ביאור:מדרש תנאים לדברים/יג
פרק יג
[עריכה]פסוק א
[עריכה]"את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום" שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה!
"אותו תשמרו לעשות", ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה
"לא תסף עליו ולא תגרע ממנו" מיכאן אמרו: הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת - ינתנו מתנה אחת
מתן ארבע במתן ארבע - ינתנו מתן ארבע
מתן ארבע במתנה אחת - ר' אליעזר אומר: ינתנו מתן ארבע! ור' יהושע אומר: ינתנו מתנה אחת!
אמר ר' אליעזר והרי הוא עובר על 'בל תגרע'! אמר ר' יהושע והרי הוא עובר על 'בל תוסיף'!
אמר ר' אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא עצמו! אמר ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא עצמו!
ועוד אמר ר' יהושע: כשנתת עברת על 'בל תוסיף' ועשית מעשה בידיך
וכשלא נתת עברת על 'בל תגרע' ולא עשית מעשה בידיך!
דבר אחר "לא תוסף עליו", מנין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית? תלמוד לומר "לא תסף עליו"
ומנין שאין פוחתין מהן? תלמוד לומר "ולא תגרע ממנו"!
מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים, שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר: "ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"?
תלמוד לומר "הדבר", אפלו דבר לא תסף עליו:
פסוק ב
[עריכה]"כי יקום בקרבך נביא" מה משה ב'כה אמר' - אף נביאים ב'כה אמר'
מה משה, אמר מקצת וקיים מקצת - אף נביאים, אמרו מקצת ומקיימין מקצת
מה משה, אמר כלל ופרט - אף נביאים, כלל ופרט!
אי מה משה, זקן ובן שמנים ובן עמרם, יכול אף הנביאים כן? תלמוד לומר "נביא", מכל מקום!
"או חולם חלום" מכלל שנאמר למשה (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו", יכול אף נביאים כן?
תלמוד לומר "או חולם חלום"!
"בקרבך" לרבות את האשה! "ונתן אליך אות" בשמים, וכן הוא אומר (בראשית א, יד) "והיו לאותות"
"או מופת" – בארץ, וכן הוא אומר (שופטים ו, לז) "אם טל יהיה על הגזה לבדה", מהוא אומר? (שם מ) "ויעש אלהים כן"
פסוק ג
[עריכה]ראו ספרי פד. כאן נוסף פירוט השיחה בין ירמיה לחנניה בן עזור: חנניה הציג פרשנות לגיטימית לדברי ירמיה, אבל ירמיה עצמו דחה את הפרשנות ברוח הקודש. אלמלא רוח הקודש ששרת על ירמיה לא היתה מניעה לקבל את דברי חנניה; וראו לקמן פס' ו על נביא שהדיח. |
"ובא האות והמופת" אמר ר' יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ונתן להן ממשלה
שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע להן! מפני מה? "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם!"
אמר ר' עקיבה: חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו
הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה - וחזרו להיות נביאי שקר, כחנניה בן עזור
שמתחלה נביא אמת היה - ולבסוף נביא שקר!
כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש, היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם.
כיצד? שמע ירמיה אומר (ירמיה כט, י) "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם"
אמר: מאימתי ניתנה הממשלה לבבל? משנת שלשים וחמש למלכות מנשה
שנאמר (דברי הימים ב לג, יא) "ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה"
צא וחשוב: עשרים שנה נשתיירו למנשה, ושתים לאמון, ואחת ושלשים ליאשיהו, ואחת עשרה ליהויקים - הרי ארבע וששים שנה.
נשתיירו שש שנים. כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו, שנאמר (ירמיה כח, א) "בראשית ממלכת צדקיהו"
לפיכך אמר "בעוד שנתים ימים". אמר לו ירמיה: אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות!
אמר לו: אני אמרתי כך! אמר לו: אם כן תן לדבריך אות! אמר לו: אף אתה תן לדבריך אות!
