ביאור:בבלי קידושין דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא סלקא דעתך ^[1]: דומיא דייעוד ^[2]: מה ייעוד: אף על גב דאי בעי מייעד ואי בעי לא מייעד, כל היכא דלא מצי מייעד - לא הוו זבינא זביני, הכא נמי: כל היכא דלא מצי מיגרעא - לא הוו זבינא זביני.

וקידושי אשה ^[3]: לבית שמאי נפקא להו מאמה העבריה: מה אמה העבריה בפרוטה לא מקניא - אף אשה בפרוטה לא מיקדשא ^[4]. ואימא פלגא דדינר ^[5]? ואימא שתי פרוטות? כיון דאפיקתיה מפרוטה ^[6] - אוקמה אדינר ^[7].

רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שלא יהו בנות ישראל כהפקר ^[8].

ובית הלל אומרים 'בפרוטה' [ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי]: סבר רב יוסף למימר: 'פרוטה כל דהו ^[9]'; אמר ליה אביי: והא עלה קתני 'כמה היא פרוטה: אחד משמנה באיסר האיטלקי', וכי תימא: 'הני מילי בדורו של משה, אבל הכא כדחשבה [נ"א: בדקא חשיבי] להו לאינשי' - והא כי אתא רב דימי אמר: שיער רבי סימאי בדורו ^[10]: כמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי' ^[11], וכי אתא רבין אמר רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא שיערו: כמה הוי פרוטה? אחד מששה באיסר האיטלקי'! ^[12] אמר ליה רב יוסף ^[13]: אי הכי ^[14] - היינו דתנינא ^[15]: צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים? - יותר מאלפים ^[16]' השתא ^[17] אלפים לא הויין ^[18] – יתר מאלפים' קרי להו ^[19]? אמר להו ההוא סבא: ^[20] ^[21]אנא תנינא לה, ^[22]קרוב לאלפים ^[23]. סוף סוף אלפא וחמש מאה ותלתין ושיתא הוא דהויין! ^[24] כיון דנפקא להו מפלגא ^[25] – 'קרוב לאלפים' קרי ליה.

גופא: כי אתא רב דימי, אמר: 'שיער רבי סימאי בדורו: כמה היא פרוטה? - אחד משמנה באיסר האיטלקי'; וכי אתא רבין, אמר: 'שיערו רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא: כמה היא פרוטה? - אחד מששה באיסר האיטלקי.' אמר ליה אביי לרב דימי: נימא את ורבין - בפלוגתא דהני תנאי קא מיפלגיתו, דתניא: 'פרוטה שאמרו חכמים - אחד משמנה באיסר האיטלקי, שש מעה כסף – דינר; מעה - שני פונדיונין; פונדיון - שני איסרין; איסר - שני מוסמיסים; מסמס - שני קונטרונקין; קונטרנק - שתי פרוטות; נמצא פרוטה אחת משמנה באיסר האיטלקי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלשה הדרסין למעה; שני הנצין להדריס; שני שמנין – להנץ; שתי פרוטות - לשמין, ^[26] נמצא פרוטה אחת מששה באיסר האיטלקי ^[27]' - לימא דמר אמר כתנא קמא ורבין דאמר כרבן שמעון בן גמליאל? אמר ליה: בין דידי ובין רבין - אליבא דתנא קמא ^[28], ולא קשיא: הא דאיקור איסורי, הא דזול איסורי: הא דאיקור איסורי: קום עשרים וארבע בזוזא; הא דזול - קום תלתין ותרין בזוזא ^[29].

אמר שמואל: קידשה בתמרה - אפילו עומד כור תמרים בדינר – מקודשת: חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ^[30]. והא אנן תנן: בית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה ^[31]? לא קשיא: הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ^[32].

ההוא גברא דאקדיש בזוודא דאורדי ^[33]. יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב, וקא מעיין בה: אי אית בה שוה פרוטה = אִין, אי לא – לא. ואי לית בה שוה פרוטה – לא? והאמר שמואל ^[34] 'חיישינן ^[35]'? לא קשיא: הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק.

ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא ^[36]. יתיב רב חסדא ^[37] וקא משער ליה אי אית ביה שוה פרוטה – אין, ואי לא – לא. ואי לית ביה שוה פרוטה לא? והא אמר שמואל 'חיישינן'? רב חסדא לא סבר ליה דשמואל. אמרה ליה [לרב חסדא] אימיה: והא ההוא יומא דקדשה ^[38] הוה ביה שוה פרוטה ^[39]? אמר לה: לאו כל כמינך ^[40] דאסרת לה אבתרא.

עמוד ב

^[41] לאו היינו דיהודית, דביתהו דרבי חייא, דהוית לה צער לידה ^[42] אמרה ליה: אמרה לי אם: קיבל ביך אבוך קידושי כי זוטרת ^[43]. אמר לה: לאו כל כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי. אמרי ליה רבנן לרב חסדא: אמאי? הא איכא סהדי באידית ^[44] דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה? השתא מיהא לא ליתנהו קמן. לאו היינו דרבי חנינא ^[45], דאמר רבי חנינא: 'עידיה בצד אסתן ^[46] – ותיאסר ^[47]?'. אביי ורבא לא סבירא להו להא דרב חסדא ^[48]: אם הקילו בשבויה [פנויה], דמנוולה נפשה גבי שבאי - ניקיל באשת איש? אישתאר מההיא משפחה ^[49] בסורא, ופרשו רבנן מינה; ולאו משום דסבירא להו דשמואל ^[50], אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא ^[51].

ההוא גברא דאקדיש בשוטיתא דאסא ^[52] בשוקא. שלחה רב אחא בר הונא לקמיה דרב יוסף: כהאי גוונא – מאי? שלח ליה: נגדיה - כרב ^[53], ואצטריך גיטא ^[54] כשמואל ^[55]; דרב מנגיד על דמקדש בשוקא ועל דמקדש בביאה ועל דמקדש בלא שידוכי ^[56], ועל דמבטיל גיטא ^[57] ועל דמסר מודעא אגיטא ^[58] ועל דמצער שלוחא דרבנן ^[59], ועל דחלה שמתא עילויה תלתין יומין, ועל חתנא דדייר בי חמוה ^[60].

'דדייר' – אִין, חליף לא? והא ההוא חתנא דחליף אבבא דבי חמוה, ונגדיה רב ששת? ההוא מידם הות דיימא חמתיה מיניה ^[61]. נהרדעי אמרי: בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי. ואיכא דאמרי: ואפילו בשידוכי נמי, משום פריצותא.

ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא ^[62]; אמרו ליה: והא לית בה שוה פרוטה? אמר להו תיקדוש בארבע זוזי דאית בה ^[63]; שקלתא ^[64] ואישתיקא ^[65]. אמר רבא: הוה 'שתיקותא דלאחר מתן מעות' ^[66], וכל שתיקותא דלאחר מתן מעות - לאו כלום היא ^[67]. אמר רבא: מנא אמינא לה ^[68]? דתניא: אמר לה "כנסי סלע זו בפקדון", וחזר ואמר לה "התקדשי לי בו": בשעת מתן מעות ^[69] - מקודשת ^[70]; לאחר מתן מעות - רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה? אילימא רצתה = דאמרה "אִין", לא רצתה = דאמרה "לא", מכלל דרישא ^[71] -

