עם טעמים:
ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(ח) "טוב אחרית דבר מראשיתו" - אמר כי החכם ראוי שלא יאהב מתנות כל דבר שיעשה יביט מה אחריתו כי הוא העיקר הלא תראה כי החכם יאכל רפואה היא מרה בראשונה בעבור שתועיל באחרונה וימנע עצמו מלאכול מתוק שהוא טוב בראשיתו ורע באחריתו ושיהיה ארך רוח, וארך הוא שם התואר על משקל ילד ויבא הלך יתר שאת:
(ח) ואם תאמר נא ישראל, אם כן איפה נהפוך הוא, כי למה אמרת שטוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה עם שגם במשתה יש זכרון המות כמדובר למעלה, והלא אחר שהאדם עצב נדון בקרבו על העושק, טוב טוב הוא לכת אל בית משתה כי יגיל וינוחם מעצבונו, ובשמחתו יוכן להביט אל תכלית שמחת משתה החתן שהוא על יום המות שהוא קיים במין ויכנע. מה שאין כן בלכת אל בית אבל שיתוסף עצבון על עצבונו, ומה גם אם האיש הנפקד היה צדיק תמים ובלתי מלא ימים ויהרהר יותר. לזה אמר הנה "טוב אחרית דבר מראשיתו", לומר הנה על זכירת המות עצמה לשיתו אל לבו החי יום מותו מבית משתה שהוא "ראשיתו" כי הוא ראשית והתחלה אל דבר המות, והחי לא יתן אל לבו:
ומה שאמרת כי על ידי בית אבל שהוא אחרית דבר יעצב ביותר על הרהורו על העושק, לכן טוב היה בית שמחה למזג עצבונו. לא כן הוא, כי הנה טוב ארך רוח הנקנה בבית אבל, מגבה רוח שיקנה בבית המשתה. כי תחת הרהורו יום המיתה יאמר בגובה לבו בל ידרוש ה' חלילה באשר בלבו על העושק, אך בבית אבל יתן אל לבו כי גם הוא ימות ואוי לו אם יתן דין וחשבון על הרהורו, על כן יקנה ארך רוח לומר אם יתמהמה המשפט אחכה לו כי בא יבא:
