רמב"ם הלכות חגיגה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קרבנות · הלכות חגיגה · פרק ראשון | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה נב: "המצוה לחגוג ברגלים"
ספר המצוות עשה נד: "המצוה "לשמוח ברגלים, יחד עם המשפחה והעבדים והבודדים"
ספר המצוות עשה נג: "המצוה להיראות בבית הבחירה ברגלים"
ספר המצוות לאו קנו: "המצוה לא להיראות בבית הבחירה ברגלים בלא קורבן"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן:

הראייה שנאמר יראה כל זכורך והחגיגה שנאמר תחוג לה' אלהיך והשמחה שנאמר ושמחת בחגך הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על לא תעשה שנאמר לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה ושתי מצוות אלו שהן הראייה והחגיגה אין הנשים חייבות בהן והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ונשים חייבות במצוה זו:

הלכה ב[עריכה]

הראייה והחגיגה אין להן שיעור מן התורה שנאמר איש כמתנת ידו וגו' אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף ומצוה להביא כפי עשרו שנאמר כמתנת ידו:

הלכה ג[עריכה]

שלמי שמחה לא נתנו בהן חכמים שיעור בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג אם היו בידו קרבנות הראייה יביאם או יעלה עמו כסף לקנות בו הקרבן ואם אין בידו כסף לא יביא שוה כסף אפילו היה בידו שוה כמה זהובים אסור לו לעלות ריקם בלא כסף ולא קרבן ולמה אסרו שיעלה בידו שוה כסף גזירה שמא לא ימצא למכור או שמא ימצאו המעות סיגים:

הלכה ד[עריכה]

מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך מלמד שכולן ראויין לחגיגה וכולן תשלומי ראשון הם:

הלכה ה[עריכה]

ומצוה להקדים ולהקריב בראשון לא הקריב בראשון בין שוגג בין מזיד יקריב בשני וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:

הלכה ו[עריכה]

עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון:

הלכה ז[עריכה]

מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות חוגג את כל הרגל וביום טוב האחרון שהוא שמיני ואף השמיני תשלומי ראשון הוא וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות ודבר זה מפי השמועה נאמר שחג השבועות כחג המצות לתשלומין:

הלכה ח[עריכה]

עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר כמו שביארנו אבל דוחין את יום טוב ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה שאין אלו נדרים ונדבות אלא חובות:

הלכה ט[עריכה]

כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב סומך עליהן בכל כחו כדרך שעושה בשאר הימים אע"פ שסמיכה אינה מעכבת כמו שביארנו במעשה הקרבנות לא גזרו עליה משום שבות:

הלכה י[עריכה]

המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל לעולותיכם כמו עולת מצורע ועולת יולדת ולמנחותיכם להביא מנחת חוטא ומנחת קנאות ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר הכל קריבין במועד ואין קריבין ביום טוב:

הלכה יא[עריכה]

ומי שהיה לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובין ועולות ראייה מועטין היו לו אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות ראייה מרובות ושלמי חגיגה מועטות היו זה וזה מועט על זה אמרו לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.