ביאור:בבלי יומא דף מא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
סתם סיפרא [1] מני? - רבי יהודה [2], וקא תני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת אלמא הגרלה מעכבא, תיובתא דמאן דאמר הגרלה לא מעכבא?
תיובתא.
אמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות [3] אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [4].
אמר רב שימי בר אשי: מאי טעמא דרב חסדא? - דכתיב וְלָקְחָה - וְעָשָׂה: או בלקיחה או בעשייה. [5]
מיתיבי: (ויקרא טז ט) [וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה’] וְעָשָׂהוּ חַטָּאת - הגורל עושהו חטאת ואין [קריאת] השם עושהו חטאת; שיכול והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם, מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם! תלמוד לומר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת'; והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא, וקתני דקבע [6]!?
אמר רבא: הכי קאמר: מה במקום שלא קידש הגורל ואפילו בשעת לקיחה ואפילו בשעת עשייה, קידש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה - מקום שקידש הגורל שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה, אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה? תלמוד לומר: וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת.
תא שמע: 'מטמא מקדש עני [7] והפריש מעות לקינו והעשיר [8], ואחר כך [9]אמר: "אלו לחטאתו ואלו לעולתו" [10] – מוסיף [11] ומביא חובתו [12] מדמי חטאתו [13], ואין מוסיף ומביא חובתו [14] מדמי עולתו [15]'; והא הכא [16] דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא, וקתני דקבע [17]!?
אמר רב ששת: ותסברא [18]?: והאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא; וכיון דלא יצא [19] - היכי קבע [20]? אלא מאי אית לך למימר, שכבר אמר מעניותו [21]? הכי נמי [22] שכבר אמר משעת הפרשה [23].
ולרבי חגא אמר רבי יאשיה, דאמר '[24] יצא' [25],
מאי איכא למימר [26]?
לא תימא 'ואחר כך אמר' אלא אימא 'ואחר כך לקח ואמר [27]' [28].
[29] 'לקח... [30] מוסיף ומביא חובתו [31]' מאי ניהו [32]?
דפריק ליה [33].
והא אין פדיון לעוף [34]?
אמר רב פפא: כגון שלקח פרידה אחת [35]: אי עולה זבן [36] - מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו [37], והאי עולה אזלא לנדבה; אי חטאת זבן [38] – אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו [39], והאי חטאת אזלא למיתה [40].
גופא: אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני - לא יצא; ורבי חגא אמר רבי הושעיא יצא.
מיתיבי: [נגעים פ"יד מ"יב] מצורע עני שהביא קרבן עשיר – יצא; עשיר שהביא קרבן עני - לא יצא!?
שאני התם דכתיב (ויקרא יד ב) זֹאת [תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן] [41];
אי הכי רישא נמי [42]?
הא רבי רחמנא תּוֹרַת, והתניא [43]: 'תּוֹרַת - לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר [44];
יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני?
תלמוד לומר: זֹאת.'
ונילף מינה [45]?
מיעט רחמנא (ויקרא יד כא) וְאִם דַּל הוּא [וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן] [46].
משנה:
קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו [47], ולנשחט [48] כנגד בית שחיטתו;
בא לו אצל פרו [פעם] שניה, וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה, וכך היה אומר "אנא השם <חטאתי עויתי ופשעתי> [עויתי פשעתי חטאתי] לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושך; אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך: (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ!", והן עונין אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
גמרא:
איבעיא להו: ולנשחט - אקשירה קאי [49]? או אהעמדה קאי [50]?
תא שמע, דתני רב יוסף: 'קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שילוחו; ולנשחט כנגד בית שחיטתו, שלא יתערב זה בזה ולא יתערב באחרים*'; אי אמרת בשלמא אקשירה קאי – שפיר [51]; אלא אי אמרת [52] אהעמדה קאי [53], נהי דבחבריה לא מיערב [54] - דהאי קטיר ביה והאי לא קטיר ביה, באחריני מיהת מיערב [55]? אלא לאו שמע מינה אקשירה קאי?
שמע מינה.
- [האם מסתובבים שם שעירים אחרים? אלא אם יברח השעיר לה' ויתערבב עם שעיר המוסף: (במדבר כט יא) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם.]
אמר רבי יצחק: שתי לשונות שמעתי [56]: אחת של פרה [57] ואחת של שעיר המשתלח; אחת צריכה שיעור [58] ואחת אינה צריכה שיעור [59], ולא ידענא הי מינייהו.
אמר רב יוסף: ניחזי אנן: של שעיר המשתלח דבעי חלוקה [60] - בעי שיעור, ושל פרה - דלא בעי חלוקה - לא בעי שיעור.
מתקיף לה רמי בר חמא: דפרה נמי, בעי כובד [61]!?
אמר ליה רבא: כובד - תנאי היא [62], ודפרה לא בעי חלוקה.
איתיביה אביי [63]: כיצד הוא עושה? – כורכן [64] בשירי לשון [65]?
אימא 'בזנב לשון' [66].
אמר רב חנין אמר רב: עץ ארז ושני תולעת שקלטתן שלהבת [67] – כשרה.
מיתיבי: 'נתהבהב הלשון - מביא לשון אחר ומקדש [68]' [69]!?
אמר אביי: לא קשיא: כאן בקולחת [70], כאן [71] בנכפפת [72].
רבא אומר: כובד - תנאי היא, דתניא: למה כורכן? כדי שיהיו כולן באגודה אחת [73], דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כדי שיהא בהן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: שלש לשונות שמעתי: אחת של פרה, ואחת של שעיר המשתלח, ואחת של מצורע [74]; אחת משקל עשרה זוז, ואחת משקל שני סלעים, ואחת משקל שקל, ואין לי לפרש [75].
כי אתא רבין - פירשה משמיה דרבי יונתן:
הערות
[עריכה]- ^ תורת כהנים
- ^ הכי קאמר בסנהדרין (דף פו,א); והא - בתורת כהנים היא, דהאי קרא בספר ויקרא כתיב
- ^ איזו לעולה ואיזו לחטאת
- ^ אם כשקנאן אמר "זה אני לוקח לעולה, ואת זה לחטאת" - שוב אין הכהן יכול לשנותן בעשייתן, ואם שינה – פסול; ואם כשקנאן לא פירש, אף על פי שקרא להם שם לאחר מיכן - אין שֵׁם חל עליהם, ויכול הכהן לשנותן
- ^ ביולדת כתיב (ויקרא יב ח) [וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה] וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת [וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה], וכן ב'מצורע', וגבי זב: וְעָשָׂה [אֹתָם הַכֹּהֵן] אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה [וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ]; אלמא או בשעת לקיחה נקבעין, או בשעת עשייתן, אבל ביני ביני – לא.
- ^ מדקתני כאן שקידש הגורל - אינו דין שיקדש השם, וקא סלקא דעתיה דקידוש השם בשעת קידוש גורל קאמר, שאינו לא שעת לקיחה ולא שעת עשייה
- ^ הנכנס למקדש טמא - הוא בקרבן עולה ויורד: עשירות ודלות ודלי דלות האמורה אצל שבועת בטוי ושבועת קול אלה (ויקרא ה א-יג); והתם נמי כתיב (ויקרא ה ב) אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם ואוקמינן לה בשבועות (דף ז,א) בטומאת מקדש וקדשיו: שאחר שנטמא - נכנס למקדש או אכל קדשים
- ^ וצריך להביא בעשירות
- ^ חולק המעות ופירש ו
- ^ אף על גב שאין קרבן עני עכשיו עליו חובה אלא קרבן עשיר, ואין בקרבן עשיר עולה אלא חטאת בהמה, כשבא לבית דין - יאמרו לו בית דין: קרבן עשיר תביא
- ^ מביתו עד דמי בהמה
- ^ בהמה
- ^ מדמים שקרא להם שם חטאת
- ^ חטאת בהמה
- ^ שאין יכול לשנותן למעות שהפרישן, שקרא להן שם עולה - ליקח מהן חטאת
- ^ דלאחר שהפרישן פירש
- ^ עליהם השם ואין רשאי לשנותן
- ^ הך מתרצתא היא
- ^ דאין קרבן עני ראוי לו אפילו בדיעבד
- ^ היכי קבע ליה שם עולה עלייהו משהעשיר? הרי אינו מחויב עולה
- ^ על כרחך מיבעיא לשבושא ולמימר דהאי 'ואחר כך' דקתני - שיבוש הוא, אלא הכי מיבעיא ליה למיתני: 'ואמר "אלו לחטאת ואלו לעולה", ואחר כך העשיר': דבשעת שקבען הוה קרבן חזי ליה
- ^ וכיון דעל כרחך משבשתא היא - לרב חסדא נמי הכי תרצה:
- ^ ותני הכא 'מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו, ואמר בשעת הפרשה "אלו לחטאת ואלו לעולה" ואחר כך העשיר - מוסיף ומביא' דהפרשה במעות - כשעת לקיחת העופות
- ^ מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני
- ^ ומשום הא לא משתבש, ומתרצתא היא, וכיון דחזי ליה האי קרבן בדיעבד - מצי למיתני דקבע
- ^ והא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה הוא, וקבע ליה
- ^ "זו לחטאת וזו לעולה"
- ^ דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה ומיחלף להו בין 'ואחר כך לקח' ל'ואחר כך אמר'
- ^ ופרכינן:
- ^ אם כן
- ^ בהמה מדמי חטאתו
- ^ הרי אינו מעות, שכבר לקח העוף
- ^ ומוציאו לחולין ומוסיף מביתו וקונה מן המעות בהמה
- ^ דהכי תנן במסכת מנחות (פ"יב מ"א; דף ק,ב): אבל העופות והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה
- ^ גוזל אחד לקח מן הצבורין דמעות, והכי קאמר תנא
- ^ - הני מעות דקיימי 'חטאת' נינהו
- ^ ומוסיף עליהן ומביא חובתו
- ^ הוקבעו מעות צבור השני לעולה על ידי לקיחה זו
- ^ אלא מביא מן המעות עולת נדבה
- ^ והחטאת שלקח תמות, ומביתו יביא מעות ויקח בהמה
- ^ זֹאת - ולא אחרת
- ^ עני שהביא קרבן עשיר
- ^ בניחותא
- ^ תורה אחת לכל המצורעין: כולן יוצאין בקרבן עשיר
- ^ לטמא מקדש
- ^ מיעוט הוא: מצורע - הוא דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא, אבל שאר חייבי קרבן עולה ויורד - לא
- ^ כנגד שער שהוציאוהו בו
- ^ מפרש בגמרא
- ^ דקושר לו לשון כנגד צוארו
- ^ והכי קאמר: ואת שעיר החטאת העומד לשחיטה - מעמיד כנגד מקום בית שחיטתו
- ^ דתו לא מערבי אהדדי: שזה קשור בראשו וזה בצוארו, ולא באחרים: שאלו קשור עליהן לשון, ושל אחרים אינו קשור
- ^ ולנשחט
- ^ ומשום דקשירת שעיר המשתלח לחודיה קאמר שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים
- ^ בשלמא במשתלח לא מיערב בשעיר הפנימי
- ^ אלא באחריני אמאי לא מיערב שעיר הפנימי?: הא שעיר פנימי ואחרים אין לשון קשור עליהם
- ^ על שתי לשונות של זהורית שמעתי חילוק ביניהם
- ^ אדומה, שכתוב בה (במדבר יט ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת
- ^ ושיעורה מפרש לקמן
- ^ שכשירה בכל שהוא
- ^ כדתנן לקמן (פ"ו מ"ו, דף סז,א) מה היה עושה המשלח את השעיר? - חולק לשון זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו
- ^ שתהא כבידה ותפול לתוך עומק האוּר, כדכתיב (במדבר יט ו) [וְהִשְׁלִיךְ] אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ במסכת פרה (פ"ג מ"יא) תנן לה [וכן ספרא מצורע פרשתא א פרק א הלכה ה]
- ^ לעץ ארז ואזוב
- ^ מדקתני שירי מכלל דאיכא תו]
- ^ סרוקה במסרק ונעשית קצרה [=צרה בלשון ימינו] לראש האחד, כמין זנב
- ^ ולא נפלו לתוך שריפת הפרה אלא נתהבהבו באויר
- ^ כלומר: ונותן שם
- ^ כל מעשה פרה קרי לה 'קידוש'
- ^ אש שיש עליה עמוד שלהבת זקוף למעלה כקלח של עשב גבוה - צריך להביא אחר
- ^ והא דאמר רבי חנין כשירה
- ^ אש ששלהבת שלה נמוכה וכפופה וסמוכה לגחלתה וקרינן ביה אל תוך
- ^ דבעינן שיהו נלקחין בבת אחת, דכתיב (במדבר יט ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת
- ^ דכתיב ביה נמי (ויקרא יד ד) וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב
- ^ ואיני יודע לפרש איזו גדולה ואיזו קטנה ואיזו בינונית