הערות

^ שתהא נקנית בדבר שאין בו גירוע, מאחר שנכתב גירוע כאן
^ כי היכי דאמר לענין ייעוד שנכתב עמו 'אשר לא יעדה' (שמות כא ח) ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות, ותהיה מקודשת לו אם יאמר לה "הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך" ואין צריך כסף אחר, ואמר (לקמן יח,ב): אין אביה רשאי למוכרה לקרובים שהיא אסורה להם משום ערוה, לפי שאין אני מקיים בה 'אשר לא [לו] יעדה'; וגירוע נמי כייעוד
^ מסקנא דמילתא דריש לקיש היא, דקא מסיק ואומר: טעמא דבית שמאי - כדחזקיה
^ דגמרינן מקידושי ייעוד
^ ואיכא גירוע עד פרוטה
^ אלמא חשיבותא בעינן
^ דחשיב
^ לקנות בדבר מועט, ומדרבנן הוא דקאמרי לה בית שמאי, דאפקעיה רבנן לקידושין הפחותין מדינר
^ כל מה שהדורות משנים את המטבע: פעמים שפוחתין פעמים שמוסיפין ממשקלם
^ מעשה בא לפניו, באשה שנתקדשה בפרוטה
^ והצריך להיות שוה אחד משמנה באיסר, וביטל את הקידושין
^ לקמן מפרש פלוגתייהו.
^ לאביי
^ דאין פרוטה פחותה מכאן
^ שאני שונה בתורת כהנים
^ פרוטות
^ אם הוא אחד משמנה באיסר האיטלקי
^ בשני סלעים כדפרישית בסמוך
^ משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש, שמביא על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים; 'צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו'
^ טועה אתה במשנה זו,
^ ד
^ ו
^ תנינא בה
^ שהסלע - ארבעה דינרין, והדינר – עשרים וארבעה איסרים, כדלקמן; ואי איסר שמנה פרוטות - לעולם נמצאו מאה תשעים ושתים פרוטות בדינר; והשמנה דינר שבשתי סלעים עולים כל אחד מאתים פרוטות חסר שמנה - הרי אלף וחמש מאות שלשים ושש!
^ אלף השני, מחציו שלשים וששה
^ 'פונדיונין' 'איסרין' 'מסמסים' 'קונטרונקין' - מיני מטבעות הם, קטנות זו מזו; וכן 'הדריסין' 'הנצין' 'שמנין';
^ שהאיסר אחד מעשרים וארבע בדינר, כדקאמרת; אבל הפרוטות גדולות ממה שאמרת: שהדינר שש מעה, והמעה שלש הדריסים - הרי שמונה עשרה הדריסים לדינר, והם שלשים ושש הנצין, והם שבעים ושנים שמינין, והם מאה ארבעים וארבע פרוטות; חלקם לעשרים וארבע חלקים, תמצא ששה בכל חלק - הרי שש פרוטות לאיסר שהוא אחד מעשרים וארבעה בדינר
^ דהיינו כסתם מתניתין
^ והך דרבין - לאו שהוסיפו על הפרוטות, אלא האיסרין הוזלו, ועמדו שלשים ושתים בדינר בימיהם; ולעולם מאה תשעים ושתים פרוטות בדינר; חשוב שש פעמים שלשים ושתים ותמצא מאה תשעים ושתים; ובימי רבי סימאי היו האיסרים יקרים, כמשפטם: עשרים וארבענ בדינר; ונמצאת שהפרוטה - שהיא מאה תשעים ושתים לדינר - היתה אחד משמנה באיסר
^ כלומר במקום שאין תמרים מצויין
^ ואם באתה לומר כן - אין שיעור קידושין
^ אם ישנו שוה פרוטה במקומו - הוו קידושין ודאי, ואם בא אחר וקידשה אחר כך - מותרת לראשון, ואינה צריכה גט משני; ואם אינו שוה פרוטה במקומו - קידושי ודאי לא הוו לבטל קידושי שני, אבל קידושי ספק הוו, ואינה מותרת לאחר בלא גט; דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי; ושיעור אהני לדעת אלו הן קידושין גמורים: שמאחר שקידש בפרוטה במקומם - אין גמגום בדבר
^ אגודה של מוכין
^ הא דלעיל
^ שמא שוה פרוטה במקום אחר
^ שייש שחור דומה לכחול
^ לפי שבא אחר וקדשה בפרוטה אחר כך
^ ביום שקידשה
^ ועכשיו הוזלה
^ להעיד שהראשון קידושין
^ רב חסדא קאמר לה:
^ שהיתה יולדת תאומים, דאמר מר (ביבמות סה,ב) 'יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי – אחוותא'
^ מאיש אחר, ובעל זה אסור לך
^ שם מקום; ואותו היום היו בכאן והלכו להם
^ בכתובות [כג,א], גבי בנתיה דשמואל, דאשתביין, ואייתינהו לבי מדרשא דרבי חנינא, ואוקמינהו לשבוייהו אבראי; הא אמרה "נשביתי וטהורה אני", וכן אידך, והתירם לכהונה; ואמרו ליה לרבי חנינא: הא איכא סהדי במדינת הים שראו אותן שנשבו, ותנן: אם יש עדים שנשבית והיא אומרת "טהורה אני" אינה נאמנת? ואמר להו: השתא מיהא ליתנהו, ואינן מעידין על שבייתן, ונתירם
^ רוח צפונית, ואינן באים ומעידים
^ בתמיה
^ להתירה, משום דאיכא סהדי באידית
^ [שהתירה רב חסדא,] שנשאת לאחר וילדה לו
^ למיחש שמא שוה פרוטה במדי
^ דכיון דאיכא סהדי באידית לא מקילינן בה
^ בשבט בד של הדס
^ משום פריצותא דקדיש בשוקא
^ אם באת לינשא לאחר
^ דאמר: חיישינן שמא שוה פרוטה במדי
^ משום פריצותא
^ השולח גט לאשתו, והגיע בשליח, ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא" - דילמא לא ידעי ליה אינשי דבטליה קודם שיבא לידה, ושמא יתננו השליח לאחר שבטלו, ותנשא בו
^ כגון בגט המעושה בישראל, דמוציא לעז על בניה
^ שמזמינו לדין מפי הדיינין וזה קם עליו ומכהו
^ שמא יכשל בה, שסתם חמותה אוהבת את חתנה; דאמר מר (בפסחים קיג,א): הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון
^ חשדוה ממנו; לשון 'דומה ובת דומה' (סוטה כז א)
^ מחצלת של הדס
^ כרוכים היו בה
^ כלומר נקטא לה
^ ולא השלכתה
^ שמתחילה כשקיבלתה והמעות היו בתוכה לא ידעה בהן, וכשידעה אחר כן ושתקה 'שתיקה דלאחר מתן מעות' היא
^ דהאי דשתקה - משום דלא איכפת לה; מימר אמרה: מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו
^ דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא
^ אם קודם שקבלתן אמר לה "התקדשי לי בו"
^ דכי קבילתיה - אדעתא דהכי קבילתיה
^ דלא פליג בין רצתה ללא רצתה

[1] שתהא נקנית בדבר שאין בו גירוע, מאחר שנכתב גירוע כאן

[2] כי היכי דאמר לענין ייעוד שנכתב עמו 'אשר לא יעדה' (שמות כא ח) ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות, ותהיה מקודשת לו אם יאמר לה "הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך" ואין צריך כסף אחר, ואמר (לקמן יח,ב): אין אביה רשאי למוכרה לקרובים שהיא אסורה להם משום ערוה, לפי שאין אני מקיים בה 'אשר לא [לו] יעדה'; וגירוע נמי כייעוד

[3] מסקנא דמילתא דריש לקיש היא, דקא מסיק ואומר: טעמא דבית שמאי - כדחזקיה

[4] דגמרינן מקידושי ייעוד

[5] ואיכא גירוע עד פרוטה

[6] אלמא חשיבותא בעינן

[7] דחשיב

[8] לקנות בדבר מועט, ומדרבנן הוא דקאמרי לה בית שמאי, דאפקעיה רבנן לקידושין הפחותין מדינר

[9] כל מה שהדורות משנים את המטבע: פעמים שפוחתין פעמים שמוסיפין ממשקלם

[10] מעשה בא לפניו, באשה שנתקדשה בפרוטה

[11] והצריך להיות שוה אחד משמנה באיסר, וביטל את הקידושין

[12] לקמן מפרש פלוגתייהו.

[13] לאביי

[14] דאין פרוטה פחותה מכאן

[15] שאני שונה בתורת כהנים

[16] פרוטות

[17] אם הוא אחד משמנה באיסר האיטלקי

[18] בשני סלעים כדפרישית בסמוך

[19] משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש, שמביא על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים; 'צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו'

[20] טועה אתה במשנה זו,

[21] ד

[22] ו

[23] תנינא בה

[24] שהסלע - ארבעה דינרין, והדינר – עשרים וארבעה איסרים, כדלקמן; ואי איסר שמנה פרוטות - לעולם נמצאו מאה תשעים ושתים פרוטות בדינר; והשמנה דינר שבשתי סלעים עולים כל אחד מאתים פרוטות חסר שמנה - הרי אלף וחמש מאות שלשים ושש!

[25] אלף השני, מחציו שלשים וששה

[26] 'פונדיונין' 'איסרין' 'מסמסים' 'קונטרונקין' - מיני מטבעות הם, קטנות זו מזו; וכן 'הדריסין' 'הנצין' 'שמנין';

[27] שהאיסר אחד מעשרים וארבע בדינר, כדקאמרת; אבל הפרוטות גדולות ממה שאמרת: שהדינר שש מעה, והמעה שלש הדריסים - הרי שמונה עשרה הדריסים לדינר, והם שלשים ושש הנצין, והם שבעים ושנים שמינין, והם מאה ארבעים וארבע פרוטות; חלקם לעשרים וארבע חלקים, תמצא ששה בכל חלק - הרי שש פרוטות לאיסר שהוא אחד מעשרים וארבעה בדינר

