ביאור:מדרש תנאים לדברים/יב
פרק יב[עריכה]
פסוק א[עריכה]
"אלה החקים" - אלו המדרשות; "והמשפטים" - אלו הדינין; "אשר תשמרון" - זו משנה; "לעשות" - זה מעשה
"בארץ", יכול כל המצות כולן יהוא נוהגות בחוצה לארץ? תלמוד לומר "לעשות בארץ"
יכול כל המצות כולן לא יהוא נוהגות אלא בארץ? תלמוד לומר "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה"
אחר שריבה הכתוב מיעט, הרי אנו למידין אותן מן האמור בענין. ומה אמור בענין? "אבד תאבדון את כל המקומות"
מה עבודה זרה מיוחדת, שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ, נוהגת בארץ ובחוצה לארץ
כך כל מצות הגוף שאין תלויה בארץ, נוהגת בארץ ובחוצה לארץ
ושבארץ - אינה נוהגת אלא בארץ חוץ ערלה וכלאים. רבי אליעזר אומר: אף החדש!
פסוק ב[עריכה]
"אבד תאבדון", מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה - אפלו עשרה פעמים - שהוא חייב לקוצצה? תלמוד לומר "אבד תאבדון"
"את כל המקומות" - מגיד שהיו כנעניים שטופין בעבודה זרה יתר מכל אומות העולם!
"אשר אתם יורשים את אלהיהם", מפני מה אתם יורשין? את אלהיהם! שלא תעשו כמעשיהם, ויבאו אחרים ויירשו אתכם!
"על ההרים הרמים", ר' יוסי הגלילי אומר: יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות, אתה מצווה לאבדם?
תלמוד לומר "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן"; אלהיהם תחת עץ רענן, ולא עץ רענן אלהיהם; אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם;
ומפני מה אשרה אסורה? מפני שיש בה תפוסת יד אדם, וכל שיש בו תפוסת יד אדם אסור!
אמר ר' עקיבה: אני אהיה אבין לפניך: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן - דע שיש שם עבודה זרה
לכך נאמר "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן"!
פסוק ג[עריכה]
"ונתצתם את מזבחותם" מיכן אמרו שלש אשרות הן; אילן שנטעו מתחלה לעבודה זרה - הרי זה אסור, שנאמר "ואשיריהם תשרפון באש"
החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר "ופסילי אלהיהם תגדעון"
לא החליף, אלא העמיד תחתיו עבודה זרה וסילקה - הרי זה מותר
שנאמר "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא"!
שלשה בתים הן: בית שבנאו מתחלה לעבודה זרה - הרי זה אסור, שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות"
חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא.
לא חידש, אלא הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר
שנאמר "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם" נתצת את המזבח - הנח לו; שברת את המצבה - הנח לה!
יכול אתה מצווה לרדוף אחריהם? ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ!
דבר אחר: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", רבי אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה, שהוא חייב לשרשה? תלמוד לומר "ואבדתם את שמם"
אמר לו ר' עקיבה: מה אני צריך? והלא כבר נאמר "אבד תאבדון את כל המקומות", ומה תלמוד לומר "ואבדתם את שמם"? לשנות את שמם
או יכול לשבח? תלמוד לומר (דברים ז, כו) "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו."
פסוק ד[עריכה]
"לא תעשו כן לה' אלהיכם" מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכלות ומן המזבחות ומן העזרות, שעובר בלא תעשה?
שנאמר "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם... לא תעשון כן לה' אלהיכם!"
ומנין לשורף עצי הקדש, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "ואשיריהם תשרפון באש... לא תעשון כן לה' אלהיכם"
ר' ישמעאל אומר: מנין למוחק אות אחת מן השם, שעובר בלא תעשה? שנאמר "ואבדתם את שמם... לא תעשון כן לה' אלהיכם"
רבן גמליאל ביר' אומר: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום?
אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שייחרב!
פסוק ה[עריכה]
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך" דרוש על פי נביא. יכול המתן עד שיאמר לך נביא?
תלמוד לומר "לשכנו תדרשו ובאת שמה" אתה דורש מה שיאמר לך נביא.
וכן את מוצא בדוד, שנאמר (תהלים קלב, א) "זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב"
והוא אומר (שם ה) "עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב"
מנין שלא עשה אלא על פי ה'? שנאמר (שמואל ב כד, יח) "ויבא גד אל דוד... ויאמר לו עלה והקם מזבח בגרן ארונה היבוסי"
ואומר (דברי הימים ב ג, א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה"
"מכל שבטיכם" כתוב אחד אומר (דברים יב, יד) "באחד שבטיך" וכתוב אחד אומר "מכל שבטיכם", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין, לפי כך הפרישו דשנה שליריחו
מי אכלו כל השנים? בני קני חתן משה אכלוהו, שנאמר (שופטים א, טז) "ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה"
אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להן, דברי ר' שמעון
ר' יהודה אומר אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה, שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים"
דבר אחר: כתוב אחד אומר "באחד שבטיך" וכתוב אחד אומר "מכל שבטיכם"; הא כיצד?
ר' יהודה אומר: הכסף "מכל שבטיכם", ובית הבחירה משבט אחד!
דבר אחר "באחד שבטיך" - זו שילה; "מכל שבטיכם" - זו ירושלם!
הרי הוא אומר (שמואל ב כד, כד) "ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים"
וכתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה) "ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
הן שנים עשר שבטים; נטל חמשים מכל שבט ושבט - נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים!
ר' אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי: בקר ומקום המזבח בחמשים, וכל הבית בשש מאות!
ר' אלעזר בן עזריה אומר: בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים, וכל הבית בשש מאות!
"לשום את שמו שם" נאמר כאן "שמו" ונאמר להלן (במדבר ו, כז) "שמי"
מה שמו האמור להלן, בלשון הקדש - אף שמו האמור כאן, בלשון הקדש
מה שמו האמור להלן, ברכת כהנים - אף שמו האמור כאן, ברכת כהנים
אין לי אלא במקדש. בגבולין מנין? תלמוד לומר (שמות כ, כא) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי"
אם כן למה נאמר "לשום את שמו שם"? "לשכנו תדרשו": במקדש אומר אתו בכתבו, ובמדינה – בכנויו!
(לשכנו תדרשו ובאת שמה מיכן אמ' אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת: העיד חנניה איש אונו שאם עברוה בגליל אינה מעוברת):
פסוק ו[עריכה]
"ובאת שמה והבאתם שמה" למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר כט, לט) "אלה תעשו לה' במועדיכם"
יכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד? מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל, שיבאו ברגל
וקורבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל, שיבואו ברגל, ושהוקדשו ברגל, שיבואו ברגל?
תלמוד לומר "אלה תעשו לה' במועדיכם", לרבות עופות ומנחות, להתיר שכולן יבואו ברגל!
יכול רשות? תלמוד לומר "אלה תעשו לה' במועדיכם", אם התיר - כבר התיר! אם כן למה נאמר "אלה תעשו לה' במועדיכם"? לקבעם שיבואו כולם ברגל
יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר "ובאת שמה והבאת שמה" אם להתיר - כבר התיר! אם לקבוע - כבר קבע!
אם כן למה נאמר "ובאת שמה והבאת שמה"? לקבעם חובה, שלא יבואו אלא ברגל הראשון שפגע בו
יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום "בל תאחר"? תלמוד לומר "אלה תעשו לה' במועדיכם"
הא אין עובר עליו משום "בל תאחר" עד שיעבורו עליו רגלי שנה כולה!
"עלתיכם" - עולת יחיד ועולת צבור
"וזבחיכם" - זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור
"ואת מעשרותיכם" - ר' עקיבה אומר: בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה!
"ואת תרומת ידכם" - אלו הבכורים, כענין שנאמר (דברים כו, ד) "ולקח הכהן הטנא מידך"
"ובכרת" - זה הבכור
"בקרכם וצאנכם" - אלו חטאות ואשמות.
פסוק ז[עריכה]
"ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם" – במחיצה!
"ושמחתם", נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (דברים כז, ז) שמחה. מה שמחה האמורה להלן, שלמים - אף שמחה האמורה כאן, שלמים
"בכל משלח ידיכם" בכל מה שאתם שולחין בו ידיכם אשלח בו ברכה!
"אתם ובתיכם" - זו אשתו!
"אשר ברכך ה' אלהיך" - הכל לפי הברכה הביא
פסוק ח[עריכה]
"לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים היום" - אנו מטלטלין את המשכן; משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן!
היום אנו אסורין בבמה, משנבוא לארץ אין אנו אסורין בבמה!
"איש" - ר' יהודה אומר: יכול יהא צבור מקריב בבמה? תלמוד לומר "איש", היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה!
"כל הישר בעיניו" - כל שנידור ונידב קרב בבמת יחיד, וכל שאין נידר ונידב - אין קרב בבמת יחיד
ר' שמעון אומר: היום אנו מקריבין חטאות ואשמות; משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות!
פסוק ט[עריכה]
ראו תחילת הדרשה בספרי סו. ההמשך – ראו זבחים יד ב-ח. כאן נוספו מדרשים התומכים באיסור או התרת הבמות. היתר הבמות בתקופת הגלגל נלמד מויקרא יז ג-ה; אכילת קדשים קלים בימי שילה נלמדת מפס' יג לקמן, והיתר הבמות בימי נוב וגבעון נלמד מהפסוק שלנו. |
עד מתי? "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" - ליתן התר בבמה בין מנוחה לנחלה
נחלה - זו שילה, מנוחה - זו ירושלים; שנאמר (תהלים קלב, יד) "זאת מנוחתי עדי עד", דברי ר' שמעון
ר' יהודה אומר: חילוף הן הדברים! מיכן אמרו: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות
משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, שנאמר (ויקרא יז, ד) "ואל פתח אהל מועד לא הביאו"
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים - בכל מחנה ישראל
באו לגלגל - הותרו הבמות, שהרי הוא אומר (שם ג) "אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה",
ואומר (שם ה) "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה"
כל זמן שהן שרויין במחנות - יהיו אסורין. נסתלקו המחנות - הרי הן מותרין!
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים נאכלים בכל מקום, שלא היה שם מחנה מיוחדת
באו לשילה - נאסרו הבמות, שנאמר "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה"
כשתבואו אל המנוחה תהוא אסורין, והיא היתה מנוחה, לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה
שנאמר (דברים יב, יג) "השמר לך פן תעלה עלותיך בכל מקום אשר תראה",
בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה!
באו לנוב וגבעון - הותרו הבמות, שנאמר "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה"
למה חילקן? ליתן התר בין זה לזה! קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל ערי ישראל
באו לירושלים - נאסרו הבמות, ולא היה להן התר עוד. והיא היתה "נחלה"
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני - לפנים מן החומה.
פסוק י[עריכה]
"ועברתם את הירדן וישבתם בארץ" ר' יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ
לבנות להן בית הבחירה, ולמנות עליהן מלך, ולהכרית זרע עמלק
אינו יודע איזה מהן יקדום, אם למנות להן מלך אם לבנות להן בית הבחירה ואם להכרית זרע עמלק?
תלמוד לומר (שמות יז, טז) "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק"
משישב המלך על כסא יה אתה מכרית זרע עמלק! ומנין שהכסא זה מלך? תלמוד לומר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה' למלך".
ועדיין איני יודע איזה יקדום: אם לבנות להן בית הבחירה - אם להכרית זרע עמלק
תלמוד לומר "אשר ה' אלהיכם מנחיל... והניח לכם מכל איביכם מסביב"
ואומר (שמואל ב ז, א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו
ואומר (שם ב) "ויאמר דוד לנתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה"!
פסוק יא[עריכה]
"והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שמה תביאו": 'שם' "שמה" - שתי מחיצות: מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים!
"עלותיכם" - עולת יחיד ועולת צבור.
"זבחיכם" - זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.
"מעשרותיכם" - רבי עקיבה אומר: בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.
"ותרומת ידיך" - אלו הבכורים.
"וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'" - לרבות נדרים ונדבות שלא יבואו אלא מן המובחר
אין לי אלא נדרים ונדבות; מנין לרבות בכורות ומעשרות, חטאות ואשמות?
תלמוד לומר 'מבחר נדריכם' "כל מבחר נדריכם".
רבי אומר: אם נאמרו למעלן למה נאמרו למטן? ראשונים לענין שילה, שניים לענין ירושלם!
פסוק יב[עריכה]
"ושמחתם" נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (דברים כז, ז) שמחה. מה שמחה האמורה להלן שלמים - אף כאן שלמים!
"לפני ה' אלהיכם" – במחיצה!
"אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם" - חביב חביב קודם.
"והלוי אשר בשעריכם" כל מקום שאתה מוצא לוי הזה - לומר תן לו מחלקו.
אין לו חלק - תן לו מעשר עני; אין לו מעשר עני - תן לו שלמים!
פסוק יג[עריכה]
"השמר לך פן תעלה עולותיך" 'השמר' - בלא תעשה; 'פן' - בלא תעשה:
"עלתך" - אפלו עולת גוים!
"בכל מקום אשר תראה" - מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא, כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.
פסוק יד[עריכה]
"כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך" וכתוב אחד אומר (יב ה) "מכל שבטיכם"
זה היא שר' יהודה אומר: כסף מכל שבטיכם, בית הבחירה משבט אחד.
"שם תעלה עולותיך" אין לי אלא עולה, שאר קדשים מנין? תלמוד לומר "ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך"
ועדין אני אומר: עולה בעשה ולא תעשה, שאר קדשים לא יהוא אלא בעשה?
תלמוד לומר "שם תעלה עולותיך". עולה בכלל היתה, ולמה יצאת?
להקיש אליה: מה עולה מיוחדת, שהיא בעשה ולא תעשה - כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה!
פסוק טו[עריכה]
"רק בכל אות נפשך תזבח", במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה - כבר אמור
אם באכילת קדשים - כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו
יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר "רק"
"תזבח ואכלת בשר" תזבח - ולא גיזה; "ואכלת" - ולא לכלבך "בשר" - ולא חלב
מיכן שאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים! יכול יהוא אסורין לאחר זביחה? תלמוד לומר "כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך"
יכול אם קדם מום קבוע להקדישן ונפדו, יהוא אסורין? תלמוד לומר "רק"
"בכל שעריך" - מנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע? אמרת קל וחומר הוא
ומה הבכור, שאינו נוהג בכל הולדות, ויוצא לחולין שלא בפדיון, אינו נשחט אלא על מום קבוע
קדשים, שהן נוהגין בכל הולדות, ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון - אינו דין שלא יהו נשחטין אלא על מום קבוע?
לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם אמו, ואין קדושה חלה עליו על בעל מום קבוע
תאמר בקדשים, שאין קדושתן מרחם, וקדושה חלה עליהן על בעל מום קבוע?
תלמוד לומר 'שעריך' 'שעריך' לגזירה שוה
מה "שעריך" האמור להלן (טו כב), אין נשחט אלא על מום קבוע - אף "שעריך" האמור כאן, אינו נשחט אלא על מום קבוע!
"הטמא והטהור יאכלנו" טמא יאכל; אין לי אלא טמא, טהור מנין? תלמוד לומר (יב כב) "יחדיו יאכלנו" מגיד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת!
יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת? תלמוד לומר "יחדיו יאכלנו". זה נאכל מתוך קערה אחת, ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת!
יכול יהוא חייבין במתנות? תלמוד לומר "כצבי"! אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק? תלמוד לומר "וכאיל"
אי מה הצבי כולו מותר, אף זה כולו מותר? תלמוד לומר "רק"!
ר' שמעון אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהן תמימים
כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהן בעלי מומין?
תלמוד לומר "כצבי וכאיל", מגיד הכתוב שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי לאיל
כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהן בעלי מומין!
פסוק טז[עריכה]
"רק הדם לא תאכל", ר' יהודה אומר יכול יהוא חייבין על דמם שני לאוין, כדם מוקדשים?
תלמוד לומר "רק הדם לא תאכל" לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין!
"על הארץ תשפכנו כמים - ולא לתוך הימים, ולא לתוך הנהרות, ולא לתוך הכלים!
"תשפכנו כמים" ולא לתוך מים עצמן!
"כמים", מה מים, מותרין בהנאה - אף דם, מותר בהנאה! מה מים, מכשירין את הזרעים - אף דם, מכשיר את הזרעים!
מה מים, פטורין מלכסות - אף דם, פטור מלכסות!
פסוק יז[עריכה]
"לא תוכל לאכול בשעריך", ר' יהושע בן קרחה אומר: יכול אני, אבל אין אני רשאי!
כיוצא בו (יהושע טו, סג) "ואת היבוסי ישבי ירושלם לא יכלו בני בנימין להורישם" - יכולין היו, אבל אין רשאין!
"מעשר" אין לי אלא טהור, טמא מנין? תלמוד לומר "דגנך"
לקוח בכסף מעשר מנין? תלמוד לומר "ותירשך"; אין לי אלא טהור, טמא מנין? תלמוד לומר "ויצהריך"
ר' שמעון אומר: מכלל שנאמר (דברים כו, יד) "לא אכלתי באוני ממנו", היכן הוא מזהיר איני יודע!
תלמוד לומר "לא תוכל לאכול בשעריך"!
יכול הנותנו במתנה יהא חייב? תלמוד לומר "לא תוכל לאכול בשעריך": האוכלו חייב ואין הנותנו במתנה חייב!
ר' יוסי הגלילי אומר: יכול לא יהוא חייבין אלא טבל שלא הורם ממנו כלום?
מנין אם הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, ולא מעשר שני, ואפלו מעשר עני מנין?
תלמוד לומר "לא תוכל לאכול בשעריך", ולהלן הוא אומר (דברים כו, יב) "ואכלו בשעריך ושבעו"
מה להלן מעשר עני - אף כאן מעשר עני!
ר' שמעון אומר: לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים.
"ותרומת ידיך" - אלו הבכורים. וכי מה בא הכתוב ללמדינו? אם לאוכל בכורים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר!
ומה מעשר, שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה
בכורים, שאסורים לזרים, האוכל מהם חוץ לחומה - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה?
הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן, שעובר בלא תעשה!
"ונדבותיך" אלו תודה ושלמים. וכי מה בא הכתוב ללמדינו? אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר!
מה מעשר, שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה
תודה ושלמים, שחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא - אינו דין שהיא האוכל מהן חוץ לחומה עובר בלא תעשה?
הא לא בא הכת' ללמדך, אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים, שעובר בלא תעשה!
"ובכורות" - זה הבכור. וכי מה בא הכתוב ללמדינו? אם לאוכל בכור חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר!
אם לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים!
מה תודה ושלמים, שמותרין לזרים, האוכל מהן לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה
בכור, שאסור לזרים - האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה?
הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, שעובר בלא תעשה!
"בקרך וצאנך" - זו חטאת ואשם. וכי מה בא הכתוב ללמדינו? אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר
אם לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים; אם לאחר זריקת דמים - קל וחומר מבכור!
ומה בכור, שהוא קדשים קלים, האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה
חטאת ואשם, שהן קדשי קדשים האוכל מהן אחר זריקת דמים - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה?
הא לא בא הכתוב אלא ללמדך שהאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים, שעובר בלא תעשה!
"ונדריך" זו עולה וכי מה בא הכתוב ללמדינו? אם לאוכל עולה חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר שני
לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! לאחר זריקת דמים - קל וחומר מבכור!
חוץ לקלעים - קל וחומר מחטאת ואשם!
מה חטאת ואשם, שמותרין באכילה, האוכל מהן חוץ לקלעים עובר בלא תעשה
עולה, שהיא אסורה באכילה, האוכל ממנה חוץ לקלעים - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה?
הא לא בא הכתוב ללמדך אלא באוכל עולה, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים
בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים - שעובר בלא תעשה!
פסוק יח[עריכה]
"כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו" - זו שילה; "במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו" - זו ירושלם
"אתה ובנך ובתך" - חביב חביב קודם;
"והלוי אשר בשעריך" כל מקום שאתה סומך לוי הזה - תן לו מחלקו; אם אין לו חלק תן לו מעשר עני
אם אין לו מעשר עני תן לו שלמים!
פסוק יט[עריכה]
"השמר" - בלא תעשה; "פן" - בלא תעשה
"פן תעזוב את הלוי כל ימיך" – לעולם, אפלו שמטים ואפלו יובלות
"על אדמתך" - ולא בגולה!
פסוק כ[עריכה]
"כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך" עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה "ירחיב ה' אלהיך את גבולך"!
"כאשר דבר לך", מה דבר לך? (בראשית טו, יט) קיני וקנזי וקדמוני!
ר' אומר: כבר אלו אמורין! מה דבר לך? (יחזקאל מח, א) "מפאת קדימה ועד פאת ימה דן אחד יהודה אחד אשר אחד"
"ואמרת אכלה בשר" ר' ישמעאל אומר: לא בא הכתוב אלא להתיר להן בשר תאוה
שבתחלה נאסר להן בשר תאוה. נכנסו לארץ - הותר להן בשר תאוה
ר' עקיבה אומר: לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה
שבתחילה הותר להן בשר נחירה; משנכנסו לארץ - נאסר להן בשר נחירה
ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה.
