ביאור:בבלי יומא דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יומא פרק חמישי הוציאו לו
משנה:
הוציאו לו את הכף [1] ואת המחתה, חפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה [2].
נטל את המחתה בימינו, ואת הכף בשמאלו.
גמרא:
מחתה תנא ליה: נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחותה ויורד!
התם מחתה דגחלים, והכא מחתה דקטורת [3], דתניא: הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים, ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס.
חפן מלא חפניו ונותן לתוך הכף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היתה מדתה:
כף ביום הכפורים למה לי? (ויקרא טז יב) [וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה’] וּמְלֹא חָפְנָיו [קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה] וְהֵבִיא [מִבֵּית לַפָּרֹכֶת], אמר רחמנא!?
משום דלא אפשר, דהיכי נעביד?: נעייל [4] והדר נעייל [5] - הבאה אחת אמר רחמנא [6] ולא שתי הבאות [7]! נשקליה לקטורת בחופניו ונחתיה למחתה עלה, וליעול? כי מטי התם היכי לעביד? נשקליה בשיניה ונחתיה למחתה? - השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! הלכך, לא אפשר; וכיון דלא אפשר - עבדינן כדאשכחן בנשיאים [8].
נטל את המחתה בימין ואת הכף בשמאל - יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?
זו מרובה [9] וזו מועטת; ואפילו בזמן ששניהן שוין [10], וכמעשה דרבי ישמעאל בן קמחית [11] - זו חמה וזו צוננת.
'אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חפניו, ואומר: כל הנשים זרדו, וזרד אימא עלה לגג [12].
איכא דאמרי: [13] בערסן [14], וכדרבה בר יונתן, דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל: ערסן יפה לחולה [15].
ואיכא דאמרי: בשכבת זרע [16], וכדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב (שמואל ב כב מ) וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה [תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי] [17], וכתיב (תהלים יח לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל [וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי]!? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זריתני וזרזתני [18].
'אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת [19] סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא [20] מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.
ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך?
אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. [21]
אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.'
תנו רבנן: ’[ויקרא ו,ח: וְהֵרִים מִמֶּנּוּ] בְּקֻמְצוֹ [מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה’] - שלא יעשה מדה לקומץ [22].
איבעיא להו: מהו שיעשה מדה לחפינה? התם הוא, דכתיב בְּקֻמְצוֹ, אבל הכא דלא כתיב 'בחפניו' [23] אלא (ויקרא טז יב: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּ)מְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה [וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת] – לא? או דילמא: יליף 'מלא' 'מלא' מ'קמצו' [24]? - תא שמע: וכך היתה מדתה. מאי, לאו שאם רצה לעשות מדה אחרת [25] - [26] עושה [27]!
לא, הכי קאמר: וכך היה חוזר וחופנה לפנים [28].
שמעת מינה: חופן וחוזר וחופן [29]!?
דילמא שאם רצה לעשות מדה – עושה [30]; אי נמי [31]: שלא יחסר ושלא יותיר [32].
תנו רבנן [ספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשתא ט הלכה ו]: ’[ויקרא פרק ב,ב: וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם] מְלֹא קֻמְצוֹ [מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’] יכול מבורץ [33]?
תלמוד לומר (ויקרא ו ח: וְהֵרִים מִמֶּנּוּ) בְּקֻמְצוֹ [מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה’];
אי בְּקֻמְצוֹ - [34] יכול אפילו בראשי אצבעותיו [35]?
תלמוד לומר מְלֹא קֻמְצוֹ - כדקמצי אינשי.
הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו, וקומץ;
ובמחבת ובמרחשת [36] - [37] מוחק בגודלו [38] מלמעלה, ובאצבעו קטנה מלמטה [39], וזו היא עבודה קשה שבמקדש.'
זו היא ותו לא? והא איכא מליקה [40]? והא איכא חפינה [41]! אלא זו היא מעבודות קשות שבמקדש.
אמר רבי יוחנן: בעי רבי יהושע בן עוזאה: בין הבינים [42] של מלא קומצו מהו [43]?
אמר רב פפא: דגואי לא תיבעי לך, דודאי קומץ הוא! דבראי לא תיבעי לך, דודאי שירים הוא; כי תיבעי לך דביני ביני – מאי?
אמר רבי יוחנן: הדר פשטה יהושע בן עוזאה: בין הבינים ספק נינהו [שאין לו פתרון - תוספות].
היכי עביד?
אמר רבי חנינא: מקטיר קומץ לחודיה תחלה, והדר בין הבינים; דאי אמרת בין הבינים ברישא - דילמא שירים נינהו, והוו להו שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ואמר מר [44] 'שירים שחסרו [45] בין קמיצה להקטרה - אין מקטירין עליהן את הקומץ [46]'!
אי הכי, השתא נמי איקרי כאן 'כל שממנו לאשים [47] - הרי הוא [48] בבל תקטירו [49]'!?
אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמקטיר ליה לשום עצים [50], כרבי אליעזר [51], דתניא: רבי אליעזר אומר: [52] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים!
הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבנן מאי איכא למימר?
אמר רב מרי: דקמצי שמֵיני [53].
השתא דאתית להכי - רבי אליעזר נמי לכתחילה דקמצי שמיני [54].
<בין הביניים, פשט, ומחץ, ופזר, וחשב, בחפינת חבירו סימן>:
בעי רב פפא: בין הבינים של מלא חפניו מהו?
מאי קא מבעיא ליה?: אי גמר מלא מלא מהתם [55] - היינו הך [56]!?
רב פפא הכי בעי ליה [57]: מְלֹא חָפְנָיו... וְהֵבִיא בעינן (ויקרא טז יב: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת), והא איכא? או דילמא וְלָקַח וְהֵבִיא בעינן, והא ליכא [58]? [אולי לשאלה זו קרא בסימן 'פשט’]
תיקו.
אמר רב פפא: פשיטא לי מלא קומצו כדקמצי אינשי [59]; בעי רב פפא: קמץ בראשי אצבעותיו [60] מהו? מלמטה למעלה [61] מהו? מן הצדדין [62] מהו?
תיקו.
אמר רב פפא: פשיטא לי מְלֹא חָפְנָיו - כדחפני אינשי [63]; בעי רב פפא: חפן בראשי אצבעותיו מהו? מלמטה למעלה מהו? מן הצד מהו? חפן בזו ובזו וקרבן זו אצל זו מהו?
תיקו.
בעי
הערות
[עריכה]- ^ מלשכת הכלים
- ^ מפרש בגמרא
- ^ לחפון מתוכה
- ^ מחתה
- ^ קטורת בחפניו
- ^ בגחלים ובקטורת
- ^ דכתיב (ויקרא טז יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ [מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה] וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת
- ^ כַּף אַחַת ... מְלֵאָה קְטֹרֶת
- ^ וכבידה ליקח, צריכה ימין
- ^ כהן שחפניו גדולים וחופן שלשת קבין; אפילו הכי, כיון דברוב כהנים גדולים גחלים מרובים מחפניו - נוטל כף בשמאל
- ^ שם אמו
- ^ גבר על כולן
- ^ האי זרד
- ^ קאמר
- ^ וסתם נשים מעוברות חולות ואוכלות זריד וערסן, שהן מיני מאכל חיטין, כדאמרינן במסכת ברכות (לז,א): חילקא = חיטי דמיתברי באסיתא לתרי תרי, טרגיס - לתלת תלת, זריד - לארבע ארבע, ערסן - לחמש חמש, והכי קאמר: כל הנשים מעוברות תקנו להם זריד וערסן להברות אותן והעוברים, ואותן של אמי גבר על כולן
- ^ קאמר, שאין יצירת הוולד מכל הטיפה אלא מן הבירור שבה; זרד - לשון 'חבילי זרדים' טודי"ל [ענף רך], כלומר: בירור טיפה שקלטה אמי, הזרד גדל ועלה לגג
- ^ וַתַּזְרֵנִי - לשון זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים (רות ג ב) - מברר את הטיפה
- ^ הזרתני מן הבירור שבה
- ^ יום הכפורים היה
- ^ רוק
- ^ ראיתי בתלמוד ירושלמי: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ (תהלים מה יד): אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב.
