ביאור:בבלי קידושין דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] חד לכהנים ^[2], וחד ללוים ^[3] וחד לישראלים ^[4]; וחד למישרי ממזר בשתוקי ^[5] וחד למישרי שתוקי בישראל ^[6]; קהל גרים לא איקרי 'קהל' ^[7]. ורבי יהודה? כהנים ולוים מחד 'קהל' נפקי ^[8], אייתר ליה לקהל גרים.

ואיבעית אימא: ^[9] הכי נמי תרי קהלי נינהו ^[10]: ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל נפקא (דברים כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’]; ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; בקהל ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא ^[11]. ואיבעית אימא: הני נמי תרי קהלי נינהו ^[12], וטעמיה דרבי יהודה מהכא: (במדבר טו טו) הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר [חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני ה’] ^[13].

ולרבי יוסי? 'חוקה אחת' הפסיק הענין.

[בברייתא לעיל למדנו:] אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת - מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו ^[14] כשירות להנשא לפסולים ^[15].

דרש רבי זירא במחוזא: גר מותר בממזרת. רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו ^[16]. אמר רבא: מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי ^[17]? דרש רבא במחוזא: גר מותר בכהנת ^[18]. טענוהו בשיראי; הדר דרש להו: גר מותר בממזרת. אמרו ליה: אפסידתא לקמייתא. אמר להו: דטבא לכו - עבדי לכו: אי בעי מהכא נסיב ואי בעי מהכא נסיב! והילכתא: גר מותר בכהנת ומותר בממזרת: מותר בכהנת - לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים; ומותר בממזרת - כרבי יוסי.

אלו הן שתוקי: כל שמכיר [את אמו ואינו מכיר את אביו, אסופי - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי]: אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין ^[19] אצלה ^[20]; ואי אזלי אינהו לגבה ^[21] - ^[22] כל דפריש מרובא פריש ^[23]. מאי אמרת ^[24], דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה 'קבוע', וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ^[25], והתורה אמרה (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’]: ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; 'בקהל' ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא! ומה טעם אמרו 'שתוקי פסול'? גזירה שמא ישא אחותו מאביו. אלא מעתה שתוקי - שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו. כל כי הני מזנו ואזלי ^[26]? בת שתוקית ^[27] לא ישא ^[28] - שמא ישא אחותו מאביו ^[29]!? אלא: לא שכיחא ^[30]!? הכי נמי לא שכיחא, אלא מעלה עשו ביוחסין.

ואמר רבא: דבר תורה: אסופי כשר ^[31]; מאי טעמא ^[32]? ^[33] אשת איש ^[34] - ^[35] בבעלה תולה ^[36]; מאי איכא ^[37]? מיעוט ארוסות ^[38] ומיעוט שהלך בעליהם למדינת הים ^[39]; כיון דאיכא ^[40] פנויה ^[41] ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה ^[42] - פלגא ופלגא, והתורה אמרה 'לא יבא ממזר בקהל ה’’ - ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק – יבא; בקהל ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק – יבא. ומה טעם אמרו 'אסופי פסול'? שמא ישא אחותו מאביו ^[43]. אלא מעתה אסופי - אסופית לא ישא, שמא ישא אחותו, בין מאביו בין מאמו? כל הני שדי ואזלי ^[44] בת אסופי ^[45] לא ישא, שמא ישא אחותו ^[46]? אלא - לא שכיח? הכי נמי לא שכיח, אלא מעלה עשו ביוחסים.

אמר רבא בר רב הונא: מצאו מָהוּל -

עמוד ב

אין בו משום אסופי ^[47]; משלטי הדמיה ^[48] - אין בו משום אסופי ^[49]; שייף משחא, ומלא כוחלא ^[50], רמי חומרי ^[51], תלי פיתקא ^[52] ותלי קמיעא ^[53] - אין בו משום אסופי ^[54]; תלי בדיקלי [התינוק נמצא תלוי בדקל]: אי מטיא ליה חיה ^[55] - יש בו משום אסופי, אם לאו - אין בו משום אסופי ^[56]; זרדתא ^[57]: ^[58] סמיכא למתא ^[59] יש בו משום אסופי ^[60], ואם לאו - אין בו משום אסופי; בי כנישתא ^[61]: סמיכתא למתא ושכיחי ביה רבים - אין בו משום אסופי, ואם לאו ^[62] - יש בו משום אסופי. אמר אמימר: האי פירא דסופלי ^[63]- יש בו משום אסופי ^[64]; חריפתא דנהרא ^[65] אין בו משום אסופי ^[66]; פשרי ^[67] יש בו משום אסופי; צידי רשות הרבים - אין בו משום אסופי; רשות הרבים - יש בו משום אסופי.

אמר רבא: ובשני רעבון - אין בו משום אסופי. הא דרבא – אהייא? אילימא ארשות הרבים - איידי דשני רעבון קטלא ליה [ובודאי אסופי הוא]! ואלא אצידי רשות הרבים? מאי איריא 'שני רעבון'? אפילו בלא שני רעבון!? אלא כי אתמר דרבא - אהא דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב: כל זמן שבשוק - אביו ואמו נאמנים עליו ^[68]; נאסף מן השוק - אין נאמנים עליו; מאי טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי; ואמר רבא: ובשני רעבון ^[69] - אף על פי שנאסף מן השוק - אביו ואמו נאמנים עליו ^[70].

אמר רב חסדא: שלשה נאמנים לאלתר ^[71], אלו הן: אסופי, חיה, ופוטרת חברותיה ^[72]. אסופי - הא דאמרן. חיה – דתניא: חיה נאמנת לומר 'זה יצא ראשון וזה יצא שני'; במה דברים אמורים - שלא יצתה וחזרה, אבל יצתה וחזרה - אינה נאמנת. רבי אליעזר אומר: הוחזקה על עומדה ^[73] – נאמנת, ואם לאו ^[74] - אינה נאמנת. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאהדר אפה.

'פוטרת חברותיה' מאי היא? דתנן [נדה פ"ט ה"ד]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ^[75] ונמצא דם תחת אחת מהן - כולן טמאות; בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה - היא טמאה וכולן טהורות. אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת ^[76].

תנו רבנן: '^[77] נאמנת חיה לומר "זה כהן, וזה לוי, זה נתין, וזה ממזר"; במה דברים אמורים? שלא קרא עליה שם ערער ^[78], אבל קרא עליה ערער - אינה נאמנת.' ערער דמאי?: אילימא ערער חד - והאמר רבי יוחנן: אין ערער פחות משנים!? אלא ערער תרי. ואיבעית אימא לעולם אימא לך: ערער חד, וכי אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים - הני מילי היכא דאיתא חזקה דכשרות ^[79], אבל היכא דליכא חזקה דכשרות ^[80] - חד נמי מהימן. ^[81] נאמן בעל מקח ^[82] לומר 'לזה מכרתי ולזה אין מכרתי' ^[83]; במה דברים אמורים? בזמן שמקחו בידו ^[84], אבל אין מקחו בידו ^[85] - אינו נאמן ^[86].

הערות

^ מדהוה מצי למיכתבינהו לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל: 'לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל, גם דור עשירי לא יבא להם בקהל עד עולם'; וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם
^ לקהל כהנים
^ לקהל לוים
^ לקהל ישראלים; דאי הוה כתיב חד - הוה אמינא: כהנים קאמר, אבל לוים מותרים; ואי כתיב תרי - הוה אמינא: לוים וכהנים, אבל ישראלים לא
^ [גירסת רש"י או פירושו:] וחד למישרי ממזרת בשתוקי: אף על פי שזה ודאי וזה ספק - לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת, דהכי דרשינן: 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא ממזר, הא בקהל ספק - כגון שתוקי – יבא'
^ דדרשינן הכי: ממזר ודאי - הוא דלא יבא בקהל, הא ממזר ספק – יבא; ודקתני מתניתין 'שתוקי' - פסול הוא מדרבנן, כדלקמן, שמא ישא אחותו מאביו
^ דלא אייתר לן קרא לקהל גרים
^ דשבט אחד הם, ואין לקרות 'קהל' חצי השבט
^ גבי כהנים ולוים איצטריכו תרי קהלי לדרשה
^ ואפילו הכי אייתר להו חד לקהל גרים
^ חד מקהל ודאי, וחד מממזר ודאי, דהכי דרשינן: לא יבא ממזר ודאי בקהל ודאי; הא ממזר ספק בקהל ישראל ודאי, או ממזר ודאי בקהל ספק - יבא
^ כלומר להנך תרתי דרשות - תרי קראי איצטריכו, ואי לא אייתר קרא - לא הוה דרשינן 'ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא', אלא הוה אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי: אזהרת ודאי - ללקות עליו, ועל אזהרת ספק אזהרת ספק - לאיסורא
^ למה לי למכתב 'קהל' הכא? אלא למימר: דגר א'קהל' קאי, ולאשמועינן דאיקרי קהל
^ כהנות
^ לפסולי כהונה: גר, חלל, משוחרר - שהכהנים הוזהרו על בנותיהם, והם לא הוזהרו עליהם מלישא אותן; אבל לפסולין שהאנשים הפסולין הוזהרו עליהן מלישא אותן, כגון ממזרין או נתינים - אף הנשים הוזהרו עליהם, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה והכי אמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פד,ב)
^ שהיו שם גרים הרבה, והוקשה להם שאמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'
^ בתמיה
^ דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין
^ כגון ממזרין וקרובין
^ דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא - רוב העולם כשרים אצלה, שאין הרוב ממזרים וקרובים שהולד מהם ממזר; ואף עובד כוכבים ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר
^ ואם בבעילה זו [שממנו נולד שתוקי זה] הלך הבועל אצלה, דהשתא נד ליה ממקום קביעתו
^ יש לנו לומר:
^ ואין לדונו בתורת 'קבוע', שהוא נדון כמחצה על מחצה, והולד כשר
^ מאיזה טעם תבא לפוסלו
^ אין זה אלא ספק
^ בתמיה וכי כל בעילות הנמצאות נטיל על אביו של זה, לומר הוא הוליד כל שתוקי העיר
^ שנולדה על ידי נשואין שנשאת למותר לה
^ שתוקי
^ שמא בנו של בעל השתוקית - הוא שבא על אמו של זה תחלה בזנות, ואחר כך נשא שתוקית
^ מסקנא דקושיא היא: אלא להכי לא חיישינן, משום דלא שכיח שתנשא לו אחותו; אי נמי שתוקי מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וזה עיקר
^ אף על פי שאין מכירים את אמו
^ וניחוש שמא מאשת איש שנבעלה לאחר, דרוב פסולין אצלה
^ ליכא למימר הכי
^ אם ילדה ממזר
^ אינה משליכתוּ,
^ לפי שיש לה לומר "מבעלי הוא"
^ לאחזוקי בממזרות
^ איכא מיעוטא שהן ארוסות, ואין להם לתלות בבעל
^ או נשואות שהלכו בעליהן למדינת הים
^ נמי למימר
^ של פנויה הוא, וכשר
^ או של אשה מבעלה, והשליכתו אמו מחמת רעבון
^ דאחותו מאמו ליכא למיחש, כיון דמכירין את חמותו, שהיא בחזקת כשירה - לא מספקינן לה במזנה, לומר שהוא היה בנה והשליכתו
^ וכי כל בנים שהיו לה השליכה, שנחזיק כל הנאספים בני אם אחת? ובספק בני אב אחד ומשתי אמהות - נמי לא, כדאמר לעיל 'כל הני מזנו ואזלי?'
^ מן הנשואין
^ שמא בעל האסופית הוא אביו
^ דאי לאו דכשר הוא - לא הוה טרחא ביה למימהל ליה
^ איבריו; כמו: הדומי ניהדמיה (עירובין ל א); 'והדמין תתעבדון' דדניאל [ב,ה]: איבריו מתוקנים ומיושרים
^ דאי פסול הוא - לא הוה מתקנא ליה, הואיל ודעתה להשליכו; אלא מחמת רעבון הושלך; לשון אחר 'משלטי הדמיה': איבריו גדולים ומלובן ומזורז - אין זה מזנה, אלא מבעלה, שמתוך תשמיש תדיר - הולד מלובן ומזורז, כדאמר במסכת נדה (לא,א): שלשה חדשים אחרונים - תשמיש יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך הולד מזורז ומלובן
^ סביבות עיניו ליפותו
^ קשרים שעושים לרפואה, ותולין לתינוק, דאמרינן במסכת שבת (סו,ב) 'הבנים יוצאים בקשרים'
^ קמיע של כתב
^ של עיקרין
^ דהא חסה על חייו, והוכיח תחילתה שאוהבתו, ולא השליכתו למות
^ ויכולה לטורפו משם
^ כללו של דבר: כל מקום שיש להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו - יש בו משום אסופי
^ אי תלי באילן ששמו זרדתא: שלרי"ר בלע"ז
^ אי
^ אף על גב דלא מטיא ליה חיה
^ דאמר ב'ערבי פסחים' (פסחים קיא ב): 'זרדתא דסמיכא למתא - לא פחיתא משתין שידי'
^ בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר הוו
^ ואי לא שכיחי בה רבים, כגון אורחים, יש לדאג ממזיקים
^ נמצא בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות
^ דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין
^ נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר, מקום שהספינות עוברות תמיד
^ דלכך טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו
^ מקום שיפוע הנהר על ידי הפשרת שלגים, שאין דרך ספינות לעבור שם
^ לומר בנינו הוא
^ שהרבה נשלכין
^ לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול
^ ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן
^ מן הטומאה, כדמפרש
^ כדמפרש: דלא אהדרא אפה
^ דאהדרא אפה
^ במסכת נדה (סא,א) מוקי לה במשולבות ודבוקות זו בזו
^ לאחר מציאה מיד; ובמסכת נדה (יד,ב) מפרש 'שיעור ווסת': שעומד העד - הוא הקינוח - בצד המשקוף, ואינו מחוסר אלא לקנח מיד
^ נשים שילדו בבית אחת: אשת כהן, ולוי, נתין, וממזר
^ שלא יצא מעורר על הולד לומר 'זה בנה של אשת ממזר'
^ שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר
^ שלא נודע לבריות מי הוא הכשר, ולא יצא אחד מהם ידי ספק
^ סיפא דברייתא דלעיל:
^ אם שנים מעוררין על המקח, זה אומר "מכרת לי" וזה אומר "לי מכרת ושלי המקח"
^ לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים: כל אחד ואחד דמים שלמים, אחד מדעתו ואחד בעל כרחו
^ דרמיא עליה למידק שלא לחזור לו מזה, ולהחזיר לו דמיו, ויתן המקח למי שלא נמכר לו; דקם ליה ב'מי שפרע', הילכך מידק דייק
^ ושניהם אוחזין בו
^ דכיון דלאו עליה רמיא - תו לא דייק לזכור למי הוא

[1] מדהוה מצי למיכתבינהו לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל: 'לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל, גם דור עשירי לא יבא להם בקהל עד עולם'; וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם

[2] לקהל כהנים

[3] לקהל לוים

[4] לקהל ישראלים; דאי הוה כתיב חד - הוה אמינא: כהנים קאמר, אבל לוים מותרים; ואי כתיב תרי - הוה אמינא: לוים וכהנים, אבל ישראלים לא

[5] [גירסת רש"י או פירושו:] וחד למישרי ממזרת בשתוקי: אף על פי שזה ודאי וזה ספק - לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת, דהכי דרשינן: 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא ממזר, הא בקהל ספק - כגון שתוקי – יבא'

[6] דדרשינן הכי: ממזר ודאי - הוא דלא יבא בקהל, הא ממזר ספק – יבא; ודקתני מתניתין 'שתוקי' - פסול הוא מדרבנן, כדלקמן, שמא ישא אחותו מאביו

[7] דלא אייתר לן קרא לקהל גרים

[8] דשבט אחד הם, ואין לקרות 'קהל' חצי השבט

[9] גבי כהנים ולוים איצטריכו תרי קהלי לדרשה

[10] ואפילו הכי אייתר להו חד לקהל גרים

[11] חד מקהל ודאי, וחד מממזר ודאי, דהכי דרשינן: לא יבא ממזר ודאי בקהל ודאי; הא ממזר ספק בקהל ישראל ודאי, או ממזר ודאי בקהל ספק - יבא

[12] כלומר להנך תרתי דרשות - תרי קראי איצטריכו, ואי לא אייתר קרא - לא הוה דרשינן 'ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא', אלא הוה אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי: אזהרת ודאי - ללקות עליו, ועל אזהרת ספק אזהרת ספק - לאיסורא

[13] למה לי למכתב 'קהל' הכא? אלא למימר: דגר א'קהל' קאי, ולאשמועינן דאיקרי קהל

[14] כהנות

[15] לפסולי כהונה: גר, חלל, משוחרר - שהכהנים הוזהרו על בנותיהם, והם לא הוזהרו עליהם מלישא אותן; אבל לפסולין שהאנשים הפסולין הוזהרו עליהן מלישא אותן, כגון ממזרין או נתינים - אף הנשים הוזהרו עליהם, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה והכי אמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פד,ב)

[16] שהיו שם גרים הרבה, והוקשה להם שאמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'

[17] בתמיה

[18] דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין

[19] כגון ממזרין וקרובין

[20] דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא - רוב העולם כשרים אצלה, שאין הרוב ממזרים וקרובים שהולד מהם ממזר; ואף עובד כוכבים ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר

[21] ואם בבעילה זו [שממנו נולד שתוקי זה] הלך הבועל אצלה, דהשתא נד ליה ממקום קביעתו

[22] יש לנו לומר:

[23] ואין לדונו בתורת 'קבוע', שהוא נדון כמחצה על מחצה, והולד כשר

[24] מאיזה טעם תבא לפוסלו

[25] אין זה אלא ספק

[26] בתמיה וכי כל בעילות הנמצאות נטיל על אביו של זה, לומר הוא הוליד כל שתוקי העיר

[27] שנולדה על ידי נשואין שנשאת למותר לה

[28] שתוקי

[29] שמא בנו של בעל השתוקית - הוא שבא על אמו של זה תחלה בזנות, ואחר כך נשא שתוקית

[30] מסקנא דקושיא היא: אלא להכי לא חיישינן, משום דלא שכיח שתנשא לו אחותו; אי נמי שתוקי מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וזה עיקר

[31] אף על פי שאין מכירים את אמו

[32] וניחוש שמא מאשת איש שנבעלה לאחר, דרוב פסולין אצלה

[33] ליכא למימר הכי

[34] אם ילדה ממזר

[35] אינה משליכתוּ,

[36] לפי שיש לה לומר "מבעלי הוא"

[37] לאחזוקי בממזרות

[38] איכא מיעוטא שהן ארוסות, ואין להם לתלות בבעל

[39] או נשואות שהלכו בעליהן למדינת הים

[40] נמי למימר

[41] של פנויה הוא, וכשר

[42] או של אשה מבעלה, והשליכתו אמו מחמת רעבון

[43] דאחותו מאמו ליכא למיחש, כיון דמכירין את חמותו, שהיא בחזקת כשירה - לא מספקינן לה במזנה, לומר שהוא היה בנה והשליכתו

[44] וכי כל בנים שהיו לה השליכה, שנחזיק כל הנאספים בני אם אחת? ובספק בני אב אחד ומשתי אמהות - נמי לא, כדאמר לעיל 'כל הני מזנו ואזלי?'

[45] מן הנשואין

[46] שמא בעל האסופית הוא אביו

[47] דאי לאו דכשר הוא - לא הוה טרחא ביה למימהל ליה

[48] איבריו; כמו: הדומי ניהדמיה (עירובין ל א); 'והדמין תתעבדון' דדניאל [ב,ה]: איבריו מתוקנים ומיושרים

[49] דאי פסול הוא - לא הוה מתקנא ליה, הואיל ודעתה להשליכו; אלא מחמת רעבון הושלך; לשון אחר 'משלטי הדמיה': איבריו גדולים ומלובן ומזורז - אין זה מזנה, אלא מבעלה, שמתוך תשמיש תדיר - הולד מלובן ומזורז, כדאמר במסכת נדה (לא,א): שלשה חדשים אחרונים - תשמיש יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך הולד מזורז ומלובן

[50] סביבות עיניו ליפותו

[51] קשרים שעושים לרפואה, ותולין לתינוק, דאמרינן במסכת שבת (סו,ב) 'הבנים יוצאים בקשרים'

[52] קמיע של כתב

[53] של עיקרין

[54] דהא חסה על חייו, והוכיח תחילתה שאוהבתו, ולא השליכתו למות

[55] ויכולה לטורפו משם

[56] כללו של דבר: כל מקום שיש להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו - יש בו משום אסופי

[57] אי תלי באילן ששמו זרדתא: שלרי"ר בלע"ז

[58] אי

[59] אף על גב דלא מטיא ליה חיה

[60] דאמר ב'ערבי פסחים' (פסחים קיא ב): 'זרדתא דסמיכא למתא - לא פחיתא משתין שידי'

[61] בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר הוו

[62] ואי לא שכיחי בה רבים, כגון אורחים, יש לדאג ממזיקים

[63] נמצא בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות

[64] דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין

[65] נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר, מקום שהספינות עוברות תמיד

[66] דלכך טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו

[67] מקום שיפוע הנהר על ידי הפשרת שלגים, שאין דרך ספינות לעבור שם

[68] לומר בנינו הוא

[69] שהרבה נשלכין

[70] לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול

[71] ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן

[72] מן הטומאה, כדמפרש

[73] כדמפרש: דלא אהדרא אפה

[74] דאהדרא אפה

[75] במסכת נדה (סא,א) מוקי לה במשולבות ודבוקות זו בזו

[76] לאחר מציאה מיד; ובמסכת נדה (יד,ב) מפרש 'שיעור ווסת': שעומד העד - הוא הקינוח - בצד המשקוף, ואינו מחוסר אלא לקנח מיד

[77] נשים שילדו בבית אחת: אשת כהן, ולוי, נתין, וממזר

[78] שלא יצא מעורר על הולד לומר 'זה בנה של אשת ממזר'

[79] שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר

[80] שלא נודע לבריות מי הוא הכשר, ולא יצא אחד מהם ידי ספק

[81] סיפא דברייתא דלעיל:

[82] אם שנים מעוררין על המקח, זה אומר "מכרת לי" וזה אומר "לי מכרת ושלי המקח"

[83] לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים: כל אחד ואחד דמים שלמים, אחד מדעתו ואחד בעל כרחו

[84] דרמיא עליה למידק שלא לחזור לו מזה, ולהחזיר לו דמיו, ויתן המקח למי שלא נמכר לו; דקם ליה ב'מי שפרע', הילכך מידק דייק

[85] ושניהם אוחזין בו

[86] דכיון דלאו עליה רמיא - תו לא דייק לזכור למי הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]