יכול יקח מן השוק ויאכל? תלמוד לומר "וזבחת מבקרך ומצאנך" הא אין אדם אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן
יכול יזבח כל בקרו ויאכל, כל צאנו ויאכל? תלמוד לומר "מבקרך", ולא 'כל בקרך', "מצאנך" ולא 'כל צאנך'
מיכן אמר ר' אלעזר בן עזריה: מי שיש לו מנה – יקח לפסו יבשל בסיר (אלפס) שלו לטרא ירק; עשרה מנה - יקח לפסו לטרא דגים
חמשים מנה - יקח לפסו לטרא בשר; מאה מנה - ישפות לו קדרה בכל יום!
פסוק כא[עריכה]
"וזבחת" - מה קדשים בשחיטה - אף חולין בשחיטה. אי מה קדשים במקום אף חולין במקום?
תלמוד לומר "כי ירחק ממך המקום וזבחת" ברחוק מקום אתה זובח, אי אתה זובח במקום!
פרט לחולין שנשחטו בעזרה. אין לי אלא תמימים; בעלי מומין מנין? תלמוד לומר (ויקרא ג, ב) "ושחטו פתח אהל מועד"
יכול אף חיה ועוף, פתח אהל מועד? תלמוד לומר "אותו" אותו פתח אהל מועד, ואין חיה ועוף פתח אהל מועד!
אי מה קדשים בזמן - אף חולין בזמן? תלמוד לומר "ואכלת בשעריך בכל אות נפשך".
או מה קדשים במחיצה - אף חולין במחצה? תלמוד לומר "ואכלת בשעריך"
אי מה קדשים ביום - אף חולין ביום? תלמוד לומר "ואכלת בשעריך"
או מה קדשים בטהרה - אף חולין בטהרה? תלמוד לומר "הטמא... יאכל"
אין לי אלא טמא, טהור מנין? תלמוד לומר "הטהור... יאכל"
"הטמא והטהור יחדו יאכלנו" - מלמד ששניהן אוכלין מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת
יכול יהוא חייבין בחזה ושוק? תלמוד לומר "כצבי".
אוציאו מכלל חזה ושוק, ולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד? תלמוד לומר "וכאיל"
אי מה צבי כולו מותר - אף זה כולו מותר? תלמוד לומר "אך"!
פסוק כב[עריכה]
השוו ספרי סוף עה, שם לומדים מהבהמות בכלל על חיות כצבי וכאייל, ואילו כאן – מפסולי המוקדשים. |
"אך כאשר יאכל את הצבי", ר' אלעזר הקפר ביר' אומר: מה תלמוד לומר "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו"?
וכי מה למדנו מצבי ואיל? מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין
מה פסולי המוקדשין, בשחיטה - אף צבי ואיל, בשחיטה. ועוף - אין לו שחיטה מן התורה אלא מדברי סופרים!
רבי אומר: "כאשר צויתיך" מלמד שנצטוה משה על הקנה ועל הוושט ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה!
דבר אחר: "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל" מה צבי, פטור מן הבכורה - אף פסולי המוקדשין, פטורין מן הבכורה
אוציא את הבכורה ולא אוציא את המתנות?
אוציא את הבכורה, שאין שוה בכל - ולא אוציא את המתנות, ששוה בכל?
תלמוד לומר "איל וצבי" מה איל וצבי, פטורין מן הבכורה ומן המתנות - אף פסולי המוקדשין, פטורין מן הבכורה ומן המתנות
אי מה צבי ואיל, חֶלְבָּן מותר - אף פסולי המוקדשין, חלבן מותר? תלמוד לומר "אך", חלק
אי מה צבי ואיל, אין "אותו ואת בנו" נוהג בהן - אף פסולי המוקדשים, אין אותו ואת בנו נוהג בהן? תלמוד לומר "אך", חלק!
פסוק כג[עריכה]
"רק חזק לבלתי אכל הדם" ר' יהודה אומר: מגיד שישראל שטופין בדם קודם מתן תורה
יכול משקיבלו תורה בשמחה מהר סיני? תלמוד לומר "רק"
אמר ר' שמעון בן עזאי: והרי שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה!
לומר: מה דם, שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו - שאר כל מצות, על אחת כמה וכמה:
ר' שמעון אומר כל מצוה שקיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני - עדין עושין אותה בשמחה
וכל מצוה שלא קיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני - אין עושין אותה בשמחה!
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד - נוהגין אותה בפרהסיא
וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד - עדין היא רופפת בידם!
"כי הדם הוא הנפש" - להגיד מה גרם; "ולא תאכל הנפש עם הבשר" - זה אבר מן החי!
פסוק כד[עריכה]
פסוק כו[עריכה]
"רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת" במה הכתוב מדבר? אם בקדשי הארץ - כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ!
"תשא ובאת" - מלמד שחייב להיטפל בהבאתן עד שיביאם לבית הבחירה
יכול אף בכור ומעשר? תלמוד לומר "נדריך", קדשים שהן באין בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר, שאין באין בנדר ונדבה.
יכול שאני מוציא חטאת ואשם? תלמוד לומר "קדשיך"
מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב מיעט?
מביא אני חטאת ואשם, שאין להן פרנסה אלא במקומם; ומוציא אני את בכור ומעשר, שיכולים להתפרנס בכל מקום.
ר' עקיבה אומר: בתמורת קדשים הכתוב מדבר.
"תשא ובאת", יכול אף בכור ומעשר? תלמוד לומר "נדריך".
יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות? תלמוד לומר "אשר יהיו לך".
יכול שאני מוצא את האחים שקנו מתפוסת הבית - ואחר כך ילדו ברשותן?
תלמוד לומר "אשר יהיו לך"! בן עזאי אומר: יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום? תלמוד לומר "רק"!
על תמורת קדשים (שהתפיס בה את קדושת הקדשים) וולד הקדשים חלים דיני הקדשים, שאין להקריב אותם אם היו בעלי מומים. |
דבר אחר: "רק קדשיך" - אלו התמורות; "אשר יהיו לך" - אלו הולדות; "ונדריך" - זה נדר
הקישן הכתוב לנדר: מה נדר, אינו בא בעל מום - אף אלו, אינן באין בעל מומין!
דבר אחר: "רק קדשיך" - אלו התמורות; "אשר יהיו לך" - אלו הולדות; "ונדריך" - זה נדר;
"תשא ובאת אל המקום" - שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו?
תלמוד לומר "ועשית עלותיך הבשר והדם" כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה
וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים!
יכול אף ולד כל הקדשים כך? תלמוד לומר "רק"
פסוק כז[עריכה]
השוו ספרי עח. כאן נוספו דברי ר' שמעון, שהיה רווח קטן בין הכבש למזבח, ורק מעבר לו יש לזרוק את הדם ולהקטיר את הבשר. |
"ועשית עלותיך הבשר והדם", ר' יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, ואם אין בשר אין דם!
ר' אליעזר אומר: "ודם זבחיך ישפך" - אף על פי שאין בשר.
הא מה אני מקיים "ועשית עלותיך הבשר והדם"? מקיש בשר לדם: מה הדם בזריקה - אף הבשר בזריקה!
יכול יהא עומד מרחוק וזורק? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "וערך הכהן אותם", עומד בקרוב וסודרן על גבי מערכה!
מיכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: אויר היה בין הכבש למזבח, דכתיב "ועשית עלותיך הבשר והדם":
מה דם, אויר קרקע מפסיקו - אף בשר, אויר קרקע מפסיקו:
לדרשה על הפסוק משמות ראו מכילתא בחדש י. לדרשה "עליו – בסמוך לו" ראו גם מנחות יא ה. |
דבר אחר: "ועשית עלותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך" למה נאמר?
לפי שנאמר (שמות כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו", יכול שתהא זביחה בראש המזבח?
תלמוד לומר "ועשית עלותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך": בשר ודם על מזבח ה' אלהיך, ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך!
אם כן למה נאמר "עליו"? בסמוך לו, כענין שנאמר (במדבר ב, כ) "ועליו מטה מנשה"!
מנין לא יכולתה להקטיר על גבי המזבח, הקטיר על גבי אדמה? תלמוד לומר "מזבח אדמה תעשה לי"!
ר' יוסי אומר: הרי הוא אומר (מלכים א ח, סד) "ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר
כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל" וכי מיכן אנו למידין שהוא קטן?
והלא כבר נאמר (מלכים א ג, ד) "אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא"!
כשאתה בא לחשבון אמות ולמנין עולות - הרי הוא גדול מזה! גדול מהמזבח של משה אם כן למה נאמר "קטן"? נפסל, כאדם שאומר 'כהן קטן הוא'! "קטן" בניגוד לכהן גדול, הדיוט.
ר' יהודה טוען שאלף העולות הוקטרו על הקרקע, וראו לעיל "הקטר על גבי אדמה" |
ר' יהודה אומר מזבח שעשה שלמה - קטן היה ודאי, ומקטיר בעזרה היה, שכל עזרה כשרה להקטיר חלבים
ומנין שאם היו אימורים מרובים, וקמצים מרובים, ונסכים מרובים - עושה להן הבערה אחת שתחזיק את כולן?
תלמוד לומר (שמות כ, כא) "וזבחת עליו". מיכן הוסיפו עליו שש אמות על שש אמות כשעלו מן הגולה!
"ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך", מיכן אמרו, כל הדמים הניתנין על המזבח החיצון
אם נתן מתנה אחת – כיפר, ואפלו בחטאת; שנאמר "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך"
שפיכת הדם על המזבח היא העיקר, וכל הנתנין בזריקה, שנתנן בשפיכה - יצא
שנאמר "ודם זבחיך ישפך"
ומנין למעשר ולפסח, שיהוא ניתנין מתנה אחת? לכתחילה תלמוד לומר "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל"!
פסוק כח[עריכה]
"שמור ושמעת", כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה!
"את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך" - שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה
"כי תעשה הטוב והישר" – 'הטוב' בעיני שמים, 'והישר' בעיני אדם, דברי ר' עקיבה
ר' ישמעאל אומר: 'הישר' בעיני שמים ו'הטוב' בעיני אדם
והרי הוא אומר (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם"
פסוק כט[עריכה]
"כי יכרית ה' אלהיך את הגוים" עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים!
"אשר אתה בא שמה לרשת אותה" בשכר שתבא תירש!
"וירשת אותם וישבת בארצם", מכלל שנאמר (דברים יט, א) "וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם"
יכול אין אתה רשאי להוסיף על הבנין? תלמוד לומר "וירשת אותם וישבת בארצם", כל מקום שאתה רוצה לבנות – בנה!
מיכן אמרו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה!
פסוק ל[עריכה]
"השמר" בלא תעשה; "פן" בלא תעשה;
"פן תנקש אחריהם" שמא תימשך אחריהם, או שמא תידמה להן ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש
"אחרי השמדם מפניך", מפני מה אני משמידם מפניך? שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך!
"ופן תדרוש לאלהיהם לאמר" - שלא תאמר הואיל והן יוצאין בטגה - אף אני אצא בטגה
הואיל והן יוצאין בארגמן - אף אני אצא בארגמן; הואיל והן יוצאין בתלוסין - אף אני אצא בתלוסין
תלמוד לומר "ואעשה כן גם אני" וגו'
"איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם", מיכן אמרו העובד עבודה זרה כדרך עבודתה הוא שחייב שנאמר "ואעשה כן גם אני"
חוץ מארבע עבודות המיוחדות לשם, שהוא חייב עליהן בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו!
פסוק לא[עריכה]
"לא תעשה כן לה' אלהיכם" יש כאן לעבודה זרה ויש כאן למשתעבד
מיכן אמרו, בדבר שמקריבין אותו למזבח - אם מקריבין אותו לעבודה זרה חייב
דבר שמקריבין אותו לעבודה זרה - אם הקריבו למזבח פטור
דבר שאין מקריבין אותו למזבח, והקריבו לעבודה זרה, אם מקריבין כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור
יכול יהוא מקריבין חטאות ואשמות? תלמוד לומר "כי כל תועבת ה' אשר שנא" דבר שנוי ומתועב למקום
דבר אחר, לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא
"כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם" אין לי אלא בניהם ובנותיהם
אבות ואמהות מנין? תלמוד לומר 'בניהם' – "גם בניהם"; 'בנותיהם' – "גם בנותיהם"
אמר ר' עקיבה: אני ראיתי גוי שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו!