קטגוריה:אסתר א ו

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ו) "חור כרפס וכו'". כתב הרמ"ע ז"ל שכיוון לההנות ארבעת חושי בני איש. חוש הריח בהיותם בחצר גינת המלך שלא יעדרו שם ורדים עם נרדים ודומיהם. וחוש הראות בחור כרפס וכו'. וחוש המשוש במטות זהב וכו'. וחוש הטעם באכול משמנים ושתות ממתקים. ונתן טעם למה זה לא השמיע שירי זמרה וכנורות ודומיהן לההנות חוש השמע, על כי לא כל אדם יערבו למו כאחד. יש יערב לו מין זמר אחד ולא זולתו, ויש הפכו, והוא רצה לעשות כרצון איש ואיש, על כן מנע מיני זמרה בהחלט. ואני אומר כי גם חוש הריח לא נהנה כי לא בביתן היו רק בחצר הגינה שחוצה לה שהוא פשוטו של מקרא, כדעת רבי נחמיה במדרש (אסתר רבה ב ו) גינה מבפנים וחצר חוצה לו מרוצף באבני בהט ושש כו'. ולא ישיגם שם ריח מהמחובר לקרקע בגנה ממרחק, כנראה בחוש לכל רואה השמש. ומה גם כי הקרואים היו אלפים ורבבות, כי מישראל לבד היו שמונה עשר אלף וחמש מאות כמאמר רבי ישמעאל במדרש (אסתר רבה ז יג), זולת אשר לא מבני ישראל המה כי אין מספר לגדודם. ולא יתכן יהנו כל אלה מהריח והלואי שורה הקרובה מהגינה או הסמוכה לה, כי מרחק גדול היה מהגינה אל רוב המסובין:

ואחשבה לפי דרכינו שמנע מהם מיני בשמים מהעלות על השלחן להריח בם ומיני זמר, לבל תופר עצתו אשר יעץ להאכיל את ישראל מפת בגו ויין משתיו להעבירם על דת משה וישראל (אסתר רבה ז יג). ואם היו שם מיני זמרה ישיתו לבם לשמוע בקול שירים, וכן במיני בשמים יתעסקו להריח בם, ויהיה להם תואנה להתבטל מאכול ושתו. על כן מנע מהם גם שניהם למען הקים מחשבתו אשר חשב על היהודים:
  וענין הכתוב יראה כי על היותם בחצר גנה אשר אין עליו תקרה, על כן להיות צל על ראשם עשה מעין רקיע פרוס על עמודי ששוגלילי כסף, יריעות חור כרפס ותכלת כאהל לשבת, ומיתריהם היו של בוץ וארגמן, וזהו אחוז בחבלי בוץ וארגמן, או כפרש"י שהיו מרוקמים בארגמן. והיה האהל פרוס על עמודים, והיו מטות זהב וכסף לישב עליהן, והיה הקרקע מרוצף באבנים טובות שהם בהט ושש וכו' כפרש"י בשם רבותינו ז"ל:
  וסדרם הכתוב מלמעלה למטה, (הוא) [הראשונה] חור כרפס וכו' שהיו כעין רקיע מלמעלה, ואחר כך העמודים שתחתיהם ואחר כך מה שלמטה מהם שהוא מטות וכו', ואחר כך הרצפה שלמטה מהכל. ואחשוב לפי זה כיוון להורות היותו ממדי, אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו, ואבנים טובות כאין נגדו. ועל כן היפך הדרגות החשיבות, כי החשוב על הכל הם אבנים טובות עשה מהם רצפה למטה בארץ למדרך כף רגל. ולמעלה מהם, הידור מהם, מטות זהב וכסף יחד, ומה גם לדעת רבי נחמיה בברייתא בגמרא (מגילה יב א) שהיו המטות של כסף ורגליהם של זהב, והנה הוא הפך הסברא להחשיב הכסף מהזהב, אך במאמרנו זה נכון מאד, כי נתן החשוב חשוב תחתון ועולה ויורד בחשיבות כמדובר. הרצפה אבני נזר, למעלה מהם רגלי המטות זהב, למעלה מהם המטות עצמם כסף, ואשר למעלה מהם גם הם גלילי כסף, ולמעלה מהכל יריעות חור כרפס וכו' משוללי זהב וכסף ואבני יקר. ויתכן גם כן לבלתי ישאו עיניהם להביט אל רקמת זהב ואבנים טובות למעלה, פן בתלות עיניהם יתעכבו מאכול ושתו, על כן היפך ונתן את החשוב יותר תחת רגליהם. כי לא יניחו האוכל להביט תחת שולחנם ויקומו ממסיבתם להסתכל אל המטות או אל רצפת אבנים יקרות שתחת רגליהם. ובהיות הטוב טוב למטה לא יתלו עיניהם למעלה, ויאכלו וישתו:
  עוד יתכן כאשר נשים לב אל הגוונים הנראים ביריעות האהל חור כרפס ותכלת, שהוא לבן, ירוק ככרתי, ותכלת. וארגמן שהוא חבלי בוץ וארגמן, שהיה הארגמן מרוקם או חבלים של ארגמן אחוזים תחת היריעות בין עמוד לעמוד להיות היריעות פרוסות עליהם. נמצאו ארבעה גוונים, לבן, ירוק, תכלת, ואדום, כי הבוץ גם הוא לבן, ומה גם למתרגם שאומר חבלי בוץ וארגמן הוא חבלי בוץ צבוע ארגמן. כלל הדברים כי ארבעה גוונים הנזכרים הן הן הנראים. ויתכן כי למה שכל ישעו וכל חפץ המלך ההוא בעצת המן הרע להחטיא את ישראל כמדובר למעלה, לא יבצר מהמלך והמן כי עם בני ישראל יהיה לבם נוקפם באומרם הלא זה עון פלילי מספיק לעשות כליה ח"ו כאשר היה לדעת רבי ישמעאל (אסתר רבה ז יג). על כן מה עשה לא שת נגד פניהם פרוס על ראשיהם רק ארבעה גוונים לבן ירוק תכלת וארגמן שהוא אדום, למען הזכירם אל מראה הקשת הנראה בענן שאלה הם ארבעת גווניו. וישימו לב אל שבועתו יתברך שלא לכלות עולמו, כי אם יכלו עם קדוש לה' יכלה העולם, אך יזכור הברית. ועשה בערמה לעשות האדום דק מהשאר, למעט זכר הדין, וגם שיהיה ארגמן ולא תולעת שני שאדמימותו עמוק יותר, כי בדבר הזה יפלו ביד יצרם בנקלה ולא יבינו לאחריתם: