לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חגיגה/פרק שני

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – אין דורשין

[עריכה]
ירושלמי_מאיר_חגיגה_ח.ogg

מתני':

ב_א§אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ב_ב§ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור. כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם.
גמ': תנן: אין דורשין בעריות בשלשה אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°: ד°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף היא דרש אזהרה לבא על הזכר מניין דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, עד כדון לשוכב, לנשכב מניין? ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, קרי ביה לא תישכב. נותר הפסוק איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה ללמד, איש איש תרי, שאר בשרו חד, ואמר רחמנא לא תקרבו הני תלתא אותם שלושה לגלות ערוה מכאן שאין דורשין בעריות בשלושה ברם כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע דתני אזהרות לשוכב ולנשכב מאיש איש ולא מתשכב תישכב אין איסור לדרוש בעריות אפילו יותר משלושה.

📖 באר משה — דף ח עמוד א

פרק ב הלכה א. אומרת המשנה: אין דורשים בעריות בשלושה ולא במעשה בראשית בשניים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם.

זה למדנו במשנה, אין דורשים בעריות בשלושה. אמר רבי אבא בשם רב יהודה: דרבי עקיבא הוא. כי הוא דורש אזהרה לבעל זכר משניים - דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אישה. עד כדין השוכב והנשכב משניים. אומר: כתוב ואת זכר לא תשכב משכבי אישה. קא ריבי - לא תשכב כן תשכב, שאני קורא את זה תישכב. כלומר גם לא ישכב וגם לא ישכב. אם כך נותר הפסוק "איש איש אשר בשרו" לא תקראו לגרותא, אלא ללמד: איש איש - זה שניים, אשר בשרו - זה עוד אחד. מכאן שלא דורשים בעריות בשלושה, ומה רחמנא לא תקראו אלא תלתא לגרותא. מכאן שלא דורשים בעריות בשלושה. זה לפי רבי עקיבא.

ברם כרבי ישמעאל תני אזהרות - לשוכב ולנשכב, מאיש איש. כלומר הוא לומד את האזהרות לנשכב ממה שכתוב איש איש. אם כך אין לו פסוק מיותר. אז מאיפה ילמד שלא דורשים בעריות בשלושה? אבל באמת אין איסור לדרוש עריות אפילו יותר משלושה לרבי ישמעאל.

שואלת הגמרא: איך יבדילו לעובדה, מה הלכה למעשה? אומרת הגמרא: מן דרבי אמי יתיב מתני - איש איש, מכאן אזהרה לשוכב ואזהרה לנשכב. הדא אמרה: הלכה כרבי ישמעאל. כלומר, מזה שאתה רואה שהוא דורש את זה כך בקהל, סימן שהוא סובר כמו רבי ישמעאל שמותר לדרוש עריות גם יותר משלושה.



^[דף ח עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב16

היכי עבדינן לעובדה הלכה למעשה מן דרבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן יתיב מתני איש איש אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב, הדא אמרה: הלכה כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע. תנן ולא במעשה בראשית בשנים אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°: ד°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף היא ברם כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע דורשין. היכי עבדינן לעובדה הלכה למעשה מן מה דרבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה: הלכה כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע שדורשים במעשה בראשית ברבים. דרש רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° בתחילה היה העולם מים במים מה טעמא דכתיב (בראשית בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, חזר ועשאו שלג דכתיב (תהלים קמ"ז, י"ז) משליך קרחו כפיתים, חזר ועשאו ארץ דכתיב (איוב ל"ז, ו') כי לשלג יאמר הוי ארץ. והארץ עומדת על מים דכתיב (תהלים קל"ו, ו') לרוקע הארץ על המים, והמים עומדים על הרים דכתיב (תהלים ק"ד, ו') על הרים יעמדו מים, וההרים עומדין על רוח שנאמר (עמוס ד', י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והרוח תלויה בסערה שנאמר (תהלים קמ"ח, ח') רוח סערה עושה דברו, וסערה עשאה הקדוש ברוך הוא כמין קמיע ותלויה בזרועו שנאמר (דברים וזאת הברכה לג כז) ומתחת זרועות עולם. כי הנה יוצר הרים וגו' זה אחד מששה מקריות שהיה °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 קורא אותן ובוכה: (צפניה ב', ג') בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר כולי האי ואולי, (עמוס ה', ט"ו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלקי צבקות שארית יוסף אמר כולי האי ואולי, (איכה ג', כ"ט) יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה אמר כולי האי ואולי, (קהלת י"ב, י"ד) כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. אמר: עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו?, (שמואל א כח טו) ויאמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אל שאול למה הרגזתני וגו' אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי שעשיתני עבודה זרה שלך, אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר מה אם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא רבן של נביאים שכתוב בו (שמואל א ג כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' נתיירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה. והדין (עמוס ד', י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו עשה שחר עיפה ודורך על במותי ארץ ה' אלקי צבקות שמו ב_ג§אפי' דברים שאין בהן חט נכתבין לאדם על פינקסו ומי מגיד לאדם הבל היוצא מפיו. אמר רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בשם רבי יעבץיעבץ אמורא א״י · דור ג׳יעבץ° מאי עשה שחר עיפה שחר אילין ציפאריי זה הבקר ועיפה אלו תוהו חושך ואפילה. אמר רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° בשם °רבי יוסי בי רבי יודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה: אדריינוס שאל לעקילס הגר קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא האם זה אמת מה שאתם אומרים שהעולם עומד על הרוח אמר לו: אין. אמר לו הן את מודה מוכיח לי. אמר לו: אייתי לי הוגנין תביא לי גמלים אייתי ליה הוגנין הביא לו גמלים אטעונינון טעוניהון הטעין אותם משא אקימון וארבעון הקים וריבץ אותם נסתון וחנקון לקח וחנק אותם. אמר לו הא לך אקימון תקים אותם. אמר לו: מן דחנקתון אחרי שחנקת אותם. אמר לו: כלום חסרתנון לא רוחא היא דנפקא מינהון. ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו עוד היא כ°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף דברי הכל היא כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. לא כן אמר רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו אלא אם כן ראה או שימש אז איך יתכן שיבין מדעתו אם אף פעם לא שמע כיצד הוא עושה בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים

📖 באר משה — דף ח עמוד ב

ולא במעשה בראשית בשניים. אמר רבי אבא בשם רב יהודה: דרבי עקיבא הוא. ברם כרבי ישמעאל דורשין. שוב פעם, איך יבדיל לנו מה הלכה למעשה? מן מה דרבי יהודה בר פזי יתיב ודרש - בציבור הוא דרש - בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה: הלכה כרבי ישמעאל - דורשים מעשה בראשית ברבים.

מה דרש רבי יהודה בר פזי? בתחילה היה העולם מים במים. מה טעמא - כלומר איזה פסוק רומז לזה? ורוח אלהים מרחפת על פני המים. חזר ועשאו שלג - דכתיב משליך קרחו כפיתים. חזר ועשאו ארץ - דכתיב כי לשלג יאמר הוי ארץ, והארץ עומדת על מים - דכתיב לרוקע הארץ על המים, והמים עומדים על הרים - דכתיב על הרים יעמדו מים, וההרים עומדין על רוח - שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והרוח תלויה בסערה - שנאמר רוח סערה עושה דברו, וסערה עשאה הקדוש ברוך הוא כמין קמיע ותלויה בזרועו - שנאמר ומתחת זרועות עולם.

כי הנה יוצר הרים וגו' - זה אחד משישה מקראות שהיה רבי קורא אותן ובוכה. כתוב "בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה'". אמר: כולי האי ואולי? כלומר כל הדברים האלה - צדק, ענווה - וזה רק אולי תסתרו ביום אף ה'.

עוד דבר: "שנאו רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה'... שארית יוסף". אמר שוב פעם: כולי האי ואולי? כלומר תעשו משפט ואולי הקדוש ברוך הוא יחנן את שארית יוסף.

עוד פסוק: יתן בעפר פיהו - אולי יש תקוה. אמר: כולי האי - זה אולי.

עוד פסוק: "כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע". אמר: עבד שרבו שוקל שגגות כזדונות, הקנה יש לו?

כתוב: (שמואל א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו'. אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי. כלומר שמואל אמר לשאול: לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי, שהפכת אותי לעבודה זרה שלך. אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד. ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר - כלומר בעצם ששמואל כועס על שאול, על זה שהוא מעלה אותו באוב, שזה סוג של עבודה זרה. וגם אומר בזה עצמו שקראת לי, אז נתייראתי, פחדתי שמא הגיע יום הדין ונתייראתי.

והרי דברים קל וחומר. ומה שמואל רבן של נביאים שכתוב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל נביא לה', נתיירא מיום הדין - אנו על אחת כמה וכמה.

עכשיו הפסוק הבא: והדין כי הנה יוצר הרים ובורא רוח - "מגיד לאדם מה שיחו... עושה שחר עיפה ודורך על במתי ארץ, ה' אלהי צבאות שמו". כלומר, מה זה מגיד לאדם מה שיחו? אפילו דברים שאין בהן חטא נכתבין לאדם על פינקסו, ומי מגיד לאדם הבל היוצא מפיו. כלומר, כל דבר שאדם עושה - הכל נכתב.

רבי חגי בשם רבי יעבץ: מהו "עושה שחר עיפה"? שחר - אלא תפורה, כלומר זה הבוקר. ועיפה - אלא תוהו וחושך ואפילה, הכוונה הלילה.

רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בי רבי יודה: אדריינוס שאל לעקילס הגר: קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא - שהעולם מתקיים על הרוח? אמר לו: אין. אמר לו: מן את מודה לי - כלומר אתה יכול להוכיח את זה? אמר לו: אייתי לי הוגנין - תביא לי גמלים. אייתי ליה הוגנין - הביא לו גמלים. אטעונינון טעוניהון - העמיס עליהם משאם. אקימון וארבעון - אמר: תקים אותם, השיב אותם, הקים והשיב. נסתון וחנקון - הלך וחנק אותם. אמר לו: הא לך אקימון - עכשיו תקים אותם. אמר לו: מה זאת אומרת, מן דחנקתון - אחרי שהרגת אותם? אמר לו: כלום חסרתנון לא רוחא - הרי מה החזרתי להם? רק את הרוח, את הנשמה. היא דנפקא מינהון - רק הרוח הוצאתי להם. אז אתה רואה מכאן שהעולם מתקיים על הרוח.

ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. ואומרת הגמרא: עוד היא כרבי עקיבא - גם זה כרבי עקיבא. ברם כרבי ישמעאל דברי הכל היא, כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. כי מעשה מרכבה זה לדון בכבוד שמיים, אז דבר כזה צריך, אפילו ביחיד, לא כדי לחוס על כבוד המקום.

ואתה אומר: לא כן אמר רב, אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו אלא אם כן ראה או שימש. אז איך ייתכן שיבין מדעתו אם אף פעם לא שמע? הרי אתה אומר שלא ביחיד, אז בעצם הרב לעולם לא ילמד אותו. אז איך אי פעם אדם יכול לדעת? ואתה אומר: כיצד הוא עושה, בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים. כלומר הרב מראה לו ראשי פסוקים, ואז הרב רואה אם הוא מבין - זו הכוונה "מסכים".

ירושלמי מאיר חגיגה ט



^[דף ט עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א17

ומסכים ורואה אם הוא מבין מעצמו או לא. אמר רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: תלמיד וותיק היה לו ל°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ולקה בשחין. התורה הזו מעשה מרכבה דומה לשני שבילים, אחד של אור ואחד של שלג, היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע. מעשה ב°רבן יוחנן בן זכאירבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ו°רבי אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו. אמר לו: רבי השניני פרק אחד במעשה המרכבה. אמר לו: ולא כך שנו חכמים ולא במרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אמר לו: רבי תרשיני לומר דבר לפניך אני. אמר לו: אמור. כיון שפתח °רבי אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו °רבן יוחנן בן זכאירבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה מן החמור אמר אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר: כדבריך °רבי אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה. מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים צ"ו, י"ב) אז ירננו כל עצי יער. כיון שגמר °רבי אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה עמד °רבן יוחנן בן זכאירבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמים. יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיים, נאה מקיים ואינו נאה דורש °אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך °רבי אלעזר בן ערךרבי אלעזר בן ערך תנא · דור ב׳רבי אלעזר בן ערך. וכיון ששמעו °רבי יוסף הכהןרבי יוסף הכהן תנא · דור א׳רבי יוסף הכהן ו°רבי שמעון בן נתנאלרבי שמעון בן נתנאל תנא · דור ב׳רבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה אמרו יום א' בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן, ויצאה בת קול ואמרה להן: הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם, אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ואתיא כמאן דאמר (תהלים ט"ז, י"א) שובע שמחות את פניך שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא. שוב מעשה ב°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה שהיה מהלך בדרך ו°בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא בא כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו: מאיין ולאיין °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא. אמר לו: מסתכל הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח. נאמר כאן ריחוף דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים ונאמר להלן (דברים האזינו לב יא) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע, אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. אמר °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה לתלמידיו הרי °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא מבחוץ הסתלק מהעולם שמהרהר בדברים כאלו ולא היו ימים קלים עד שנפטר °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא. אמר רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° בשם °רבי יוסי בי רבי יודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה: שלשה הרצו תורתן לפני רבן °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה לפני °רבן יוחנן בן זכאירבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף לפני °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה °חנניה בן חכינייחנניה בן חכיניי לפני °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף מיכן והילך אין דעתן נקייה שאפילו התלמידים שלהם כבר לא ידעו לדרוש במעשה מרכבה. ארבעה נכנסו לפרדס: אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. °בן עזאיבן עזאי תנא · דור ג׳בן עזאי הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר (משלי כ"ה, ט"ז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו. °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קט"ז, ט"ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אחר הציץ וקיצץ בנטיעות מני אחר °אלישע בן אבויהאלישע בן אבויה תנא · דור ג׳אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי ליה משובח באוריתא הוה קטיל ליה. ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא נכנס לבית המדרש והוה חמי טלייא קומי ספרא והיה רואה תינוקות אצל המלמד והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא מה אלו עושים כאן אומנותיה דהן בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט. וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון היו עוזבים והולכים להם עליו הכתוב אומר (קהלת ה', ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש. אוף בשעת עקתא השמד הוון מטענין לון מטילין בשבת שהרומאים חיבו את ישראל לחלל שבת ולסחוב משאות בשבת והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול ונושאים שנים משא אחד משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר אטעוננון יחידאין שגילה לגוים שהיהודים לא באמת מחללים שבת, ואמר להם שיצוו עליהם לסחוב כל אחד לבד אזלין ואטעונינון יחידיין. והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אמר אטעונינון צלוחיין כלי זכוכית שאי אפשר להניחם בדרך שאם יניחום על הארץ ישברו אזלין ואטעונינון צלוחיין כלי זכוכית. °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף נכנס בשלום ויצא בשלום עליו הכתוב אומר

📖 באר משה — דף ט עמוד א

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: תלמיד ותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה מרכבה ולא הסכימה דעתו של רבי ונלקה בשחין. התורה הזאת דומה לשני שבילים, כלומר תורת הסוד דומה לשני זוויתים, אחד של אור ואחד של שלג. היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע.

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ורבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו. אמר לו: רבי השניני פרק אחד במעשה המרכבה. אמר לו: ולא כך שנו חכמים ולא במרכבה, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אמר לו: רבי, תרשיני לומר דבר לפניך אני. אמר לו: אמור. כיון שפתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור, אמר: אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, ורואים מלאכי השרת מקפצים לפניהם כבני חופה, שמחים לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר: כדבריך רבי אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה. מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה שנאמר אז ירננו כל עצי יער.

כיון שגמר רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע בכבוד אבינו שבשמים. יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיים, נאה מקיים ואינו נאה דורש. אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך רבי אלעזר בן ערך.

וכיון ששמעו רבי יוסף הכהן ורבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה. אמרו: יום אחד בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראת הקשת בענן, ויצאה בת קול ואמרה להן: הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם. אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ואתיא כמאן דאמר שובע שמחות את פניך - הפסוק הזה מלמד שיש שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא, והם בכיתה השלישית.

שוב מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו, שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו: מאיין ולאיין בן זומא? אמר לו: מסתכל הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח. נאמר כאן ריחוף דכתיב ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, ונאמר להלן כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע, אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. אמר רבי יהושע לתלמידיו: הרי בן זומא מבחוץ. בן זומא הסתלק מהעולם - אם הוא מערער בדברים כאלה, זה רק עניין של זמן עד שהוא יתנתק לגמרי מהעולם. ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא.

רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בי רבי יודה: שלשה הרצו תורתן לפני רבן: רבי יהושע לפני רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא לפני רבי יהושע, וחנניה בן חכיניי לפני רבי עקיבא. מיכן והילך אין דעתן נקייה - כי אפילו התלמידים של אלו שדרשו כבר לא ידעו לדרוש מעשה מרכבה.

ארבעה נכנסו לפרדס: אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. בן עזאי הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תסבענו והקאתו. בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אחר הציץ וקיצץ בנטיעות - מני אחר? מי זה אחר? אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה. אומרים: כל תלמיד דהוה חמי ליה משובח באוריתא הוה קטיל ליה - כשרואה תלמיד חכם גדול בתורה, היה הורג אותו. ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא - היה נכנס לבית המדרש - והוה חמי טלייא קומי ספרא - ורואה תינוקות לפני המלמד שלהם - והוה אמר: מה אילין יתבין עבדין הכא - מה הם עושים כאן, חבל על הזמן שלהם - אומנותיה דהן בנאי, אומנותיה דהן נגר, אומנותיה דהן צייד, אומנותיה דהן חייט. וכיון דהוון שמעין כן, הוון שבקין ליה ואזלין לון - עזבו את בית המדרש - עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו', שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש.

אוף בשעת עקתא - כלומר בשעת השמד שהרומאים גזרו כל מיני גזירות על היהודים - הוון מטענין לון מטילין - היו הרומאים רוצים שישראל יחלל שבת והיו מכריחים אותם לסחוב משאות בשבת - והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול, משום שנים שעשו מלאכה אחת - היהודים עשו בחוכמה והיו סוחבים משא של אחד בשני אנשים כדי להיפטר, שהרי דבר שיחיד יכול לעשותו ועשו אותו שניים - פטורים. אמר: אטעוננון יחידאין - הוא גילה להם שהיהודים לא באמת מחללים שבת, ואמר להם שיצוו עליהם לסחוב כל אחד לבד - אזלין ואטעונינון יחידיין. והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - שלא תהיה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים - אמר: אטעונינון צלוחיין, אזלין ואטעונינון צלוחיין - אמר להם תנו להם כלי זכוכית עדינים שהם לא יכולים להניח אותם בדרך, כי אם יניחו אותם על הארץ הם ישברו, וכך היו חייבים לחלל שבת ממש.

רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, עליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה וגו.



^[דף ט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב18

(שיר השירים א', ד') משכני אחריך נרוצה וגו'. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה עבר °אלישעאלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא אתון ואמרין ליה באו ואמרו לו הא רבך לבר בחוץ פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה ויצא אליו. אמר לו: מה הויתה דרש יומא דין. אמר לו נאמר (איוב מ"ב, י"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו'. אמר לו: ומה פתחת ביה. אמר לו (איוב מ"ב, י') ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה שכפל לו את כל ממונו. אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא (איוב מ"ב, י"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר לו: ומה הויתה דריש תובן עוד. אמר לו נאמר (קהלת ז', ח') טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר לו: ומה פתחת ביה. אמר לו לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו והוליד בזקנותו נתקיימו הוי טוב אחרית דבר מראשיתו, לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר הוי טוב אחרית דבר מראשיתו, לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ווי דמובדין ולא משכחין °עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא רבך לא הוה דרש כן אלא טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה: אבויה אבא מגדולי ירושלם היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ול°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס ול°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה בבית אחד. מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדין. אמר °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס ל°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בדידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן: אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי. אמרו לו: חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני, ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש דכתיב (דברים ואתחנן ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים. אמר להן: אבויה אבא: רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש. אמר לו: ומה הייתה דורש תובן עוד. אמר לו כתיב (איוב כ"ח, י"ז) לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר לו: ומה פתחת ביה. אמר לו: דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית, ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו, אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. אמר לו: דייך מאיר עד כאן תחום שבת. אמר לו: מן הן את ידע. אמר לו: מן טלפי דסוסיי דהוינא מני שהייתי מונה והולך אלפיים אמה. אמר לו: וכל הדא חכמתא אית ביך ולית את חזר בך כל החכמה הזו בך ואינך חוזר בך. אמר לו לית אנא יכיל. אמר לו למה. אמר לו: שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מ°אלישע בן אבויהאלישע בן אבויה תנא · דור ג׳אלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי. וכל דא מן הן אתת ליה וכל זה ממה בא לו אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם, וירד משם והכישו נחש ומת. אמר כתיב (דברים כי תצא כב ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה?. ולא היה יודע שדרשה °רבי יעקברבי יעקב תנא · דור ד׳רבי יעקב לפנים ממנו קדם לו למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך. ויש אומר על ידי שראה לשונו של °רבי יהודה הנחתוםרבי יהודה הנחתום תנא · דור ג׳רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן, זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו, זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עובדי כוכבים ומזלות והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא הא רבך באיש חולה אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש הלך לבקר אותו ומצא שהוא חולה. אמר לו לית את חזר בך. אמר לו: ואין חזרין מתקבלין אם אחזור יקבלוני. אמר לו: ולא כן כתיב (תהלים צ', ג') תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי. מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו אתון ואמרין ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא הא קבריה דרבך אייקד נשרף נפק בעי מבקרתיה ואשכחין אייקד הלך לבקר אותו ומצא שהוא נשרף. מה עבד נסב גולתיה ופרסיה עלוי לקח את המעיל שלו ופרש אותו על הקבר אמר (רות ג יג) ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה, והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר, אם יגאלך טוב יגאל זה הקדוש ברוך הוא שהוא טוב דכתיב ביה (תהלים קמ"ה, ט') טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (רות ג יג) ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' ואיטפיית כבתה האש. אמרון ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אין אמרין לך בההוא עלמא אם יאמרו לך בעולם האמת למאן את בעי למקרבה את מי תרצה לקרב אליך ולהציל לאבוך או לרבך אמר לון: אנא מיקרב לרבי קדמיי ובתר כן לאבא. אמרון ליה ושמעין לך להציל אדם זר. אמר לון: ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין, מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו. לאחר ימים הלכו בנו. לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מ°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 גזר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ואמר (תהלים ק"ט, י"ב) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. אמרו לו הבנות °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אל תבט במעשיו הבט בתורתו. באותה השעה בכה °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר: מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד שיצאו ממנו רבי מאיר ובנים צדיקים מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה. תנן: וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בשם בר סירה כתיב

📖 באר משה — דף ט עמוד ב

רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה, עבר אלישע בן אבויה - הנקרא אחר - רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא. אתון ואמרין ליה: הא רבך לבר - הרב שלך בחוץ - פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה - הפסיק את הדרשה ויצא אליו. אמר לו: מה הויתה דרש יומא דין? - מה דרשת היום? אמר לו: וה' ברך את אחרית וגו. אמר לו: ומה פתחת ביה? אמר לו: ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, שכפל לו את כל ממונו. אמר: ווי דמובדין ולא משכחין! עקיבה רבך לא הוה דרש כן, אלא: וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו - בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו.

אמר לו: ומה הויתה דריש תובן? - מה דרשת עוד? אמר לו: טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר לו: ומה פתחת ביה? אמר לו: לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, נתקיימו - הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר - הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה - הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר: ווי דמובדין ולא משכחין! עקיבה רבך לא הוה דרש כן, אלא: טוב אחרית דבר מראשיתו - בזמן שהוא טוב מראשיתו.

ובי היה המעשה: אבויה אבא מגדולי ירושלם היה - הוא היה עשיר גדול. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד, ורבי אליעזר ורבי יהושע בבית אחד. מן דאכלון ושתון - אחרי שסיימו לאכול ולשתות - שרון מטפחין ומרקדין - כל גדולי ירושלים התחילו לרקוד ולשיר. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע: עד דאינון עסיקין בדידהון, נעסוק אנן בידן - כלומר, כן הם עוסקים בשלהם, נעסוק אנחנו בדברי תורה. וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן: אבויה, רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עלי? אמרו לו: חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש - וההר בוער באש עד לב השמים. אמר להן: אבויה אבא: רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו - ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימה באותו האיש.

אמר לו: ומה הייתה דורש תובן? - מה דרשת עוד? אמר לו: לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר לו: ומה פתחת ביה? אמר לו: דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית, ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו - אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. אמר לו: דייך מאיר, עד כאן תחום שבת - עד כאן תחום שבת, אלפיים אמה. אמר לו: מן הן את ידע? - איך אתה יודע? אמר לו: מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה. אמר לו: וכל הדא חכמתא אית ביך ולית את חזר בך? - אתה יודע כל כך הרבה ואתה לא חוזר בך? אמר לו: לית אנא יכיל. אמר לו: למה? אמר לו: שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת: שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי.

וכל דא מן הן אתת ליה - כלומר למה זה קרה לו, למה הוא התקלקל? אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם, וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים - איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ולא היה יודע שדרשה רבי יעקב לפנים ממנו - כלומר קודם לו דרש את זה רבי יעקב - למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב, והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך.

ויש אומר על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן, זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו, זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עובדי כוכבים והריחה מאותו המין, והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה.

לאחר ימים חלה אלישע - התלמידים אמרו לרבי מאיר: הא רבך באיש - שהוא חולה. אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש - הלך לבקר אותו ומצאו חולה, עומד למות. אמר לו: לית את חזר בך? - אתה לא יכול לחזור בך? אמר לו: ואין חזרין מתקבלין? - כלומר אם אני אחזור עכשיו יקבלו אותי? אמר לו: ולא כן כתיב תשב אנוש עד דכא, עד דיכדוכה של נפש מקבלין - אפילו רגע לפני המוות מקבלים. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת, והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי.

מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו. אתון ואמרין לרבי מאיר: הא דרבך אייקד, נפק בעי מבקרתיה ואשכחין אייקד. מה עבד? נסב גולתיה ופרסיה עלוי - לקח את המעיל שלו ופרש אותו על הקבר. אמר: ליני הלילה וגו'. ליני בעולם הזה שדומה ללילה, והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר. אם יגאלך טוב יגאל - זה הקדוש ברוך הוא שהוא טוב, דכתיב ביה טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה'. ואיטפיית.

אמרון לרבי מאיר: אין אמרין לך בההוא עלמא למאן את בעי - לאבוך או לרבך? - אם בעולם הבא יגידו לך, את מי אתה רוצה יותר קרוב - את אביך או את רבך? אמר לון: אנא מיקרב לרבי קדמיי, ובתר כן לאבא. אמרון ליה: ושמעין לך? - כלומר ישמעו לך? אמר לון: ולא כן תנינן: מצילין תיק הספר עם הספר, תיק תפילין עם התפילין - מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו.

לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מרבי, גזר רבי ואמר: אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. אמרו לו: רבי, אל תבט במעשיו, הבט בתורתו. באותה השעה בכה רבי וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר: מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד - מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]


[ע"ב]

ירושלמי מאיר חגיגה י



^[דף י עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א19

פליאה ממך מה תדע עמוקה משאול מה תחקור במה שהורשיתה התבונן אין לך ענין בנסתרות. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר כתיב (תהלים ל"א, י"ט) תאלמנה שפתי שקר למילה תאלמנה שלוש פרושים יתחרשן יתפרכן ישתתקן יתחרשן כמה דאת אמר (שמות שמות ד יא) ויאמר ה' אליו מי שם פה או מי שם אילם או חרש יתפרכן התפוררו כמו שפורכים חיטים כמה דאת אמר (בראשית וישב לז ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים ישתתקן כשמועו (תהלים ל"א, י"ט) הדוברות על צדיק עתק הדוברות על צדיקו של עולם דברים שהעתיק שהסתיר מבריותיו בגאוה ובוז זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית סבור שהוא כמגאה משבח לקדוש ברוך הוא ואינו אלא כמבזה. אמר רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° ב_ד§המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. מה כתיב בתריה (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנת ליריאך אל יהי לו חלק במה רב טובך. אמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: כתיב (משלי כ"ה, ב') כבוד אלהים הסתר דבר כבוד מלכים חקור דבר וגו' כבוד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם כבוד מלכים חקור דבר משנברא העולם. אמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: כתיב (איוב כ', ד') הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ הזאת ידעת מני עד, שלא תוכל לדעת מה היה קדם הבריאה, אבל את יכול לדעת מני שים אדם עלי ארץ. אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בשם רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° תני כתיב (דברים ד', ל"ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול קודם למעשה בראשית תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול מששי ואילך תלמוד לומר ראשונים, אחר שריבה הכתוב מיעט, הרי אנו למידין מששי, מה ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית, אף את לא תהא מביא לי אלא את שהוא כיוצא בששי, יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים אלא עד שלא נברא העולם את דורש ולבך מסכים אבל אסור לדרוש ברבים משנברא העולם את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו שאתה רשאי לדרוש ברבים. תני בר קפרא° כתיב ולמן היום אף עד שלא נברא העולם את דורש אפילו ברבים אתיא דרבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° שדרש שבתחילה היה העולם מים במים כהדא דבר קפרא° שדורשים ברבים אף על קדם בריאת העולם ומה דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בתוספתא על הפסוק כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, יכול קודם למעשה בראשית וכו' כהדא דרבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° ורבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°. אמרו בשם רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: בבי"ת נברא העולם מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם. ולבא אומרין לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בנקודה התג ואומר זה שלמעלן ומה שמו והוא מראה להן בנקודה שלאחריו שמכוון לכיוון האות אלף ואומר ה' שמו אדון שמו. דבר אחר ולמה בבי"ת שהוא בלשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה אמר הקדוש ברוך הוא איני בורא את עולמי אלא בבי"ת שלא יהו כל באי העולם אומרין היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה, אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא אחד בה"א ואחד ביו"ד מה טעמא דכתיב (ישעיהו כ"ו, ד') כי ביה ה' צור עולמים ואין אנו יודעין אי זה מהם נברא בה"א ואי זה מהם נברא ביו"ד אלא מן מה דכתיב (בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם הוי אומר העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד. מה ה"א פתוח מלמטן רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול לקבר מה ה"א יש לו נקודה תג מלמעלן משעה שהן יורדין הן עולין בתחיית המתים מה ה"א פתוח מכל צד שלמטה כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. מה יו"ד כפוף כך יהיו כל באי העולם כפופין כדכתיב (ירמיהו ל', ו') ונהפכו כל פנים לירקון. כיון שראה דוד כן שהעולם נברא בשתי אותיות אלו התחיל לקלס בשתי

📖 באר משה — דף י עמוד א

כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. רבי אלעזר בשם בן סירא: פליאה ממך מה תדע? עמוקה משאול מה תחקור? ומי שהוא שם - יתבונן. במה שהורשיתה התבונן, אין לך עניין בנסתרות.

אמר תאלמנה שפתי שקר. למילה תאלמנה יש שלושה פירושים: יתחרשן, כלומר יעשו חירשים; יתפרכן; ישתתקן.

יתחרשן - כמו שנאמר ויאמר ה' אליו מי שם פה, מי שם פה או מי שם אילם או חירש - אז רואים כאן שזה מלשון חירש ואילם, מי שלא מדבר או שלא שומע.

יתפרכן - להתפורר, כמו שפוררים החיטים, כמו שנאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים.

ישתתקן כמשמעו - הדוברות על צדיק עתק, כתוב הדוברות על צדיקו של עולם, דברים שהעתיק מבריותיו וכו', הקדוש ברוך הוא הסתיר. מי שמדבר על זה בגאווה ובבוז, על זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית, הוא סבור שהוא כאילו מגאה את הקדוש ברוך הוא, כאילו משבח את הקדוש ברוך הוא, ואינו אלא כמבזה. הפסוק אומר "דברות על צדיק עתק" - בגאווה ובבוז. הכוונה שהוא חושב שהוא מגאה את הקדוש ברוך הוא, אבל בפועל הוא לא מגאה אלא מבזה.

אמר רבי יוסי בן חנינה: המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. מה כתיב בתריה - מה רב טובך אשר צפנת, אל יהי לו רב טובך. כלומר אדם שדורש ומתגאה, כשהוא משבח את הקדוש ברוך הוא ואינו אלא כמבזה, אל יהי לו חלק ברב טובך.

אמר רבי לוי: כתיב כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקר דבר. כבוד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם - את זה הקדוש ברוך הוא צריך להסתיר. כבוד מלכים חקור דבר - זה משנברא העולם.

אמר רבי לוי: כתיב הזאת ידעת מני עד, אבל את מני שים אדם עלי ארץ. כלומר לא תוכל לדעת מה היה קודם הבריאה, אבל אתה כן יכול לדעת מ"מני שים אדם עלי ארץ".

רבי יונה בשם רבי אבא: תני כתיב כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, יכול קודם למעשה בראשית - תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. יכול משישי ואילך, כלומר שבו נברא אדם - תלמוד לומר ראשונים. אחר שריבה הכתוב מיעט, הרי אנו למידין מששי - מה ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית, אף את לא תהא מביא לי אלא את שהוא כיוצא בששי. כלומר כל שהוא מהיום הראשון ואילך, ואז אתה יכול לדעת. יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום, תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אלא עד שלא נברא העולם את דורש - ועמך מסכים, ואסור לדרוש ברבים. משנברא העולם את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו - אתה יכול לדרוש זה ברבים.

תני בר קפרא "ולמן היום" - אף עד שלא נברא העולם אתה דורש אפילו ברבים, ואתיא דרבי יודה בר פזי שהוא דרש שבתחילת העולם היה מים במים, אז זה קא תני לבר קפרא שמותר לדרוש ברבים אפילו קודם בריאת העולם. ומה דתני רבי חייה כהדא דרבי אבא ורבי יונה, שהם אמרו על הפסוק "שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך" שאסור לדרוש לפני בראשית.

בשם רבי לוי: למה העולם נברא בבי"ת? מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם. ולבא אומרין לבי"ת מי בראך, והוא מראה להם בנקודה - כלומר בתג של הבי"ת למעלה - והוא מראה להן... זה שלמעלן. שואלים אותו מה שמו? הוא מראה להם בנקודה שלאחריו, כלומר הוא מכוון לכיוון האות א', ואומר ה' שמו אדון שמו.

דבר אחר, למה התורה פתחה בבי"ת? שהוא בלשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה. אמר הקדוש ברוך הוא איני בורא את עולמי אלא בבי"ת שלא יהו כל באי העולם אומרין היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה, אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד.

אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא אחד בה"א ואחד ביו"ד. מה טעמא? כי ביה ה' צור עולמים - בלשון רבים, שתי עולמות. אין אנו יודעים איזה נברא בה"א ואיזה נברא ביו"ד, אלא מן מה דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - הכוונה בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד.

מה ה"א פתוח מלמטן - זה רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול, לקבר. מה ה"א יש לו נקודה מלמעלן - כלומר יש לו תג למעלה - משעה שהן יורדין הן עולין, תחיית המתים. מה ה"א פתוח מכל צד - כלומר גם מהצד - כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. מה יו"ד כפוף, כך יהיו כל באי העולם כפופין, דכתיב ונהפכו כל פנים לירקון.



^[דף י עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב20

אותיות דכתיב (תהלים קי"ג, א') הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. רבי יודן נשייארבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי° שאל לרבי שמואל בר נחמןרבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן° מהו דין דכתיב (תהלים ס"ח, ה') סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. אמר לו: אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה בעיות שלו שבכל מלכות יש מי שממונה לפתור בעיות וטענות שיש לאנשים ומי ממונה על ביה בעיות שבכולם הקדוש ברוך הוא שנאמר ביה שמו כי יה שמו. אמר לו רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת רבך לא היה דרש כן אלא משל למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות, מי שהוא בא ואומר הפלטין הזו במקום ביבין הוא במקום אשפות הוא במקום סריות הוא אינו פוגם, כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים הרי זה פוגם. משל לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו עליו להציץ אבל לא ליגע וזה הפירוש בי-ה שמו שמבריאת העולמות שנבראו בשני אותיות אלו אתה רשאי לדרוש אבל לא קדם. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומר שמים נבראו תחילה אחר כך הארץ ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן ואלו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי שנאמר (בראשית בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ משל למלך שעשה כסא משעשאו עשה אפיפורין הדום שלו שנאמר (ישעיהו ס"ו, א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מה טעמון ד°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל דכתיב (בראשית בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים משל למלך שעשה פלטין משבנה את התחתונים עשה את העליונים שנאמר (ישעיהו מ"ח, י"ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי°: ודא מסייעה ל°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל דכתיב (תהלים ק"ב, כ"ו) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: ממקום ש°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי מביאין טעם לדבריהן משם °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל מסלקין לון. מאי טעמא? ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ משם °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל מסלקין לון דכתיב והארץ היתה כבר היתה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם חכמים אם לבירייה שמים קדמו ואם לשכלול הארץ קדמה. אם לבירייה שמים קדמו כדכתיב בראשית ברא אלהים וגו' אם לשכלול הארץ קדמה דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שמים נבראו בראשון כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי עשה שלשה ימים ועשו תולדות שאחר שעברו יום ראשון ושני ושלישי נאמר ברביעי יהי מאורות שהם תולדות הרקיע. ים נברא בשני כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי עשה ג' ימים ועשה תולדות שעברו יום שני ושלישי ורביעי בחמישי נאמר ישרצו המים. ארץ נבראה בשלישי כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי עשת ג' ימים ועשה תולדות שעברו יום שלישי ורביעי וחמישי בששי נאמר ותוצא הארץ. ארץ נבראה בראשון כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל עשת שני ימים ועשו תולדות שעברו יום ראשון ושני בשלישי נאמר תדשא הארץ. שמים נבראו בשני כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל עשו שני ימים ועשו תולדות שעברו יום שני ושלישי ברביעי נאמר יהי מאורות. ים נברא בשלישי כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל עשה שנים ימים ועשה תולדות שעברו יום שלישי ורביעי בחמישי נאמר ישרצו המים. אמר °רבי שמעון בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא: תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם על ביריית העולם, שאני אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כלפס הזה וככיסויה שנעשים יחד ואחר כך מפרידים אותם מה טעמא שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעוןרבי אלעזר ברבי שמעון תנא · דור ה׳רבי אלעזר ברבי שמעון אם כדעת הזו שאמר אבא מובן למה פעמים שהוא מקדים שמים לארץ, פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה.

מתני':

°יוסי בן יועזריוסי בן יועזר הזוגותיוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך ביום טוב °יוסי בן יוחנןיוסי בן יוחנן הזוגותיוסי בן יוחנן אומר ב_ה§לסמוך. °יהושע בן פרחיהיהושע בן פרחיה הזוגותיהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך °נתיי הארבילינתיי הארבילי אומר לסמוך. °יהודה בן טבאייהודה בן טבאי הזוגותיהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך °שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח אומר לסמוך. °שמעיהשמעיה תנא · מן הזוגות — עם אבטליוןשמעיה אומר לסמוך °אבטליוןאבטליון הזוגותאבטליון אומר שלא לסמוך. °הללהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה ו°מנחםרבי מנחם תנארבי מנחם לא נחלקו יצא °מנחםרבי מנחם תנארבי מנחם ונכנס °שמאישמאי הזוגותשמאי. °הללהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה אומר לסמוך ו°שמאישמאי הזוגותשמאי אומר שלא לסמוך. הראשונים בכל זוג היו נשיאים והשניים אבות בית דין.
גמ': בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד ועמדו °שמאישמאי הזוגותשמאי והלל ועשו אותן ד' שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקבים שמאי אומר ט' קבים מים שאובים פוסלים את המקוה, והלל אומר מלא הין. שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן, והלל אומר מפקידה לפקידה. הלל אומר לסמוך, שמאי אומר שלא לסמוך. משרבו תלמידי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי ותלמידי °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל ולא שימשו את רביהן כל צורכן, רבו המחלוקת בישראל, ונחלקו לשתי כתות, אלו מטמאין ואלו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד. אמר רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לא תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: זאת אומרת שסומך ב_ו§צריך לכבוש את כובדו דאלא לא כן מה אנן אמרין אסור ליגע בבהמה ביום טוב תנן °הללהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה ו°מנחםרבי מנחם תנארבי מנחם לא נחלקו יצא °מנחםרבי מנחם תנארבי מנחם ונכנס °שמאישמאי הזוגותשמאי לאיכן יצא יש אומרים

📖 באר משה — דף י עמוד ב

כיון שראה דוד כן, שהעולם נברא בשתי אותיות הללו, התחיל לקלס בשתי אותיות הללו, דכתיב הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'.

רבי יודן נשייא שאל לרבי שמואל בר נחמן: מהו דין דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו? אמר לו: אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו - כלומר על הבעיות שלו. בכל מלכות יש מישהו שממונה לפתור בעיות וטענות. עכשיו מי ממונה על ביה שבכולם - הקדוש ברוך הוא, כלומר הוא ממונה על כל הבעיות של כל העולם, שנאמר ביה שמו כי יה שמו.

אמר לו רבי אלעזר: רבך לא היה דרש כן, אלא אומר משל למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות, מישהו בא ואומר הפלטין הזו במקום ביבין הוא במקום אשפות הוא במקום סריות הוא אינו פוגם. כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים הרי זה פוגם. משל לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו, עליו להציץ אבל לא ליגע - להסתכל אתה יכול, אבל לא לגעת. וזה הפירוש שבריאת העולם, בשתי האותיות האלו, אתה רשאי לדרוש אבל לא קודם.

בית שמאי אומר שמים נבראו תחילה אחר כך הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן ואלו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון דבית שמאי? שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, משל למלך שעשה כסא, משעשאו עשה אפיפורין שלו - עשה גם את ההדום לרגליים - שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

מה טעמון דבית הלל? דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, משל למלך שעשה פלטין, משבנה את התחתונים עשה את העליונים, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים.

אמר רבי יודה בר פזי: ודא מסייעה לבית הלל, הפסוק הזה מסייע לבית הלל, דכתיב לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, כלומר קודם הארץ נבראה.

אמר רבי חנינה: ממקום שבית שמאי מביאין טעם לדבריהן משם בית הלל מסלקין לון. מה היה טעמן דבית שמאי? דכתיב אמרנו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, משם בית הלל מסלקין לון, דכתיב והארץ היתה - תוהו ובוהו - כבר היתה, הייתה לפני שנבראו השמים.

אמר רבי יוחנן בשם חכמים: אם לבירייה שמים קדמו ואם לשכלול הארץ קדמה. אם לבירייה שמים קדמו - דכתיב בראשית ברא אלהים וגו', אם לשכלול הארץ קדמה - דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

שמים בראשון כבית שמאי, ואז עשה שלשה ימים ועשו תולדות - כן, שאחרי שעברו שלושה ימים, יום ראשון שני שלישי, נאמר ברביעי יהי מאורות, שזה התולדות של הרקיע.

