ביאור:בבלי קידושין דף כג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

זה ^[1] פירש למיתה, וזה ^[2] פירש לחיים ^[3]; ואיכא דאמרי: קטן הוה ^[4], ודלא כאבא שאול ^[5], דתניא: גר שמת, ובזבזו ישראל נכסיו, והיו בהן עבדים - בין גדולים בין קטנים - קנו עצמן בני חורין; אבא שאול אומר: גדולים קנו עצמן בני חורין; קטנים: כל המחזיק בהן זכה בהן.

וקונה את עצמו בכסף [על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו - דברי רבי מאיר]: בכסף ע"י אחרים – אִין, אבל לא על ידי עצמו ^[6]; במאי עסקינן ^[7]?: אילימא שלא מדעתו ^[8] - מכדי שמענא ליה לרבי מאיר דאמר ^[9] 'חוב הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות' ^[10], ותנינא [משנה גיטין פ"א מ"ו]: זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו ^[11]? אלא פשיטא – מדעתו, ^[12] והא קמשמע לן ^[13]: על ידי אחרים אִין, על ידי עצמו לא; אלמא אין קנין לעבד בלא רבו ^[14]! אי הכי - אימא סיפא: בשטר על ידי עצמו: על ידי עצמו אִין, על ידי אחרים – לא, ואי מדעתו ^[15] - על ידי אחרים אמאי לא? וכי תימא: מאי על ידי עצמו – 'אף על ידי עצמו', והא קא משמע לן: דגיטו וידו באים כאחד ^[16] - והא לא תני ^[17] הכי! דתניא: בשטר - על ידי עצמו 'ולא על ידי אחרים '- דברי רבי מאיר?

אמר אביי: לעולם שלא מדעתו, ושאני כסף, הואיל וקני ליה בעל כורחיה - מקני ליה [מקנה לו את עצמו, דהיינו משחררו] בעל כורחיה. אי הכי שטר נמי? האי שטרא לחוד והאי שטרא לחוד ^[18]; הכא נמי: האי כספא לחוד והאי כספא לחוד ^[19]?! טיבעא מיהא חד הוא ^[20]. רבא אמר: כסף - קבלת רבו ^[21] גרמה לו ^[22]; ^[23] שטר ^[24] - קבלת אחרים גרמה לו ^[25].

וחכמים אומרים: בכסף - ע"י עצמו [ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים]: בכסף - על ידי עצמו – אִין, על ידי אחרים לא? אמאי? נהי נמי דשלא מדעתו - מכדי שמענא להו לרבנן ^[26] דאמרי 'זכות הוא שיצא מתחת יד רבו לחירות', ותנינא ^[27] זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו, וכי תימא: מאי על ידי עצמו – 'אף על ידי עצמו', וקא משמע לן דיש קנין לעבד בלא רבו ^[28] - אי הכי אימא סיפא: בשטר על ידי אחרים - ולא על ידי עצמו, והא קיימא לן דגיטו וידו באין כאחד ^[29]! וכי תימא: מאי 'על ידי אחרים' – 'אף על ידי אחרים' ^[30], והא קא משמע לן: דזכות הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות - אי הכי נערבינהו וניתנינהו: בכסף ובשטר בין ע"י אחרים בין על ידי עצמו?

אלא בכסף - בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו; בשטר - על ידי אחרים, ולא על ידי עצמו, ורבי שמעון בן אלעזר הוא ^[31], דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בשטר - על ידי אחרים ולא ע"י עצמו. ושלש מחלוקות בדבר. ^[32] רבי מאיר אית ליה: בכסף על ידי אחרים, ואפילו שלא מדעתו, ולא על ידי עצמו, דאין קנין לעבד בלא רבו; ובשטר - על ידי עצמו ולא על ידי אחרים שלא מדעתו, דחוב הוא לו; וכסף - אף על גב דחוב הוא לו - קבלת רבו גרמה לו. 2</ref> ורבי שמעון בן אלעזר אית ליה: בין בכסף בין בשטר - על ידי אחרים, דקסבר 'זכות הוא לו', ולא על ידי עצמו: דגבי כסף אית ליה 'אין קנין לעבד בלא רבו'; וגבי שטר: לית ליה 'גיטו וידו באין כאחד', כדקתני 'אף בשטר כו' - וכל שכן בכסף; אלמא בתרוייהו אית ליה 'על ידי עצמו לא' 3</ref> ורבנן דמתניתין אית להו: בכסף - בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, דיש קנין אחרים, דזכות הוא לו, וכן בשטר, בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, ודקיימא לן 'גיטו וידו באין כאחד' - כרבנן עבדינן ליה. והאי דלא ערבינהו ותנינהו - משום דסיפא - רבי שמעון בן אלעזר היא, אבל רישא - הכי קאמר ליה רבנן לרבי מאיר: אף בכסף על ידי עצמו, דיש קנין, וכל שכן על ידי אחרים, דזכות לו; וכל שכן שטר, דזכות.

ואם באנו לפרש 'שלש מחלוקות' ולומר דרבנן אית להו בכסף: בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים, ובשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו, ורבי שמעון בן אלעזר סבר כרבי מאיר בכסף: דעל ידי עצמו לא, ואין קנין, וכרבנן בשטר, דאין גיטו וידו באין כאחד - אם כן הא דקיימא לן 'גיטו וידו באין כאחד' - יחידאה היא, וכרבי מאיר עבדינן ליה; הילכך ליכא לפרושי אלא כדפרישית: דרישא דמילתא אמרוה רבנן, וסיפא אתאן לרבי שמעון בן אלעזר</ref>.

אמר רבה: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? גמר 'לה' (ויקרא יט כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה) 'לה' מאשה (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו): מה אשה - עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו ^[33], אף עבד נמי: עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו ^[34].

בעי רבה:

עמוד ב

לרבי שמעון בן אלעזר ^[35] עבד כנעני - מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו? כיון דגמר 'לה' 'לה' מאשה – כאשה ^[36]? או דילמא: אשה - דאיהי מצי מקבלת גיטה - שליח נמי מצי משויא, עבד - דאיהו לא מקבל גיטיה - שליח נמי לא מצי משוי ^[37]? בתר דבעיא - הדר פשטא: 'לה' 'לה' מאשה: כאשה ^[38]. ואלא הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'הני כהני ^[39] שלוחי דרחמנא נינהו ^[40], דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי' – ולא? והא עבדא, דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי משוי ^[41]? ולא היא: ישראל לא שייכי בתורת קרבנות ^[42] כלל, [אבל] עבד שייך בגיטין, דתניא: נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ^[43] ^[44].

[עבד כנעני ... קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בכסף - ע"י עצמו ובשטר על ידי אחרים] ובלבד שיהא הכסף משל אחרים: נימא בהא קמיפלגי: דרבי מאיר ^[45] סבר: 'אין קנין לעבד בלא רבו ^[46], ואין קנין לאשה בלא בעלה ^[47]'; ורבנן סברי: 'יש קנין לעבד בלא רבו ^[48] ויש קנין לאשה בלא בעלה'? אמר רבה אמר רב ששת: דכולי עלמא 'אין קנין לעבד בלא רבו ^[49] ואין קנין לאשה בלא בעלה', והכא במאי עסקינן? דאקני ליה אחֵר מנה, ואמר ליה "על מנת שאין לרבך רשות בו": רבי מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" - קני עבד וקני רביה, וכי אמר ליה "על מנת" - לא כלום קאמר ליה; ורבנן סברי: כיון דאמר ליה "על מנת" - אהני ליה תנאיה ^[50]; ורבי אלעזר אמר: כל כי האי גוונא דכולי עלמא לא פליגי דקני עבד וקני רביה, והכא במאי עסקינן? - כגון דאקני ליה אחר מנה, ואמר ליה "על מנת שתצא בו לחירות": רבי מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" - קני עבד וקני רביה, וכי אמר ליה "על מנת" - לא כלום קאמר ליה ^[51]; ורבנן סברי: לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה, דהא לא אמר ליה אלא "על מנת שתצא בו לחירות" ^[52]. ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא:

הערות

^ והגר
^ ומר זוטרא
^ תחתיו, שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד
^ ואף על פי כן הוצרך לכל זאת
^ דאמר: כל המחזיק בהן זכה אפילו לאחר זמן זכה בהן
^ שאם נתן לו כסף לפדות את עצמו - אינו פדוי, דמה שקנה עבד קנה רבו
^ האי 'קנה עצמו על ידי אחרים'
^ של עבד
^ בפרק קמא דגיטין
^ שאם היה עבד כהן - פוסלו מן התרומה, ואי עבד ישראל - אוסרו בשפחה, דשכיחא ליה פריצא ליה
^ אין אדם יכול ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר שהוא חובה או הפסד והיכי תני מתניתין דנפדה על ידי אחרים שלא מדעתו
^ ואם תאמר: פשיטא!?
^ הא איצטריך לאשמועינן
^ בשום צד
^ שאמר לו "קבל גטי"
^ ולא אמרינן 'לא הוציא רבו את הגט מרשותו ואין זו קבלה'
^ בברייתא
^ זה לשון קניה וזה לשון שחרור
^ זה ניתן לקניה וזה ניתן לשחרור
^ ואין ניכר הפרש ביניהם
^ שמקבל רבו הכסף
^ להשתחרר מאליו, ואין אחרים הללו חבין אלא קבלת הרב, והרב אין נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו, ומקנהו מאליו
^ אבל
^ חירות השטר
^ וכיון דחוב הוא לו - אין חבין לאדם שלא מדעתו
^ במסכת גיטין (יא,ב)
^ כמו 'התנן' [משנה גיטין פ"א מ"ו]
^ כי יהבי ליה על מנת שאין לרבו רשות בו
^ כלומר: והא מעשים בכל יום שהעבד מקבל את גיטו; ואי רבנן פליגי עלה דמילתא - מי שבקינן רבנן ועבדינן כרבי מאיר?
^ ואפילו שלא מדעתו
^ הך סיפא דשטר, דלית ליה 'גיטו וידו באין כאחד'
^ 1
^ דכתיב (דברים כד א,ג) ונתן בידה ואיהי לא אקניה לבעל לגופה
^ של רבו; ורבנן גמרי הכי מה אשה מקבלת גיטה אף עבד מקבל גט
^ דאמר 'עבד כנעני אינו מקבל גיטו'
^ דמי, ועושה שליח לקבלה כאשה, דנפקא לן (לקמן מא,א) מ'ושלחה מביתו' (דברים כד א,ג) - מלמד שהאשה עושה שליח, והיינו דקאמר 'על ידי אחרים'
^ ו'על ידי אחרים' דקאמר: שיזכה לו רבו גיטו על ידי אחרים, או הם עושים שלא מדעתו
^ ועושה שליח
^ לענין הקרבת קרבנות
^ ולא שלוחי דידן ונפקא מינה למודר הנאה מכהן שהכהן מותר להקריב קרבנותיו והא מילתא איבעיא לן בנדרים בפרק 'אין בין המודר' (לה,ב)
^ והיכי יליף רב הונא מהאי טעמא היתר בהקרבה למודר הנאה
^ שיהיו הן עובדים את העבודה
^ אם היו שניהם של איש אחד
^ אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו - מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו של רבו, אלא של איש אחר, דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו
^ דאמר 'בכסף על ידי אחרים'
^ אם נתנו לו במתנה - זכה בו רבו; הילכך: אף על גב דהוי כסף משל אחרים - אי אפשר שיקבלנו הוא, ויתן לרבו
^ קנין דאשה ובעלה בעלמא איצטריכא לן, ואשה כי [כמו] עבד: הואיל ובעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה; וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד - איכא למשמע דהוא הדין באשה
^ אם נתנו לו מתנה, הואיל ודעת אחרת מקנהו, ונותן זה לא גמר בלבו שיזכה בו הרב - הויא דעבד, ומיפריק ביה על ידי עצמו
^ אי יהבי ליה סתמא
^ דמעיקרא אדעתה דתנאה אקניה
^ דכיון דקנה עבד קנה רבו
^ שתתנהו לרבך בפדיונך

[1] והגר

[2] ומר זוטרא

[3] תחתיו, שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד

[4] ואף על פי כן הוצרך לכל זאת

[5] דאמר: כל המחזיק בהן זכה אפילו לאחר זמן זכה בהן

[6] שאם נתן לו כסף לפדות את עצמו - אינו פדוי, דמה שקנה עבד קנה רבו

[7] האי 'קנה עצמו על ידי אחרים'

[8] של עבד

[9] בפרק קמא דגיטין

[10] שאם היה עבד כהן - פוסלו מן התרומה, ואי עבד ישראל - אוסרו בשפחה, דשכיחא ליה פריצא ליה

[11] אין אדם יכול ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר שהוא חובה או הפסד והיכי תני מתניתין דנפדה על ידי אחרים שלא מדעתו

[12] ואם תאמר: פשיטא!?

[13] הא איצטריך לאשמועינן

[14] בשום צד

[15] שאמר לו "קבל גטי"

[16] ולא אמרינן 'לא הוציא רבו את הגט מרשותו ואין זו קבלה'

[17] בברייתא

[18] זה לשון קניה וזה לשון שחרור

[19] זה ניתן לקניה וזה ניתן לשחרור

[20] ואין ניכר הפרש ביניהם

[21] שמקבל רבו הכסף

[22] להשתחרר מאליו, ואין אחרים הללו חבין אלא קבלת הרב, והרב אין נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו, ומקנהו מאליו

[23] אבל

[24] חירות השטר

[25] וכיון דחוב הוא לו - אין חבין לאדם שלא מדעתו

[26] במסכת גיטין (יא,ב)

[27] כמו 'התנן' [משנה גיטין פ"א מ"ו]

[28] כי יהבי ליה על מנת שאין לרבו רשות בו

[29] כלומר: והא מעשים בכל יום שהעבד מקבל את גיטו; ואי רבנן פליגי עלה דמילתא - מי שבקינן רבנן ועבדינן כרבי מאיר?

[30] ואפילו שלא מדעתו

[31] הך סיפא דשטר, דלית ליה 'גיטו וידו באין כאחד'

[32] 1

[33] דכתיב (דברים כד א,ג) ונתן בידה ואיהי לא אקניה לבעל לגופה

[34] של רבו; ורבנן גמרי הכי מה אשה מקבלת גיטה אף עבד מקבל גט

[35] דאמר 'עבד כנעני אינו מקבל גיטו'

[36] דמי, ועושה שליח לקבלה כאשה, דנפקא לן (לקמן מא,א) מ'ושלחה מביתו' (דברים כד א,ג) - מלמד שהאשה עושה שליח, והיינו דקאמר 'על ידי אחרים'

[37] ו'על ידי אחרים' דקאמר: שיזכה לו רבו גיטו על ידי אחרים, או הם עושים שלא מדעתו

[38] ועושה שליח

[39] לענין הקרבת קרבנות

[40] ולא שלוחי דידן ונפקא מינה למודר הנאה מכהן שהכהן מותר להקריב קרבנותיו והא מילתא איבעיא לן בנדרים בפרק 'אין בין המודר' (לה,ב)

[41] והיכי יליף רב הונא מהאי טעמא היתר בהקרבה למודר הנאה

[42] שיהיו הן עובדים את העבודה

[43] אם היו שניהם של איש אחד

[44] אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו - מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו של רבו, אלא של איש אחר, דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו

[45] דאמר 'בכסף על ידי אחרים'

[46] אם נתנו לו במתנה - זכה בו רבו; הילכך: אף על גב דהוי כסף משל אחרים - אי אפשר שיקבלנו הוא, ויתן לרבו

[47] קנין דאשה ובעלה בעלמא איצטריכא לן, ואשה כי [כמו] עבד: הואיל ובעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה; וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד - איכא למשמע דהוא הדין באשה

[48] אם נתנו לו מתנה, הואיל ודעת אחרת מקנהו, ונותן זה לא גמר בלבו שיזכה בו הרב - הויא דעבד, ומיפריק ביה על ידי עצמו

[49] אי יהבי ליה סתמא

[50] דמעיקרא אדעתה דתנאה אקניה

[51] דכיון דקנה עבד קנה רבו

[52] שתתנהו לרבך בפדיונך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]