ביאור:מדרש תנאים לדברים/יא
פרק יא
[עריכה]פסוק י
[עריכה]"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" הרי זו נאמרה הפסה הרגעה לישראל בשעה שיצאו ממצרים
שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו? לפי כך אמר להן המקום "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים"
מגיד שארץ כנען משובחת ממנה! בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר!
וכן את מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל - מה אמר? "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" (מלכים ב יח, לב)
'אל ארץ יפה מארצכם' אין כתיב כן, אלא "אל ארץ כארצכם"! והלא דברים קל וחומר:
אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל!
ר' שמעון בן יוחאי אומר: שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות! משל לאדם הולך לישא אשה, מה אומר לה?
אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר, אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן - אין זה פתוי!
כאיזה צד אומר לה? אביך הדיוט ואני מלך, אביך עני ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים
אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן, אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה!
והלא דברים קל וחומר: מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל!
"לא כארץ מצרים היא" ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה; ארץ מצרים - נמוך שותה, גבוה אינו שותה; ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה!
ארץ מצרים - נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל - גבוה עם נמוך שותה כאחת
ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה, ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה
ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת, ארץ ישראל שותה ונזרעת, נזרעת ושותה, שותה בכל יום ונזרעת בכל יום
ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה – מוטב, ואם לאו אין בידך כלום
אבל ארץ ישראל אינו כן: הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים
משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך, וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו
שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק, מסר לו שני עבדים לשמשו
שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה, ומכירו ואת אבותיו; אמר: גזירה שאני עושה בידי ומאכילו!
כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן: מצרים שותה מן נילוס, בבל שותה מן הנהרות
אבל ארץ ישראל אינה כן, אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים
ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: מדת בשר ודם - קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו
אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן!
וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל
מזג רבן גמליאל את הכוס לר' אליעזר ולא רצה ליטלו. נטלו ר' יהושע. אמר לו ר' אליעזר: מה זה יהושע?
בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר' עומד ומשמשינו? אמר לו ר' יהושע: הנח לו וישמש!
אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת, וכסבור שהן ערביים עובדי עבודה זרה, שנאמר (בראשית יח, ב) "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים"
והלא דברים קל וחומר: ומה אברהם, גדול העולם, שמש ערביים - גמליאל ביר' לא ישמשינו?
אמר להן ר' צדוק: הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם!
מה אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים, ומוריד גשמים ומגדל צמחים, ועורך שלחן לכל אחד ואחד - גמליאל ביר' לא ישמשינו?
אתה אומר לכך בא הכתוב; או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל?
תלמוד לומר (בראשית יג, י) "כגן ה' כארץ מצרים" כגן ה' – באילנות, כארץ מצרים - בזרעים
או אינו מקישה אלא למגונה שבה? תלמוד לומר "אשר ישבתם בה", מקום שישבתם בו "במיטב הארץ בארץ רעמסס" (בראשית מז, יא)!
או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה? תלמוד לומר "אשר יצאתם משם", כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם,
ולא עכשו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם;
וכן אתה מוצא: בכל מקום שהצדיקים הולכין - ברכה באת לרגלן!
שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנאמר "ויברך יעקב את פרעה" (שם פס' י)
במה ברכו? שנמנעו ממנו שני רעבון, שנאמר (בראשית נ, כא) "ועתה אל תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם"
מה כלכול האמור להלן (בראשית מה, יא) בשני רעבון הכתוב מדבר - אף כלכול האמור כאן, בשני רעבון הכתוב מדבר!
אתה אומר לכך בא הכתוב, או אינו אלא להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו?
בספרי שם הנוסח הפוך. כאן מדובר על מניין השנים כדי לקיים בא"י מצוות התלויות בארץ, ואילו שם פירשנו שמדובר במצרים ששהות אבותינו היתה שם לזמן מוגבל. ועדיפה הנוסחה שלפנינו. |
ארץ מצרים לא הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין.
יכול אף בארץ כנען כן? תלמוד לומר "לרשתה"; לרשתה אתם באין, להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות
אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאתה שלזו: ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת ארץ ישראל חובה;
ארץ מצרים, בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין - הרי לכם ארץ מצרים
ארץ ישראל אינו כן: אם אתם עושין רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען
ואם לאו - הרי אתם גולין מעליה, והוא אומר (ויקרא יח, כח) "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה"!
פסוק יא
[עריכה]"והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות"
או בגנות ארץ ישראל הכתוב מדבר, שמזכיר בה הרים? תלמוד לומר "ובקעות", מה בקעות לשבח - אף הרים לשבח
ועוד שנתן טעם בהר וטעם בבקעה: פירות הר קלים ושל בקעה שמינים!
ר' שמעון בן יוחאי אומר: כשהיא בקעה - הרי היא עושה בית כור
כשהיא בהר - הרי היא עושה בית כור מן הצפון ובית כור מן הדרום, ובית כור ממזרח ובית כור ממערב, ובית כור מלמעלה
ונמצא חמשה מוכפלות, שנאמר (יחזקאל ה, ה) "כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות"
ובמקום אחר קורא אותה "ארץ". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? שיש בה מיני ארצות הרבה: בית האדמה ובית החולות בית העפר
דבר אחר: "ארץ הרים ובקעות" מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה
ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר
ומנין שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר, ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת?
תלמוד לומר "ארץ הרים ובקעות": הרים הרים, הרבה; בקעות בקעות, הרבה!
ר' שמעון בן יוחאי אומר: שנים עשר ארצות ניתנו, כנגד שנים עשר שבטי ישראל
ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, ואלו הן הארצות? "כי הארץ אשר אתה עב' שמה לרשתה"
"והארץ אשר אתה עבר שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה"
"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה" (ח' ז'), "ארץ נחלי מים" (שם) "ארץ חטה ושעורה" (שם ח')
"ארץ זית שמן ודבש" (שם) "ארץ אשר לא במסכנות" (שם ט'), "ארץ אשר אבניה ברזל" (שם)
"על הארץ הטובה אשר נתן לך" (שם י'), "ארץ זבת חלב ודבש" - הרי שתים עשרה ארצות, ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל
ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה!
ומנין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר "ארץ הרים ובקעות": הרים הרים, הרבה; בקעת בקעת, הרבה!
ר' יוסי בן המשולם אומר: מנין אתה אומר, כשם שהיו מטעמים בארץ כך ניתן בים?
תלמוד לומר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים"
והלא ים אחד הוא, שנאמר (שם ט) "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד", ומה תלמוד לומר "ולמקוה המים קרא ימים"?
מגיד שלא שוה טעם דג השולה מעכו לטעם דג השולה מצידן ולעולה מאספמיא!
או לפי שעפרו שלהר קל ושלבקעה שמן, יכול יהיו מים גודשין את העפר למקום בקעה, ותהא בקעה מחוסרת מים?
תלמוד לומר "ארץ הרים ובקעות", הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא
וכן הוא אומר (זכריה י, א) "שאלו מה' מטר בעת מלקוש"
או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים, יהא גלוי שותה ושאין גלוי אינו שותה?
תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים", גלוי ושאינו גלוי שותה! וכן הוא אומר (איוב לז, יא) "אף ברי יטריח עב"
ואומר (שם י"ב) "והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם", שהיו עננים מקיפין אותה ומשקין אותה מכל רוח
או לפי ששותה מי גשמים אבל אין שותה מי שלחין? תלמוד לומר "למטר השמים תשתה מים"
כשהוא אומר "מים" - אף מי שילוחים ושלגים שותה, וכן הוא אומר (דברים ח, ז) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה"
או לפי ששותה מי שלחים אבל אין שותה מי שלגים? תלמוד לומר "למטר השמים תשתה מים"
כשהוא אומר "מים" - אף מי שלגים שותה,
וכן הוא אומר (ישעיה נה, י) "כי כאשר ירד הגשם והשלג" ואומר (איוב לז, ו) "כי לשלג יאמר הוה ארץ"
או לפי ששותה מי שלגים אבל אין שותה מי טללים? תלמוד לומר "למטר השמים תשתה מים"
כשהוא אומר "מים" - אף מי טללים שותה!
