ביאור:בבלי יומא דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
- לומר שאינו עובד כל היום [1] גזירה שמא יאכל [2].
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ומי גזר רבי יהודה שמא יאכל? והתנן: רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו, ואי מייתא אשתו עביד עבודה, ולא גזר רבי יהודה שמא יאכל!?
אמר ליה: הכי? השתא: התם - כיון דיום הכפורים הוא דכולי עלמא לא קא אכלי - הוא נמי לא אתי למיכל; הכא דכולי עלמא אכלי, הוא נמי אתי למיכל!
וכי האי גוונא מי חיילא עליה אנינות? והא מיגרשא [3]!?
נהי דאנינות לא חייל עליה - אטרודי מי לא מיטריד [4]?
משנה:
כל שבעת הימים הוא זורק את הדם [5] ומקטיר את הקטורת [6], ומיטיב את הנרות [7], ומקריב את הראש ואת הרגל [8] ושאר כל הימים אם רצה [9]להקריב [10] - מקריב [11], שכהן גדול מקריב חלק בראש [12] ונוטל חלק [13] בראש [14].
גמרא:
מאן תנא?
אמר רב חסדא: דלא כרבי עקיבא [15], דאי רבי עקיבא - הא אמר 'טהור שנפלה עליו הזאה – טמאתו', היכי עביד עבודה [16]? דתניא: '(במדבר יט יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא [בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב]: על הטמא – טהור, ועל הטהור - טמא [17], דברי רבי עקיבא; וחכמים אומרים: [18]אין הדברים הללו [19] אמורין אלא בדברים המקבלים טומאה [20]';
מאי היא?
כדתנן [פרה פ"יב מ"ג, בשינויים]: 'נתכוון להזות על הבהמה והזה על האדם, אם יש באזוב – ישנה [21]; נתכוון להזות על האדם והזה על הבהמה, אם יש באזוב - לא ישנה [22]';
מאי טעמא דרבי עקיבא?
נכתוב רחמנא 'והזה הטהור עליו', מאי עַל הַטָּמֵא? - שמע מינה על הטמא - טהור ועל הטהור - טמא.
ורבנן?
האי לדברים המקבלין טומאה הוא דאתא, אבל הכא - קל וחומר הוא: אם על הטמא טהור, על הטהור לא כל שכן!
ורבי עקיבא?
היינו דקאמר שלמה: (קהלת ז כג) [כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה] אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי;
ורבנן?
ההוא למזה ולמזין עליו – טהור, ונוגע בהן – טמא, ומזה טהור [23].
והכתיב (במדבר יט כא) [וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם] וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו [וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב], מאי מַזֵּה? – נוגע.
והכתיב מזה [וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה] והא כתיב נוגע [וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה]? ועוד: מזה בעי כיבוס בגדים, נוגע לא בעי כבוס בגדים? אלא מאי מַזֵּה? – נושא.
ונכתוב רחמנא נושא, מאי טעמא כתיב מַזֵּה?
הא קא משמע לן: דבעינן שיעור הזאה.
הניחא למאן דאמר הזאה צריכה שיעור [24], אלא למאן דאמר הזאה אין צריכה שיעור מאי איכא למימר?
אפילו למאן דאמר הזאה אין צריכא שיעור, הני מילי אגבא דגברא [25], אבל במנא [26] צריכה שיעור, דתנן [פרה פ"יב מ"ה]: 'כמה יהא בהן ויהא כדי הזאה? [גירסת המשנה: כמה יהא במים ויהיה בהם כדי הזייה]
כדי שיטבול
ראשי גבעולין ויזה' [27].
אביי אמר: אפילו תימא רבי עקיבא: דעביד עבודה כוליה יומא, ולפניא מדו עליה [ולפנות ערב מזים עליו] וטביל ועביד הערב השמש.
ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות:
אלמא קטורת ברישא והדר נרות; ורמינהו: ’[תמיד פ"ג מ"ו] מי שזכה בדישון מזבח הפנימי... [תמיד פ"ג מ"ט], ומי שזכה במנורה... [תמיד פ"ה מ"ד], ומי שזכה בקטורת...' [28]?
אמר רב הונא: מאן תנא תמיד - רבי שמעון איש המצפה הוא [29].
והא איפכא שמעינן ליה [30], דתנן [תמיד פ"ד מ"א]: 'בא לו [31] לקרן מזרחית צפונית [32], נותן [33] מזרחה צפונה [34]; [35] מערבית דרומית - נותן מערבה דרומה [36]' [37], ותני עלה 'רבי שמעון איש המצפה מְשַׁנֶּה בתמיד [38]: מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה, [39] מערבית דרומית - נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה [40]'!
