תּוֹדִיעֵנִי תלמד אותיאֹרַח חַיִּים את דרך החיים (כדי שאתרחק מהדרך המובילה למוות), שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ תן לי שמחה רבה מלראות את פניך, עד כדי שאהיה שבע מרוב שמחה, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ ותן לי דברים נעימים ביד ימינךנֶצַח לעולם.
עם טעמים:
תּֽוֹדִיעֵ֮נִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח: דרך תפלה שיודיעהו האל הדרך שיזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר: שישכילהו ויבינהו הדרך ההיא שתחיה הנפש בהפרדה מהגוף ותזכה לשבע שמחות את פניך ולנעמות בימינך; שאותן השמחות והנעמות תהיינה נצח עד עולמי עד ואין להן הפסק; וזהו תענוג הנפש, וטעם את פניך ובימינך, כי הפנים והימין הם הכבוד כמו ישבו ישרים את פניך (תהלים קמ יד) ; וכן בימין כתוב (שם קי א): שב לימיני.
"תודיעני אורח חיים", החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה' אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מה' שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה', ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים,
א) שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה "כי אחריתה" שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות "את פניך" מזיו השכינה,
ב) שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי:
ביאור המילות
"שובע". שם, "נצח". כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם:
