ"או אות גרונית תונע הפ"א ההיא, כמו "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב" (תהלים יט יא), "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ" (מ"ב ג כג), "נֶעֶרְמוּ מַיִם" (שמות טו ח), "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" (משלי כז ו). ויש שתהיה נחה כשאר האותיות שאינם גרוניות, כמו "נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיהו מ יז), "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ" (ש"ב ז טז). ותנוח עוד לדוחק כאשר תהיה עי"ן הפעל ההיא דגושה, כמו "נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה" (תהלים עח נז). ומהענינים שמתיחדות בו האותיות הגרוניות שלא יהיו דגושות כי אם מעט, אבל החי"ת והעי"ן לא ידגשו אותם כל עקר.

ומה שיהיה מן השמות על דמיון פֹּעֶל מלעיל, כמו "שֹׁרֶשׁ יִשַׁי" (ישעיהו יא י), "חֹדֶשׁ יָמִים" (בראשית כט יד), ותהיה עי"נו גרונית, תפתח העי"ן ההיא. כמו תֹּאַר, צֹהַר, "וְיָכִין וְצֹחַר" (בראשית מו י), "כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (שמות כב טז), "אַבְנֵי שֹׁהַם" (שמות כה ז), "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב ג). על זה הולך השער, חוץ מאֹהֶל, "וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ" (ויקרא ח כג). וכן אם תהיה הלמ"ד שלו גרונית תפתח גם כן העי"ן, כמו רֹמַח, "וְרֹבַע הַקַּב" (מ"ב ו כה), "רֹקַח מִרְקַחַת" (שמות ל כה), "טֹפַח סָבִיב" (שמות כה כה), "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח" (ישעיהו א יד). ומה שיהיה מן השמות על דמיון אוֹצָר ושׁוֹפָר וחוֹתָם, ותהיה הלמ"ד שלו גרונית, תפתח בעבורה עי"ן השם ההוא, כמו כּוֹבַע, קוֹבַע. ואפשר שיבא בקמץ, כמו "כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָ֑ח" (איוב מא כא), וזה בעבור היותו באתנח. ודע כי כּוֹבַע וְקוֹבַע אצל ר' יהודה (ספר הנקוד דף 190) קמוצים כמו תּוֹתָח, אבל אנחנו לא ראינום בספרים אשר ראוי לבטוח בהם כי אם פתחין. אלא ש"וְכוֹבַע" בקצת המקומות מלעיל, והוא "וְכ֤וֹבַע נְחֹשֶׁת" (ש"א יז ה), "וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ" (ישעיהו נט יז); ובקצתם מלרע, והוא "מָגֵן וְכוֹבַע֙ תִּלּוּ בָךְ" (יחזקאל כז י), "כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָֽע" (יחזקאל לח ה). ובא "כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָֽע" קמץ מפני שהוא בסוף פסוק, אך "וְנָתַן קוֹבַ֥ע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ" (ש"א יז לח עי"ש) הוא 'מלרע ולית דכותיה', וכן "צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַ֔ע" (יחזקאל כג כד) 'מלרע ולית דכותיה'. ומה שהיה מן השמות על דמיון אֶרֶץ ותהיה הלמ"ד שלו גרונית, <עמ' 105> תפתח בעבורה עי"נו, כמו "זֶרַע רַב" (דברים כח לח), "צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח" (הושע ח ז), "בֶּצַע כֶּסֶף" (שופטים ה יט). ואם תהיה העי"ן גרונית תפתח הפ"א והעי"ן, כמו שַׁעַר, נַעַר, "בַּהַט וָשֵׁשׁ" (אסתר א ו), "סַף רַעַל" (זכריה יב ב), נַחַל, "רַחַב לֹא מוּצָק" (איוב לו טז) "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ" (הושע יב א), "מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ" (יונה ג ז) ומה שדומה לו. ואפשר שימלט מזה מעט זר ויבא על עקרו, כמו "פֶּטֶר כָּל רֶחֶם" (שמות יג ב), "מֵרֶחֶם מִשְׁחָר" (תהלים קי ג), "מֵרֶחֶם אִמּוֹ" (במדבר יב יב). אע"פ שאמרו "רַחַם רַחֲמָתַיִם" (שופטים ה ל), "הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם" (ישעיהו מו ג), "כָּל פֶּטֶר רָ֑חַם" (יחזקאל כ כו), "בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם" (בראשית מט כה) (והרי"ש קמוצה מפני ההפסק, מכלול קסח, על הלוך השער. וזה מן החזק שבמופתים והגדולה שבראיות כי שער משער אֶרֶץ. ומן הזר גם כן מן המנהג, אע"פ שהוא על עקר השער: "לֶחֶם אֱלֹהָיו" (ויקרא כא יז וכל לֶחֶם במקרא). וכבר נמלט ממנו גם כן זר והשיג שער: "צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), "וְדַם עֵנָב" (דברים לב יד), אמרו "וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן" (ויקרא יג י), "לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב" (ויקרא יג לו), אך "וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז כ) הוא על המנהג, וכל זה משער אֶרֶץ. ומה שהוא מן השמות על דמיון עָשָׁן ושָׁלָל, ותהיה עי"נו חי"ת, יבא פתח, כמו אַחַר ואַחַת ואַחַד. ואין המלות האלה מחברי שַׁעַר ונַעַר כאשר חשב ר' יהודה בשומו אותם זרות מהם בהיותם מלרע. ואין שַׁעַר וחבריו בנין בפני עצמו זולת בנין אֶרֶץ כאשר חשב עוד ר' יהודה, אבל הוא מבנין אֶרֶץ, אך הוציאו ממנו היות עי"נו גרונית, והראיה על זה אמרם "פֶּטֶר רֶחֶם" ו"רַחַם רַחֲמָתַיִם", אבל "רַחַם רַחֲמָתַיִם" הוא על הילוך השער בהעתק דמיון ארץ אליו בעבור האות הגרונית, אך "פֶּטֶר רֶחֶם" הוא על עקר השער, אלא שהוא זר מן ההלוך. וכבר באה מלה אחת זרה מאַחַד ואַחַת ואַחַר ואחר בהיותם פתחין ובאה קמוצה, והיא מָחָר, וראוי לחבר אליה "רָחָב הַזּוֹנָה" (יהושע ו יז), ולחבר אליה עוד רָחָב לזכר אשר לשון הנקבה שלו "אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" (שמות ג ח), והראיה על זה אמרם "רְחַב נֶפֶשׁ" (משלי כח כה), כי לולא שהיה קודם הצטרפו (הנפרד) מלרע, לא היה משתנה בהצטרפו (בסמיכות). אבל קָהָל וזָהָב ורָעָב ונָהָר הם על שעריהם, ר"ל שער שָׁלָל ועָשָׁן, לא שנתה אותם האות הגרונית אל הפתחות כאשר שנתה אַחַר ושני חבריו, בעבור שהיתה האות ההיא חי"ת. ואינם זרים משער שַׁעַר כאשר חשב ר' יהודה, כי שַׁעַר משער אֶרֶץ.

ומה שהיה מן המקורים חסרי הפ"אים אשר על דמיון שֶׁבֶת ורֶדֶת ולֶכֶת לקוח מפועל שהלמ"ד שלו גרונית, תפתח העי"ן עם הלמ"ד ההיא בהתחבר הת"ו עמו, כמו אמרו "וְדַעַת קְדֹשִׁים" (משלי ל ג), "קַחַת מוּסָר" (ירמיהו ה ג), "עֵת לָטַעַת" (קהלת ג ב), "לָפַחַת עָלָיו" (יחזקאל כב כ), "לָגַעַת בָּךְ" (ש"ב יד י). אך אמרם "צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" (בראשית כד יא) בעבור רפיות האל"ף, וזה עוד ראיה על ששַׁעַר וחבריו משער אֶרֶץ וחבריו, אך הוציאו אל הפתח האות הגרונית, והוא ששֶׁבֶת ולֶכֶת וחבריהם על מקצב אֶרֶץ וחבריו אע"פ שהם מהפעלים אשר פ"איהם יו"ד, ודַּעַת וקַחַת ו"עֵת לָטַעַת" (קהלת ג ב) על מקצב שַׁעַר וחבריו, ודַעַת מפעל שפ"או יו"ד וקַחַת מפעל שפ"או למ"ד ו"לָטַעַת" מפעל שפ"או נו"ן, אבל <עמ' 106> אמרנו שהם על דמיון אֶרֶץ ושַׁעַר, ואם הם אלה מקורים מחסרים ומומרים בעבור שהקצב אחד. ואין אמרם "רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב" (משלי כא ד) בהצטרף "רַחַב לֹא מוּצָק" (איוב לו טז), ולא אמרם "לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף" (מ"ב יב ט) בהשתנות בהצטרף אע"פ שאין משתנה שַׁעַר ושערו בהצטרף שובר לשער שַׁעַר, כי יש מלה זרה שתהיה שמורה ולא תלך תמיד ההקשה עליה. אך לא נקפיד על המשוררים בכמו זה בדחק המשקל, ועל כן אין אנחנו מגנים דברי המשורר "עדי נְעַל רגלי" (דונש) כאשר גנה זולתנו (ראה לקמן פ' יט). ומה שיהיה מן השמות על דמיון "קַשֶּׁבֶת" (נחמיה א ו) לקוח מן פעל שהלמ"ד שלו גרונית, העי"ן והלמ"ד ממנו פתוחות, כמו קַדַּחַת וגַּבַּחַת וצָרַעַת וקָרַחַת.

ומה שיהיה מן הפעלים העתידים המחסרי הלמ"דין אשר על דמיון "וַיִּפֶן כֹּה" (שמות ב יב), "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שמות ד כו), לקוח מפעל שהפ"א שלו גרונית יהיה פ"א הפעל ההוא המחסר ואות העתידות פתוחין כמו וַיַּעַן, וַיַּעַל, "וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים" (בראשית לג א), ואלה פעלים קלים ומתדמים בכבדים מן המין הזה כמו "וַיַּעַל פָּר וָאַיִל" (במדבר כג יד). ואפשר שתהיה אות העתידות בו שבורה על משפטה ותהיה הפ"א פתוחה, כמו "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (בראשית לג יח), "וַיִּחַר אַף יְיָ" (שמות ד יד). אך "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" (שמות יח ט), המשפט אצלי שיהיה נח הפ"א והיא החי"ת, אך נפתחה בעבור היותה גרונית. והראיה על מה שאמרתי, מהיותו על דמיון "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל", "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן", משני דברים, אחד מהם דגשות הדל"ת שלו כדגשות בי"ת "וַיִּשְׁבְּ" ות"ו מן "וַיֵּשְׁתְּ", כי אלו היתה הסברא בו כסברא ב"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", היתה הדל"ת שלו קלה כקלות פ"א "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שמות ד כו) ופ"א "וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא ז), כי המשפט ב"וַיְּיִף" שיהיה על משקל "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ". ונעללה היו"ד אשר היא פ"א הפעל. והדבר השני, נָקְדָם הדל"ת בשבא כעשותם בבי"ת "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" ות"ו "וַיֵּשְׁתְּ", ולא נקדו כן פ"א "וַיִּרֶף" ולא נו"ן "וַיִּחַן". והביא ר' יהודה "אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה" (איוב ג ו) עם "יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ" (איוב כא כו). ואני אומר: חיי שהענין יאות לו, אבל ההקשה מונעת ממנו בעבור מה שזכרתי מדגשות הדל"ת ונִקודה בשבא. ואם תהיה עי"ן הפעל מן הפעלים האלה המחסרים גרונית, תפתח בעבורה הפ"א, כמו "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע" (בראשית כא יד), "וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי" (איוב יז ז). ומה שיהיה מן הפעלים העלולי העי"ן פ"או עי"ן או חי"ת או שתהיה הלמ"ד שלו עי"ן או חי"ת או רי"ש, פ"א הפעל ההוא ברוב דבריהם מונעת בפתח, כמו "וַיָּעַף דָּוִד" (ש"ב כא טו), "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה" (איוב לא ה), "וַתָּנַח הַתֵּבָה" (בראשית ח ד), "וַיָּנַע לְבָבוֹ" (ישעיהו ז ב), "וַיָּצַר עָלֶיהָ" (מ"ב יז ה), "וַיָּסַר אֵלֶיהָ" (שופטים ד יח), "וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה" (שופטים ו לח). ואפשר שיביאוהו בקמצות על עקרו, כמו "וַיָּעָף אֵלַי" (ישעיהו ו ו). ואלה פעלים קלים, וכבר הנהיגו הפעלים הכבדים מן המין הזה העלול העי"ן המנהג הזה, כמו "וַיָּרַח יְיָ", "וַיָּעַד יְיָ" (מ"ב יז יג), "וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת" (מ"א יד ט), "וַיָּרַע הָעָם" (יהושע ו כ), "וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ" (יחזקאל לב ב), "וַיָּנַח יְיָ לָהֶם" (יהושע כא מב), "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ" (בראשית לח יד). <עמ' 107> ומה שיהיה מן הנִפְעַל הפ"א שלו גרונית, ימנע מן הדגשות בצווי ובעתיד ויונע מה שלפני הפ"א ההיא בצרי, כמו "וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ" (בראשית מב טז), "אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר" (בראשית מב יט), "וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח" (יחזקאל כא יא), "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ב כג), "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד יז), "יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ" (מ"א ח כו), "וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק" (ש"ב יז כג), והדומה להם.