דבר אחר: מה גשמים, לברכה - אף טללים, לברכה! וכן הוא אומר (בראשית כז, כח) "ויתן לך האלהים מטל השמים"
ואומר (דברים לב, ב) "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי"
ואומ' (הושע יד, ו) "אהיה כטל לישראל," ואומר (מיכה ה, ו) "והיה שארית יעקב כטל מאת ה'".
פסוק יב
[עריכה]"ארץ אשר ה' אלהיך דרש אותה", וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש
שנאמר (איוב לח, כו) "להמטיר על ארץ לא איש", ואומר (שם כ"ז) "להשביע שואה ומשואה",
ומה תלמוד לומר "ארץ אשר ה' אלהיך דרש אותה"?
כביכול שאינו דורש אלא אותה, בשכר דרישה שדורשה - דורש כל הארצות עמה!
כיוצא בו אתה אומר (תהלים קכא, ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"
וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר (איוב יב, י) "אשר בידו נפש כל חי"!
מה תלמוד לומר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל. בשכר ששומרן - שומר את הכל עמהן
כיוצא בו אתה אומר (מלכים א ט, ג) "והיו עיני ולבי שם כל הימים"
והלא כבר נאמר (זכריה ד, י) "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ"
ואומר (משלי טו, ג) "בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים", ומה תלמוד לומר "והיו עיני ולבי שם"? כביכול שאין עיניו ולבו אלא שם
כיוצא בו אתה אומר (תהלים כט, ח) "קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש" מה תלמוד לומר? זה ביותר
"דורש אותה", אותה ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות
או אף שאר ארצות ניתנו לדרישה? תלמוד לומר "אותה": אותה ניתנה לדרישה, ולא ניתנו שאר ארצות לדרישה!
דבר אחר: "דורש אותה", מגיד שניתנה לישראל בשכר דרישה, וכן הוא אומר (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם"
ואומר (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה"
ואומר (תהלים קה, מד) "ויתן להם נחלת גויים בעבור ישמרו חקיו"
"תמיד עיני ה' אלהיך בה", כתוב אחד אומר "עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד אומר (תהלים קד, לב) "המביט לארץ ותרעד"
כיצד נתקיימו שני כתובים הללו? כשהן עושין רצונו של מקום "תמיד עיני ה' אלהיך בה", ואין נזוקין!
וכשאין עושין רצונו של מקום "המביט לארץ ותרעד"
לענין טובה הוא אומר "תמיד עיני ה' אלהיך בה", ולענין רעה הוא אומר "המביט לארץ ותרעד"
לענין הטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים בראש השנה, וגזרו עליהן גשמים מועטים, וחזרו בהן
להוסיף עליהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה; אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמן ומשלח בהן את הברכה
ומורידן על הארץ כשהיא צריכה להן והן יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים
ולענין רעה כיצד? הרי שהיו צדיקים בראש השנה, ופסקו להן גשמים מרובים, וחזרו בהן
לפחות מהן אי אפשר; אלא הקדוש ברוך הוא מורידן על הארץ בזמן שאין צריכה להן
והן הולכין ליערים ולמדברות ולימים ולנהרות
וכן הוא אומר (איוב כד, יט) "ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו"
מעשים רעים שעשיתם עמי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - הן מנעו מכם את הגשמים!
"מראשית השנה ועד אחרית השנה" מראשיתה נידונה מה יהיה בסופה
מגיד הכתוב שמראש השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים כמה חמה תזרח עליה וכמה רוחות נושבות עליה!
דבר אחר מרשית השנה חסר אלף, לומר לך: כל שנה שהיא רשה בתחילתה - סופה להיות עשירה בסופה
דבר אחר "מרשית השנה מראש השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנשואין
ובכל מה שאתם שולחין בו את ידיכם אני אברך אתכם!
דבר אחר "מראשית השנה ועד אחרית שנה", וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה?
אלא הן ברשותי, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה
שנאמר (דברים כח, ח) "יצו ה' את הברכה באסמיך", ואומר (חגי ב, יט) "העוד הזרע במגורה"
מנין אף באוצר? – (דברים כח, ג) "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה"
מנין אף בעיסה? – "ברוך טנאך ומשארתך" (שם ה). ומנין בכניסה וביציאה? - ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (שם ו)
מנין אף באכילה ובשבעון? - תלמוד לומר (דברים יא, טו) "ואכלת ושבעת"
ומנין אף כשירדו לתוך מעיך? - תלמוד לומר (שמות כג, כה) "והסירתי מחלה מקרבך"
הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה; לא כינה ורקבובית בפירות, לא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש!
או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות, אין יכול להיות ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מאירה בשדה?
תלמוד לומר (חגי א, ט) "והבאתם הבית ונפחתי בו", ואומר (דברים כח, כ) "ישלח ה' את המארה את המהומה ואת המגערת
מנין אף באוצר? תלמוד לומר (שם טז) "ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה"
מנין אף בעיסה? - תלמוד לומר (שם יז) "ארור טנאך ומשארתך"
ומנין בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר (שם יט) "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך
מנ' אף באכילה ובשבעון? תלמוד לומר (ויקרא כו, כו) "ואכלתם ולא תשבעו"
ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך? - תלמוד לומר (דברים כח, נט) "וחליים רעים ונאמנים"
הן ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מארה בשדה; כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש
ר' שמעון בן יוחאי אומר מושלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה,
והיו ניזונין ומתפרנסין מתחת ידו, ומפתחות של אוצר בידו.
כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר, והן אוכלין ושביעין; וכשאין עושין רצונו נועל את האוצר, והן מתים ברעב
כך ישראל, כשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר? (דברים יא, יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים
וכשהן עושין רצונו מהוא אומר? (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים".
ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם: אם עשיתם את התורה - הרי ככר לאכול, ואם לאו - הרי מקל ללקות בו
היכן הוא פירושו של דבר? (ישעיהו א', י"ט-כ') "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו"
ר' אליעזר המודעי אומר: ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים; אמר להן: אם עשיתם מה שכתוב בזה הרי אתם מוצלין מזה
ואם לאו - הרי אתם לוקין בו! והיכן פירושו של דבר? "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים" וגו' (בראשית ג, כד)
פסוק יג
[עריכה]"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" למה נאמר?
לפי שנאמר (דברים ה, א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה?
תלמוד לומר "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום" מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד
ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה;
מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין? תלמוד לומר "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי"
אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו, משכבשו וישבו, כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנין?
תלמוד לומר "אל מצותי", להוסיף עליהם מצות אחרות, לכך נאמר "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"
מגיד שמעשה תלוי בתלמוד, ואין תלמוד תלוי במעשה; וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה,
שנאמר (הושע ד, א) "שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת" אין דברי תורה נאמרין
שנאמר (משלי כג, כג) "אמת קנה ואל תמכור"
"ואין חסד" - אין דברי חסד נאמרין; שנאמר (תהלים קיט, סד) "חסדך ה' מלאה הארץ"
"ואין דעת" - אין דברי דעת נאמרין; שנאמר (הושע ד, ו) "נדמו עמי מבלי הדעת", ואומר (ישעיה ה, כד) "כאכול קש לשון אש"
מפני מה? "כי מאסו את תורת ה' צבאות"! ואומר (ירמיה ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת ויאמר ה' על עזבם את תורתי"
ואומר (עמוס ב, ד) "כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו" מפני מה? "על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו"!
וכבר היה ר' טרפון ור' עקיבה ור' יוסי הגלילי מסובין בבית תריס בלוד ונשאלה שאלה זו לפניהן: מי גדול, תלמוד או מעשה?
אמר ר' טרפון: גדול מעשה! ר' עקיבה אומר: גדול תלמוד! ענו כולם ואמרו: גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה:
ר' יוסי הגלילי אומר: גדול תלמוד, שקדם לחלה בארבעים שנה, ולמעשרות בחמשים וארבע, ולשמטים בששים ואחת, וליובלות במאה ושלש
וכשם שענש על התלמוד יתר מן המעשה - כך נותן שכר על התלמוד יתר מן המעשה
שנאמר (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", מהוא אומר? (שם כא) "למען ירבו ימ' וימי בניכם"
ואומר (תהלים קה, מד) "ויתן להם ארצות גוים", למה? "בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו"!
"והיה אם שמע תשמעו" מכן אמרו: רצה אדם לשמוע בשעתו - משמיעין אותו לאחר זמן
לשכח בשעתו - משכחין אותו לאחר זמן, שנאמר (דברים ח, יט) "אם שכח תשכח"
רצה אדם לשמוע בטובתו - משמיעין אותו שלא בטובתו; לשכח בטובתו - משכחין אותו שלא בטובתו!
כיוצא בו (שמות כב, כה) "אם חבל תחבל" - אם חבלת חבילה אחת - סוף שחובלין בך חבילות הרבה!
"אשר אני מצוה אתכם היום", מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל, יהי בעיניו כשומיע מפי חכם?
שנאמר "אשר אני מצוה אתכם היום"; ולא כשומיע מפי חכם אלא כשומיע מפי חכמים
שנאמר (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות", מה דרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה, להביא חיים לעולם
כך דברי תורה ודברי חכמים מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום!
ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין, שנאמר (שם) "בעלי אספות" ואין 'אספות' אלא סנהדרין
שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש"; ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה
שנאמר (קהלת שם) כולם "נתנו מרועה אחד"; ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה
שנאמר (שם) כולם "נתנו מרועה אחד", ואומר (תהלים פ, ב) "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה"
ואומר (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".
הרי הוא אומר (שיר השירים ז, ה) "עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים".
"עיניך" - אלו זקנים המתמנין על הצבור וכן הוא אומר (ישעיה כט, י) "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם"
"ברכות", מה הבריכה, אין אדם יודע מה בתוכה - כך אין אדם עומד על דברי חכמים
"בחשבון" חשבונות שנגמרין בעצה ובחשבון; היכן נגמרין? בבית מדרשות "על שער בת רבים"
וכן הוא אומר (שיר השירים ז, ה) "אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק"
אם עשיתם את התורה - קוו לאליהו, שנאמר בו (מלכים א יט, טו) "לך שוב לדרכך מדברה דמשק"
ואומר (מלאכי ג', כ"ב-כ"ג) "זכרו תורת משה עבדי... הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים"
"לאהבה את ה' אלהיכם", שמא תאמר 'הריני למד תורה בשביל שאעשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר לעולם הבא?'
תלמוד לומר "לאהבה": כל שאתם עושין - לא תהו עושין אלא מאהבה!
"ולעבדו" - זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה?
הרי הוא אומר (בראשית ב, טו) "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"
וכי יש עבודה לשעבר, ויש שמירה לשעבר? הא למדת: לעבדה זה תלמוד, ולשמרה אלו מצות
וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה - כך תלמוד קרוי עבודה!
דבר אחר: ולעבדו - זו תפלה. אתה אומר זו תפלה, או אינו אלא עבודה? תלמוד לומר "בכל לבבכם ובכל נפשכם"
וכי יש עבודה בלב? הא מה תלמוד לומר "ולעבדו"? זו תפלה! וכן דוד אומר (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך"
ואומר (דניאל ו, יא) "כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה"...
ואומר (דניאל ו, כא) "וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל:
דניאל עבד אלהא חיא, אלהך די אנת פלח ליה בתדירא, היכל לשיזבותך..." וכי יש פלחן בבבל?
הא מה תלמוד לומר "ולעבדו"? זו תפלה! כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה
דבר אחר: "ולעבדו בכל לבבכם", ר' אליעזר בן יעקב אומר: אומ' "ולעבדו בכל לבבכם"
הרי זו אזהרה לכהנים, שלא יהא ליבם חולק בשעת עבודה.
דבר אחר: מה תלמוד לומר "בכל לבבכם ובכל נפשכם"? והלא כבר נאמר (דברים ו, ה) "בכל לבבך ובכל נפשך"?
להלן ליחיד וכאן לצבור; להלן לתלמוד וכאן למעשה; הואיל ושמעתה - עשה!
פסוק יד
[עריכה]"ונתתי מטר ארצכם" אמר הקדוש ברוך הוא: אתם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי "ונתתי מטר ארצכם"
"ונתתי"- אני. לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח! "מטר ארצכם" ולא כמטר כל הארצות
וכן הוא אומר (איוב ה, י) "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות"
"בעתו", איזה הוא עתו? - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי שלמינו המלכה
וכל כך למה? רבי אומר: כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם, לומר הרי שכר כל המצות
אלא "אם בחקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ד) "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעיתו"
ומנין שניתנה ברכה אחת לישראל, שכל הברכות כלולות בה? שנאמר (קהלת ה, ט) "אוהב כסף לא ישבע כסף"
כמלך הזה, ששולט באוצרות של כסף וזהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה
שנאמר (שם ח) "מלך לשדה נעבד". הא למדת שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולין בה!
"יורה ומלקוש", יורה, שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן.
דבר אחר: יורה שיורד ומרוה את הארץ, ומשקה עד תהום וכן הוא אומר (תהלים סה, יא) "תלמיה רוה נחת גדודיה".
יורה במרחשון ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה לברכה, או יורה משיר פירות שוטף זרעים שוטף גורנות?
תלמוד לומר "מלקוש"; מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה! או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקין?
תלמוד לומר "יורה"; מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה
וכן הוא אומר (יואל ב, כג) "ובני ציון גילו ושמחו בה' אלה' כי נתן לכם את המורה לצדקה"
"ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" - דגנך מלא ותירשך מלא ויצהרך מלא
אתה אומר דגנך מלא ותירשך ויצהרך מלא, או "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" מפני מיעוט פירות?
תלמוד לומר (ויקרא כו, ה) "והשיג לכם דיש את בציר" מקיש דיש לבציר:
מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו!
דבר אחר שיהא חורש בשעת בציר, ובוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר (איוב כט, יט) "וטל ילין בקצירי"
דבר אחר: ואספת דגנך ותירושך ויצהרך למה נאמר?
לפי שנאמר (יהושע א, ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", שומיע אני דברים ככתבן?
תלמוד לומר ואספת דגנ ותירושך ויצהרך - נהוג בהם מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: אם כן, שאדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה
וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת שרב, וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה?
אלא כל זמן שישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר (ישעיה סא, ה) "ועמדו זרים ורעו צאנכם"
ובזמן שאין ישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך"
ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן; שנאמר (דברים כח, מח) "ועבד את אויביו"
דבר אחר: "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב
כענין שנאמר (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף"
ואומר (דברים לג, כה) "וכימיך דבאיך", שיהוא כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל
דבר אחר: "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך"; דגנך - כמשמעו;
ותירושך - זה היין, שנאמר (ישעיה סה, ח) "כי כאשר ימצא התירוש באשכול"
ויצהריך - זה השמן, שנאמר (יואל ב, כד) "והשיקו היקבים תירוש ויצהר"
דבר אחר: "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" דגנך – לך, ותירשך – לך, ויצהרך - לך
לא כענין שנאמר (שופטים ו, ג) "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם עלו עליו
אלא כענין שנאמר (ישעיה סב, ח) "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך" ואומר (שם ט) "כי מאספיו יאכלוהו."
פסוק טו
[עריכה]"ונתתי עשב בשדך לבהמתך" - שלא תצטער למדברות. אתה אומר שלא תהא מצטער למדברות, או "ונתתי עשב בשדך" כשמועו?
תלמוד לומר "ואכלת ושבעת". הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך"? שלא תהא מצטער למדברות
ר' יהודה בן אבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך - בין התחומין
ר' שמעון בן יוחאי אומר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים
ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום - והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה!
ר' אומר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך - זה פשתן; וכן הוא אומר (תהלים קד, יד) "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם"
"ואכלת ושבעת" - סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה, וכן הוא אומר (משלי יב, י) "יודע צדיק נפש בהמתו"
דבר אחר: כשבהמתך אוכלת ושובעת - עובדת אדמה בכוח, שנאמר (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכוח שור".