[28] דהיינו כסתם מתניתין

[29] והך דרבין - לאו שהוסיפו על הפרוטות, אלא האיסרין הוזלו, ועמדו שלשים ושתים בדינר בימיהם; ולעולם מאה תשעים ושתים פרוטות בדינר; חשוב שש פעמים שלשים ושתים ותמצא מאה תשעים ושתים; ובימי רבי סימאי היו האיסרים יקרים, כמשפטם: עשרים וארבענ בדינר; ונמצאת שהפרוטה - שהיא מאה תשעים ושתים לדינר - היתה אחד משמנה באיסר

[30] כלומר במקום שאין תמרים מצויין

[31] ואם באתה לומר כן - אין שיעור קידושין

[32] אם ישנו שוה פרוטה במקומו - הוו קידושין ודאי, ואם בא אחר וקידשה אחר כך - מותרת לראשון, ואינה צריכה גט משני; ואם אינו שוה פרוטה במקומו - קידושי ודאי לא הוו לבטל קידושי שני, אבל קידושי ספק הוו, ואינה מותרת לאחר בלא גט; דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי; ושיעור אהני לדעת אלו הן קידושין גמורים: שמאחר שקידש בפרוטה במקומם - אין גמגום בדבר

[33] אגודה של מוכין

[34] הא דלעיל

[35] שמא שוה פרוטה במקום אחר

[36] שייש שחור דומה לכחול

[37] לפי שבא אחר וקדשה בפרוטה אחר כך

[38] ביום שקידשה

[39] ועכשיו הוזלה

[40] להעיד שהראשון קידושין

[41] רב חסדא קאמר לה:

[42] שהיתה יולדת תאומים, דאמר מר (ביבמות סה,ב) 'יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי – אחוותא'

[43] מאיש אחר, ובעל זה אסור לך

[44] שם מקום; ואותו היום היו בכאן והלכו להם

[45] בכתובות [כג,א], גבי בנתיה דשמואל, דאשתביין, ואייתינהו לבי מדרשא דרבי חנינא, ואוקמינהו לשבוייהו אבראי; הא אמרה "נשביתי וטהורה אני", וכן אידך, והתירם לכהונה; ואמרו ליה לרבי חנינא: הא איכא סהדי במדינת הים שראו אותן שנשבו, ותנן: אם יש עדים שנשבית והיא אומרת "טהורה אני" אינה נאמנת? ואמר להו: השתא מיהא ליתנהו, ואינן מעידין על שבייתן, ונתירם

[46] רוח צפונית, ואינן באים ומעידים

[47] בתמיה

[48] להתירה, משום דאיכא סהדי באידית

[49] [שהתירה רב חסדא,] שנשאת לאחר וילדה לו

[50] למיחש שמא שוה פרוטה במדי

[51] דכיון דאיכא סהדי באידית לא מקילינן בה

[52] בשבט בד של הדס

[53] משום פריצותא דקדיש בשוקא

[54] אם באת לינשא לאחר

[55] דאמר: חיישינן שמא שוה פרוטה במדי

[56] משום פריצותא

[57] השולח גט לאשתו, והגיע בשליח, ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא" - דילמא לא ידעי ליה אינשי דבטליה קודם שיבא לידה, ושמא יתננו השליח לאחר שבטלו, ותנשא בו

[58] כגון בגט המעושה בישראל, דמוציא לעז על בניה

[59] שמזמינו לדין מפי הדיינין וזה קם עליו ומכהו

[60] שמא יכשל בה, שסתם חמותה אוהבת את חתנה; דאמר מר (בפסחים קיג,א): הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון

[61] חשדוה ממנו; לשון 'דומה ובת דומה' (סוטה כז א)

[62] מחצלת של הדס

[63] כרוכים היו בה

[64] כלומר נקטא לה

[65] ולא השלכתה

[66] שמתחילה כשקיבלתה והמעות היו בתוכה לא ידעה בהן, וכשידעה אחר כן ושתקה 'שתיקה דלאחר מתן מעות' היא

[67] דהאי דשתקה - משום דלא איכפת לה; מימר אמרה: מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו

[68] דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא

[69] אם קודם שקבלתן אמר לה "התקדשי לי בו"

[70] דכי קבילתיה - אדעתא דהכי קבילתיה

[71] דלא פליג בין רצתה ללא רצתה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]