ים בשני כבית שמאי, עשה ג' ימים ועשה תולדות - הרי עברו שני שלישי ורביעי, ובחמישי נאמר ישרצו המים.

ארץ בשלישי כבית שמאי, עשת ג' ימים ועשה תולדות - שעברו שלישי רביעי חמישי, בששי נאמר ותוצא הארץ.

עכשיו לפי בית הלל: ארץ בראשון כבית הלל, עשת שני ימים ועשו תולדות - שעברו יום ראשון ושני, בשלישי נאמר תדשא הארץ.

שמים בשני כבית הלל, עשו שני ימים ועשו תולדות - שעברו יום שני שלישי, ברביעי נאמר יהי מאורות.

ים בשלישי כבית הלל, עשה שנים ימים ועשה תולדות - שעברו יום שלישי ורביעי, בחמישי נאמר ישרצו המים.

אמר רבי שמעון בן יוחי: תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם על ביריית העולם, שאני אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כלפס הזה וככיסויה, נעשו ביחד - כמו שהיו מכינים את הכלים ביחד עם המכסה שלהם, כן, ורק לאחר מכן היו מפרידים את זה. אז כך השמים והארץ נבראו ביחד, כי שיהיו תואמים. מה הטעם? זה פשוט, בגלל שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: אם כדעת הזו שאמר אבא, אז הכל מובן, מובן למה פעמים שהוא מקדים שמים לארץ, פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה.

נתחיל את המשנה: יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, נתיי הארבילי אומר לסמוך. יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך. שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם ונכנס שמאי. הלל אומר לסמוך ושמאי אומר שלא לסמוך. הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין.

בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד, ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ד' - כלומר בין שמאי והלל היו ארבע מחלוקות.

משרבו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל ולא שימשו את רביהן כל צורכן, המחלוקת בישראל, ונחלקו לשתי כתות, אלו מטמאין ואלו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד.

רבי חייה בשם רבי יוחנן: לא תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם.

אמר רבי יוסה: זאת אומרת שאדם צריך לכבוש את כובדו, כי אדם שסומך צריך לכבוש את כובדו על הבהמה. דהיינו, אכן מה אנן אמרין אסור ליגע בבהמה ביום טוב? ודאי שמותר. אז אם זה ככה, כנראה הסמיכה זה בכל הכוח ואז הוא בעצם משתמש בבהמה.

ירושלמי מאיר חגיגה יא



^[דף יא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א21

ממידה למידה יצא לתרבות רעה ויש אומר כנגד פניו יצא בעל כרחו יצא לעבודת המלך הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים בתחילה מלובשין תירקי זהב אחר כך השחירו פניהן כשולי קדירה, שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אנן תנינן °יהודה בן טבאייהודה בן טבאי הזוגותיהודה בן טבאי נשיא שהוא מופיע ראשון ו°שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח אב בית דין שהוא מופיע שני דתנן הראשונים בכל זוג היו נשיאים והשניים אבות בית דין. אית תניי תני ומחלף מאן דאמר °יהודה בן טבאייהודה בן טבאי הזוגותיהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה ד°יהודה בן טבאייהודה בן טבאי הזוגותיהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה רצו למנותו נשיא בירושלם ערק ואזל ליה ברח והלך לאלכסנדריאה. והיו בני ירושלם כותבין מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה: עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו. פירש מיתי גו אילפא הפליג לבא בספינה לחזור לירושלים אמר דבורה מרתא דביתא דקבלתן דבורה בעלת הבית שארחה אותנו מה הוות חסירה. אמר לו: חד מן תלמידוי רבי עיינה הוות שברה עיניה פוזלות. אמר לו הא תרתיי גבך חדא דחשדתני וחדא דאיסתכלת בה מה אמרית יאייא בריוא האם אמרתי שהיא נאה ביופיה לא אמרית אלא בעובדא במעשיה וכעס עלוי ואזל יצא לתרבות רעה וזה היה אותו האיש. מאן דאמר °שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה. תרין חסידין הוון באשקלון אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא דמך מת חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד לא הגיעו אנשים ללוויה. מית בריה דמעון מוכס מת בנו של המוכס במעון ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד. שרי התחיל ההוא חסידא מצטער אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום. איתחמי ליה בחילמא נראה לו בחלום ואמר לו לא תיבזי בני מריך את עם ישראל דין עבד חדא חובא ואזל בה זה עשה עברה אחת ונענש עליה ודין עבד חדא טיבו ואזל בה וזה עשה מצווה אחת וקיבל שכר עליה. ומה חובא עבד ההוא חסידא חס ליה לא עבד חובה מן יומוי, אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכס חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי, אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה עשה סעודה לעשירים ולא באו אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין יאכלוה העניים ולא תיזרק. ואית דאמרין בשוקא הוה עבר ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה וראה אותה עני אחד ולקח אותה ולא אמר לו: כלום בגין דלא מסמקי אפויי כדי לא לבייש אותו. בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה ראה החסיד את חבירו החסיד מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי. וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטי רוצה להגיעה למים ולא מגיעה. וחמא וראה למרים ברת עלי בצלים. רבי אלעזר בר יוסהרבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי° אמר תלייא בחיטי ביזייא שהיתה תלויה בדדיה. רבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° אמר צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה הציר של שער גהנום קבוע באזנה. אמר לון למה דא כן. אמר לו: דהוות ציימה ומפרסמה שהיתה צמה ומפרסמת להראות לכולם שהיא צדיקה. ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום ומקזה ליה תריי שהיתה צמה יום אחד ומפרסמת שצמה יומים. אמר לון: עד אימת היא כן. אמר לו: עד דייתי °שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה מתוך אזנה וקבעין ליה גו אודניה בתוך אזנו. אמר לון: ולמה. אמר לו: דאמר אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא אני אהרוג את המכשפות והא איתעבד נשייא ולא קטל חרשייא והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא והרי יש שמונים מכשפות שנמצאות במערה באשקלון שהורסות את העולם אלא איזיל אמור ליה. אמר לון: אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי אני מפחד שהוא נשיא ולא יאמין לי. אמר לו: אי הימינך הא טבאות אם יאמין לך הרי טוב ואין לא עביד הדין סימנך קומוי תעשה אות זה לפניו הב ידך על עיינך ואפקה וחזרה והיא חזרה תן ידך על עיניך ותוציא אותם לאחר מכן תחזיר אותם והם יחזרו. אזל ותני ליה עובדה הלך וסיפר לרבי שמעון את המעשה בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקיה רצה לעשות את האות לפניו ולא הניח לו. אמר לו: ידע אנא דאת גבר חסיד יתיר מן כן את יכול עבד, ולא עוד אלא ב בפי לא אמרתי ורק בליבי חשבתי כך שאם אתה יודע על כך ודאי משמים גילו לך. מיד עמד °שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין ולקח עימו שמונים בחורים נאים ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון נתן להם שמונים בגדים נקיים והניח אותם בתוך כדים ואת הכדים כפו על ראשם כך שלא ירטבו בגשם. אמר לון

📖 באר משה — דף יא עמוד א

בדף הקודם ראינו שהייתה מחלוקת שנמשכה במשך הרבה מאוד דורות לגבי העניין של סמיכה, ואחד השמות שמוזכרים שם - הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם נכנס שמאי. לאן יצא מנחם? יש אומרים ממידה למידה, כלומר יצא לתרבות רעה, ויש אומרים כנגד פניו יצא. כלומר בעל כורחו יצא לעבודת המלך, הוא ועוד שמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב. בתחילה נתנו להם בגדים יפים, הרבה כבוד, אבל אחר כך השחירו פניהם, פניהן כשולי קדירה, שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל. בהתחלה כיבדו אותם, ואחר כך ביקשו מהם לכפור באלוקי ישראל.

אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא - הוא מופיע ראשון, ושמעון בן שטח אב בית דין, שמופיע שני, ותנן הראשונים נשיאים והשניים אבות בית דין, כך למדנו. אבל אית תניי תני ומחלף, שיש איזה תנא שמחליף שבאמת זה הפוך. מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא, עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה - הסיפור שהיה באלכסנדריה מסייע לזה. דיהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה נשיא בירושלם, רצו למנות אותו נשיא, ערק ואזל ליה לאלכסנדריאה, הוא הלך וגר באלכסנדריה כי לא רצה את הכבוד. והיו בני ירושלם כותבין מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה: עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו. אז פירש, כלומר הפליג בספינה כדי לחזור לירושלים, ואמר דבורה מרתא דביתא דקבלתן, כלומר דבורה שהייתה בעלת הבית שקיבלה אותנו. מה הוות חסירה? הייתה אישה טובה מאוד, מושלמת. אמר לו: חד מן תלמידוי רבי עיינה הוות שברה - כלומר עיניה היו טרוטות. אמר לו: הא תרתיי גבך - יש שני דברים אצלך לא בסדר, חדא דחשדתני, שאני מסתכל באנשים, וחדא בה מה אמרית - אתה הסתכלת בה. יאייא בריוא לא אמרית אלא בעובדא, אם דיברתי על היופי שלה, לא דיברתי אלא על מעשיה, שקיבלה אותנו יפה, דאגה לנו, על זה דיברתי. אתה מסתכל על המראה שלה - וכעס עלוי ואזל, כעס עליו ויצא לתרבות רעה. בבבלי זה מופיע על רבי יהושע, ואומרים שזה אותו האיש.

מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה. תרין חסידין הוון באשקלון, שני חסידים באשקלון, אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא, היו לומדים תורה ביחד. דמך חד מינהון, אחד מהם מת, ולא איתגמל ליה חסד, לא באו לקבורה שלו אנשים. מית בריה דמעון מוכס ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד, כל העיר הפסיקו את העבודה, באו ללוות את הנפטר בקבורה, שהרי הוא חסיד המצטיין. שרי ההוא חסידא מצטער אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום, מה, על הצדיקים אין כלום? איתחמי ליה בחילמא ואמר לו לא תיבזי בני מריך, דין עבד חדא חובא ואזל בה, כלומר הצדיק חבר שלך עשה עבירה אחת ונענש עליה, ודין עבד חדא טיבו ואזל בה, אותו רשע עשה מעשה טוב אחד וקיבל שכר עליה - זה שבאו כולם ללוויה שלו זה שכרו על זה.

ומה חובא עבד ההוא חסידא ליה לא עבד חובה מן יומוי, אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. ומה טיבו עבד בריה דמעון חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי, אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה, עשה איזה סעודה לעשירים ולא באו לאכול. אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין, אמר יאכלו אותה עניים, שלא יזרוק את זה.

ואית דאמרין בשוקא הוה עבר ונפל מיניה חד עיגול, נפלה איזה חתיכת לחם, וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא אמר לו: כלום בגין דלא מסמקי אפויי, עני אחד לקח את זה והוא לא אמר לו כלום, שלא רצה להלבין את פניו.

בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה, אותו חסיד שנפטר התגלה לחבר שלו בחלום, וראה אותו מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי, בתוך גנים פרדסים ומעיינות מים. וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא, מאוד צמא, רוצה להגיע למים, הלשון שלו הולכת לכיוון הנהר ולא מגיעה.

וחמא למרים ברת עלי בצלים, הוא ראה את מרים בת עלי בצלים. מה קרה איתה? רבי אלעזר בר יוסה אמר תלייא בחיטי ביזייא, תלוי בציציות שלה. רבי יוסי בן חנינא אמר דתרעא דגיהנם קביע באודנה, הציר של דלת גיהנם קבוע היה באוזן שלה. אמר לון למה דא כן. אמר לו: דהוות ציימה ומפרסמה, הייתה מראה את עצמה שהיא צדיקה. ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום ומקזה ליה תריי, הייתה צמה יום אחד ומספרת לכולם שהיא צמה שני ימים. אמר לון: עד אימת היא כן. אמר לו: עד דייתי שמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה וקבעין ליה גו אודניה. אמר לון: ולמה? אמר לו: דאמר אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא, שהוא אמר לפני שנעשה נשיא שיהרוג את כל המכשפות, והא איתעבד נשייא ולא חרשייא, ונעשה נשיא ולא הרג אותן, והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא, יש שמונים מכשפות במערה באשקלון שמחבלות בעולם, אלא איזיל אמור ליה, לך תגיד לו.

אמר לון: אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי, אני חושש שהוא נשיא ולא יאמין לי. אמר לו: אי הימינך הא טבאות ואין לא עביד הדין סימנך קומוי הב ידך על עיינך ואפקה וחזרה והיא חזרה, אם יאמין לך - טוב, ואם לא - תעשה לו את הסימן הזה, שתשים ידך על עיניך ותוציא אותן וישובו למקומן.

אזל ותני ליה עובדה בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקיה. הוא הלך וסיפר לשמעון בן שטח את המעשה, רצה לעשות לו את הסימן ולא הניח לו. אמר לו: ידע אנא דאת גבר חסיד יתיר מן כן את יכול עבד, אני יודע שאתה אדם חסיד ויכול לעשות דברים גדולים יותר מזה.



^[דף יא עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב22

אין צפרית חד זמן לבשון לבושיכון אם אצפור פעם אחת תתלבשו ואין צפרית זמן תניין עולין כולכון כחדא ואם אצפור פעם שניה תכנסו כולכם כאחד. וכיון דאתון עללין כל חד וחד מינכון יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא וכשתכנסו כל אחד יחבק אחת ויגביה אותה מהארץ דעיסקיה דהדין חרשא טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום כיוון שמכשף שמגביהים אותו מהארץ לא מסוגל לעשות כלום. אזל וקם ליה על תרעא דמערתא הלך וניצב על פתח המערה. אמר להן: אויים אויים פתחון לי דמן דידכן אנא משלכם אני. אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא מבלי להרטב. אמר לון: ביני טיפייא הוינא מהלך. אמרון ליה ומה אתיתא הכא מיעבד אמר מילף ומילפא ללמוד וללמד כל מטי יעביד מה דהוא חכם כל אחד בתורו יעשה מה שהוא יודע. והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא פיתא והדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא קופד והביאה בשר אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא תבשילין אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא חמר והביאה יין. אמרון ליה את מה אית בך עבד מה אתה מסוגל לעשות. אמר לון: אית בי צפר תרין צפרין ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין, הווי עמכון חדיי ומחדיי לכון אני יכול לצפור שתי צפירות ולהביא שמונים בחורים נאים ששיהיו איתכן ישמחו וישמחו אתכן. אמרון ליה כן אנן בעיי אנו רוצות. צפר חדא זמן ולבשון לבושיהון, צפר זמן תינינן ועלו כולהון כחדא, אמר כל דמטי יחכום זוגיה כל אחד יבחר בת זוג וטענונון ואזלון וצלבונון. הדא היא דתנינן האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר להן °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס והלא מעשה ב_ז§ב°שמעון בן שטחשמעון בן שטח הזוגותשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון. אמרו לו שמנים נשים תלה ב_ח§ואין דנין שנים ביום אחד אלא שהיתה השעה צריכה לכך. תני אמר °רבי אלעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב: שמעתי ב_ט§שעונשין שלא כהלכה ועונשין שלא כתורה עד איכן. °רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי אמר עד כדי זימזום שעונשים אף על השמועה. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי אומר בעדים אבל לא בהתרייה. מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו והלא שבות הוית אלא שהיתה השעה צריכה לכן. שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה והביאוהו לבית דין והלקוהו והלא אשתו הוות אלא שנהג עצמו בבזיון.

