קטגוריה:איוב ט כ
נוסח המקרא
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני
אִם אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי.
אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי
תׇּֽם־אָ֗֝נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃
אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣/י יַרְשִׁיעֵ֑/נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽ/יַּעְקְשֵֽׁ/נִי׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אם אצדק" - היתכן אם אמנם אני צדיק במעשי ופי יעשה אותי לרשע בתמיה וכי בעבור אמרי פי אחשב לרשע הלא מעצמי אני תם וישר והוא עשה אותי לעקש בהבאת היסורים על לא חמס ועי"ז הנה נעשיתי עקש להרהר ולהתרעםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"תם אני ויעקשני". שהעקשות הוא הפך התמימות (משלי י' ט', י"א כ'):
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הזכאי שפיו מכשיל אותו
יש אנשים, שכאשר הם מגיעים למשפט, אם כתובעים או כנתבעים, הם מרגישים חלשים וחסרי אונים מול המערכת הגדולה והמורכבת הניצבת מולם, עד שהדברים שלהם מתבלבלים, ואינם מצליחים לבטא את עמדתם.
כך טען איוב, בנאומו בפרק ט; לאחר שתיאר את גדולת ה' לעומת האדם (ראו מבנה הפרק ), והביע את רצונו לתבוע את ה' למשפט, טען שסיכוייו לזכות במשפט קטנים, כי::
- איוב ט כ: " "אם אצדק - פי ירשיעני, תם אני - ויעקשני" "" "
צדיק = הצד הצודק והזכאי במשפט ;
אם אצדק, פי ירשיעני = גם אם אני זכאי במשפט, הדיבור שלי יכשיל אותי, כי לא אצליח להתבטא כראוי מפחד ה';
תם = שלם, ללא פגם ;
עיקש = הציב מכשולים ;
תם אני, ויעקשני = אין כל פגם בהתנהגותי ובטענותיי במשפט, אבל הפה שלי מעקש אותי, מכשיל אותי ומונע ממני לדבר נכונה במשפט.
דבריו של איוב מכוונים כנגד ה', אבל מה המצב אצלנו, במדינת ישראל? אצלנו בונים בתי משפט גדולים ומפוארים, אבל לא מביאים בחשבון את תחושתם של האנשים הפשוטים הנכנסים לבתי המשפט הללו, תחושה של בלבול ואיבוד-עשתונות שעלולה לגרום להם להכשיל את עצמם בדבריהם שלא בצדק.
פירושים נוספים
1. פירשנו שחששו של איוב הוא פסיכולוגי - הוא חושש מפני בלבול הנובע מגדולתו של ה'; כך פירש רש"י: " "כי ייסתמו דבריי מיראה" ". אך לפי מלבי"ם, החשש של איוב הוא מהותי יותר - הוא חושש, שעצם העובדה שינסה לטעון טענות לטובת עצמו, היא עצמה תשמש כראיה נגדו: " "אם אברר לפני השופט שאני צדיק בדיני... הלא בזה עצמו פי ירשיעני , שזה עצמו שאומר בפי שאני צדיק נגד האל, בזה אני רשע..." "
2. פירשנו ששני חלקי הפסוק מתייחסים לפה - איוב חושש שפיו ירשיע אותו ושפיו יעקש אותו (יכשיל אותו); כך פירשו רש"י ומלבי"ם. אך לפי מצודת דוד, החצי השני של הפסוק הוא האשמה כלפי ה': " "אני תם וישר, והוא עשה אותי לעיקש בהבאת הייסורים על לא חמס, ועל ידי זה נעשיתי עיקש להרהר ולהתרעם" ". ואפשר גם לפרש: " אני תם וישר, והוא - ה' - יעקש ויכשיל אותי במשפט, בכך שיפחיד אותי ויגרום לי להתבלבל".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-13.
קישורים
דף הפרק • מקראות גדולות • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "איוב ט כ"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.