דבר אחר: ואכלת ושבעת - מן הולדות! אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר
(ירמיה לא, יא) "ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר"
פסוק טז
[עריכה]"ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם" אמר להן הזהרו שמא תמרדו במקום!
שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע, שנאמר (דברים ח, יב) "פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון"
מהוא אומר? "ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך"!
כיוצא בו אתה אומר (דברים לא, כ) "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים"
כיוצא בו אתה אומר (שמות לב, ו) "וישב העם לאכול ושתה" מהוא אומר? "עשו להם עגל מסכה"
וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע. מה נאמר בהן (איוב כ"א, ט'-י"ג) "בתיהם שלום מפחד... ישלחו כצאן עויליהם... יבלו בטוב ימיהם"
והיא גרמה להן "ויאמר לאל סור ממנו... מה שדי כי נעבדנו" אמרו: טיפה אחת של גשמים היא, ואין אנו צריכין לה!
(בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אמר להן המקום
בטובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתגאין לפני? - בה אפרע מכם! "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה"! (בראשית ז, יב)
ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה, בשביל לעשות תאותן
אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים, כדי לאבדן מן העולם!
שנאמר (בראשית ז, יא) "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו"
וכן אתה מוצא באנשי מגדל, שלא מרדו אלא מתוך שבע;
שנאמר (בראשית יא, א) "ויהי כל הארץ שפה אחת... ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"
ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, שנאמר (שמות לב, ו) "וישב העם לאכל ושתה" והיא גרמה להן שיאמרו "הבה נבנה לנו עיר ומגדל", ואומר "ויפץ ה' אותם משם"!
וכן את מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שבע! מה נאמר בהן? (איוב כח, ה) "ארץ ממנה יצא לחם... מקום ספיר אבניה
אמרו אנשי סדום: מזון אצלינו, וכסף וזהב אצלינו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו - נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו
אמר להן המקום: בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם? אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם
מה נאמר בהן? (איוב כח, ד) "פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל" ואומר (איוב יב, ו) "ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל"
היא גרמה להן "עד אשר הביא אלוה בידו" וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ז, מ"ח-נ') "חי אני נאם ה' אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך
הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם..." וכל כך "יד עני ואביון לא החזיקה" ואומר "ותגבהינה ותעשינה תועבה".
כיוצא בו הוא אומר (בראשית יג, י) "כי כלה משקה" מהוא אומר? (בראשית יט, לג) "ותשקין את אביהן יין"
ומאין היה להן יין במערה? אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וכן הוא אומר (יואל ד, יח) "והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס"
אם כן נותן למכעיסין - קל וחומר לעושי רצונו!
ר' מאיר אומר: "חור כרפס ותכלת" (אסתר א, ו) וכי מה בא הכתוב? ללמדינו עשרו של אחשורוש: אם כן נתן למכעיסיו - קל וחומר לעושי רצונו!
וכבר היו רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה נכנסין לרומי, ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל
התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק. אמרו לו: עקיבה, מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק? אמר להן: ואתם למה בכיתם?
אמרו לו: ולא נבכה, שהגוים עובדי עבודה זרה זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם - ויושבין בטח ושאנן ושלוה
ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה? אמר להן: אף אני לכך צחקתי; אם כן נתן למכעיסיו, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. הגיעו לצופים - קרעו בגדיהם; הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים!
התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק. אמרו לו עקיבה, לעולם את מתמיה; שאנו בוכים ואתה מצחק! אמר להם: ואתם למה בכיתם?
אמרו: בואו וראו מה אמר עקיבה: 'למה בכיתם?' לא נבכה? המקום שכתוב בו (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת", הרי שועל יוצא מתוכו!
עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה, יז) "על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו!"
אמר להם: לכך צחקתי! הרי הוא אומר (ישעיה ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו",
וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו? אוריה במקדש ראשון, זכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה
מה אמר אוריה (ירמיה כו, כ) "ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער"
ועוד אמר זכריה: (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"
אמר המקום: הרי לי שני עדים הללו, אם קיימין דברי אוריה - סוף דברי זכריהו קיימין; ואם בטילים דברי אוריה - יבטלו דברי זכריה
אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף דברי זכריה עתידין לבוא! בלשון הזה אמרו לו: עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר!
"ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם", אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה
שכיון שאדם פורש מדברי התורה - הולך ומידבק בעבודה זרה, שנאמר (הושע ד, יח) "סר סבאם"
ואומר (שמות לב, ח) "סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה"
ואומר (שמואל א כו, יט) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים"
וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד עבודה זרה היה? אלא כיון שפסק מדברי תורה - הולך ומידבק בעבודה זרה!
"וסרתם" מן דרך חיים לדרך מות; "ועבדתם אלהים אחרים", וכי אלהים הוא? והלא כבר נאמר (ישעיה לז, יט) "ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה"
ולמה נקרא שמם 'אלהים אחרים'? - שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם
דבר אחר: "אחרים" - שאחרים הן לעובדיהן, וכן הוא אומר (ישעיה מו, ז) "גם כי יזעק אליו ולא ישמע"
ר' יצחק אומר: אלו נפטר שמה של עבודה זרה לא סיפקו להם כל עירות שבעולם!
ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר: צא וראה לשון שתפסה תורה, 'מולך' - כל שתמליכהו עליהם, ואפילו שעה אחת!
רבי אומר: למה נקרא שמם 'אלהים אחרים'? שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות!
"והשתחויתם להם" להם אתם משתחוים, לי אין אתם משתחוים! וכן הוא אומר (שמות לב, ח) "וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל"
אחרים אומרים: אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בעבודה זרה - כלין היו מן העולם!
ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל המשתף שמו של מקום בעבודה זרה - סוף חייב כלייה שנאמר (שמות כב, יט) "זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו"
מה תלמוד לומר 'אלהים'? מלמד שעשו להם עגלים הרבה; וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט, ז) "גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות
וקטרת לא הקטירו" מקטירים היו לדבר אחר! "ועולות לא העלו" מעלין היו לדבר אחר!
"בקדש" לא העלו, בחול היו מעלין! "לאלהי ישראל" לא היו מעלין, לדבר אחר היו מעלין!
פסוק יז
[עריכה]אם עשיתם כן – "וחרה אף ה' בכם", משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם ששיגר בנו לבית המשתה והיה יושב ומצוהו
ואמר לו: בני אל תאכל יתר מצרכך, ואל תשתה יתר מצרכך, כדי שתבוא נקי לביתך.
לא הקפיד הבן ההוא, אכל יתר מצרכו ושתה יתר מצרכו, והקיא וטינף לבני מסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש, לאכל מפריה ולשבע מטובה ולברך שמי עליה
לא הייתם בטובה - היו בפורענות! "וחרה אף ה' בכם"
"וחרה אף ה' בכם", שומע אני שהם כלין מן העולם? תלמוד לומר "ועצר את השמים". מה חרי אף האמור להלן, חרב - אף חרי אף האמור כאן, חרב!
מה חרי אף האמור כאן, דבר וחיה רעה - אף חרי אף האמור להלן, דבר וחיה ורעב !
מה חרי אף האמור להלן, עצירת גשמים וגלות - אף חרי אף האמור כאן, עצירת גשמים וגלות!
נמצינו למידים שכל מקום שנאמר 'חרון אף' - חמשה מיני פורענות הן: דבר וחרב וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות!
דבר אחר: "וחרה אף ה' בכם" - ולא באומות העולם; שיהיו אומות העולם שרויין בטובה - והן שרויין בפורענות
אומות העולם אין קוברין בניהם ובנותיהם - והן קוברין בניהם ובנותיהם!
"ועצר את השמים" שיהוא עננים טעונין ועומדין, ואין מורידין אפלו טפה גשמים.
מנין אפלו טללים ורוחות? תלמוד לומר (ויקרא כו, יט) "ונתתי את שמיכם כברזל" או בית השלחין יהו עושין פירות? תלמוד לומר "ואת ארצכם כנחושה"!
"והאדמה לא תתן את יבולה" - אפלו לא ניפלה! "והאדמה לא תתן את יבולה", אף לא שאתה מביא לה!
או יהא אילן עושה פירות? תלמוד לומר (שם כ) "ועץ השדה לא יתן פריו"
או יהוא עושין עצים להסיק בהן את התנור ואת הכירים? תלמוד לומר "ועץ השדה לא יתן פריו"!
או ילך לו לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר (דברים כח, כג) "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת", בכל מקום!
"ואבדתם מהרה מעל האדמה", אחר כל יסורין שאני מביא עליכם - אני מגלה אתכם! קשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל!
שנאמר (דברים כט, כז) "ויתשם ה' מעל אדמתם" ואומר (ירמיה טו, ב) "והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות"
ואומר (עמוס ז, יז) "כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה" ואומר (ירמיה כב, י) "אל תבכו למת" זה יהויקים מלך יהודה, ומה נאמר בו? - (ירמיה כב, יט) "קבורת חמור יקבר"
"בכו בכה להולך" - זה כניה מלך יהודה (ירמיה נב, לג) "ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל
נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה - חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כסא המלכים, ואוכל ושותה בטרקליני מלכים
"ואבדתם מהרה" מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארכא!
אם תאמרו 'אנשי מבול ניתן להם ארכא מאה ועשרים שנה' - אנשי מבול לא היה להם ממי ילמדו, אתם יש לכם ממי תלמודו!
דבר אחר: "ואבדתם מהרה" - גולה אחר גולה; וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין - גולה אחר גולה אחר גולה:
גלו בשנת שבע לנבוכדנצר, ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש
ר' יהושע בן קרחה מושלו משל: למה הדבר דומה? ללסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית
קצר קמתו - ולא הקפיד בעל הבית; קצר בשבלים - ולא הקפיד בעל הבית; עד שתפש בקופתו ויצא
וכן הוא אומר (ישעיה ח, כג) "כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי"
ר' שמעון בן יוחאי אומר: אם מי שנאמר בהן 'מהרה' לא גלו אלא לאחר זמן, קל וחומר למי שלא נאמר בהן 'מהרה'!
דבר אחר: "ואבדתם מהרה" אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות, שכשתחזורו לארץ לא יהו עליכם חדשים!
משלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה, ואמר לה הוי מתקשטת בתכשיטין, שכשתחזורי לא יהו עליך חדשים
כך אמר הקדוש ברוך הוא: בני היו מצוינים במצות, כשתחזורו לא יהו עליכם חדשים, הוא שירמיה אומר (ירמיה לא, כ) "הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים"
"הציבי לך ציונים" - אלו מצות שישראל מצוינין בהן, "שימי לך תמרורים" - זה חרבן בית המקדש
וכן הוא אומר (תהלים קלז, ה) "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני"
"שיתי לבך למסלה דרך הלכת"
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה! מיד אמר להם אתם חוזרים לעריכם "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה"
דבר אחר: "ואבדתם מהרה מעל הארץ", מעל הארץ הטובה אתם גולים, ואין אתם גולים לארץ טובה כיוצא בה
הדרשן מבחין בין התכונות המפגינות את העצמאות בא"י (נחלת הארץ, מלכות בית דוד והמקדש) לתכונות לאומיות הניתנות להגשמה גם בגלות. הטענה היא שהראשונות תלויות בהתנהגות העם ואילו התכונות הקבועות אינן תלויות בדבר אלא הן מאפיינות את העם גם בגלות. והשוו מכילתא עמלק ב ב, שם לא תיארו את ישראל כבנים למקום, וראו גם דברי ר' יהודה לקמן בסוף פרק יג. |
שלשה דברים ניתנו על תנאי ושלשה שלא על תנאי; אלו שניתנו על תנאי: ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד
ארץ ישראל מנין? שנאמר (דברים י"א, י"ג-י"ז) "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו...
וסרתם ועבדתם אלהים אחרים... וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה"
בית המקדש מנין? תלמוד לומר (מלכים א ו, יב) "הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי... ושכנתי בתוך בני ישראל."
"אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמעו מצותי וחקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וישרק" (מלכים א ט, ח)
ומלכות בית דוד מנין? "אם ישמרו בניך בריתי" (תהלים קלב, יב) "ושמתי לעד זרעו... אם יעזבו בניו תורתי ופקדתי בשבט פשעם" (תהלים פ"ט, ל'-ל"ג)
ואלו שלא ניתנו על תנאי: התורה, שנאמר (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה"; קריאת ישראל בנים, שנאמר (דברים יד, א) "בנים אתם לה' אלהיכם"
ואפלו בשעת הכעס הן קרויין בנים, שנאמר "בנים סוררים" (ישעיה ל, א), "בנים סכלים המה" (ירמיה ד, כב), "בנים משחיתים" (ישעיה א, ד)
ברית כהונה, שנאמר (במדבר יח, יט) "ברית מלח עולם הוא"!
פסוק יח
[עריכה]"ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם" - זה תלמוד תורה
"וקשרתם אותם לאות על ידך" - זו תפלין שביד; "והיו לטוטפת בין עיניך" - אלו תפלין שבראש
אין לי אלא תפלין ותלמוד תורה; שאר מצות שבתורה מנין? הרי אתה דן מבנין אב שבין שתיהן
לא ראי תפלין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפלין. הצד השווה שבהן - מצות הגוף, ואין תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ
דבר אחר: "ושמתם את דברי אלה", מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים. מושלו משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שכעס על בנו, והכהו מכת רעה ונתן רטייה על גבי מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטייה על מכתך אכול מה שהנייך ושתה מה שהנייך
ורחץ בין בחמין בין בצונן - ואין אתה ניזק כלום; אבל אם הגבהת אותה - מיד היא עולה נומי
כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל בראתי לכם יצר הרע, שאין רע ממנו, "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד, ז) היו עוסקין בדברי תורה, ואינו שולט בכם
ואם פורשין אתם מדברי תורה - הרי הוא שולט בכם שנאמר "לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו" כל משאו ומתנו אינו אלא בך
אבל אם רצה אתה "ואתה תמשל בו" ואומר (משלי כה, כא) "אם רעב שנאך האכילהו לחם"
רע הוא יצר, שמי שברא אותו הוא מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"
פסוק יט
[עריכה]"ולמדתם אותם את בניכם" בניכם ולא בנותיכם, דברי ר' אסי בן עקיבה.
מיכן אמרו: כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה ומדבר עמו בלשון הקדש
ואם אינו מדבר עמו בלשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו לא בא לעולם, וכאלו קברו, שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם"
אם למדתם אותם את בניכם – "למען ירבו ימיכם" ואם לאו 'למען יקצרו ימיכם' שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן!
פסוק כא
[עריכה]"למען ירבו ימיכם" - בעולם הזה; "וימי בניכם" - לימות המשיח; כימי השמים על הארץ - לעולם הבא
"על האדמה" - ולא בחוצה לארץ
"אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" 'לתת לכם' אין כתיב כן, אלא 'לתת להם'! נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה!
"כימי השמים על הארץ" שיהוא פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר (שופטים ה, לא) "ואהביו כצאת השמש בגבורתו"
ר' שמעון בן יוחאי אומר: לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעתיד לבוא ואלו הן: "כצאת השמש בגבורתו" (שם)
"יפה כלבנה; ברה כחמה" (שיר השירים ו, י); "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם" (דניאל יב, ג)
"כברקים ירוצצו" (נחום ב, ה) "למנצח על שושנים" (תהלים מה, א); "ויהי כזית הודו" (הושע יד, ז)
ואומר "שיר למעלות" (תהלים קכא, א) - למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא!
ר' עקיבה אומר 'שיר למעלה' אין כתוב כן, אלא "שיר למעלות" שלשים מעלות, זו למעלה מזו, זו למעלה מזו!
ר' אומר: 'שיר למעלה' אין כתוב כן, אלא "שיר למעלות".
יכול יש ביניהם איבה ושנאה וקנאה ותחרות? תלמוד לומר (דניאל יב, ג) "ומצדיקי הרבים ככוכבים".
מה כוכבים, אין ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות - כך צדיקים; מה כוכבים, אין אורו של זה דומה לאורו של זה - כך צדיקים, אין אורו של זה דומה לאורו של זה
דבר אחר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" אלו גבאי צדקה!
ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו זקנים; וכן הוא אומר (שופטים ה, לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"
מי גדול: האוהבים או המאהיבים? הוי אומר: המאהיבים! אם האוהבים "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" - קל וחומר מאהיבים!
מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם - כך הצדיקים! מה כוכבים, אחד מהן שורף ורודה מסוף העולם ועד סופו - כך הצדיקים!
מה הככבים, פעמים נכסין ופעמים נגלין - כך הצדיקים! מה כוכבים, כתות כתות שאין להן מנין - כך הצדיקים, אין להן מנין!
או בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו של מקום? תלמוד לומר (בראשית כח, יד) "והיה זרעך כעפר הארץ":
אם עושין רצונו של מקום - הרי הן ככוכבים; ואם לאו הרי הן כעפר הארץ! וכן הוא אומר (מלכים ב יג, ז) "כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדוש"
דבר אחר: "כימי השמים על הארץ" - שיהוא חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים!
וכן הוא אומר (ישעיה סו, כב) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם"
והלא דברים קל וחומר: ומה שמים וארץ, שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל, הן עומדים לעולם ולעולמי עולמים - קל וחומר לצדיקים, שבעבורם נברא העולם!
פסוק כב
[עריכה]"כי אם שמור תשמרון" למה נאמר? לפי שנאמר "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי", שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה - ישב לו ולא ישנה?
תלמוד לומר "כי אם שמור תשמרון", מגיד שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא תאבד - כך יהא זהיר בתלמודו שלא יאבד.
וכן הוא אומר (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה" מה כסף, קשין לקנותו - כך דברי תורה, קשין לקנותן
או מה כסף, קשה לאבדו - כך דברי תורה, קשה לאבדן? תלמוד לומר (איוב כח, יז) "לא יערכנה זהב וזכוכית": קשה לקנותן ככלי זהב - ונוחין לאבדן ככלי זכוכית!
"ותמורתה כלי פז" (שם) היה ר' ישמעאל אומר הרי הוא אומר (דברים ד, ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד
מושלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו, ואמר לו 'הוי זהיר בצפור זה לבני
אם איבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר איבדת, אלא כאלו נפשך אבדת!'
וכן הוא אומר (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא מכם, כי הוא חייכם!"
ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל למה הדבר דומה? לשני אחים שהיו מסגלין אחר אביהם: אחד מצרף דינר ואוכלו, ואחד מצרף דינר ומניחו
זה שמצרף דינר ואוכלו - נמצא אין בידו כלום, וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן; ועליו הוא אומר (משלי יג, יא) "קובץ על יד ירבה"
כך תלמיד שהוא שומר שנים שלשה דברים ביום, שנים שלשה פרקים בשבת, שתים שלוש פרשיות בחדש - נמצא מעשיר לאחר זמן, ועליו הוא אומר "וקובץ על יד ירבה"
אבל האומר 'היום אני למד, למחר אני למד - היום אני שוכח, למחר אני שוכח' - נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר (משלי י, ה) "אוגר בקיץ בן משכיל, נרדם בקציר בן מביש"
ואומר (משלי כ, ד) "מחורף עצל לא יחרוש", ואומר (קהלת יא, ד) "שומר רוח לא יזרע"
ואומר (משלי כד, ל) "על שדה איש עצל עברתי" - זה שקנה שדה כבר; "ועל כרם אדם חסר לב" - שקנה כרם כבר
הואיל וקנה שדה, וקנה כרם, וקרוי איש, וקרוי אדם - למה נקרא 'עצל' ולמה נקרא 'חסר לב'? שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן!
מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה? שנאמר "והנה עלה כולו קמשונים"! מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? תלמוד לומר 'כסו פניו חרולים'
ועליו הוא אומר "וגדר אבניו נהרסה"; מתוך שראה שלא עמדה בידו - יושב הוא ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדירן של חכמים
ומהוא עונשו? כבר בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י, ח) "ופורץ גדר ישכנו נחש"; הא כל הפורץ גדירן של חכמים - סוף שפורענות בא עליו!
ר' שמעון בן מנסיא אומר: "נפש שבעה תבוס נופת" (משלי כז, ז) תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר - לא היה אלא מה שלמד
דבר אחר: "נפש שבעה תבוס נופת", מה נפה זו, מוציאה קמח בפני עצמו, סובין בפני עצמו, קיבר בפני עצמה
כך תלמיד, יושב ומברר דברי תורה ומשקלן: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר; איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר!
ר' יהודה אומר: תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג, שסופג את הכל; שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צורכו - זה שאומר 'דיי מה ששנה לי רבי'
ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי ה', ט"ו-ט"ז) "שתה מים מבוריך... יפוצו מעינותיך חוצה" שתה ממי שעמך בעיר - ואחר כך היפרש בכל מקום
וכן הוא אומר (משלי לא, יד) "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"!
ר' שמעון בן מנסיא אומר: הרי הוא אומר "שתה מים מבורך", שתה מימיו של הקדוש ברוך הוא שבראך, ואל תשתה מים עכורים ותימשך עם המינים!
ר' עקיבה אומר: "שתה מים מבורך", בור מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו, ולא היה אלא מים שבתוכו
כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר, לא היה מה שלמד
"ונזלים מתוך באריך" - דומה לבאר; מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולמידים ממנו; וכן הוא אומר "יפוצו מעינותיך חוצה"
נמשלו דברי תורה במים: מה מים, חיים לעולם - כך דברי תורה, חיים לעולם; שנאמר (משלי ד, כב) "כי חיים הם למוצאיהם"!
"צרופה אמרתך מאד" (תהלים קיט, קמ) מה מים, משיבין נפשו של אדם מים קרים שנאמר (משלי כה, כה) "מים קרים על נפש עיפה"
- כך דברי תורה, משיבין נפשו של אדם; שנאמר (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה משיבת נפש"!
מה מים, חנם לעולם - כך דברי תורה, חנם לעולם: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א)
או מה מים, אין להם דמים - כך דברי תורה, אין להם דמים? תלמוד לומר (משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים"
או מה מים, אין משמחין את הלב - כך דברי תורה אין משמחין את הלב? תלמוד לומר (שיר השירים א, ב) "כי טובים דודיך מיין"
מה היין, משמח את הלב - כך דברי תורה, משמחין את הלב: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט, ט)
מה יין, אין אתה טועם בו טעם מתחלתו, וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח - כך דברי תורה, כל זמן שמתישנין בגוף סופו לשביח!
"בישישים חכמה וארך ימים תבונה" (איוב יב, יב)
מה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב, אלא בירוד שבכלים - בכלי חרש
כך דברי תורה, אין מתקיימין במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב, אלא במי שהוא בעיינו כירוד שבכלים - ככלי חרש!
או מה יין, פעמים רע לראש ורע לגוף, יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר (שיר השירים א, ג) "לריח שמניך טובים"
מה שמן, יפה לראש ויפה לגוף - כך דברי תורה, יפין לראש ויפין לגוף
שנאמר (משלי א, ט) "כי לוית חן הם לראשיך", ואומר (משלי ד, ט) "תתן לראשך לוית חן"
נמשלו דברי תורה כשמן ודבש: "ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים יט, יא)
דבר אחר: "כי אם שמר תשמרון", מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון
תאמר 'כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים מתקיימין בידו'? שנאמר "כי אם שמר תשמרון"!
ומנין אתה אומר, שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ושכחו - כשם שהראשונים משתכחין מידו כך אחרונים משתכחין מידו?
תלמוד לומר (דברים ח, יט) "והיה אם שכח תשכח" אין אתה מעלים עינך ממנו עד שילך לו, שנאמר (משלי כג, ה) "התעיף עיניך בו ואיננו"
וכתוב במגלת חריסים "יום תעזבני ימים תעזבך"!
