ביאור:בבלי קידושין דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא שנו ^[1] אלא בקדשי הגבול ^[2], אבל ביוחסין ^[3] – לא ^[4]; ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין ^[5]; ואזדא רבי יוחנן לטעמיה ^[6], דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מלקין על החזקות ^[7], סוקלין ושורפין על החזקות ^[8], ואין שורפין תרומה ^[9] על החזקות ^[10]. 'מלקין על החזקות' - כרב יהודה, דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה ^[11] - בעלה לוקה עליה משום נדה; 'סוקלין ושורפין על החזקות' - כדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית ^[12] - נסקלין זה על זה ^[13] ונשרפין זה על זה ^[14]. אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה, והגדילתו ^[15], ובא עליה, והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה. 'ואין שורפין תרומה על החזקות' - דאמר רבי שמעון בן לקיש: שורפין על החזקות, ורבי יוחנן אומר: אין שורפין.

ואזדו לטעמייהו, דתנן ^[16]: 'תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ^[17]: רבי מאיר מטהר; וחכמים מטמאין, מפני שדרכו של תינוק לטפח ^[18]' והוינן בה: מאי טעמיה דרבי מאיר? - קסבר: רוב תינוקות מטפחין, ומיעוט אין מטפחין, ועיסה בחזקת טהרה עומדת, וסמוך מיעוטא ^[19] לחזקה ^[20] - איתרע ליה רובא ^[21]! ורבנן - מיעוטא כמאן דליתא דמי ^[22]: רובא וחזקה - רובא עדיף. אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא: זו היא ^[23] ששורפין עליה את התרומה ^[24]. רבי יוחנן אמר: אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה ^[25]; אלא איזו חזקה לרבי יוחנן ששורפין עליה את התרומה? כדתניא: עיסה בתוך הבית, ושרצים ^[26] וצפרדעים מטפלין שם ^[27], ונמצאו חתיכות בעיסה ^[28]: אם רוב שרצים ^[29] – טמאה ^[30], אם רוב צפרדעים – טהורה ^[31]. תניא כותיה דרבי יוחנן ^[32]: שני דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל ^[33]: תינוק ועוד אחרת. תינוק - הא דאמרן; ועוד אחרת מאי היא? עיסה בתוך הבית, ותרנגולים ומשקים טמאים שם, ונמצאו

עמוד ב

נקורים נקורים ^[34] בעיסה – ^[35] תולין: לא אוכלין ולא שורפין ^[36]. אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא במשקים לבנים, אבל במשקים אדומים, אם איתא דנקיר - מידע ידיע. ודילמא בלעתינהו עיסה? אמר רבי יוחנן: דבר זה שמע בריבי ^[37] ופירושו לא שמע ^[38]: לא שנו אלא במשקים צלולים ^[39], שבבואה של תינוק ניכר בה ^[40], אבל משקים עכורים – לא [כי אינם נבלעים ולכן ניתן לראות אם יש סימנים של הנוזל הטמא].

משנה: לא יתייחד אדם עם שתי נשים ^[41], אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ^[42]. רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו, וישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אמו ^[43] ועם בתו, וישן עמהם ^[44] בקירוב בשר ^[45]; ואם הגדילו - זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו ^[46].

גמרא: מאי טעמא ^[47]? תנא דבי אליהו: 'הואיל ונשים דעתן קלות עליהן ^[48]'. מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? – שנאמר: (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר: נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך] וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? - אלא ^[49] לומר לך: בן מתייחד עם אמו ^[50], ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה. פשטיה דקרא במאי כתיב ^[51]? אמר אביי: לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בן אב דסני ליה ^[52] ועייץ ליה עצות רעות, אלא אפילו בן אם, דלא סני ליה ^[53] - אימא צייתי ליה? קא משמע לן. נימא מתניתין דלא כאבא שאול ^[54], דתניא: כל שלשים יום ^[55] יוצא בחיק ^[56], ונקבר באשה אחת ושני אנשים ^[57], 'אבל לא באיש אחד ושתי נשים ^[58]; אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים. אפילו תימא אבא שאול: בשעת אנינות תביר יצריה! ורבנן סברי לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: '(איכה ג לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו? - אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו ^[59]. ואבא שאול? כי כתיב ההוא - במתרעם על מדותיו ^[60] כתיב, והכי קאמר: מה יתרעם על מדותיו ^[61]? וכי גָבַר על חטאיו ^[62]? דיו חיים שנתתי לו! ורבנן? ^[63] כי ההוא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה ^[64].