- ^ ולא שיעשה כלי למידת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה
- ^ ואם עשה מדה מחזקת חפינתו - מְלֹא חָפְנָיו... וְהֵבִיא קרינן ביה
- ^ דכתיב קרא אחרינא וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ (ויקרא ב ב): מה להלן 'בְּקֻמְצוֹ - יקמוץ ולא במדה' - אף כאן בחפניו
- ^ וכך היתה מדתה דקתני - הכי קאמר: אם בא לעשות מדה לחפינה
- ^ כן
- ^ הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו
- ^ מערה אותה לתוך חפניו מן הכף, ונותנה על הגחלים שבמחתה
- ^ ולקמן (יומא מט א) בעינן לה
- ^ כלומר: לא הא ולא הא תפשוט מינה, דדחינן לך להכא ולהכא
- ^ הכי קאמר
- ^ כך היתה מדתה: מלא חפניו מצומצמין
- ^ מבצבצין מכל צד ויוצא
- ^ דדייקינן
- ^ יקמוץ מעט, וכל כמה דמחוסר טפי מעלי
- ^ שהוא מיני טיגון: שהן אפויות תחילה וחוזר ופותתן, וקשה קמיצתן מלהיות מבורצת יותר מקמיצת מנחת סולת, שבירוציה נופלין מאליהן
- ^ צריך להיות
- ^ בירוצין של מעלה
- ^ בירוצין של מטה
- ^ דתניא בה נמי וזו היא עבודה קשה (ב'קדשי קדשים' (להלן סד,ב))
- ^ שבפנים, דתניא בה נמי לקמן בפירקין (דף מט,ב) וזו היא עבודה קשה
- ^ הנכנס בין האצבעות
- ^ קומץ הן או שיריים הן
- ^ במנחות בפרק קמא (דף ט,א)
- ^ שנתפזרו מהן
- ^ דתניא (מנחות דף ט,א): [וְקָמַץ הַכֹּהֵן] מִן הַמִּנְחָה (במדבר ה כו) - פרט לשחסרה היא או שחסר קומצה
- ^ מאחר שנתת לאש כל משפטו
- ^ השיריים
- ^ דכתיב (ויקרא ב יא) [כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'...] לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': לא תקטירו דבר שניתן ממנו לאש
- ^ דמתנה ואומר "אי שיריים נינהו - הרי הן כשאר עצים"
- ^ דפליג במסכת זבחים (דף עז,ב) באיברי חטאת שהן שיריים מאחר שהוקטרו אימורים, ונתערבו איברי חטאת באיברי עולה שהן כליל
- ^ יתן הכל למעלה, ורואה אני את בשר חטאת למעלה כאילו הן עצים, ויליף טעמא מהאי קרא: (ויקרא ב יב: קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ) בתריה דהאי קרא לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ (ויקרא ב יא) כתיב
- ^ כהנים שמינים: שבשר אצבעותיהן בולט ודוחק זה לתוך זה, ואין שם בין הביניים
- ^ שלא התיר רבי אליעזר להעלות שיריים לשם עצים אלא מפני תערובת איברי עולה שלא יצאו לבית השריפה, כדקאמרי רבנן
- ^ מה קומץ בירוצו אינו נקטר אף חפינה בירוציה פסולין
- ^ דבעינן לעיל 'מהו שיעשה מדה לחפינה?', דהני תרוייהו - חדא טעמא הוא: דבירוצין ומדה לקומץ מ-[ב]קֻמְצוֹ נפקא לן, כדאמרינן לעיל בְּקֻמְצוֹ שלא יעשה מדה לקומץ, וגבי בירוצין נמי תנינא לעיל: יכול מבורץ תלמוד לומר: בְּקֻמְצו, ואי איפשט לן דמייתינן לחפינה דרשה דבְּקֻמְצו בגזירה שוה - כאילו כתיב בחפניו, תרוייהו מיפשטי מינה
- ^ בלא גזירה שוה דמלא מלא איכא למיבעיא להא, אי נמי לא מייתי בחפניו לגבי חפינה, אבל ההיא דלעיל: לעשות מדה לחפינה - ליכא למיבעיא אלא מגזירה שוה, דמולקח לא שמעינן שלא יעשה מדה לקומץ, דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה [במסכת סוכה דף לז,א]
- ^ שמאיליו נכנס לבין הבינים והוא לא נתכוון
- ^ צידו של אצבעותיו למטה
- ^ פס ידו למטה ותחב אצבעותיו בסלת וקמץ קומץ שלם עד שמילא כל אורך פס ידו
- ^ שהפך גב ידו למטה והעלה הקומץ בראשי אצבעותיו לתוך פס ידו
- ^ כלומר שלא כדרך הקומצין גב ידו למטה ולא תחב אצבעותיו בסלת אלא מוליך על גב ידו בדוחק והסלת נכנס בפס ידו דרך אצבעותיו
- ^ חודה של פס היד למטה