דבר אחר: "כי אם שמר תשמרון", שמא תאמר ישנו בני הגדולים, ישנו בני הזקנים, ישנו בני הנביאים? תלמוד לומר "כי אם שמר תשמרון"; מגיד שהכל שווין בתורה
וכן הוא אומר (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב"; 'קהל כהנים ולוים וישראל' אין כתיב כן אלא "קהלת יעקב",
וכן הוא אומר (דברים כט, ט) "אתם נצבים... כלכם" אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה משתכחת
כמו שאלו לא עמד שפן בשעתו, ועזרא בשעתו, ור' עקיבה בשעתו - לא היתה תורתו משתכחת
ואומר (משלי טו, כג) "ודבר בעתו מה טוב": דבר שאמר זה שקול כנגד הכל! וכן הוא אומר (עמוס ח, יב) "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו"
רבותינו התירו שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה, על שרץ שנמצא בככר, לידע אם תחלה היא לו אם שנייה.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: אם לימד שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמר (דברים לא, כא) "כי לא תשכח מפי זרעו"
אלא 'איש פלוני אוסר ואיש פלוני מתיר; איש פלוני מטמא ואיש פלוני מטהר' - ולא ימצאו דבר ברור!
"את כל המצוה הזאת", שמא תאמר הריני למד פרשה קשה ומניח את הקלה? תלמוד לומר (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם"
דבר שאתם אומרים שהוא רק - הוא חייכם! שלא תאמר 'למדתי הלכות דיי' תלמוד לומר 'מצוה' 'המצוה' "כל המצוה": למד מדרש הלכות ואגדות!
וכן הוא אומר (דברים ח, ג) "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" - זה מדרש; "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" - אלו הלכות ואגדות!
וכן הוא אומר (משלי כז, יא) "חכם בני ושמח לבי", ואומר (משלי כג, טו) "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני"
ר' שמעון בן מנסיה אומר אין לי אלא אביו שבארץ; שבשמים מנין? תלמוד לומר "גם אני", לרבות אביו שבשמים!
"אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה", למה נאמר? לפי שנאמר "שמור תשמרון", שומע אני כיון ששמר אדם דברי תורה, ישב לו ולא יעשה? תלמוד לומר "לעשותם"
אדם למד תורה - הרי בידו מצוה אחת; למד ושמר - הרי בידו שתי מצות; למד ושמר ועשה - אין למעלה ממנו!
"לאהבה", שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא - תלמוד לומר "לאהבה את ה'" מכל מקום, וסוף הכבוד לבא!
וכן הוא אומר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"
"תתן לראשך לוית חן" (משלי ד, ט) - בעולם הזה, "עטרת תפארת תמגנך" - בעולם הבא!
"אורך ימים בימינה" (משלי ג, טז) - לעולם הבא, "בשמאלה עושר וכבוד" - בעולם הזה!
ר' אליעזר ביר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתן, ודבר בם לשמן!
הוא היה אומר: בלשצר, שנשתמש בכלי קדש וכלי חול היו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא
המשתמש בכלי שנברא בו העולם - על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם!
"ללכת בכל דרכיו" ואלו הן דרכי המקום? ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות לד, ו) ואומר (יואל ג, ה) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"
וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקדוש ברוך הוא?
אלא נקרא המקום 'רחום', שנאמר (תהלים קג, ח) "רחום וחנון ה'" - אף אתה, היה חנון ועשה מתנות חנם!
נקרא הקדוש ברוך הוא צדיק, שנאמר (תהלים יא, ז) "כי צדיק ה' צדקות אהב" - אף אתה היה צדיק
נקרא המקום חסיד, שנאמר (ירמיה ג, יב) "כי חסיד אני נאם ה'" - אף אתה, היה חסיד! לכך נאמר "והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"!
ואומר (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי", ואומר (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו"!
"ולדבקה בו" וכי היאך אפשר לאדם לעלות למרום ולהידבק באש?
והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא", ואומר (דניאל ז, ט) "כרסייה שביבין דינור וגלגלוהי נור דליק"!
אלא הדבק בחכמים ובתלמיד חכמים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת; ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאלו עשית מלחמה!
וכן הוא אומר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי"
דורשי רשומות אומרים: רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם - למד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו!
פסוק כג
[עריכה]"והוריש ה'", עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי!
"והוריש ה'" - ה' מוריש, ואין בשר ודם מוריש!
"את כל הגוים" שומע אני כשמועו? תלמוד לומר "האלה". אין לי אלא האלה; מנין לרבות את מסייעהן? תלמוד לומר "את כל הגוים האלה"
"מלפניכם" - שתהוא אתם רבים והולכין מאד - והן מתמעטין והולכין
וכן הוא אומר (שמות כג, ל) "מעט מעט אגרשנו מפניך", ואומר "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת" דברי ר' עקיבה
אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: אם לפי שישראל צדיקים הן - למה יראים מן החיה? והלא אם צדיקים הם אין יראין מן החיה!
שכן הוא אומר (איוב ה, כג) "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך"!
אם תאמר, מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא? אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהן "מעט מעט אגרשנו"!
"וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם", רבי אליעזר אומר: 'גדולים' - בקומה 'ועצומים' – בכוח, 'מכם' - אף אתם גדלים ועצומים, אלא שהן גדלים ועצומים מכם!
ר' אליעזר בן יעקב אומר: משל לאדם שאומר איש פלוני גבוה וזה גבור, אלא שזה גבור ממנו!
דבר אחר: "מכם" עוד, למה נאמר? והלא כבר נאמר (דברים ז, א) "גוים רבים ועצומים ממך"! מה תלמוד לומר "מכם"?
מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל, וכן הוא אומר (עמוס ב, ט) "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו"
פסוק כד
[עריכה]"כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה", אם ללמד על תחומי ארץ ישראל - הרי כבר נאמר "מן המדבר והלבנון", ומה תלמוד לומר "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו?
אמר להם: כל מקום שתכבושו חוץ ממקומות אלו - הרי הוא שלכם
או רשות בידכם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל? תלמוד לומר "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם", ואחר כך "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה"
שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלולים, ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ; אלא משתכבשו ארץ ישראל תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ!
הרי שכבשו בחוצה לארץ, מנין שהמצות נוהגות שם? הרי אתה דן:
נאמר כאן "יהיה" ונאמר להלן "יהיה". מה יהיה האמור להלן, מצות נוהגות שם - אף יהיה האמור כאן, מצות נוהגות שם!
אם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצות נוהגות שם? אמרת דוד עשה שלא כתורה:
התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ; והוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת! היאך חוזר אתה וכובש ארם נהרים וארם צובה?
הרי שכיבשו בחוצה לארץ, מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם? תלמוד לומר "מן המדבר והלבנון": מן המדבר והלבנון גבולכם, ואין המדבר והלבנון גבולכם.
אם כיבשתם - יהיה הלבנון גבולכם והמדבר גבולכם! "מן הנהר נהר פרת" מן הנהר גבולכם, ואין הנהר גבולכם. אם כיבשתם - יהיה גבולכם והנהר גבולכם!
"עד הים" גבולכם, ואין הים גבולכם; אם כיבשתם - יהיה גבולכם והים גבולכם
וכן הוא אומר (במדבר לד, ו) "וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול... יהיה גבול" והים גבולכם!
פסוק כה
[עריכה]"לא יתיצב איש בפניכם" אין לי אלא איש; אומה, ומשפחה, אשה בכשפיה מנין?
תלמוד לומר "לא יתיצב", מכל מקום. אם כן למה נאמר "איש"? אפלו כעוג מלך הבשן!
כענין שנאמר (דברים ג, יא) "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מן הרפאים"
"פחדכם ומוראכם" והלא אם נפחדין הן - יריאין הן! אלא פחדכם - על הקרובים, ומוראכם - על הרחוקים!
וכן הוא אומר (יהושע ה, א) "ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה
וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל"
וכן רחב הזונה אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב, י) "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע וימס לבבנו"
תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים? והלא כבר נאמר (שם א) "וישלח יהושע בן נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו".
יריחו בכלל היתה, ולמה יצאת? ללמדך שהיתה קשה כנגד כולם!
כיוצא בו (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל", משה בכלל היה, ולמה יצא? מלמד ששקול כנגד כולם!