מתני':

°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים ב_י§מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן.
גמ': °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. איזו היא סמיכה שלא כדרכה מאתמול. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא שהרי לא הגיעה זמנו וגם עדיין היה טמא. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא שכל יום הוא זמנם. מה פליגין בשלמי חגיגה °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל עבדין לון כאשם מצורע. אמר רבי יסהרבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: הן דאת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא דווקא שהקריבו בזמנו דנמצא שכשסמך עליו ביום הקדם לא היה ראוי וגם היה טמא אבל אם עבר זמנו נעשה כשלמי נדבה תני אמרו °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל ל°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי מה אם בשבת בשעה שאני אוסר להדיוט הרי אני מתיר לגבוה שמקריבים בשבת. בשעה יום טוב שהוא מותר להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה ולמה אתם אוסרים להביא עולת ראיה. אמרו להן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי והרי נדרים ונדבות יוכיחו ב_יא§ שיום טוב מותר להדיוט ואף אתם מודים שהם נדרים ונדבות אסורין שהם לגבוה. אמרו להן °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע. אמרו להן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אף ב_יב§חגיגה אין זמנה קבוע שאם לא חג בראשון חוגג בשני שאם לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל חגיגה זמנה קבוע ב_יג§שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג לאחר הרגל. אמרו להן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ולא עולות שאינם אוכל נפש. אמרו להם °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל משם ראייה לכם אם אינו אוכל נפש אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה. °אבא שאולאבא שאול תנא · דור ד׳אבא שאול אומר טעם אחר מה אם בשעה שכירתך סתומה

📖 באר משה — דף יא עמוד ב

מיד עמד שמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין, לקח שמונים בחורים טובים, ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון, נתן לכל אחד בגד נקי ושם אותם בתוך כדים חדשים והפך אותם על ראשיהם, שלא יירטבו בגשם. אמר לון אין צפרית חד זמן לבשון לבושיכון ואין צפרית זמן תניין עולין כולכון כחדא, אם אשרוק פעם אחת תלבשו את הבגדים, ואם אשרוק פעם שנייה תיכנסו כולכם כאחד. וכיון דאתון עללין כל חד וחד מינכון יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא, כל אחד יחבוק מכשפה אחת ויגביה אותה מהקרקע, דעיסקיה דהדין חרשא טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום, שכשמגביהים מכשפה מהארץ היא לא יכולה לעשות כלום.

אזל וקם ליה על תרעא דמערתא. אמר להן: אויים אויים פתחון לי דמן דידכן אנא. אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא. איך הצלחת להגיע בלי להתרטב? אמר לון: ביני טיפייא הוינא מהלך, בין הטיפות הייתי מהלך. אמרון ליה ומה אתיתא הכא מיעבד אמר מילף ומילפא כל מטי יעביד מה דהוא חכם, באתי ללמוד וללמד, כל אחת תעשה מה שהיא יודעת.

והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא פיתא... ומייתיא קופד... ומייתיא תבשילין... ומייתיא חמר. אחת הביאה לחם, אחת הביאה בשר, אחת תבשילים, אחת יין. אמרון ליה את מה אית בך עבד. אמר לון: אית בי צפר תרין צפרין ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין, הווי עמכון חדיי ומחדיי לכון, אני יכול לשרוק פעמיים ולהביא לכן שמונים גברים טובים שישמחו וישמחו אתכן. אמרון ליה כן אנן בעיי, כן, זה אנחנו רוצות.

צפר חדא זמן ולבשון לבושיהון, צפר זמן תינינן ועלו כולהון כחדא, אמר כל דמטי יחכום זוגיה וטענונון ואזלון וצלבונון. כל אחד תפס בת זוג, הגביהו אותן ולקחו וצלבו אותן.

הדא היא דתנינן רבי אליעזר... מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון. אמרו שמנים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד אלא שהיתה השעה צריכה לכך. הוראת שעה. תני אמר רבי אלעזר בן יעקב: שמעתי שעונשין שלא כהלכה ועונשין שלא כתורה עד איכן. רבי אלעזר ברבי יוסי אמר עד כדי זימזום, כלומר אפילו על שמועות עונשין. רבי יוסה אומר בעדים אבל לא בהתרייה, כלומר אם יש עדים בלי התראה עונשים כדי לגדור מילתא.

מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו והלא שבות הוית אלא שהיתה השעה צריכה לכן. זה הוראת שעה, שהרי בעיקר עשו רק שבות. שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה והביאוהו לבית דין והלקוהו והלא אשתו הוות אלא שנהג עצמו בבזיון.

פרק ב הלכה ג. למדנו במשנה: בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ביום טוב, ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן.

הגמרא תסביר: בית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה ובית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. עכשיו, איזו היא סמיכה שלא כדרכה - מאתמול. כלומר לסמוך לא צמוד לשחיטה. אמר רבי זעירה: כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא. למה? כי הרי לא הגיע זמנו, עדיין הוא טמא - שהמצורע כשהנגע מסתלק ממנו, שוחטים שתי ציפורים, אחת לתוך כלי חרס עם מים חיים, ואת השנייה טובלים עם אזוב וארז, משחררים ציפור אחת בשדה, מגלח את כל השיער, סופרים שבעה ימים, טובל, מסתפר שוב וביום השמיני מגיע, טובל בצהריים ומביא את קרבנותיו. אם סמך יום קודם, הוא עדיין לא היה ראוי, לכן כולם מודים שלא יצא. אבל שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא, כי כל יום זה זמנם.

מה פליגין בשלמי חגיגה - בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה, בית הלל עבדין לון כאשם מצורע. אמר רבי יסה: הן דאת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא - זה דווקא מפני שלא הגיע זמנו. אבל בזמנו זמנו נעשה כשלמי, אם עבר זמנו, הרי כבר היה ראוי יום קודם, אז זה נעשה כשלמי נדבה ואין בעיה.

אמרו בית הלל לבית שמאי מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט הרי אני מתיר לגבוה, כלומר בשבת אסור להדיוט לשחוט או לבשל, אבל מותר להקריב. בשעה להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה. אמרו להן בית שמאי והרי נדרים ונדבות יוכיחו להדיוט לגבוה. יום טוב מותר להדיוט, וכולם מודים שנדרים ונדבות אסורים ביום טוב כי הם נעשים לגבוה. אמרו להן בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע. אמרו להן בית שמאי חגיגה אין זמנה קבוע שאם לא חג בראשון חוגג בשני שאם לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן בית הלל חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג לאחר הרגל. אמרו בית שמאי והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם - משמע לא עולות, שאינן אוכל נפש. אמרו להם בית הלל משם ראייה לכם אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה, אף על פי שאינו אוכל נפש.

ירושלמי מאיר חגיגה יב



^[דף יב עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א23

כירת רבך פתוחה בשעה שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה. דבר אחר אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° הוה עבר קומי סדרא לפני בית המדרש ושמע קלהון קריי הדין פסוקא (דברי הימים א' כ"ט, כ"א) ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא פרים אלף. אמר מאן דמפסק ליה ואומר ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' בחג השבועות למחרת היום ההוא פרים אלף סובר כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל שבחג הקריבו עולות מאן דקרא כולה ברצף סובר כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי שהכל קרב למחרת החג. ניחא עולות למחרת היום ושלמים למחרת היום וכי אין שלמים באין ביום טוב ל°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: דוד מת באותה עצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר. מעשה ב°הלל הזקןהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה חברו עליו תלמידי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי התחיל מכשכש בזנבה אמר להן: ראו נקיבה היא ולשלמים הבאתיה הפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם והיה שם °בבא בן בוטאבבא בן בוטא תנא · דור א׳בבא בן בוטא מתלמידי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי שהיה יודע שהלכה כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל. פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת אמר ישמו בתיהן של אלו שהישמו את בית אלהינו. מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית, ואמר להן: שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך, יביא שלמים יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר אלעזררבי יצחק בן אלעזר אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בן אלעזר°: הדא כסא בשירותא בעייא מילוי קסמא כדי לחמם כוס בתחילה צריך הרבה עצים דקיסה מיניה וביה אחר שהוא כבר חם די במעט עצים כדי לשמר חומו כך בבא בן בוטא פעל מיד לכן בקלות הצליח, אבל אם כבר היתה נקבעת ההלכה כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי היה קשה לשנות. כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה כל גחלת שלא גורמת כויה בתחילתה שוב אינה גורמת כויה שהחום הולך ופוחת לכן בבא בן בוטא פעל מיד. שוב מעשה באחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וראהו אחד מתלמידי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אמר לו מה זו סמיכה אמר לו: מה זו שתיקה ושיתקו בנזיפה והלך לו.

מתני':

עצרת שחלה להיות ערב שבת °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים יום טבוח לאחר שבת ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים אין להן יום טבוח שמקריבים בחג ואין צורך ביום אחר ומודין שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאחר שבת וכשנדחה ליום ראשון ואין כהן גדול מתלבש בכליו להראות שהוא יום חול ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת לאחר השבת.
גמ': עצרת שחלה להיות ערב שבת °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים אין לה יום טבוח אלא יומה הוא טבוחה. הא °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים יום טבוח שלה אחר שבת ביום ראשון ואין כהן גדול מתלבש בכליו. מקל וחומר מה אם כשחל בשבת בשעה שיש שם ביום ראשון שלמים ועולות אפילו כדברי °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל שאף ל°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל יום טיבוח ביום ראשון אין כהן גדול מתלבש בכליו בשעה שאין שלמים ועולות כדברי °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אלא רק כדברי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי לא כל שכן. כתוב אחד אומר (שמות משפטים כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך משמע שקוצרים בחג וכתוב אחר אומר (ויקרא אמור כג ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו. אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בשעה שהוא חל בחול את חוגג מביא קרבן חגיגה ושובת שאסור במלאכה ובשעה שהוא חל בשבת שקרבן חגיגה נדחה למחר ביום ראשון את חוגג מקריב קרבן חגיגה וקוצר שזה יום חול ואינו אסור במלאכה. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°

📖 באר משה — דף יב עמוד א

אומרת הגמרא: אבא שאול אומר טעם אחר. מה הם? בשעה שכירתך פתוחה, כלומר שלך אסור לבשל, כלומר בשבת. כירת רבך פתוחה שבמקדש מותר, בשעה שכירתך פתוחה כמו יום טוב שמותר לבשל. אינו דין שתהיה כירת רבך פתוחה. דבר אחר, אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם.

אמר רבי יוסי ברבי בון, רבי שמעון בן לקיש הוה עבר קומי סדרא, עבר לפני בית מדרש, ושמע קלהון קריי הדין פסוקא, ושמע שהם קוראים את הפסוק הזה. כתוב ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא. אז אמר, כנראה שמא דאמפסק ליה ואומר "ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה'" כלומר בתוך החג, ו"למחרת היום ההוא פרים אלף". זה כבית הלל, שבחג הקריבו עולות, כי לפי בית הלל מותר להקריב גם כן עולות. אבל מאן דקרי לכולא, כלומר כשקוראים את כל הפסוק ברצף, שגם את העולות וגם את הפרים - את האלף פרים - העלו למחרת. זה כבית שמאי, שסובר שהכל קרה למחרת החג.

אומרת הגמרא: ניחא עולות למחרת היום, לפי בית שמאי באמת אסור להקריב עולות ביום טוב, לכן למחרת היום. אבל שלמים למחרת היום, וכי אין שלמים באים ביום טוב לבית שמאי? הרי בית שמאי מודים ששלמים כן מקריבים. למה גם את השלמים הקריבו למחרת? אמר רבי יוסי ברבי בון: דוד מת באותה עצרת, בחג השבועות הזה דוד מת, והיו כל ישראל אוננין, כי כולם היו אוננים על המלך, לכן הם הקריבו למחרת.

מביאה הגמרא: מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, ושמח עליה, וחברו עליו תלמידי בית שמאי, והתחילו מכשכש בזנבה. אמר להן: ראו נקיבה היא, ושלמים - הפליגן בדברים ולא, אפילו גם בדברים, והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של בית שמאי וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם. אנשים ראו את זה וחשבו שבית הלל מודה לבית שמאי ורצו לקבוע הלכה כדבריהם. והיה שם בבא בן בוטא מתלמידי בית שמאי, שיודע שהלכה כבית הלל. אז פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר: ישמו בתיהן של אלו שהישמו את בית אלהינו. מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית. ואמר להן: שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך, יביא שלמים ויסמוך. בחג. באותה נקבעה הלכה כבית הלל ולא אמר אדם דבר.

אמר רבי יצחק בר אלעזר: הדא כסא בעייא מילוי מיניה וביה. המשמעות של זה: כשרוצים לחמם משהו אז בתחילה צריך הרבה מאוד עצים כדי להתחיל את החימום, אחרי שזה כבר חם אז מספיק בכמה קיסמים. וכך, בבא בן בוטא הוא פעל מיד, לכן בקלות הצליח. אבל אם הייתה כבר נקבעת ההלכה כבית שמאי, היה מאוד קשה לשנות. עוד ביטוי: כל גומרא דלא בשעתה לא. כלומר כל פחם וגחלת שלא עושה קביעה בהתחלה כשהיא בשיא החום שלה, יותר היא לא גורמת קביעה, אלא הולכת ודועכת. גם כאן, אם הוא לא היה פועל מיד הוא לא היה מצליח, כי אחרי שכבר ההלכה הייתה נקבעת כמו בית שמאי, כולם היו מתרגלים, היה קשה מאוד לשנות.

מעשה באחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וראהו אחד מתלמידי בית שמאי אמר: מה זו סמיכה, אמר לו: מה זו שתיקה, ושיתקו בנזיפה והלך לו.

משנה: עצרת שחלה להיות ערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח לאחר שבת, כלומר ביום טוב עצמו לפי דעתם לא שוחטים, ובשבת גם אסור, לכן ביום ראשון. ובית הלל אומרים אין להן יום טבוח, כלומר לא צריכים לדחות את זה, אפשר לשחוט ביום טוב עצמו. ומודין שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאחר שבת, פה גם בית הלל מודים שלא שוחטים בשבת, אז כולם מודים שיום טבוח לאחר השבת. ובמקרה כזה שזה יחול ביום ראשון, אין כהן גדול מתלבש בכליו, כדי להראות לכולם שזה יום חול, ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת לאחר השבת. הצדוקים הרי אומרים שמה שכתוב "למחרת השבת" זה למחרת השבת ממש. לכן הקפידו שאם שבועות יצא בשבת ואז יום טבוח היה ביום ראשון, ביום ראשון התנהגו כאילו זה חול גמור, הכהן הגדול לא מתלבש בכליו והם מותרים בהספד ותענית.

גמרא: עצרת שחלה להיות ערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת, כמו שאמרנו, כי ביום טוב לא שוחטים וגם בשבת לא, לכן זה ביום ראשון. בית הלל אומרים אין לה יום טבוח אלא יומה הוא טבוחה, שוחטים ביום טוב עצמו בערב שבת. הא בית שמאי אומר יום טבוח שלה אחר שבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו. מקל וחומר, מה אם כשחל בשבת בשעה שיש שם שלמים ועולות, אפילו כדברי בית הלל, הרי גם בית הלל מודים שאם זה חל בשבת אז זה נדחה ליום ראשון, שאפילו כדברי בית הלל מקריבים ביום ראשון את הכל, גם עולות וגם שלמים, ובכל זאת אין כהן גדול מתלבש בכליו, בשעה שאין שלמים ועולות כדברי בית הלל, רק כדברי בית שמאי, בית שמאי לא כל שכן שיגידו שכהן גדול לא מתלבש בכליו.

אומרת הגמרא: כתוב אחד אומר וחג הקציר בכורי מעשיך, מה שקוצרים בחג. וכתוב אחר אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו, כלומר בכל ימי הקציר אתם אסורים לקצור. איך זה מסתדר? אמר רבי חנינה: כיצד יתקיימו שני הללו, שני הכתובים? בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת, כלומר אתה מביא קורבן חגיגה, כי החג יום טוב אסור במלאכה, אז אתה מביא קורבן חגיגה בחג ולא עושה מלאכה. אבל בשעה שהוא חל בשבת, שאתה מקריב ביום ראשון, למחר את חוגג וקוצר, ביום ראשון הוא חוגג ואז גם מותר לקצור, כי זה יום חול גמור, לא אסור במלאכה.



^[דף יב עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב24

אף על פי כן אינו מותר בכל מלאכה ובלבד שיבליע לעיסתו שרק מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש מותר שכיוון שהקריב אסור במלאכה כל היום. כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי אעין ובכורין כגון האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה ב_יד§אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום. תנן מודין שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח שלה לאחר שבת הא °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת. עורות של מי שבכל יום המשמר של אותו יום קיבל את העורות, ובשבת המשמר הנכנס קיבל את העורות שחילקו אותם במוצאי שבת, וברגל העורות התחלקו בין כל המשמרות. השאלה כאן שהקריבו את הקרבנות שבאים מחמת הרגל ביום חול, מי מקבל את העורות?. אמר רבי טבירבי טבי אמורא א״י · דור ד׳רבי טבי° בשם רבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה°: איתפלגון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר של כל המשמרות שהרי הקרבנות שייכים ליום טוב. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר של אותו המשמר מכאן את אמר יום טוב שחלה לאחר שבת עורות של קרבנות שבת של מי פלוגתא דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא העורות שייכים למשמר של שבת ולפי רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° לכל המשמרות. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ב_טו§עצרת יש לה תשלומין כל שבעה. התיב רב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא° והא תני מה החדש למנוייו שראש חדש יום אחד אף העצרת למנוייה יום אחד. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא בודאי החג עצמו רק יום אחד אלא שאם לא חג לא הקריב קרבן חגיגה בראשון חוגג כל שבעה. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רבי יהושע בן לוי°: בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך ואוכל בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ואם רוצה בא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני ב_טז§הציץ מרצה על מצחו אית תניי תני אפילו תלוי בזוית. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו דכתיב (שמות תצוה כח לח) והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפילו תלוי בזוית מן הדא דיום הכיפורים שלבוש בגדי לבן ללא הציץ מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו מסייע לרבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° לכן לבש בכל יום. מאן דאמר אפילו תלוי בזוית מסייע לרבי עוקבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא°.

מתני':

נוטלין לידים ב_יז§לחולין ולמעשר ב_יח§ולתרומה ב_יט§ולקדש מטבילין את הידים ב_כ§ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו.
גמ': תנן: נוטלין לידים לחולין ויש ידיים מטמאות לחולין הרי הידים שניות והרי אין שלישי בחולין אז למה הצריכו נטילת ידים לחולין אלא כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר ד°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר יש ידיים שמטמאות לחולין אי נמי דברי הכל היא שגזרו נטילת ידים לפת חולין כדי שיהא בדל מן התרומה. דתני °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא פעמים שהידים תחילה לחולין המכניס ידיו לבית המנוגע ושניות לתרומה. מה °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף דתנינן תמן המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילה דברי °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף וחכמים אומרים ב_כא§ידיו שניות ואם כך המשנה שלנו שהעמידו כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר היא בשיטת °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא ולא בשיטת חכמים כרבנן היא

📖 באר משה — דף יב עמוד ב

אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלבד לעיסתו. אף על פי כן לא מותר במלאכה, אין דבר כזה. יום ראשון, אם שוחטים - אסור במלאכה, מה שמותר זה לעיסתו, כלומר מותר להבליע לעיסתו, רק מלאכה של צורך אוכל נפש מותר, למה? כיוון שהוא הקריב קורבן, כל אחד שמקריב קורבן אסור במלאכה כל היום. כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי אעין ובכורין, כלומר כיון אדם שהוא נודר להביא עצים למזבח או למערכה, אז אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום, כי באותו יום זה נחשב יום טוב שלו.

תניא, לנו במשנה מודיעים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח שלה לאחר שבת. אומרת הגמרא: הא בית הלל אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת, כלומר גם בית הלל מודים שיום טבוח הוא ביום ראשון אם זה חל בשבת.

עורות של מי? הרי בכל יום המשמר שאותו מקבל את העורות, ובשבת המשמר הנכנס מקבל את העורות, כי אנחנו מחלקים את זה מוצאי שבת. עכשיו ברגל העורות מתחלקים בין כל המשמרות. עכשיו השאלה כאן שהקריבו את הקורבנות של הרגל ביום חול, השאלה מי מקבל את העורות? רבי טבי בשם רבי יאשיה: איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר של כל המשמרות, כי הרי קורבנות של הרגל שייכים ליום טוב, למרות שמקריבים את זה ביום ראשון, אבל זה שייך לרגל. רבי שמעון בן לקיש אמר של אותו המשמר. אמר יום טוב שחלה לאחר שבת של מי, כן, כלומר הקורבנות של שבת - של מי? תמיד הרי היו צריכים להקריב יום טוב שחל לאחר השבת, הקורבנות של שבת של מי צריך להקריב אותם, מי זוכה בהם? זו פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. אפילו לפי רבי יוחנן ולריש לקיש - לרבי יוחנן העורות היו שייכים למשמר של שבת, הרי הוא לא יכול להקריב בשבת, אז בעצם המשמר שהיה בשבת הוא היה צריך לקבל את זה, רק הוא לא יכול להקריב, לכן מקריב את זה ביום ראשון והוא יזכה בזה. לפי ריש לקיש - לכל המשמרות.

אמר רבי יוחנן: עצרת, כלומר שבועות, יש לה תשלומין כל שבעה. התיב רב הושעיה: והא תני, מה החדש למנוייו יום אחד אף העצרת למנוייה יום אחד. כלומר ראש חודש זה רק יום אחד, אז גם עצרת למנויה רק יום אחד. אמר רבי אילא, בוודאי החג עצמו זה רק יום אחד, אלא הכוונה שאם לא חג בראשון חוגג כל שבעה. זה הכוונה.

רבי יוסי ברבי בון בשם רבי יהושע בן לוי: בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר, אם יש נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך ואוכל בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ולן בלשכת פלהדרין. כלומר הוא צריך בכל יום ללבוש את הבגדים. רבי עוקבה בשם רבי יהושע בן לוי: לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. הוא לא כל השבוע עושה את זה אלא רק בימי שבתות וימים טובים, כי אז נמצאים או שמתחלפים המשמרות או שכל המשמרות נמצאים.

אומרת הגמרא: אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו, כלומר דווקא אם הוא לבוש עליו, אית תניי תני אפילו בזוית. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, דכתיב והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפילו תלוי בזוית - מדיום הכיפורים, שהרי ביום כיפור הוא לבוש בגדי לבן והוא בלי ציץ. מאן דאמר הציץ מרצה דווקא אם הוא לבוש על מצחו זה מסייע לרבי יוסי ברבי בון, שהוא אומר שכל יום הוא מתלבש בבגדים. ומאן דאמר אפילו בזוית זה מסייע לרבי עוקבה, שהוא סובר שרק בשבת ורגלים הוא היה עושה את זה.

משנה: נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקדש מטבילין, אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו. צריך לטבול את כל גופו.

גמרא: תניא במשנה נוטלים ידיים לחולין. שואלת הגמרא: ויש ידיים מיטמאות לחולין? הרי ידיים זה שניות, ואין שלישי לחולין, אז למה יצריכו טבילת ידיים לחולין? ואת אומרת: אלא כרבי שמעון בן אלעזר. דרבי שמעון בן אלעזר אומר יש ידיים לחולין. יש מצב שידיים יהיו טמאות ממש. אי נמי דברי הכל היא כדי שיהא בדל מן התרומה. כלומר כדי לעזור לכהן שיהא בדל מן התרומה, אז גזרו על כל עם ישראל שיטול ידיים לחולין.

תני, רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר: הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה. איך? המכניס ידיו לבית המנוגע, אם אדם הכניס ידיו לבית שיש בו נגע צרעת, אז הידיים הם ראשון, ככה סובר רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר, והם שניות לתרומה. אז כיוון שיש מצב שידיים יהיו ראשונות ויטמאו חולין, לכן תיקנו נטילת ידיים לחולין.

שואלת הגמרא: מה רבי שמעון בן אלעזר כרבי עקיבא, דתנינן תמן המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילה דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים ידיו שניות. אז אם כך המשנה שלנו שהעמידו כרבי שמעון בן אלעזר, היא פשט רבי עקיבא, לא פשט חכמים. אז לכאורה קשה - המשנה שלנו לא כהלכה, וחכמים חולקים על רבי עקיבא? את אומרת: לא, באמת המשנה שלנו רבי עקיבא כרבנן היא. מה טעמן? כלומר למה פה חכמים אומרים צריך ליטול ידיים? בשביל שאתה אומר לו ידיו שניות וגוזר עליו שיטול ידיו לפתח חולין, אז אף הוא בדל מן תרומה. כלומר בעצם בגלל שאתה אומר לו שידיים שניות, ואתה אומר לו שיהיה חייב ליטול ידיים אפילו לחולין, אז הוא לא יגיע למצב שהוא יטמא תרומה. הוא בעצם באיזשהו מקום גזרו על כל עם ישראל כדי שהכהנים יטלו ידיים לפני תרומה.

ירושלמי מאיר חגיגה יג



^[דף יג עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א25

מה טעמון הכא מתוך שאת אומר לו ידיו שניות וגוזר עליו שיטול ידיו לפת חולין אף הוא בדל מן התרומה. ולא מחמת משקה גזרו עליהן על הידים טומאה, שחוששים שמא ישאר על הידים מעט משקה ויטמא את התרומה. אם כן ויהיו תחילה שהרי גזרו על המשקין להיות ראשון אם כך למה על הידים לא גזרו שיהיו ראשון לא רצו לעשות את הידים ראשון משום קל וחומר: מה אם טבול יום שהוא דבר תורה אינו אלא פוסל, ידים שהן מדבריהן לא כל שכן?. דבר אחר: כלום גזרו על הידים לא כדי שיהא בדל מן התרומה? מתוך שאת אומר לו ידיו שניות אף הוא בדל מן התרומה ודי בכך שאף שני פוסל תרומה. תמן תנינן: התרומה והבכורים ב_כב§חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים ב_כג§והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ב_כד§והערב שמש הרי אלו בתרומה ובבכורים ב_כה§מה שאין כן במעשר. תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה דתנן מה שאין כן במעשר והכא את אמר המעשר טעון רחיצה דתנן נוטלין לידים לחולין ולמעשר. הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה כרבנן הן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא דתנינן תמן כל הטעון ביאת מים טבילה מדברי סופרים גזרו עליו להיות שני מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע דאמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא בשם רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מהו וחכמים אוסרין במעשר שנפסל גופו מלוכל במעשר אבל אינו מטמא מעשר במגע. מאי כדון איך נסביר את החילוק בין שני המשניות הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל, והן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע. ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע ולמה יש הבדל בין רוצה לאכול לרוצה ליגע אלא משום נטילת סרך שגזרו על אכילת מעשר שמא יבא לאכול תרומה. והתנינן נוטלין לידים למעשר ולתרומה משמע ששניהם מאותה סיבה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך וכיוון שבתרומה זה לא משום סרך אף במעשר זה לא משום סרך. באמת הכל משום נטילת סרך וכאן לא מדובר בתרומה שלא שייך בה סרך אלא בחולין שנעשו על גב טהרת הקדש שדינם כתרומה מדרבנן ב_כו§וחולין שנעשו על גב הקדש לא כחולין הם. תיפתר או כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק. או כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר דתני °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא פעמים שהידים תחילה לחולין ושניות לתרומה כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע, וכיוון שיש מקרה שבו הידים תחילה תקנו שיטלו ידים אף לחולין. או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק דתנינן תמן חולין שנעשו על גבי הקדש הרי אילו כחולין °רבי אלעזר בי רבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. תנן ב_כז§מטבילין בארבעים סאה אנן קיימין והא תנינן הנוטל ידיו למקדש צריך רביעית. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: כאן בידים טמאות מטבילין בארבעים סאה וכאן בידים טהורות סתם ידים די ברביעית. אמר רבי חנינא בריה דרבי הללרבי חנינא בריה דר' הלל אמורא א״י · דור ה׳רבי חנינא בריה דר' הלל°: אפילו תימר כאן וכאן בידים טהורות אי נמי כאן וכאן בידים טמאות כאן בקודשי מקדש המקודשין כמו זבחים או מנחות צריך להטביל וכאן בחולין שנעשו על גב הקדש שהיא כתרומה די בנטילה ברביעית. תנן ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו. אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין° לא שחידשו טומאה לחטאת שלא אמרו שדבר שלא מטמא בשום מקום יטמא בחטאת אלא אמרו המיטמא טומאה קלה כמיטמא טומאה חמורה כמו כאן שאם נטמא ידיו נטמא גופו. אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת כתיב (במדבר חקת יט ט) ואסף איש טהור את אפר הפרה מה תלמוד לומר טהור הרי זה פשיטא מאחר שאם הוא טמא הוא יטמא את האפר אלא שהתורה לימדה שאפילו את אוספו

📖 באר משה — דף יג עמוד א

אומרת הגמרא ולא מחמת משקה גזרו עליהן. כלומר על הידיים. הרי גזרו מחמת משקה. אם כך, למה לא חששו שמא יישאר על ידיים מעט משקה והמשקה יטמא את התרומה? אם כך שיהיו ידיים תחילה, כי הרי גזרו על משקין להיות ראשון. אז למה על הידיים לא גזרו שיהיו ראשונים? ואומרת הגמרא לא רצו לעשות את הידיים ראשון משום קל וחומר, כי מה אם טבול יום שהוא דבר תורה אינו אלא פוסל, הוא רק שני. ידיים שרק מדרבנן, לא כל שכן שלא יהיו אלא שני. דבר אחר: כלום גזרו על הידים? למה גזרו על ידיים? כדי שיהא בדל מן התרומה. כי הרי בחולין אין בעיה. הרי מתוך שאת אומר לו ידיו שניות אף הוא בדל מן התרומה, ודי בזה כי הרי שני פוסל תרומה, ולכן לא גזרו יותר מזה, רק שני.

ואומרת הגמרא: תמן תנינן, התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר. כלומר לכאורה מעשר לא טעון רחיצת ידיים. תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה כמו שאמרנו מה שאין כן במעשר. ואחר כך תאמר במשנה שלנו אתה אומר שמעשר טעון רחיצה? הרי למדנו במשנה נוטלין ידיים לחולין ומעשר. ואומרת הגמרא הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה - כלומר המשנה שלנו שאומרת שהמעשר טעון רחיצה - רבנן, והן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה כרבי מאיר, דתנינן תמן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כלומר, כל מה שצריך טבילה מדברי סופרים אז גזרו עליו להיות שני, מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר, דברי רבי מאיר. כלומר לפי רבי מאיר, כמו שרואים, מעשר לא צריך נטילת ידיים, וחכמים אוסרין במעשר. רואים שחכמים כן מצריכים.

ואומרת הגמרא: ולא שמיע דאמר שמואל בשם רבי זעירה מהו וחכמים אוסרין במעשר, נפסל גופו מלוכל במעשר, אבל אינו מטמא במעשר במגע. מה שאמרו חכמים אוסרין במעשר לא הכוונה שכדי לגעת במעשר צריך ליטול ידיים, אלא הכוונה שאסור לו לאכול מעשר. הגוף שלו טמא, אסור לו לאכול מעשר. זה הכוונה, אבל הוא לא מטמא במעשר במגע. אם כן, מאי כדון? מה החילוק בין שתי המשניות? המשנה אומרת פה שצריכים ליטול ידיים, פה לא. ואומרת הגמרא: הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל, והן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע.

שואלת הגמרא: ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע? למה שיהיה הבדל בין רוצה לאכול לרוצה ליגע? אלא משום נטילת סרך. חכמים גזרו על אכילת מעשר שמא יבוא לאכול תרומה, כי הרי שתיהן קודש. אז מתוך שהוא אוכל תרומה, מעשר בטהרה, בנטילת ידיים. אם יאכל מעשר בלי נטילת ידיים יבוא לאכול גם תרומה. לכן תיקנו שיטול ידיים כדי שילמד שגם בתרומה צריך ליטול ידיים.

והתנינן תרומה! שהביאו את שניהם, משמע שניהם מאותה סיבה. וכי יש בתרומה משום נטילת סרך? הרי תרומה זה העיקר. וכיוון שבתרומה זה לא משום סרך אז גם מעשר זה לא משום סרך. אתה אומר: באמת הכל משום סרך, אלא בחולין שנעשו על גב טהרת. וכאן לא מדובר בתרומה כמו שחשבנו כפשוטו, כי באמת בתרומה לא שייך סרך כי תרומה זה הקודש עצמו. מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש שדינם כמו תרומה מדרבנן.

שואלת הגמרא: וחולין שנעשו על גב לא כחולין הם? אתה אומר: לא, תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק. או כרבי שמעון בן אלעזר, דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר תחילה לחולין ושניות לתרומה. באיזה מקרה? במקרה שהכניס את ידיו לבית המנוגע, ואז כיוון שיש מציאות שידיים יהיו ראשון - שזה בעצם מטמא גם חולין - אז לכן תיקנו על נטילת ידיים לחולין. או שזו הסיבה, או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, דתנינן תמן חולין שנעשו על גב הרי אילו כחולין - זה דברי תנא קמא - רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. הוא סובר שחולין שנעשו על טהרת הקודש הדין שלהם כמו תרומה. זו כוונת המשנה: מה שאמרה נוטלין ידיים במעשר ותרומה, הכוונה לקודשים - לחולין שנעשו על טהרת הקודש שהדין שלהם הוא כמו תרומה מדרבנן.

מטבילין בארבעים סאה אנן קיימין. כל מקום שכתוב מטבילין הכוונה בארבעים סאה. והא תנינן הנוטל ידיו למקדש צריך רביעית. אז איך אתה אומר שארבעים סאה? אמר רבי אלעזר: כאן בידים טמאות וכאן בידים טהורות. כלומר המשנה שלנו אמרה שלקודש מטבילין את הידיים, אבל הברייתא אומרת שדי ברביעית להטביל את הידיים. ואתה אמרת לי שכל מקום שכתוב להטביל זה בארבעים סאה. אומרת הגמרא: כאן בידיים טמאות צריך להטביל בארבעים סאה, כאן בידיים טהורות, כלומר סתם ידיים, די ברביעית.

אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל: אפילו תימר כאן וכאן בידים טהורות, כאן וכאן בידים טמאות, כאן בקודשי מקדש המקודשין וכאן בחולין שנעשו על גב הקדש. כלומר, אם מדובר בקודשין כמו זבחים ומנחות וכדומה, צריך להטביל בארבעים סאה. אבל מה שאמרנו שדי ברביעית מדובר בחולין שנעשו על גב הקודש, שהדין שלהם כתרומה, ושם די בנטילה ברביעית.

אומרת המשנה: ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו. אמר רבי חנניה: לא שחידשו טומאה לחטאת, אלא אמרו המיטמא טומאה קלה כמיטמא טומאה חמורה. כלומר, לא אמרו שדבר שלא מטמא בשום מקום מטמא בחטאת, אלא אמרו שהמיטמא טומאה קלה בחטאת החמירו שזה יטמא טומאה חמורה. כמו כאן, שהידיים הן שניות בשאר המקומות, ופה החמירו שאם יטמאו ידיו יטמא גופו. זו החומרה ולא הוסיפו טומאה חדשה.

רבי יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר: ואסף איש - כתיב "ואסף איש טהור את אפר הפרה" - מה תלמוד לומר טהור? הרי פשיטא, שאם הוא טמא הוא יטמא את האפר. אלא שהתורה לימדה שאפילו את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור. כלומר הוא לא נוגע בזה, אמרה תורה שיהיה טהור שלא יטמא את האפר. מכאן אתה רואה שאפר פרה נטמא בהיסט. למה צריך שיהיה טהור? הרי הוא לא נוגע באפר. רואים מכאן שאפילו בהיסט אפר פרה נטמא על ידי כל טמא, לא רק זב. בדרך כלל מי שמטמא בהיסט זה זב, אבל פה באפר פרה אדומה החמירו שכל טמא מטמא את האפר בהיסט.



^[דף יג עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב26

במגריפה אמרה התורה שיהיה טהור שלא יטמא את האפר, מכאן שאפר פרה אדומה נטמא בהיסט על ידי כל טמא לא רק זב. מניין שמטמא בהיסט אולי מטמא במגע?. דמה אנן קיימין? אם במגריפה של מתכת, והלא פשוטי כלי מתכות טמאין, אם במגריפה של עץ, לא כעומד מחמת דבר טמא הוא שהרי הוא מונח על האדם שמרים את המגרפה עם האפר ותנן העיד °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה ו°רבי יקים איש הדררבי יקים איש הדר על קלל כלי חרס של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא, דאף שהכלי לא נטמא שאין כלי חרס מיטמא מגבו, האפר טמא משום דמונח במקום טמא. והתורה אמרה (במדבר חקת יט ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור. אמר רב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא°: תיפתר באוספו בנסר ולא הגביה את האפר כך שלא היה מונח על הנסר שהחזיק האדם הטמא ואפשר שלא ינשא עליו שהרי כשדוחף חלק מהאפר עולה על הקרש ונמצא שעומד מחמת האדם הטמא. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניהרבי יודן אבי ר' מתניא אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן אבי ר' מתניא°: תיפתר באוספו במלתרא בקורה עבה שהאפר לא עולה על הקרש תנן: כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא, אבל מטמא כלי ריקן טהור לחטאת רק במגע. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן: מה בין אדם טהור לחטאת שנטמא אף במשא לכלי ריקן טהור לחטאת שלא נטמא במשא. אמר ליה כתיב ואסף איש טהור מה תלמוד לומר איש אלא ליתן טהרה מעולה לאיש לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת שכל דבר שמטמא את החטאת מטמא את האדם אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: היסט שטיהרתי לך בשרץ טימאתי לך כאן.

מתני':

ב_כח§הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר, הטובל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומה, הטובל לתרומה והוחזק לתרומה אסור לקודש הטובל לקודש והוחזק לקודש אסור לחטאת הטובל לחמור הותר לקל ב_כט§טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל.
גמ': תנן: הטובל לחולין והוחזק לחולין וחולין צריכין כוונה דרובא אתא מימור לך חידוש יותר גדול בא לאמר לך אפילו טובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר. לא כן אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: כמיניין החולין כן מיניין המעשר משמע שגם במעשר יש רק עד שני כמו בחולין אז למה אם טבל לחולין לא הוחזק למעשר כאן לאכילה וכאן למגע שלענין אכילה החמירו כמו שראינו שהצריכו נטילת ידים אפילו לפירות. הטובל סתם מותר בכולם והא תנן: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: במזוקק לכולן שידע שעומד לגעת בחטאת ולאכל קדשים ותרומה ומעשר. עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו לכל טהרה שירצה. תמן תנינן: מקל שהיא מליאה משקין טמאים שהוא רטוב כיון שהשיקה למקוה טהרה שכל המים שעל המקל נעשו חיבור למקוה דברי °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה וחכמים אומרים ב_ל§עד שיטביל את כולה. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אומר מה פליגין בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה אף °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה מודה. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר אף בטומאה החמורה פליגין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° דתנן: עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה ורואים שקיטרס נחשב חיבור גם לטהר מטומאה דאוריתא. פתר לה בשהיה טמא מדרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין. לא כן אמר רבי יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: האוכל אוכלין

📖 באר משה — דף יג עמוד ב

מה אנן קיימין? אם במגריפה של מתכת, והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. הרי אם מדובר שהוא טמא מת, אז המתכת חשוב כחלל, המתכת עצמה מעבירה את הטומאה, היא כאילו עצמה נהיית כמוהו, אז היא מטמאה את האפר במגע. ואם במגריפה של עץ, לא כעומד מחמת דבר טמא הוא? הרי זה מונח על האדם שמעלה את המגריפה עם האפר, האדם עצמו טמא, זה כאילו מונח על דבר טמא. רבי יהושע ורבי יקים איש הדר - על כלי חרס של חטאת, כלומר שיש בו אפר פרה אדומה, שהן נתונים על גבי שרץ שהוא טמא. למרות שהכלי עצמו לא נטמא - כי כלי חרס לא נטמא מגבו - אבל האפר יהיה טמא. למה? כי הוא מונח על מקום טמא, והתורה אמרה "ויניח מחוץ למחנה במקום טהור". אז לכן אסור שזה יהיה מונח על דבר טמא. והרי כאן אם האדם מרים את זה עם מגריפה, גם אם זו מגריפה מעץ, הרי זה מונח על האדם שהוא טמא, אז לכן זה צריך להיות טמא. לא צריך מקום מיוחד בשביל זה.

אמר רב הושעיה: תיפתר באוספו בנסר, כלומר בדבר שהוא לא הגביה את האפר אלא גרר אותו בנסר, כך שלא היה מונח על האדם הטמא. ואפשר שלא ינשא עליו - הרי כשהוא דוחף אז חלק מהאפר עולה על הקרש, ומסתמא האדם מגביה אותו מעט, הרי אי אפשר לגרור ממש על האדמה, אז מסתמא הוא מגביה טיפה, אז הוא טימא אותו. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה: תיפתר באוספו במלתרא עבה. כלומר בעצם מדובר בקרש עבה שבעצם האפר לא יגיע לכזה גובה, ברגע שהוא מגרר אותו אז האפר לא יכול לעלות מעל הקרש.

ואנן תנן: כל הטעון ביאת מים בין מצוות תורה בין מצוות סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת במגע ובמשא, אבל מטמא כלי ריקן טהור לחטאת רק במגע. כלומר את האדם שהיה טהור לחטאת, הוא מטמא אותו גם במגע גם במשא. אבל כלי שהיה טהור לחטאת הוא מטמא אותו רק במגע.

רבי אבא בר ממל בעא קומי רבי אמי: מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן טהור לחטאת. אמר ליה: ואסף איש טהור, מה תלמוד לומר איש? היה יכול להגיד "אסף טהור", אלא ליתן טהרה מעולה לאיש לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת. כלומר שלאדם עצמו יהיה הדין כמו אפר פרה אדומה, שכל דבר שמטמא את החטאת מטמא גם את האדם, ולכן הוא מטמא גם במגע וגם במשא. רבי יסא בשם רבי שמעון בן לקיש: היסט שטיהרתי לך בשרץ טימאתי לך כאן. זה הכוונה, כן, "אסף איש טהור", שפה בעצם יש טומאה נוספת. מה שתיארתי לך במקום אחר בשרץ - הרי במגע בשרץ הוא טמא מגע, הוא לא מטמא בהיסט. אז כאן, באפר פרה אדומה, טימאתי לך.

ואמרינן התם, המשנה: הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר, הטובל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומה, הטובל לתרומה והוחזק לתרומה אסור לקודש, הטובל לקודש והוחזק לקודש אסור לחטאת, הטובל לחמור הותר לקל, טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל.

ואמרינן התם: למדנו במשנה הטובל לחולין הוחזק לחולין. וחולין צריכין כוונה? ואמרינן, יש פה חידוש גדול - לא לגבי הטובל לחולין, אלא ההמשך - דרובא אתא מימור לך אפילו טובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר. זה החידוש, שאפילו אם יחזיק את עצמו טהור לחולין לא יעזור לעניין מעשר. אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אלעזר: כמיניין החולין כן מיניין המעשר? הרי גם במעשר יש רק עד שני כמו חולין, אז למה אם טבל לחולין לא הוחזק למעשר? אז הגמרא: יש הבדל כאן לאכילה וכאן למגע. מה שאמרנו שמעניין החולין כמעין המעשר זה רק למגע, אבל אם הוא רוצה לאכול אז פה צריך יותר. כלומר לגבי אכילה החמירו, כמו שראינו במשנה הקודמת שהצריכו את הידיים אפילו לפירות.

הטובל סתם מותר בכולם. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא: זה יכול להיות? והתנינן טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל! אז איך אתה אומר טובל סתם מותר בכולם? אמר רבי יוחנן - לא כמו שהבנו שטובל סתם בלי כוונה בכלל, אלא במזוקק לכולן, כלומר הפוך: הוא מתכוון לכולם. כלומר הוא יודע שהוא עומד לגעת בכולם - גם בחטאת, גם קודשים, גם תרומה, גם מעשר - והוא טובל בשביל זה. אז בעצם הוא מוחזק לכולם.

עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו לכל טהרה שירצה. תמן תנינן: מקל שהיא מליאה משקין טמאים - כלומר זה מקל רטוב - כיון שהשיקה למקוה טהרה, דברי רבי יהושע. כלומר שכל המים שעל המקל נעשו כאילו חיבור למקווה, זה נראה מירושלמי. וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה. כלומר בעצם רוצים שכתפרס לא עוזר כאן. רבי שמעון בן לקיש אומר: מה פליגין בטומאה קלה דרבנן, אבל בטומאה חמורה אף רבי יהושע מודה. רבי יוחנן אמר: אף בטומאה החמורה פליגין.

מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש: עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה. רואים שכתפרס נחשב חיבור גם מטומאה דאורייתא. ואת הגמרא פתר לה באוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים. שואלת הגמרא: לא כן אמר רבי יעקב בר זבדי, רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: האוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים גופו טהור. ואפילו אם טבל בלי כוונה, אז גופו טהור. אז אם המשנה אמרה שהוא ליטהר רק אם התכוון - הרי אתה אומר שאם אכל אוכלין טמאים או שתה משקין טמאים אז הגוף שלו טהור ודי בטבילה כלשהי בלי כוונה אפילו. אז למה המשנה אומרת שהוא טהור רק אם הוא כוון? יש הבדל: שם מדובר שהיה טהור לתרומה מראש, רק אכל או שתה משקין טמאים, והוא רוצה להמשיך לאכול תרומה - אז בזה די אם הוא טבל אפילו בלי כוונה. אבל כאן מדובר שאחרי שהוא אכל תרומה הוא רוצה לאכול קודשים, הוא רוצה להתעלות, אז מכיוון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה - קודשים - לכן צריך כוונה.

ירושלמי מאיר חגיגה יד



^[דף יד עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א27

טמאין ושותה משקין טמאין גופו טהור אפילו אם טבל בלא כוונה ולמה אמרה המשנה שנטהר רק אם כיוון שם מדובר שהיה טהור לתרומה ושתה משקין טמאים ורוצה להמשיך לאכול תרומה בזה די אם טבל אף בלא כוונה אבל כאן אחר שאכל תרומה רוצה לאכול קדשים מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה שרוצה לאכול קדשים אינו צריך כוונה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° דתנן: מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו שניהן טהורין, זה אחר זה — הראשון טהור ב_לא§והשני טמא שהמקווה נעשה חסר. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור שהמים שעליו חיבור למקווה. ועוד היא בטמאה דרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין ובשותה משקין טמאין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° דתנן: צנון שבמערה אשה נידה מדיחתו ב_לב§והוא טהור שמים המחוברים לקרקע אינם מכשירים לקבל טומאה העלתו כל שהוא מן המים טמא שהמים שעליו נחשבים תלושים ומכשירים לטומאה. ותני עלה °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מטהר משם °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה שכל עוד שהוא נוגע במים המים שעליו חיבור. ונידה לא טומאה חמורה היא הדא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° ולית לה קיום הברייתא הזו חולקת על רבי שמעון בן לקיש ואין דרך לישבם ולכן דבריו נדחו.

מתני':

ב_לג§בגדי עם הארץ מדרס לפרושים שאוכלים חולין בטהרה ב_לד§בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ב_לה§בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש °יוסי בן יועזריוסי בן יועזר הזוגותיוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש ב_לו§ °יוחנן בן גודגדארבי יוחנן בן גודגדא תנא · דור ב׳רבי יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.
גמ': תנן: בגדי עם הארץ מדרס לפרושים שאוכלים חולין בטהרה. אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא רק במגעות שהבגד אינו נטמא מדרס אלא אם הם נגעו בו בגופם תוך כדי ישיבה, ולא כמו זב רגיל שאפילו מאה מצעות זו על גב זו כולם טמאות מדרס, וגם אינו מטמא אלא במגע שרק אם נוגע בהם נטמא, אבל לא גזרו שיהיו לגמרי כמדרס שמטמא גם במשא ובהיסט אפילו ללא מגע. רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעא קומי רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: מאיכן ניטמא הבגד הזה מדרס הרי כדי שיהיה מדרס צריך שישב עליו, ואם יושב עליהם כשהוא לבוש אין כאן מגע שהרי בגדיו חוצצים. אמר לו: תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה והוא הדין שהוא ישב עליהם כשהוא ערום. שמואל בר אבאשמואל בר אבא אמורא א״י · דור ג׳שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: כמה דאת אמר תמן אין מדרס בחולין ויש מדרס בחולין על ידי מגע. ודכוותה אין משא בחולין ויש משא בחולין על ידי מגע כמו שאמרנו שבמעלה זו שעשו אינו מטמא מדרס כמו זב גמור שמטמא אפילו בלא מגע, אלא רק אם ישב ערום שהיה גם מדרס וגם מגע, אולי גם מה שנאמר שאינו מטמא במשא זה רק משא ללא מגע, אבל אולי אם נושא וגם נוגע כן נטמא. רבי שמואל אחוי דרבי הושעיהרבי שמואל אחוי דרבי הושעיה° אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: בעי ישבה על הכסא ונגעה בו מהו מה נפשך אם משא הרי משא אם מגע הרי מגע הרי אמרנו שכדי שיטמא מדרס צריך שגם תשב עליו וגם תגע, והרי כאן גם ישבה וגם נגע, אז פשיטא שיטמא, אז מה השאלה?. השאלה היא האם כמה דאת אמר במשא במדרס עד שינשא רובו ודכוותה במגע שאמרנו שצריך שתגע בגופה עד שיגע ברובו. תנן: בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה גופו של פרוש ב_לז§מהו שיעשה כזב אצל התרומה. התיב רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא

📖 באר משה — דף יד עמוד א

פרק ב' הלכה ז'. אומרת המשנה: בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, כלומר לאנשים שאוכלים את החולין שלהם בטהרה. בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.

למדנו במשנה: בגדי עם הארץ מדרס לפרושים. אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: במגעות, רק במגעות. זאת אומרת שהבגד לא נטמא מדרס אלא אם כן נגעו בו בגופם, כלומר עם הארץ נגע בו ממש, תוך כדי ישיבה. לא כמו זב, הרי זב רגיל אפילו אם הוא יושב על מאה מטות, כולם נטמאו מדרס, ופה לא, עד שישב עליו בעצמו וייגע בגוף שלו בבגד, וגם אינו נטמא אלא במגע. כלומר, אם הוא נוגע בהם ממש זה נטמא, אבל לא גזרו שהוא יהיה לגמרי כמדרס שמטמא גם במשא ובהיסט אפילו בלי מגע.

רבי זעירה בעא קומי רבי יסא: מאיכן ניטמא הבגד הזה מדרס. כלומר, איך ייתכן שבגד של עם הארץ יטמא? הרי כדי שיטמא מדרס צריך שישב עליו. אם הוא יושב עליהם כשהוא לבוש אז אין כאן מגע, כי הרי הבגדים חוצצים. אתה אמרת צריך שיהיה גם מגע וגם שישב עליהם. אמר לו: תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה.

שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירה: כמה דאת אמר תמן אין בחולין ויש בחולין על ידי מגע. כלומר, אמרנו שאין מדרס בחולין, אבל יש מדרס בחולין על ידי מגע. זה לא מדרס רגיל, מדרס כזה שעם הארץ ממש נגע, כלומר אשתו ישבה על זה כשהיא ערומה על הבגדים ונגעה בזה — במקרה כזה זה כן מדרס. ודכוותה אין משא בחולין ויש משא בחולין על ידי מגע. כלומר אם יהיה משא שהוא גם נוגע, אם הוא גם ישא וגם ייגע אז הוא כן טמא.

רבי שמואל אחוי דרבי הושעיה אמר רבי ירמיה: בעי ישבה על הכסא ונגעה בו מה נפשך. כלומר, מה הדין אם היא תשב על כיסא וגם תיגע בו? מה השאלה? אם משא הרי משא — היא יושבת על זה — אם מגע הרי מגע — כי היא נוגעת בזה. אומרת הגמרא, השאלה היא: כמה מר במשא עד שינשא רובו, כלומר במדרס צריך שרוב גופו של הזב יישען על זה, ודכוותה במגע עד שיגע ברובו. גם במגע צריך שתיגע ברובו. זו השאלה, האם יכולה לגעת רק ביד וזה כבר מספיק, או שצריך שהיא תיגע ברוב גופה.

למדנו: בגדי פרושים מדרס לאוכלי התרומה. גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל התרומה. האם רק על הבגדים גזרו או גם הוא עצמו? על הבגדים גזרו שמא אשתו תשב על זה, אבל עליו לא גזרו, או שגם עליו גזרו.



^[דף יד עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב28

והא תנינן ב_לח§המניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו בזמן שהוא בעל הבית רואה את הנכנסין ואת היוצאין, האוכלין והמשקין וכלי חרש פתוחין טמאין, אבל המשכבות והמושבות וכלי חרש מוקפין צמיד פתיל טהורים, ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות הכל טמא, משמע שעם הארץ אינו כזב. דאין תימר עשו גופו כזב אצל התרומה אפילו מוקפין צמיד פתיל יהיו טמאין שהרי זב מטמא בהיסט וגם המשכבות והמושבות יהיו טמאים. אמר רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי°: תיפתר ששם מדובר בעם הארץ אצל הפרוש בחולין שאולי שם הקלו שעם הארץ לא יהיה כזב גמור אבל השאלה היתה לגבי פרוש האם עשו אותו כזב אצל תרומה שאולי שם החמירו יותר ולית שמע מינה כלום. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: כן אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: רבי כל מה דאנן קיימין הכא במשנה הזו בתרומה אנן קיימין. תדע לך שהוא כן דתנינן תמן ואם אינו רואה את הנכנסין והיוצאין אפילו מובל ואפילו כפות הכל טמא. כלום אמרו טמאים לא משם היסט שחששו שמא אשתו נידה נכנסה והסיטה את הכלים המוקפים צמיד פתיל, והרי לא גזרו היסט עם הארץ בחולין. לא כן אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לא חצצות כגון בית שהיה בו מת וסתמו בכלי חרס שאינו מיטמא בגבו, את פתח עליה הרי זה חוצץ, ולא חוששים שמא היה הכלי טמא ואינו חוצץ. ולא הסיטות אם עם הארץ הסיט כלי חרס מוקף צמיד פתיל לא נטמא ולא רשות היחיד אצל עם הארץ שאם כלי של חבר נכנס לרשות עם הארץ לא חוששים שמא הוא טמא אותו כל הקולות הללו נאמרו רק בחולין ולא אצל התרומה ואם חוששין משום שמא הסיטה אותם אשתו של עם הארץ על כרחך שמדובר בתרומה אבל מכאן שעם הארץ עצמו אפילו בתרומה לא מטמא בהסט אחר ששאלנו אם גופו של פרוש כזב אצל תרומה שואלת הגמרא ב_לט§גופו של אוכל תרומה מהו שיעשה כזב אצל הקודש. נישמעינה מן הדא דתנן: החותך שפופרת של קודש החותכה והמטבילה טעון טבילה קדם לכן לשם קדש שלא יטמא אותה. ניחא חותכה שאי אפשר שלא יגע אבל למה המטבילה טעון טבילה הרי יכול להטביל בלא שיגע על ידי שיכרכינה בסיב ויטבילה. אלא מכאן שהוא מטמא בהסט כזב לכן חייב לטבול אף שאינו נוגע בגופו תיפתר שאין הכוונה חותך או מטביל אלא בשחתכה על מנת להטבילה אבל אם רק בא להטבילה בלא מגע אינו צריך טבילה לפי שאינו מטמא בהיסט והחידוש הוא שלמרות שכוונתו להטביל אותה חייבו אותו לטבול לקדש, שמא היה טמא טומאה חמורה ויזכר. ב_מ§גופו של אוכל קודש מהו שיעשה כזב אצל החטאת. נישמעינה מן הדא דתנן: שני לגינים כד חרס שאינו מטמא מגבו אחד טהור לקודש ואחד טהור לחטאת שנגעו זה בזה שניהן טהורין אף שהאדם שהיה טהור לקדש הצמיד את הכד הטהור לקדש ונגע בכלי הטהור לחטאת והסיט אותו מעט מכאן שאינו כזב שאם היה כזב היה הכלי נטמא בהיסט. והא מתניתא פליגא דתנן: עשה את ב_מא§הטהור לחטאת שהיסיט כלים או אדם שאינם טהורים לחטאת כמסיט ברוקו ובשכבת זרעו של טהור לתרומה וניטמא משמע שגופו טמא כזב שהמסיט אותו נטמא היא טהור לתרומה היא טהור לקודש מכאן שבשניהם גזרו על גופו שיהיה טמא כזב.

הדרן עלך פרק אין דורשין