אלא אמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר יומא [41]? - רבי שמעון איש המצפה הוא [42].
ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן [יומא פ"ב משניות ג-ד]: 'פייס השני [43]: מי שוחט, מי זורק [44], מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש [45]; פייס השלישי: חדשים לקטורת בואו והפיסו [46]'!
אמר אביי: לא קשיא: כאן בהטבת שתי נרות, כאן בהטבת חמש נרות. [47]
למימרא דבקטורת מפסיק להו? והא אביי [48] מסדר מערכה [49] משמיה דגמרא [50]: בדם התמיד מפסיק להו!
אמרי: לא קשיא: ההיא לאבא שאול, הא לרבנן, דתניא: 'לא ייטיב את הנרות [51] ואחר כך יקטיר, אלא יקטיר [52] ואחר כך ייטיב [53];
אבא שאול אומר: מטיב [54] ואחר כך מקטיר [55]';
מאי טעמא דאבא שאול?
דכתיב (שמות ל ז) [וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים] בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת - והדר – יַקְטִירֶנָּה.
ורבנן [יאמרו לך:] מאי קאמר רחמנא?
הערות
[עריכה]- ^ עד הלילה; אבל בלילה אם בא להקטיר חלבים ואימורים – יקטיר
- ^ כל היום אסור באכילת קדשים מן התורה, אבל באנינות הלילה, משנקבר המת ביום - אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים; והכי שמעינן ליה לרבי יהודה במסכת זבחים (צט,ב), והכי קאמר רבי יהודה: כל היום הוא באנינות ולא יקריב
- ^ דהכי אוקימנא: דאי חזי לה דמתה - קדים ועייל לבית הכנסת, ומשוי ליה לגיטא דההיא דמתה גיטא למפרע
- ^ ובקדשים בעינן שמחה וגדולה, דכתיב (במדבר יח ח) לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה - כדרך שהמלכים אוכלים (חולין קלב ב)
- ^ של תמידין
- ^ וכל יום מקטירין קטורת בהיכל, פרס בשחרית ופרס בין הערבים
- ^ מדשן מן אפר הפתילות שכבו, וכן כל יום ויום מטיבן בבקר, שנאמר שמות פרק ל,ז בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה
- ^ כדי שיהא רגיל ומזומן בעבודת יום הכפורים
- ^ להיטיב ו
- ^ את כל קרבן שירצה
- ^ ואין המשמר יכול לעכב על ידו
- ^ ראש הוא להקטיר ולהקריב כל חלק שיבחר
- ^ בחלוקת אכילת קדשים
- ^ מנה יפה שיבחר לו
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ כל שבעה, הרי מזין עליו
- ^ אם הזה על הטמא - נעשה טהור, ואם הזה על הטהור - נעשה טמא, ויליף טעמא מ-עַל הַטָּמֵא יתירא, כדמפרש לקמן
- ^ עַל הַטָּמֵא לדרשא אתא, לומר ש
- ^ דברי הזאה
- ^ אבל בדברים שאין מקבלים טומאה - אין הזאה הניתזת עליהן קרויה הזיה; ונפקא מינה שהשיריים שיש באזוב - שירי פסולי הן, ואין להכשירן להזות
- ^ כלומר: ראויין השיריים להזות על אדם שצריך הזאה, דלא נתכוון לו, וחוזר ושונה, ואין צריך לחזור ולהטביל
- ^ דנפסלו במלאכה: דהזאה של בהמה אין שֵׁם הזאה עליה, והוו להו כמים שנעשית בהן מלאכה
- ^ דדריש הכי (במדבר יט יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר - אף לאחר שהזה קראו טהור
- ^ פלוגתא היא בזבחים בפרק 'התערובת' (פ,א)
- ^ כל שהוא שנותן עליו מטהרו
- ^ שהוא מטבל ראשי גבעולי אזוב בו
- ^ כלומר: כדי שיטבילם בהן טבילה שיהא בה להתיז ממנה
- ^ שלש משניות הן בסדר התמיד, סדורות זו אחר זו כסדר עבודתו: מי שזכה לפייס בדישון מזבח הפנימי נוטל את וכו', וכשסיים סדר מעשה הדישון - נקט בתריה: מי שזכה במנורה נוטל את הטני כו', ומפרש מעשה הטבת נרות, וחוזר ושונה מי שזכה בקטורת, ומפרש הלכותיו, אלמא: כך סידרן
- ^ דשמעינן ליה בברייתא דאיירי בהלכות סדר התמיד
- ^ דבר פלוגתייהו הוא, דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דמסכת תמיד, ולא מיתוקמי סתמיה דתמיד כוותיה
- ^ כהן הזורק את הדם
- ^ של מזבח
- ^ מתנה ראשונה
- ^ מתנה אחת כמין גאם יונית, ניכרת למזרח ולצפון
- ^ ומשם מקיף והולך ובא לו לקרן
- ^ שהעולה טעונה שתי מתנות שהן ארבע בשתי קרנות, זו כנגד אלכסונה של זו, כדי שיהא מן הדם בארבע רוחות המזבח כארבע מתנות
- ^ ולקמיה (יומא טו ב) מפרש מאי שנא הני תרתי קרנות
- ^ במתן דם התמיד ממתן דמי כל שאר עולות, לתת ממנו מתנה ראשונה אחת שהיא שתים כמו שאמרנו כמין גאם יונית
- ^ ובשניה שתים שהן שתים:
- ^ להפסיקה ולתת מערבה תחילה ואחר כך דרומה, כדרך ביאתו: שהוא מקיף ובא מן המערב לדרום, וכשמגיע לקרן נותן שתי מתנות בפיסוק, וטעמא מפרש לקמיה (יומא טו א)
- ^ מאן תנא לסדר תמיד דהך מסכת, דמיירי בסדר יום הכפורים, דפליג אמשניות דסדר התמיד
- ^ דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דתמיד
- ^ בפירקין דלקמן (יומא כה א) איירי בסדר ארבע פייסות שהיו שם בכל יום, וקתני באסיפת קיבוץ פייס שני היו מפייסין שלש עשרה עבודות
- ^ את דמו
- ^ ומי מעלה אברי תמיד לכבש וסודרן אותן עליו, ואחר כך מעלן משם למזבח, משום ברוב עם הדרת מלך; ומונה והולך שלש עשרה, ומתפרדין וחוזרין ונאספין לאחר שעה, ומכריזין לפייס שלישי, כלומר: באסיפה שלישית, ולקמן (יומא כד ב) מפרש למה מתפרדין וחוזרין ונאספין: כדי שתהא הרגש קול בעזרה, שנאמר (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש
- ^ כהנים שלא הקטירו קטרת מימיהם - יתקבצו כולן לכאן לגורל הקטרת, אבל לא ישנים, דאמר לקמן (יומא כו א) מעולם לא שנה בה אדם - לפי שהיתה מעשֶׁרת, שנאמר יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ (דברים לג י) וכתיב בתריה (דברים לג יא) בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ; מכל מקום שמעינן מינה הטבת הנרות קודמת לקטורת
- ^ לקמן בפרק שלישי (יומא לג א) אמרינן שמפסיק בהטבת הנרות: משהטיב חמש - פוסק וממתין עד שנעשה עבודה אחרת בנתים, וחוזר ומטיב שתים; ופליגא אבא שאול ורבנן: איכא למאן דאמר בקטורת מפסיק להו, ואיכא למאן דאמר בשחיטת התמיד וזריקת דמו מפסיק להו; ולקמן (יומא לג ב) מפרש טעמא דהפסקה; ותנא דידן סבירא ליה בקטרת מפסיק להו, הלכך הא דקתני קטרת ברישא - בהטבת שתי נרות קאמר, והא דתנן הטבה ברישא - בהטבת חמש ראשונות קאמר.
- ^ לקמן, בפרק שלישי (יומא לג א)
- ^ מסדר בגירסי דסדר מערכה עבודת כל יום ויום
- ^ דבר מקובל מכל בני הישיבה שקיבלו מרבותיהם
- ^ שִׁבְעָתָן
- ^ באמצע
- ^ יגמור הטבת שתים; והא ליכא למימר יקטיר תחלה ואחר כך יתחיל להיטיב קאמרי רבנן - דהא קיימא לן דבעי הפסקה, וכל עבודות סדורות זו אחר זו על פי הכתובים לקמן במילתא דאביי, ואי אפשר להקטיר עד לאחר זריקת דם התמיד, ואי אמרת קטרת קודמת להטבת הנרות - אין לך עוד עבודה להפסיקן בה!
- ^ את כולם קודם להקטרת
- ^ והפסקה בדם התמיד