אבל אשה אחת [מתייחדת עם שני אנשים]: אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו בי עשרה נמי לא: הוה מעשה והוציאוה עשרה ^[65] במטה ^[66]. אמר רב יוסף: תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא [מוט גדול] ^[67] ולא מיכספי מהדדי. נימא מסייע ליה '^[68] מוסרין לו ^[69] שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך' ^[70]: תלמידי חכמים אִין, אינשי דעלמא לא!? שאני תלמידי חכמים, דידעי

הערות

^ דסמכינן אכרוכין
^ אם כהן הוא אוכלים בקדשי הגבול: משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשירה לכהונה - סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר "בניה הן" ואינן חללין
^ אם יש בהן בנות
^ אינן נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של זו
^ סמכינן אחזקה שהן כרוכין אחריה
^ דאמר 'סמכינן אחזקה' שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו - אפילו לענין דיני נפשות ליסקל ולישרף זה על זה, כדלקמן, וכל שכן ליוחסין להכשר כהונה
^ על דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר
^ כדמפרש להו ואזיל
^ דבר שהוא טמא
^ מתוך חזקה ולא מתוך שהוא ראיה ונגע בתרומה, כגון תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא, שמחפש באשפה שיש שם נבילות ושרצים, ונגע בתרומה - אין שורפין אלא תולין, כדמפרש טעמא, כדאמרינן 'העמד עיסה על חזקת טהרה, ואלו הוא ממיעוט תינוקות (הוא) שלא טיפח
^ שראו שכינותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה
^ בחזקת שהיא אשתו, ואלו בניהם, ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור
^ אם בא הבן על האשה - נסקל הבן עליה משום בא על אמו והיא עליו
^ אם בא האיש על הבת, דבתו בשריפה
^ בחזקת בנה
^ טהרות פ"ג מ"ח
^ בידוע שנטל מן העיסה
^ בשרצים ונבלות שבאשפה
^ דאין מטפחים
^ דעיסה
^ דמטפחין, דלרבי מאיר לא בטיל מעוטא לגמרי, דשמעינן ליה (נדה לב,א) דחייש למיעוטא; הילכך במקומו עומד, וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה - מצטרף
^ דבטיל ליה לגבי רובא, ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוט (שם)
^ חזקה
^ חזקת תינוקות שמחזיקין לטפח - שורפין עליה תרומה, דהאי 'מטמאין' דקאמרי רבנן - לשרוף קאמרי
^ וכי אמרי רבנן – 'לתלות' קאמרי
^ צב הדומה לצפרדע: הצב טמא והצפרדע טהור
^ עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות
^ ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים
^ אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים
^ אף לישרף, דחזקה 'ורובא דאיתיה קמן' הוא
^ אבל ההיא דתינוק – 'רובא דליתיה קמן' הוא
^ דאמר 'מטמאין' דרבנן = לתלות
^ וקיימא לן (נדה ד,ב) ברשות היחיד ספיקו טמא, דבדבר שאין בו דעת לישאל קיימא לן (שם) דאפילו ברשות היחיד ספיקו טהור
^ ביקרור"ש בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה
^ אם עיסה זו של תרומה
^ חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים, ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם - נקרו בעיסה; ומדקאמר שני דברים הללו 'עשאום כמי שיש בו דעת לישאל' ושנינו באחת מהן 'תולין' - מכלל דתינוק 'תולין'
^ גדול הדור: רבי יהושע בן לוי
^ דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים
^ משקין צלולין נוחין ליבלע
^ דמות קלסתר פניו
^ מפני שדעתן קלה, ושתיהן נוחות להתפתות, ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה
^ שהאחד בוש מחבירו
^ טעמא מפרש בגמרא
^ הבן עם אמו
^ ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר, כדמפרש ואזיל
^ וכן הבת עם אביה בעודה קטנה
^ לא יתייחד עם שתי נשים כאשה שמתייחדת עם שני אנשים
^ ושתיהן נוחות להתפתות
^ להכי נקט קרא 'בן אמך':
^ שהבן מצוי אצל האם
^ לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה, אמאי נקט 'בן אמך'
^ לפי שממעט בחלק ירושתו
^ שאין להם חלק ירושה יחד: זה יורש את אביו וזה יורש את אביו
^ דאמר איש מתייחד עם שתי נשים
^ ולד שמת בתוך שלשים יום
^ אין צריך לכבדו במותו להוציאו לקבורה, לא במטה, ולא בכליבה, אלא בחיק
^ ואין צריך רבים ללוותו אלא שלשה
^ משום יחוד, שלא היו בתי הקברות סמוכין לעיר
^ מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו? כל זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו, שאם לא כן - יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו
^ על קורותיו הקורות אותו
^ למה יתאונן אדם חי? למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו, אחר כל החסד שאני עושה עמו, שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה
^ שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי בתמיה
^ אפילו תביר יצריה, כדקאמרת - יש לחוש פעמים שאין שם אנינות, ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת, ויוצאין לעבירה
^ לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו. לשון אחר, ממורי הזקן, ולא גרסינן 'ורבנן' אלא כולה באבא שאול גריס: דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן (כז,ב) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו שבעה בניה, והיא אחריהם, מחמת שנתאוננה על מדותיו. 'דהוה עובדא ואפיקתיה' לא גגרסינן [לפירוש זה של המורה]
^ אנשים
^ בחזקת שהיא מתה, וקלקלו עמה, ואשת איש היתה
^ שיש בה משוי לעשרה
^ מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מַעֲלָהּ להשקותה -
^ בית דין שבעירו
'^ שהרי נאסרה עליו, כדתנן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב) ’’נטמאה' 'נטמאה' - אחד לבעל ואחד לבועל: אם בא עליה - שוב אין המים בודקין אותה, דכתיב (במדבר ה לא) 'ונקה האיש מעון': בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אֵין האיש מנוקה מעון - אֵין המים בודקין את אשתו, ונמצא שם שמים נמחק לבטלה