וכבר היה רבי יושב ודורש, שילדה אחת מישראל ששים רבוא בכרס אחת!
נענה תלמידו באותה שעה ואמר: גוי גדול, צדיק, או כל האדם? אמר לו: צדיק. אמר לו: מי הוא? אמר לו: מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה
שהוא שקול כנגד כל ישראל! ומנין שהיה משה שקול כנגד כל ישראל? בשעה שאמרו שירה, שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל"
כיוצא בו (במדבר לא, ו) "וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס" פינחס בכלל היה ולמה יצא? מלמד שהיה שקול כנגד כולם!
כיוצא בו (שמואל ב כב, א) "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אתו מכף כל אויביו ומכף שאול" שאול בכלל היה, ולמה יצא? מלמד שהיה קשה כנגד כולם!
כיוצא בו (שמואל ב ב, ל) "ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל" עשהאל בכלל היה ולמה יצא? מלמד שהיה קשה כנגד כולם!
כיוצא בו (מלכים א יא, א) "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה" בת פרעה בכלל היתה,
ולמה יצאת? מלמד שהיתה חביבה יתר מכולן, וכלפי החטא שהחטיאה אתו יתר מכולן!
"יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ" למה נאמר? לפי שנאמר (דברים טז, טז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך"
שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולין להשתחוות, מי משמר לנו את ארצנו? אמר להן הקדוש ברוך הוא: עלו, ושלכם אני שומר
שנאמר (שמות לד, כד) "ולא יחמד איש את ארצך", אם בעיניו אינו חומדה, כאיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה?
וכן את מוצא, כשישראל עושין רצונו של מקום מה נעמן אומר לאלישע (מלכים ב ה, יז) "ולא יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה"
והלא דברים קל וחומר: אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה?
"כאשר דבר לכם", היכן דבר לכם? (שמות כג, כז) "את אימתי אשלח לפניך"!
פסוק כו
[עריכה]"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ל, יט) "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה"
שמא יאמרו ישראל: הואיל ונתן לפנינו המקום שני דרכים, דרך חיים ודרך מות - נלך באיזו שנרצה! תלמוד לומר (שם) "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"
מושלו משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים, והיו לפניו שני דרכים
אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להן
אתם רואין את שביל זה שתחילתו מישור? בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין במישור וסופו לצאת לקוצים
ואתם רואין את שביל זה שתחילתו קוצים, וסופו לצאת למישור? בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין בקוצים וסופו לצאת למישור
כך אמר להן משה לישראל: אתם רואין את הרשעים שמצליחין בעולם הזה?
כשנים ושלשה ימים הן מצליחין, וסופן לידחות באחרונה
שנאמר (משלי כד, כ) כי לא תהיה אחרית לרע ואומר (קהלת ד, א) "הנה דמעת העשוקים אין להם מנחם"
ואומר (משלי ד, יט) "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו"
ואתם רואין צדיקים שמצטערין בעולם הזה? כשנים ושלשה ימים הן מצטערין וסופן לשמוח באחרונה!
וכן הוא אומר (דברים ח, טז) "להיטיבך באחריתך"
ואומר (ירמיה כט, יא) "כי אנכי ידעתי את המחשבות... לתת לכם אחרית ותקווה" ואומר (משלי ד, יח) "ואורח צדיקים כאור נוגה"!
ר' אליעזר מצביע על שלושה מקומות בתנ"ך שבהם חוזרת המילה המנחה "היום": כאן, בפרשת השבת של המן ובתיאור יום הדין בנבואת מלאכי. כשם שהבחירה בחיים אצלנו מצילה מיום הדין – כך גם קיום השבת מציל ממנו. |
"היום" ר' אליעזר אומר: מפני מה "היום" כפול כאן שלשה פעמים
"ראה אנכי נותן לפניכם היום... את הברכה אשר תשמעו... היום והקללה אם לא תשמעו... היום"?
והלא מתחלה כבר רמזן משה בפסוק אחד (שמות טז, כה) "אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה"!
אמר להן כדי שתנצלו מיום שכתוב בו (מלאכי ג, יט) "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא", ואומר "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"
פסוק כז
[עריכה]"ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו"
כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד, ז) "הלא אם תיטיב שאת", אם תיטיב - שאת ברכה, ואם לא תיטיב - שאת קללה!
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? - שאמרה תורה "ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו"
כיוצא בו אתה אומר (משלי יח, כא) "מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה"
האוהב את הטובה - אוכל פירותיה, והאוהב את הרעה - אוכל פירותיה!
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? - שאמרה תורה (תהלים לד, יד) "נצר לשונך מרע" ואומר (שם טו) "סור מרע ועשה טוב"
כיוצא בו (משלי יא, לא) "הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא"!
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? - שאמרה תורה (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"!
פסוק כח
[עריכה]"והקללה אם לא תשמעו" נמצנו למידים שלא הוכיח יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל נסים שנעשו לו
אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל נסים שנעשו לו
לכך נאמר בתחלה (דברים א, ד) "אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי".
"וסרתם" מדרך חיים לדרך מות!
"מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם ללכת אחרי אלהים אחרים" - מיכן אמרו כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה:
פסוק כט
[עריכה]"והיה" אין והיה אלא מיד! "כי יביאך" קבל עליך מצוה האמורה בענין, שבשכרה תיכנס לארץ!
אשר אתה בא שמה לרשתה" בשכר שתבא – תירש!
"ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" וכי מה בא הכתוה ללמדינו?
אם ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל
והלא כבר נאמר (דברים כז, יב) "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל"
ומה תלמוד לומר "ונתת את הברכה על הר גרזים"? להקדים ברכה לקללה
יכול יהוא כל הברכות קודמות לקללות?
תלמוד לומר ברכה וקללה: ברכה אחת קודמת לקללה אחת, ואין כל הברכות קודמות לקללות
ולהקיש קללות לברכות: מה קללות בלוים - אף ברכות בלוים; מה קללות בקול רם - אף ברכות בקול רם
ומה קללות בלשון הקדש - אף ברכות בלשון הקדש; מה קללות בכלל ופרט - אף ברכות בכלל ופרט
ומה קללות, אלו ואלו עונין ואומרים אמן - אף ברכות, אלו ואלו עונין ואומרים אמן
כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל!
פסוק ל
[עריכה]"הלא המה בעבר הירדן" מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה.
"אחרי דרך מבוא השמש" - ממקום שהחמה זורחת
"בארץ הכנעני היושב בערבה" - אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים
"מול הגלגל" - הסמוך לגלגל
"אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" מה אלון האמור להלן, שכם - אף אלוני מורה האמור כאן, שכם!
אמר ר' אליעזר ביר' יוסי הגלילי: אמרתי להם לסופרי הכותיים, זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום
שכתבתם אצל "אלוני מורה" שכם. אף אנו למידים שזה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים
שנאמר "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש..." מה אלון מורה האמור להלן, שכם - אף אלוני מורה האמור כאן, שכם!
ר' אליעזר אומר: לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים, שנאמר "הלא המה בעבר הירדן" - הסמוכין לעבר הירדן
"אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שחמה שוקעת; "בארץ הכנעני" - לא היה אלא בין החוים
"היושב בערבה" - לא היה אלא בין ההרים; "מול הגלגל" - אין אלו רואין את הגלגל!
ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראם בראשונה
שנאמר "דרך" - בדרך לכו, ולא תלכו בשדות!
"היושב" - בישוב לכו, ולא במדבר! "בערבה" - במישור לכו, ולא בהרים!
פסוק לא
[עריכה]"כי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ" אם מעביר אתכם את הירדן - אתם יודעין שאתם יורשין את הארץ!
"אשר ה' אלהיכם נותן לכם" – בזכותכם; "וירשתם אותה וישבתם בה" - בשכר שתירש תשב!
פסוק לב
[עריכה]"ושמרתם" - זו משנה; "לעשות" - זו המעשה; "את כל החקים" - אלו המדרשות; "ואת המשפטים" - אלו הדינין
"אשר אנכי נותן לפניכם היום" - יהוא חביבין עליכם כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני!
יהוא רגילין בפיכם כאלו היום שמעתם אותם!