ביאור:בבלי יומא דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

(בראשית ד ז) [הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב] לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ [וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ] ^[1]!

ושטן מאי אמר?

אמר ליה: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני.

ממאי?

אמר רמי בר חמא: 'ה-ש-ט-ן' בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי: תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני.

משנה:

בכל יום תורמין את המזבח ^[2] בקריאת הגבר ^[3] או סמוך לו ^[4] - בין לפניו בין לאחריו ^[5]; וביום הכיפורים - ^[6] מחצות,

וברגלים - מאשמורה הראשונה ^[7], ולא היתה קריאת הגבר מגעת ^[8] עד שהיתה עזרה מלאה מישראל ^[9].

גמרא:

תנן התם [זבחים פ"ט מ"ו]: 'אברים שפקעו מעל גבי המזבח ^[10]: ^[11]

קודם חצות ^[12] – יחזיר, ומועלין בהן; ^[13];

לאחר חצות - לא יחזיר ^[14], ואין מועלין בהן ^[15]'; מנא הני מילי ^[16]?

אמר רב: כתוב אחד אומר: כל הלילה והקטיר ^[17], וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים ^[18], הא כיצד? – חלקהו: חציו להקטרה ^[19] וחציו להרמה ^[20].

מתיב רב כהנא: בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין מלפניו בין מלאחריו, וביום הכפורים מחצות, וברגלים מאשמורה הראשונה

עמוד ב

ואי סלקא דעתך מחצות דאורייתא היא, היכי מקדמינן ^[21]?

^[22]

אלא אמר רבי יוחנן: ^[23] ממשמע שנאמר ^[24] '^[25] כָּל הַלַּיְלָה, איני יודע שהוא עד הבקר ^[26]? ומה תלמוד לומר עַד הַבֹּקֶר? תן בקר לבקרו של לילה ^[27], הלכך ^[28] בכל יום ^[29] תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו – סגיא, ביום הכיפורים - דאיכא חולשא דכהן גדול ^[30] - ^[31] עבדינן מחצות, וברגלים - דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ^[32] - עבדינן מאשמורת הראשונה ^[33], כדקתני טעמא: לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

מאי קריאת הגבר?

רב אמר: קרא גברא ^[34];

רבי שילא אמר: קרא תרנגולא.

רב איקלע לאתריה דרבי שילא ^[35]; לא הוה אמורא ^[36] למיקם עליה דרבי שילא, קם רב עליה וקא מפרש: מאי 'קריאת הגבר'? - קרא גברא ^[37]. אמר ליה רבי שילא: ולימא מר 'קרא תרנגולא'?

אמר ליה: אבוב לחרי זמר ^[38] - לגרדאי ^[39] לא מקבלוה מיניה ^[40]; כי הוה קאימנא עליה דרבי חייא ומפרישנא "מאי 'קריאת הגבר'? - קרא גברא' ולא אמר לי ולא מידי, ואת אמרת לי 'אימא קרא תרנגולא'?

אמר ליה: מר ניהו רב ^[41]? נינח מר ^[42]!

אמר ליה: אמרי אינשי אי תגרת ליה - פוץ עמריה ^[43].

איכא דאמרי: הכי אמר ליה: מעלין בקדש ולא מורידין ^[44].

תניא כותיה דרב, תניא כותיה דרבי שילא:

תניא כותיה דרב: 'גביני כרוז ^[45], מהו אומר? - "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם", והיה קולו נשמע בשלש פרסאות; מעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך ושמע קולו בשלש פרסאות, וכשבא לביתו - שיגר לו מתנות;

ואף על פי כן כהן גדול משובח ממנו, דאמר מר ^[46]: וכבר אמר ^[47]: "אנא השם ^[48]" ונשמע קולו ביריחו! ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מירושלים ליריחו - עשר פרסי, ואף על גב דהכא איכא חולשא ^[49] והכא ליכא חולשא, והכא יממא ^[50] והתם ליליא - דאמר רבי לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה? מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים, והאי חירגא דיומא ^[51] - 'לא' שמיה ^[52], והיינו דקאמר נבוכדנצר (דניאל ד לב) וְכָל דארי דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין [וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא ודארי וְדָיְרֵי אַרְעָא וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתּ].

תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה;

תנו רבנן: 'שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף; ויש אומרים: אף לידה,

הערות

^ יצר הרע מחטיאו בעל כרחו
^ הדשן
^ שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת, בין רב למעט, ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ, ונותנו במזרחו של כבש ונבלע במקומו, שנאמר (ויקרא ו ג) וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן ... וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וילפינן לקמן מ-וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ (ויקרא ו ח), והיא היתה תחילת עבודת שחרית בהשכמה
^ לקריאת הגבר
^ לפני קריאתו או לאחריה
^ תורם
^ שהיא בשלישית הלילה, כדאמר במסכת ברכות (ג,א): שלש משמרות הוי הלילה, ובגמרא מפרש טעמא דכולהו
^ ברגלים
^ המביאין קרבנותיהן, להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד
^ ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה
^ אהיכא קיימי? איני יודע לפרשה, ונראה לומר דהכי גרסינן: תנן התם אברים שפקעו כו' והיא משנה במסכת זבחים (פו,א), ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה;
^ לילה
^ וקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר שיש בו עדיין ממש, לפיכך צריך להחזירו למערכה: דכיון שלא נעשית כל מצותן - קָּדְשֵׁי ה' קרינן ביה (ויקרא ה טו: נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ...), ואית ביה מעילה לנהנין ממנו
^ אין צריך להחזיר בו, שהחצות עושה עיכול באברים שמשלה בו האור, ואף על פי שיש בו ממש - כדיליף לה לקמיה
^ כדקיימא לן (פסחים כו א) שנעשית מצותו - אין מועלין בו: כיון דלית בה צורך גבוה לא קרינן ביה קָּדְשֵׁי ה', ובמעילה כתיב וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'
^ דחצות עושה עיכול
^ (ויקרא ו ב: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ) כָּל הַלַּיְלָה [עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ] , אלמא: כל הלילה מצוה להיות על מוקדה, אלמא: כל ליליא הויא הקטרת אברים, ואפילו מה שעל המוקד אם פקע
^ דסמיך ליה לההוא קרא (ויקרא ו ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, אלמא: כל הלילה הוא חשיב כעיכול, וקרי בשר העולה 'דשן' מִשֶׁמָשְׁלָה בו האור, וכשר להרימו
^ שאינו עיכול, ואם פקעו - צריך להחזיר להקטיר
^ מחצות ולהלן קרוי 'דשן', אלמא: חצות משויא ליה עיכול
^ אפילו דשן המעוכל יפה, והא אמרת חציו להרמה - אלמא אין חצי הראשון כשר לכך!
^ 'היכי מקדמינן' - גרסינן, ולא גרסינן היכי מאחרינן, הלא כל חציו ראוי להרמה, ומה לנו אם יאחר?
^ לא תימא 'חציו לכך וחציו לכך', אלא הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה בין להקטרה שאין מעוכלין, בין להרמה אם יש דשן מעוכל, וחצות דעושה עיכול באברים שמשלה בהן האור - מהכא נפקא
^ בהקטרה
^ עַל מוֹקְדָה [עַל הַמִּזְבֵּחַ]
^ איני יודע שעד הבקר קרוי לילה
^ תן השכמה אחרת לבקרו של לילה: בוקרו של לילה הוא עלות השחר, ונתן לך הכתוב בו בקר אחר, לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך; וכיון שלא נתן זמן באותו בקר - על כרחך הוא חצות לילה
^ הואיל וכל הלילה כשר להרמה - קבעו חכמים זמנה, הכל לפי שעה
^ דלא נפישי קרבנות ורב להם היום
^ שהרי עליו לבדו הוא מוטל
^ צריך להשכים יותר
^ ורב הדשן במקום המערכה, וצריך להעלות את הדשן לתפוח לאחר ההרמה, כדתנן במסכת תמיד (פ"ב מ"ב, בבלי כח,ב): 'החלו מעלין האפר לתפוח', ותפוח הוא גל של אפר, כמין תפוח של ענבים הנדרך בגת, ששם כנסו אפר של כל ימות החג, והוא באמצע המזבח;
^ ופעמים שהוא עליו כשלש מאות כור לפיכך צריך להקדים לתרום מאשמורה הראשונה
^ מכריז הממונה על הכרוּז, ואומר: עמדו כהנים לעבודתכם, כדקתני בברייתא בשמעתין
^ ולא היו מכירין אותו
^ מתורגמן העומד לפני חכם הדרשן, והחכם לוחש לו לשון עברית, והוא מתרגם לרבים לשון שהן שומעין
^ נפל לו בתוך הדרש שלחש לו רבי שילא 'קרות הגבר' לשון עברי, והוא תרגם לרבים: קרא גברא
^ חליל שהוא חשוב לפני בני חורים זמר נאה וערב
^ בא אצל גרדיים לשורר ולחולל להם
^ לא הוכשר בעיניהם, ומשל הוא, כלומר: פירוש זה שפירשתי לפני שרים רבים פעמים רבות ולא מיחו בידי, עכשיו פירשתי לפניך שאינך גדול כמותם, ולא קבלתו
^ שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני רבי חייא שהוא דודך
^ לך ושב בכבודך, שאיני כדאי שתהא מתורגמני
^ אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום - כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה, כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים - עשה לו! אף אני, מאחר שהתחלתי בפעולותיך - אגמור
^ גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה
^ גביני המכריז
^ לקמן בפרק רביעי (יומא לט ב)
^ כבר פעם אחת היה מעשה שהיה כהן גדול מתודה על פרו ביום הכפורים, ואמר
^ חטאתי וכו'
^ דתעניתא
^ שאין הקול נשמע בו כבלילה
^ והאי פסולת הנסורות, והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש
^ כן שמו, לשון אין

[1] יצר הרע מחטיאו בעל כרחו

[2] הדשן

[3] שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת, בין רב למעט, ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ, ונותנו במזרחו של כבש ונבלע במקומו, שנאמר (ויקרא ו ג) וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן ... וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וילפינן לקמן מ-וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ (ויקרא ו ח), והיא היתה תחילת עבודת שחרית בהשכמה

[4] לקריאת הגבר

[5] לפני קריאתו או לאחריה

[6] תורם

[7] שהיא בשלישית הלילה, כדאמר במסכת ברכות (ג,א): שלש משמרות הוי הלילה, ובגמרא מפרש טעמא דכולהו

[8] ברגלים

[9] המביאין קרבנותיהן, להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד

[10] ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה

[11] אהיכא קיימי? איני יודע לפרשה, ונראה לומר דהכי גרסינן: תנן התם אברים שפקעו כו' והיא משנה במסכת זבחים (פו,א), ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה;

[12] לילה

[13] וקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר שיש בו עדיין ממש, לפיכך צריך להחזירו למערכה: דכיון שלא נעשית כל מצותן - קָּדְשֵׁי ה' קרינן ביה (ויקרא ה טו: נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ...), ואית ביה מעילה לנהנין ממנו

[14] אין צריך להחזיר בו, שהחצות עושה עיכול באברים שמשלה בו האור, ואף על פי שיש בו ממש - כדיליף לה לקמיה

[15] כדקיימא לן (פסחים כו א) שנעשית מצותו - אין מועלין בו: כיון דלית בה צורך גבוה לא קרינן ביה קָּדְשֵׁי ה', ובמעילה כתיב וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'

[16] דחצות עושה עיכול

[17] (ויקרא ו ב: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ) כָּל הַלַּיְלָה [עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ] , אלמא: כל הלילה מצוה להיות על מוקדה, אלמא: כל ליליא הויא הקטרת אברים, ואפילו מה שעל המוקד אם פקע

[18] דסמיך ליה לההוא קרא (ויקרא ו ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, אלמא: כל הלילה הוא חשיב כעיכול, וקרי בשר העולה 'דשן' מִשֶׁמָשְׁלָה בו האור, וכשר להרימו

[19] שאינו עיכול, ואם פקעו - צריך להחזיר להקטיר

[20] מחצות ולהלן קרוי 'דשן', אלמא: חצות משויא ליה עיכול

[21] אפילו דשן המעוכל יפה, והא אמרת חציו להרמה - אלמא אין חצי הראשון כשר לכך!

[22] 'היכי מקדמינן' - גרסינן, ולא גרסינן היכי מאחרינן, הלא כל חציו ראוי להרמה, ומה לנו אם יאחר?

[23] לא תימא 'חציו לכך וחציו לכך', אלא הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה בין להקטרה שאין מעוכלין, בין להרמה אם יש דשן מעוכל, וחצות דעושה עיכול באברים שמשלה בהן האור - מהכא נפקא

[24] בהקטרה

[25] עַל מוֹקְדָה [עַל הַמִּזְבֵּחַ]

[26] איני יודע שעד הבקר קרוי לילה

[27] תן השכמה אחרת לבקרו של לילה: בוקרו של לילה הוא עלות השחר, ונתן לך הכתוב בו בקר אחר, לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך; וכיון שלא נתן זמן באותו בקר - על כרחך הוא חצות לילה

[28] הואיל וכל הלילה כשר להרמה - קבעו חכמים זמנה, הכל לפי שעה

[29] דלא נפישי קרבנות ורב להם היום

[30] שהרי עליו לבדו הוא מוטל

[31] צריך להשכים יותר

[32] ורב הדשן במקום המערכה, וצריך להעלות את הדשן לתפוח לאחר ההרמה, כדתנן במסכת תמיד (פ"ב מ"ב, בבלי כח,ב): 'החלו מעלין האפר לתפוח', ותפוח הוא גל של אפר, כמין תפוח של ענבים הנדרך בגת, ששם כנסו אפר של כל ימות החג, והוא באמצע המזבח;

[33] ופעמים שהוא עליו כשלש מאות כור לפיכך צריך להקדים לתרום מאשמורה הראשונה

[34] מכריז הממונה על הכרוּז, ואומר: עמדו כהנים לעבודתכם, כדקתני בברייתא בשמעתין

[35] ולא היו מכירין אותו

[36] מתורגמן העומד לפני חכם הדרשן, והחכם לוחש לו לשון עברית, והוא מתרגם לרבים לשון שהן שומעין

[37] נפל לו בתוך הדרש שלחש לו רבי שילא 'קרות הגבר' לשון עברי, והוא תרגם לרבים: קרא גברא

[38] חליל שהוא חשוב לפני בני חורים זמר נאה וערב

[39] בא אצל גרדיים לשורר ולחולל להם

[40] לא הוכשר בעיניהם, ומשל הוא, כלומר: פירוש זה שפירשתי לפני שרים רבים פעמים רבות ולא מיחו בידי, עכשיו פירשתי לפניך שאינך גדול כמותם, ולא קבלתו

[41] שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני רבי חייא שהוא דודך

[42] לך ושב בכבודך, שאיני כדאי שתהא מתורגמני

[43] אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום - כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה, כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים - עשה לו! אף אני, מאחר שהתחלתי בפעולותיך - אגמור

[44] גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה

[45] גביני המכריז

[46] לקמן בפרק רביעי (יומא לט ב)

[47] כבר פעם אחת היה מעשה שהיה כהן גדול מתודה על פרו ביום הכפורים, ואמר

[48] חטאתי וכו'

[49] דתעניתא

[50] שאין הקול נשמע בו כבלילה

[51] והאי פסולת הנסורות, והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש

[52] כן שמו, לשון אין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]