אמר לו: אני מתנבא לרעה, ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב"ה מוחל להן
אבל אתה מתנבא לטובה, והקב"ה אינו חוזר בטובה! אמר לו: איני נותן אות עד שתתן אתה אות!
אמר לו: אם כן הריני נותן אות באותו האיש, בך עצמך באותה השנה הוא מת!
ואומר (ירמיה כח, יז) "וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי".
והלא שנה אחרת היתה! אלא מלמד שמת ערב ראש השנה
וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה, כדי לבטל דברי ירמיהו!
פסוק ד
[עריכה]"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא" ולא החוזר בו; "או אל חלם החלום ההוא" ולא החשוד למפרע
כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, לדעת הישכם אוהבים!
פסוק ה
[עריכה]"אחרי ה' אלהיכם תלכו" - זה הענן!
דבר אחר: כשאמר משה לישראל "אחרי ה' אלהיכם תלכו" אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו?
שכן הוא אומר (נחום א, ג) "בסופה ובשערה דרכו", ואומר (תהלים עז, כ) "בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך"!
אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת, שנאמר (תהלים כה, י) "כל ארחותיו חסד ואמת"
"ואותו תיראו" - שיהא מוראו עליכם; "ואת מצותיו תשמרו" - זו מצות עשה; "ובקולו תשמעו" - בקול נביאיו
"ואותו תעבדו" עבדוהו בתורתו, עבדוהו במקדשו! "ובו תדבקון" - היפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום!
פסוק ו
[עריכה]ראו ספרי פו. כאן נוספה דרשה על נביא שהדיח. הדרשה "כל מיתה" וכו' - כר' שמעון בספרי שם, וכן המשנה סנהדרין יא י. |
"והנביא ההוא" - ולא אנוס; "או חולם החלום ההוא" - ולא מוטעה; "יומת" - כל מיתה האמורה בתורה סתם - חנק
"כי דבר סרה על ה' אלהיכם", והלא דברים קל וחומר: ומה מזייף דברי חבירו, חייב מיתה
המזייף דבריו של מקום - על אחת כמה וכמה! "המוציא אתכם מארץ מצרים", אפלו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים – די!
"והפדך מבית עבדים" אפלו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים – די! "להדיחך" - זה נביא שהדיח
נאמר כאן הדחה ונאמר הדחה במסית (דברים יג, יא) מה הדחה האמורה להלן, בסקילה - אף הדחה האמורה כאן, בסקילה
"מן הדרך" - אפלו מקצת הדרך, כגון שאמר בעבודה זרה 'היום עובדה, ולמחר ביטלה' - הרי זה חייב
"אשר צוך ה' אלהיך" - זו מצות לא תעשה, "ללכת בה" - זו מצות עשה! "ובערת הרע מקרבך" - בער עושי רעות מישראל!
פסוק ז
[עריכה]ראו ספרי פז. לעניין ההכמנה ראו תוספתא סנהדרין י ה. לעניין בן סטדא – אין מדובר על ישו, שנצלב בירושלים - למרות שגם הוא נצלב בפסח, וראו שבת קד א. |
"כי יסיתך" - אין הסתה אלא טעות, כענין שנאמר (מלכים א כא, כה) "אשר הסתה אותו איזבל אשתו"
אחרים אומרים: אין הסתה אלא גירוי, כענין שנאמר (שמואל א כו, יט) "ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה"
מכלל שנאמר (דברים כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים", למדנו שאין מעידין זה על זה
יכול כשם שאין מעידין זה על זה - כך אין מסיתין זה את זה? תלמוד לומר "כי יסיתך אחיך בן אמך" - מסיתין הן זה את זה!
"אחיך" - זה אחיך מאביך; "בן אמך" - זה בן אמך; "או בנך" - בנך מכל מקום; "או בתך" - בתך מכל מקום
"או אשת" - זו ארוסה; "חיקך" - זו נשואה; "או רעך" - זה הגר; "אשר כנפשך" - זה אביך
"בסתר" - מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז, ט) "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה"
אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר (משלי א, כ) "חכמות בחוץ תרונה"!
דבר אחר: "אחיך בן אמך", הרי הכתוב פותח לו באחיו, שהוא חביב עליו
ומנין שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו? לפי שאינו מורישו!
"בסתר לאמר" למה נאמר? והלא כבר נאמר "כי יסיתך", ומה תלמוד לומר "בסתר"?
אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים.
כיצד? אמר לו המסית 'יש יראה במקום פלוני; כך אוכלת וכך שותה, כך מטיבה וכך מריעה'
כל חייבי מיתות שבתורה - אין מכמנין עליהן, חוץ מזה
אמר לשנים והן עדיו - מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו.
אמר לאחד - הוא אומר לו 'יש לי חברים רוצים בכך'. אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם - מכמנן לאחורי הגדר
וכיצד עושין לו? מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון
כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן
והלה אומר לו 'אמור מה שאמרת לי בייחוד; והלה אומר לו 'היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים?'
אם חוזר בו – מוטב, ואם אמר 'כך היא חובתינו וכך יפה לנו' - העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו
וכך עשו לבן סטרא בלוד, ותלאוהו בערב פסח!
"נלכה ונעבדה אלהים אחרים" מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל
כיצד? האומר 'אעבוד', 'אלך ואעבוד', 'נלך ונעבוד', 'אזבח', 'אלך ואזבח', 'נלך ונזבח', 'אקטר', 'אלך ואקטר', 'נלך ונקטר'
'אנסך', 'אלך ואנסך', 'נלך וננסך', 'אשתחוה', 'אלך ואשתחוה', 'נלך ונשתחוה'
"אשר לא ידעת אתה ואבותיך", ר' יוסי הגלילי אומר: דבר גנאי הוא לישראל
שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן, וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין עבודה זרה!
פסוק ח
[עריכה]"מאלהי העמים אשר סביבותיכם" שלא תאמר 'יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת וכך שותה, כך מטיבה וכך מריעה'
"הקרובים אליך או הרחוקים ממך" מה קרובים אליך אתה יודע מה הן - אף הרחוקים ממך!
מה הקרובים אליך, אינן כלום - אף הרחוקים ממך אינן כלום!
"מקצה הארץ ועד קצה הארץ" - אלו חמה ולבנה שמהלכין מסוף העולם ועד סופו
פסוק ט
[עריכה]"לא תאבה לו", מכלל שנאמר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך", יכול אתה אוהב לזה? תלמוד לומר "לא תאבה לו"
"ולא תשמע אליו", מכלל שנאמר (שמות כג, ה) "עזוב תעזוב עמו", יכול אתה עוזב לזה? תלמוד לומר "ולא תשמע אליו"
"ולא תחוס עינך עליו", מכלל שנאמר (ויקרא יט, טז) "לא תעמוד על דם ריעך"
יכול אי אתה עומד על דמו של זה? תלמוד לומר "ולא תחוס עינך עליו"!
"ולא תחמול" - לא תלמד עליו זכות! "ולא תכסה עליו" אם אתה יודע לו חובה- אי אתה רשאי לשתוק!
מנין שאם יצא מבית דין חייב, שאין מחזירין אותו לזכות? תלמוד לומר "כי הרוג תהרוג"
יצא זכאי, מנין שמחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר "תהרגנו"!
שלוש דרשות נוספות על החזרות 'לא תאבה... לא תשמע' וכו'. הראשונה מתירה לניסת לעשות עצמו כמקבל את דברי המסית כדי להפליל אותו. |
דבר אחר: "לא תאבה לו" בלבך, אבל מקבלו אתה בפיך; שאם אין אתה מקבלו בפיך, כיצד את מכמין עליו?
דבר אחר: "לא תאבה לו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי יסיתך אחיך". "ולא תשמע אליו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "או בנך".
"ולא תחוס עינך עליו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "או בתך". "ולא תחמול" למה נאמר? לפי שהוא אומר "או אשת חיקך".
"ולא תכסה עליו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "או רעך"
דבר אחר: "לא תאבה לו" - אפילו הוא גדול שבישראל!
"ולא תשמע אליו" - שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו; הכישו נחש - אל תבדוק אחריו
"ולא תחוס עינך עליו" שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו. "ולא תחמול" - קוב כיסך עליו:
"ולא תכסה עליו" גלה מסתריו:
פסוק י
[עריכה]לעניין הדחיה, כלומר ההסתפקות במותו של הנסקל מעצם הנפילה מבית הסקילה, ראו סנהדרין ו ד. לדרשת ר' יאשיה ראו גם לעיל פס' ז, שדין המסית גובר על דיני הקרבה המשפחתית. לעניין המצווה על הניסת ראו סוף ספרי פט. |
"כי הרג תהרגנו" - זו דחייה. אתה אומר זו דחייה, או אינו אלא סקילה?
וכשהוא אומר "וסקלתו באבנים ומת" הרי סקילה אמורה
הא מה תלמוד לומר "כי הרג תהרגנו"? - זו דחייה, שאם דחוהו עדיו ומת - יצא ידי חובתו!
ר' יאשיהו אומר: "כי הרג תהרגנו" למה נאמר? לפי שנאמר (שמות כא, טו) "ומכה אביו ואמו מות יומת"
שומע אני אף המסית והמדיח במשמע? תלמוד לומר "כי הרג תהרגנו".
ומה אני מקיים "ומכה אביו ואמו"? בשאר כל אדם, חוץ מן המסית והמדיח
ובמסית ובמדיח מה אני מקיים? "כי הרג תהרגנו" - אפלו אביו ואמו!
"ידך תהיה בו בראשונה" - מצוה ביד המוסת "להמיתו."
מנין שאם לא מת ביד המוסת - ימות ביד כל אדם? תלמוד לומר "ויד כל העם באחרונה"
פסוק יא
[עריכה]"וסקלתו באבנים ומת", יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר (ויקרא כ, כז) "באבן"
או באבן, יכול באבן אחת? תלמוד לומר "באבנים". אמור מעתה: לא מת בראשונה - ימות בשנייה.
"כי בקש להדיחך" זהו שאמרנו נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה; מה כאן סקלה - אף להלן סקלה:
פסוק יב
[עריכה]ראו ספרי צא. כאן נוספה הדרשה של ר' יהודה, המבחין בין ראייה לשמיעת הכרוז. וראו גם לעיל פס' ז לעניין בן סטדא. |
"וכל ישראל ישמעו ויראו" מכן אמרו מניחין אותו עד הרגל וחונקין אותו ברגל
אמר ר' יהודה: וכי נאמר 'ייראו וייראון'? והלא לא נאמר אלא "ישמעו וייראו"
כיצד הן עושין כותבין ושולחין לכרכים: ביום פלוני נידון פלוני בהריגה
לכך נאמר "וכל ישראל ישמעו וייראו", מלמד שצריך הכרזה!
"ולא יספו לעשות" - זו אזהרה להדיוט המסית; אין לי אלא זה בלבד
מנין לאומר לחברו 'נלך ונעבוד' 'נלך ונזבח' 'נלך ונקטר' 'נלך וננסך' 'נלך ונשתחוה'?
תלמוד לומר "ולא יספו לעשות" לא "כדבר" ולא כ"רע" ולא כ"זה"
יכול אף המגפף והמנשק והמרבץ והמרחיץ והסך והמנעיל והמלביש והמעטיף?
תלמוד לומר "הזה", זה בסקלה ואין כל אלו בסקלה!
פסוק יג
[עריכה]הדרשה על "כי תשמע" נראית כסותרת את הדרשה המקבילה בספרי צב; אבל הדרשות המונעות שלוש ערים נידחות ודין עיר הנדחת בירושלים דומות לאלו ששם. לעניין "בני בליעל" ראו פס' יד. |
"כי תשמע" - לא מאליך; "באחת עריך" אחת ולא שלש. אתה אומר אחת ולא שלש, או אינו אלא אחת ולא שתים?
כשהוא אומר "עריך" הרי שתים אמור הא מה אני מקיים "אחת"? אחת ולא שלש!
"אשר ה' אלהיך נתן לך" מכל מקום "לשבת שם" פרט לירושלים, שלא נתנה לבית דירה
"יצאו אנשים" וכי מנין יצאו? אלא שיצאו מתחת כנפי שמים ופרקו עול שמים מעליהן! שנאמר "בליעל" - בלי עול
פסוק יד
[עריכה]בניגוד לדין המסית, שמחמירים בו ומרחיבים את תחולתו, בדין המדיח הכיוון הוא הפוך – הדרשות מכוונות להקטין את תחולת הדין; וראו גם ספרי צג. |
"יצאו" - הם ולא שלוחם; "אנשים" - אין אנשים פחות משנים, דבר אחר: אנשים ולא נשים, אנשים ולא קטנים!
"בני בליעל" בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם; "מקרבך" - ולא מן הספר; "וידיחו את יושבי עירם" - ולא יושבי עיר אחרת
"לאמר" - מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד
מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר, ומאותו השבט, ועד שיודחו רובה
והיו המודחין מעשרה ועד מאה, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: ממאה ועד רובו של שבט, שנאמר "יושבי העיר"
לא כפר קטן ולא כרך גדול, וכל פחות ממאה – כפר לדברי ר' יונתן; ורובו של שבט - כרך גדול;
"נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם"
מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים
ויאמרו להן 'נלך ונעבוד' או 'נלך ונזבח' או 'נלך ונקטר' או 'נלך וננסך' או 'נלך ונשתחוה' או 'נלך ונקבל באלוה' - והן שומעין, ועבדו או קיבלו באלוה.
פסוק טו
[עריכה]לחובה לחקור את העדים ולבדקם ראו ספרי צג. לרשימת החקירות ראו סנהדרין ה א. |
"ודרשת וחקרת ושאלת היטב" מלמד שבודקין אותן בשבע חקירות
באיזו שבוע, באיזו שנה, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזו יום, באיזה שעה, באיזה מקום
דבר אחר: "ודרשת" - מן התורה, "וחקרת" - מן העדים, "ושאלת" - מן התלמידים
"היטב" נאמר כאן היטב ונאמר להלן (דברים יז, ד) "היטב"
מה היטב שנאמר להלן, בשבע חקירות - אף היטב האמור כאן, בשבע חקירות
מה להלן, בשני עדים הכתוב מדבר - אף כאן, בשני עדים הכתוב מדבר
"והנה אמת" - להוציא את הספק; "נכון הדבר" - שתהא עדותן מכוונת
שאחד הבדיקות ואחד החקירות, בזמן שמכחישות זו את זו - עדותן בטלה
"נעשתה התועבה הזאת" למה נאמר? לפי שנאמר "הכה תכה", שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים
תלמוד לומר "נעשתה התועבה הזאת בקרבך" העובדין בלבד:
פסוק טז
[עריכה]ראו ספרי צד. בכורות ומעשר בהמה תמימים – אינם נהרגים, וראו לקמן פס' יז, שהם מומתים בצורה אחרת; אבל אם היו בעלי מום – נהרגים. וראו תוספתא סנהדרין יד ב לעניין זה ולעניין "לפי חרב". |
"הכה תכה" – חובה, ולא רשות!
מנין לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בתורה - המיתו באחת מכל מיתות האמורות, בין קלות בין חמורות? תלמוד לומר "הכה תכה"
"את ישבי העיר ההיא" לא ישבי עיר אחרת! מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה
אם נשתהו שם שלושים יום - הן בסקילה וממונם אבד, פחות מיכן הן בסיף וממונם פליט
"לפי חרב" לא יהרגם לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של סייף - אלא בפיו, שלא ינוולום
"החרם אותה" - פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה; "ואת כל אשר בה" - לרבות נכסי צדיקים שבתוכה
מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין, ושבחוצה לה פליטין; ושל רשעים, בין מתוכה בין מחוצה לה, אובדין
אמר ר' שמעון בן יוחאי: מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה אובדין? מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה? ממונם! לפיכך ממונם אבד
והרי הדברים קל וחומר: ומה אם נכסים שאין בהן דעת, שגרמו להן לצדיקים לדור ביני הרשעים, אמר המקום שיהוא בשרפה
אדם שהוא גורם להטות את חבירו מדרך החיים לדרך המות - על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשרפה!
"ואת בהמתה לפי חרב" למה נאמר? לפי שהוא אומר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה"
שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים, הכל בשריפה?
תלמוד לומר "ואת בהמתה לפי חרב" בהמה היתה בכלל – ויצאת, ללמד:
מה בהמה מיוחדת, שיש בה רוח חיים - ואינה נידונת אלא בסייף
אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נדון אלא בסייף
"ואת בהמתה" - ולא בהמת הקדש; אבל בכור ומעשר שבתוכה, היו בעלי מומין ולכן ניתן לאכול אותם - הרי הן בכלל "בהמתה", ונהרגין
פסוק יז
[עריכה]ראו ספרי צה. ההקדשות המיועדים וראויים להקרבה מתים בהרעבה או בדרך אחרת, ואינם מוקרבים כי "זבח רשעים תועבה". לעניין "לא תבנה" ראו שם פיסקה צו, והשוו לנוסח המשנה סנהדרין י ו. |
"ואת כל שללה תקבץ" - לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה
"ואת כל שללה תקבץ" למה נאמר? לפי שהוא אומר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה"
שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ? תלמוד לומר "ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת"
מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה, יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה
מיכאן אמרו אילנות מחוברין שבתוכה מותרין, ותלושין אסורין; בורות שיחין ומערות מותרות
"אל תוך רחובה", אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב! היה רחובה חוצה לה - כונסין אותו לתוכה, שנאמר "אל תוך רחבה"
"ושרפת באש את העיר" - שריפתה מצות עשה; "ואל כל שללה" – שללה, ולא שלל חברתה
מכאן אמרו: נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה, אף על פי שקבלו עליהן אחריות, אין נשרפין, אלא חוזרין לבעליהן
"שללה" - ולא שלל שמים! מיכאן אמרו: ההקדשות שבתוכה, קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר, כשהן תמימין - ימותו ואם הם בעלי מום – יהרגו בחרב, ראו פס' טז לעיל.
שנאמר (משלי כא, כז) "זבח רשעים תועבה".
קדשי בדק הבית – יפדו, ואחר כך שורפין אותן שנאמר "שללה" ולא שלל שמים
התרומות – ירקבו. אימתי? בזמן שהגיעו ליד כהן, מפני שהן נכסיו
אבל תרומה ביד ישראל - תנתן לכהן שבעיר אחרת, מפני שהן נכסי שמים
מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש - יגנזו
המילה "כליל" היא תיאור של שריפה מוחלטת, כבדין קרבן העולה, ראו שמואל א ז ט. כאן היא מתארת את שריפת הנכסים שבעיר הנידחת. ר' שמעון ודרשת 'דבר אחר' משווים בין השנים ומדגישים את השמחה בהריסת עיר הנדחת, הדומה להקרבת עולה. |
"כליל לה' אלהיך" אמר ר' שמעון: אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה עושה דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל
דבר אחר: "כליל לה' אלהיך", שומע אני ישרפנה בראש המזבח? תלמוד לומר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה"
מה העיר, במקומה - אף שללה במקומו; ומה אני מקיים "כליל" בעיר הנדחת?
אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם, שנאמר (משלי יא, י) "בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה"
"ודרך רשעים יעות ימלך ה' לעולם" (תהלים קמו, ט) "שני רשעים שברת לה' הישועה" (תהלים ג, ח)
"ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז) "יתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה" (תהלים קד, לה)
"והיתה תל עולם", שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה? תלמוד לומר "לא תבנה עוד"
לא תעשה אפלו גנות ופרדסים, דברי ר' יוסי הגלילי.
ר' עקיבה אומר: "לא תבנה עוד" כמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים!
פסוק יח
[עריכה]"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה"
"מן החרם" - שכל נכסי עבודה זרה הרי הן חרם, ואפלו נתערבו.
מכאן אמרו נטל ממנה מקל או מלגז או כדכד או שרביט וארג בו בגדים - כולן אסורין בהנייה
נתערבו באחרים - כולן אסורות בהנייה. מה יעשה להן? יוליך דמי הנייה לים המלח
כללו של דבר: כל הנהנה מע"ז - יוליך דמי הנייה לים המלח
דבר אחר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" - להביא שכר נכסי עבודה זרה, שיהו אסורין בהנייה
והרי הדברים קל וחומר: ומה אם שכר נכסי עבודה זרה אסורין בהנאה - קל וחומר לעבודה זרה עצמה!
למרות האיסור על שלל עיר הנידחת ועל השימוש בעבודה זרה, ניתן לחיות גם לצידן, וראו ע"ז ג ד: שימו לב שמדובר בשני אופני היתר שונים: קדימות בזמן ובחשיבות – והטענה שאין מדובר כלל בע"ז שהרי אין נוהגים בה מנהג אלוה. |
שאל פרוקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי
אמר לו כתוב בתורתכם "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"; מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?
אמר לו אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי
אין אומרים 'נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי', אלא 'נעשה אפרודיטי נואי למרחץ'!
דבר אחר: אם נותנין לך כל ממון שבעולם אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה
וזו עומדת על הביב וכל העם משתינים בפניה!
לא נאמר אלא (דברים יב, ב) "אלהיהם": את שהוא נוהג בו מנהג משום אלוה - אסור, ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה - מותר!
"למען ישוב ה' מחרון אפו" אם עושה אתה דין בעיר הנדחת השיבות חרון אף מן העולם!
"למען ישוב ה' מחרון אפו" - כל זמן שהרשעים בעולם, חרון אף בעולם
אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם!
"ונתן לך רחמים" - לך רחמים ולא לאחרים רחמים; וכן הוא אומר (שמואל ב כא, ב) "והגבעונים לא מבני ישראל המה"
"וריחמך" אם ריחמת - מרחמין עליך, ואם לאו - אין מרחמין עליך! נעשית פורענות ברשעים - רחמים היא לעולם!
"והרבך" שלא תאמר הריני מחריב את ערי ארץ ישראל! תלמוד לומר "והרבך"
"כאשר נשבע לאבותיך" - הכל בזכות אבותיך: כדגי הים וכחול הים, וככוכבי השמים וכצמחי האדמה!
פסוק יט
[עריכה]לדברי ר' ישמעאל ראו ספרי עט; כאן הוא נראה כמתנגד לרעיון שאדם צריך להתנאות גם בעיני הציבור, בניגוד לעולה ממדרש תנאים לעיל יב כח. |
"כי תשמע בקול ה' אלהיך" אין לי אלא מה שפירט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר "לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום"
"לעשות הישר בעיני ה' אלהיך", זו היא שר' ישמעאל אומר "הישר - בעיני שמים"
"לעשות הישר בעיני ה' אלהיך" לא להתנאות בעיני אדם, אלא להתנאות "בעיני ה' אלהיך"
"לעשות הישר בעיני ה' אלהיך" - אם עושה אתה דין בעיר הנידחת, עושה אתה את הישר בעיני ה' אלהיך:
"לעשות הישר בעיני ה' אלהיך", אם עושין אתם את הישר בעיני ה' אלהיכם – "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד, א)