[1] דסמכינן אכרוכין

[2] אם כהן הוא אוכלים בקדשי הגבול: משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשירה לכהונה - סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר "בניה הן" ואינן חללין

[3] אם יש בהן בנות

[4] אינן נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של זו

[5] סמכינן אחזקה שהן כרוכין אחריה

[6] דאמר 'סמכינן אחזקה' שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו - אפילו לענין דיני נפשות ליסקל ולישרף זה על זה, כדלקמן, וכל שכן ליוחסין להכשר כהונה

[7] על דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר

[8] כדמפרש להו ואזיל

[9] דבר שהוא טמא

[10] מתוך חזקה ולא מתוך שהוא ראיה ונגע בתרומה, כגון תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא, שמחפש באשפה שיש שם נבילות ושרצים, ונגע בתרומה - אין שורפין אלא תולין, כדמפרש טעמא, כדאמרינן 'העמד עיסה על חזקת טהרה, ואלו הוא ממיעוט תינוקות (הוא) שלא טיפח

[11] שראו שכינותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה

[12] בחזקת שהיא אשתו, ואלו בניהם, ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור

[13] אם בא הבן על האשה - נסקל הבן עליה משום בא על אמו והיא עליו

[14] אם בא האיש על הבת, דבתו בשריפה

[15] בחזקת בנה

[16] טהרות פ"ג מ"ח

[17] בידוע שנטל מן העיסה

[18] בשרצים ונבלות שבאשפה

[19] דאין מטפחים

[20] דעיסה

[21] דמטפחין, דלרבי מאיר לא בטיל מעוטא לגמרי, דשמעינן ליה (נדה לב,א) דחייש למיעוטא; הילכך במקומו עומד, וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה - מצטרף

[22] דבטיל ליה לגבי רובא, ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוט (שם)

[23] חזקה

[24] חזקת תינוקות שמחזיקין לטפח - שורפין עליה תרומה, דהאי 'מטמאין' דקאמרי רבנן - לשרוף קאמרי

[25] וכי אמרי רבנן – 'לתלות' קאמרי

[26] צב הדומה לצפרדע: הצב טמא והצפרדע טהור

[27] עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות

[28] ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים

[29] אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים

[30] אף לישרף, דחזקה 'ורובא דאיתיה קמן' הוא

[31] אבל ההיא דתינוק – 'רובא דליתיה קמן' הוא

[32] דאמר 'מטמאין' דרבנן = לתלות

[33] וקיימא לן (נדה ד,ב) ברשות היחיד ספיקו טמא, דבדבר שאין בו דעת לישאל קיימא לן (שם) דאפילו ברשות היחיד ספיקו טהור

[34] ביקרור"ש בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה

[35] אם עיסה זו של תרומה

[36] חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים, ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם - נקרו בעיסה; ומדקאמר שני דברים הללו 'עשאום כמי שיש בו דעת לישאל' ושנינו באחת מהן 'תולין' - מכלל דתינוק 'תולין'

[37] גדול הדור: רבי יהושע בן לוי

[38] דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים

[39] משקין צלולין נוחין ליבלע

[40] דמות קלסתר פניו

[41] מפני שדעתן קלה, ושתיהן נוחות להתפתות, ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה

[42] שהאחד בוש מחבירו

[43] טעמא מפרש בגמרא

[44] הבן עם אמו

[45] ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר, כדמפרש ואזיל

[46] וכן הבת עם אביה בעודה קטנה

[47] לא יתייחד עם שתי נשים כאשה שמתייחדת עם שני אנשים

[48] ושתיהן נוחות להתפתות

[49] להכי נקט קרא 'בן אמך':

[50] שהבן מצוי אצל האם

[51] לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה, אמאי נקט 'בן אמך'

[52] לפי שממעט בחלק ירושתו

[53] שאין להם חלק ירושה יחד: זה יורש את אביו וזה יורש את אביו

[54] דאמר איש מתייחד עם שתי נשים

[55] ולד שמת בתוך שלשים יום

[56] אין צריך לכבדו במותו להוציאו לקבורה, לא במטה, ולא בכליבה, אלא בחיק

[57] ואין צריך רבים ללוותו אלא שלשה

[58] משום יחוד, שלא היו בתי הקברות סמוכין לעיר

[59] מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו? כל זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו, שאם לא כן - יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו

[60] על קורותיו הקורות אותו

[61] למה יתאונן אדם חי? למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו, אחר כל החסד שאני עושה עמו, שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה

[62] שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי בתמיה

[63] אפילו תביר יצריה, כדקאמרת - יש לחוש פעמים שאין שם אנינות, ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת, ויוצאין לעבירה

[64] לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו. לשון אחר, ממורי הזקן, ולא גרסינן 'ורבנן' אלא כולה באבא שאול גריס: דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן (כז,ב) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו שבעה בניה, והיא אחריהם, מחמת שנתאוננה על מדותיו. 'דהוה עובדא ואפיקתיה' לא גגרסינן [לפירוש זה של המורה]

[65] אנשים

[66] בחזקת שהיא מתה, וקלקלו עמה, ואשת איש היתה

[67] שיש בה משוי לעשרה

[68] מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מַעֲלָהּ להשקותה -

[69] בית דין שבעירו

[70] '^ שהרי נאסרה עליו, כדתנן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב) ’’נטמאה' 'נטמאה' - אחד לבעל ואחד לבועל: אם בא עליה - שוב אין המים בודקין אותה, דכתיב (במדבר ה לא) 'ונקה האיש מעון': בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אֵין האיש מנוקה מעון - אֵין המים בודקין את אשתו, ונמצא שם שמים נמחק לבטלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]