ביאור:ספרי דברים/ראה/יא
ספרי דברים לפרשת ראה פרק יא[עריכה]
פיסקה נג[עריכה]
על דברים יא כו
לכאורה חופש הבחירה מוביל למסקנה ששתי הדרכים אינן נבדלות ביניהן, ושאין משמעות לבחירה. המשל בהמשך מראה שלמרות שהאדם חופשי לבחור את דרכו – יש לו אחריות על הבחירה ועליו לשאת בתוצאותיה. |
לפי שנאמר (דברים ל יט) "החיים והמות נתתי לפניך... הברכה והקללה",
שמא יאמרו ישראל: הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים, דרך חיים ודרך מות, נלך באיזו מהם שנרצה
תלמוד לומר "ובחרת בחיים"!
משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים
אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור
והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם:
אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור? כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים!
ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים? כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור
כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה?
כשנים ושלשה ימים הם מצליחים, וסופם לתהות להתחרט באחרונה
הפסוק ממשלי כד מתפרש לאור המשל, כטענה שדרך הרשעים אינה מובילה לאחרית; הפסוקים מקהלת מתארים, לפי הדרשה, את החרטה של הרשעים על דרכם שהביאה אותם לאפילה. |
ואומר (קהלת ד א) "והנה דמעת העשוקים הרשעים המתחרטים" וגו'
ואומר (קהלת ד ה) "הכסיל חובק את ידיו" מתחרט וגו' ואומר (משלי ד יט) "דרך רשעים כאפילה"
אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה? כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמח באחרונה
וכן הוא אומר (דברים ח טז) "להטיבך באחריתך" ואומר (קהלת ז ח) "טוב אחרית דבר מראשיתו"
הפסוקים לצדיקים מציגים אופטימיות באשר להמשך דרכם בעתיד. |
ואומר (משלי ד יח) "ואורח צדיקים כאור נוגה".
רבי יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים
משל נוסף על הדילמה של הבחירה: אוהב המלך אינו יודע מהי המנה היפה, ולכן בוחר אותה עבורו המלך בעצמו. במשל זה חופש הבחירה אינו קיים, אלא ישראל מקבלים את בחירתו של מלכם. כאן מודגש הגורל היהודי המאלץ את ישראל לבחור בתורה, אבל בסיום מדגיש ר' יהושע שישראל שמחים בחלקם ומודים לקב"ה על עצתו הטובה. |
וכן הוא אומר (תהלים לב ח) "אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני"
כיון שראה שלא היה בו דעה, אחז את ידו והניחה על מנה יפה
וכן הוא אומר (תהלים טז ה) "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"
יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו
אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם
והם מודים ומשבחים על כך
וכן הוא אומר (תהלים טז ו-ז) "חבלים נפלו לי בנעימים וגו' אברך את ה' אשר יעצני".
פיסקה נד[עריכה]
על דברים יא כו-כח
(דברים יא כו-כח) "...ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו".
כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד ז) "הלא אם תיטיב שאת"
למרות שהאימרה לקין סתומה, ואינה מבארת מהי דרך הברכה – היא מתפרשת לאור הפסוק שכאן. |
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מי לחשך?
אמרה תורה הברכה והקללה: "הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו",
גם כאן לא ברור ממשלי מהי הדרך הטובה ללשון, והפירוש הוא מהפסוק בתהלים. |
האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אומר מי לחשך?
אמרה תורה (תהלים לד יד) "נצור לשונך מרע".
איזה תשלום מקבל החוטא על מעשיו? התשובה בפסוק מפרק טז. |
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מי לחשך?
אמרה תורה (משלי טז ד) "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה".
נמצינו למדים שלא צוה יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל הנסים שנעשו לו
אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל הנסים שנעשו לו
לכך נאמר (דברים א ד) "אחרי הכותו את סיחון".
"מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים",
ראו שם, שעזיבת הקב"ה מובילה לעבודת אלילים. דורש "מן הדרך" - אפילו מקצתה. |
וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה.
פיסקה נה[עריכה]
על דברים יא כט
מעמד הברכות והקללות הוא טקס חד פעמי שיש לקיימו מיד כשנכנסים לארץ. |
"כי יביאך", קבל עליך מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.
"אשר אתה בא שמה לרשתה", בשכר שתבא תירש.
לאחר כל ברכה יש לעסוק בקללה המקבילה, ואין להשלים את כל הברכות ולעבור לרצף הקללות. |
שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל?
והלא כבר נאמר (דברים כז יב) "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים
ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל"! מה ת"ל "ונתת את הברכה על הר גריזים"?
שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות?
תלמוד לומר "ונתת את הברכה על הר גריזים", ברכה קודמת לקללה ואין הברכות קודמות לקללות.
ראו סוטה ז ה. המברכים והמקללים היו הלוויים, שעמדו בעיר שכם – בעמק בין הר גריזים להר עיבל, וקולם נשמע עד לראשי ההרים. |
מה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש, מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט,
מה קללות אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכות אלו ואלו עונים ואומרים אמן,
כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל.
פיסקה נו[עריכה]
על דברים יא ל
לגישת ר' יהודה ראו סוטה ז ה. באותו היום שחצו את הירדן הגיעו עד שכם וקיימו שם את הטקס, וראו גם תוספתא סוטה ח, ו-ז. |
"אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שחמה זורחת משכם רואים את הירדן במזרח.
"אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר (בראשית יב ו) "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה",
מה אלון מורה האמור להלן – שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם,
ר' אלעזר מסכים עם ר' יהודה, וקושר את הטענה לויכוח עם השומרונים, שגרסתם בפסוק היתה 'אצל אלוני מורה שכם'. הוא מתלונן על כך שהשומרונים שינו את נוסח התורה שלא לצורך, שהרי גם היהודים למדו, על סמך הפסוק מבראשית, שמדובר בשכם. |
שכתבתם "אצל אלוני מורה שכם"; אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים
שנאמר "הלא המה בעבר הירדן... אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר "ויעבר אברהם בארץ"
מה אלון מורה האמור להלן – שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם
ר' אליעזר ור' אליעזר בן יעקב חולקים על ר' יהודה ור' אלעזר, וכן על הטענה השומרונית, וטוענים שהר גריזים והר עיבל שבהם מדובר כאן לא היו הרי שכם אלא גבעות סמוכות לירדן, ממערב לו; שהרי שכם היא בנחלת החיוים (ראו בראשית לג ב) ולא בארץ הכנעני, והיא בהרים ולא בערבה, ולא רואים ממנה את הגלגל. |
שנאמר "הלא המה בעבר הירדן" - הסמוכים לעבר הירדן, "אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שחמה שוקעת,
"בארץ הכנעני" - לא היה אלא מן החוים, "היושב בערבה" - לא היה אלא בין ההרים,
"מול הגלגל" - אין אלו רואים את הגלגל.
במדבר הראה עמוד הענן את הדרך; ולאחר שנכנסו לארץ ועמוד הענן פסק – למדו את דרכם מהכתוב בתורה; לכן הפסוק מפרט את הדברים. |
בדרך לכו, אל תלכו בשדות! "היושב" - בישוב ולא במדבר! "בערבה" - במישור ולא בהרים!
פיסקה נז[עריכה]
על דברים יא לא
הנס שיתרחש כשתעברו את הירדן יבשר את הנצחונות בכיבוש הארץ. |
הישיבה בא"י אינה רק בזכות אבות אלא היא שכר על המלחמות להוריש את יושבי הארץ ובעיקר על קיום המצווה של השמדת האלילים ממנה. |
פיסקה נח[עריכה]
על דברים יא לב
שני זוגות ניגודים: ההבחנה הראשונה היא בין לימוד ובין המעשה בפועל, וההבחנה השניה היא בז'אנר, בין דרשות לבין דינים, המכונים בפינו 'משנה' או 'הלכה'; וראו גם מכילתא עמלק ב ב, על פס' כ. |
"את כל החוקים" - אלו המדרשות, "ואת המשפטים" - אלו הדינים,
הדרשה הראשונה עוסקת בחיבה לדברי התורה, שתמיד הם כחדשים, וראו גם לעיל פיסקה לג; השניה עוסקת בשימורם ובמסירת הנוסח המדויק שלהם. |
יהו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם.