רש"י מנוקד על התורה/ספר בראשית/פרשת ויצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< רש"י מנוקד על התורה‏ | ספר בראשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת ויצא[עריכה]

פרק כח (2)[עריכה]


(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב – עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָעוֹת בְּנוֹת כְּנַעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו הָלַךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל, הִפְסִיק הָעִנְיָן בְּפַרָשָׁתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְכָתַב "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ..." (לעיל פסוק ו), וּמִשֶּׁגָּמַר חָזַר לְעִנְיָן הָרִאשׁוֹן.
וַיֵּצֵא – לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב אֶלָּא "וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה", וְלָמָה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר, הוּא הוֹדָהּ הוּא זִיוָּהּ הוּא הֲדָרָהּ. יָצָא מִשָּׁם, פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה זִיוָּהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. וְכֵן "וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם" (רות א,ז) הָאָמוּר בְּנָעֳמִי וְרוּת (בראשית רבה סח,ו).
וַיֵּלֶךְ חָרָנָה – יָצָא לָלֶכֶת לְחָרָן (בראשית רבה סח,ח).


(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם – לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם. אֶלָּא "בַּמָּקוֹם" הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (לעיל כב,ד): "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק" (פסחים פ"ח ע"א).
וַיִּפְגַּע – כְּמוֹ: "וּפָגַע בִּירִיחוֹ" (יהושע טז,ז), "וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת" (יהושע יט,יא). וְרַבּוֹתֵנוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ (ירמיהו ז,טז): "וְאַל תִּפְגַּע בִּי". וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית (ברכות כ"ו ע"ב; בראשית רבה סח,ט). וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָתַב "וַיִּתְפַּלֵּל", לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּפֶרֶק 'גִּיד הַנָּשֶׁה' (חולין צ"א ע"ב).‏[1]
כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ – הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב: "וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם". "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" מַשְׁמָע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם (ברכות כ"ו ע"ב; בראשית רבה סח,י).
וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו – עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת (בראשית רבה סח,יא). הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ עִם זוֹ: זֹאת אוֹמֶרֶת "עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ", וְזֹאת אוֹמֶרֶת "עָלַי יַנִּיחַ". מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק יח): "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (חולין צ"א ע"ב).
וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא – לְשׁוֹן מִעוּט: בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב, אֲבָל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה (בראשית רבה סח,יא).


(יב) עֹלִים וְיֹרְדִים – עוֹלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים? מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּאָרֶץ אֵין יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְעָלוּ לָרָקִיעַ, וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי חוּצָה לָאָרֶץ לְלַוּוֹתוֹ (בראשית רבה סח,יב).


(יג) נִצָּב עָלָיו – לְשָׁמְרוֹ (בראשית רבה סט,ג).
וֵאלֹהֵי יִצְחָק – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּמִּקְרָא שֶׁיִּחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם לִכְתּוֹב "אֱלֹהֵי פְלוֹנִי", מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו,טו): "הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין" – כַּאן יִחֵד שְׁמוֹ עַל יִצְחָק, לְפִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְכָלוּא בַבַּיִת וַהֲרֵי הוּא כְמֵת, וְיֵצֶר הָרָע פָּסַק מִמֶּנּוּ. תַּנְחוּמָא (תולדות ז).
שֹׁכֵב עָלֶיהָ – קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תַּחְתָּיו, רָמַז לוֹ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו כְּאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁזֶּה מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם (חולין צ"א ע"ב).


(יד) וּפָרַצְתָּ – וְחָזַקְתָּ (לפי התרגום "וְתִתַּקַּף"), כְּמוֹ "וְכֵן יִפְרוֹץ" (שמות א,יב).


(טו) אָנֹכִי עִמָּךְ – לְפִי שֶׁהָיָה יָרֵא מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן (בראשית רבה סח,א).
עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי – "אִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "כִּי" (גיטין צ' ע"א).
דִּבַּרְתִּי לָךְ – לְצָרְכְּךָ וְעָלֶיךָ: מַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי לְאַבְרָהָם עַל זַרְעוֹ – לְךָ הִבְטַחְתִּי וְלֹא לְעֵשָׂו. שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לוֹ "כִּי יִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אֶלָּא "כִּי בְיִצְחָק" (לעיל כא,יב), וְלֹא כָּל יִצְחָק (נדרים ל"א ע"א). וְכֵן כָּל "לִי" וּ"לְךָ" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם" הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר, מְשַׁמְּשִׁים לְשׁוֹן "עַל". וְזֶה יוֹכִיחַ, שֶׁהֲרֵי עִם יַעֲקֹב לֹא דִבֶּר קוֹדֶם לָכֵן.


(טז) וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי – שֶׁאִם יָדַעְתִּי, לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה.


(יז) כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע, וְאֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע עוֹמֵד בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל יְהוּדָה, וִירוּשָׁלַיִם בִּצְפוֹנָהּ בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וּבֵית אֵל הָיָה בַּצָּפוֹן שֶׁל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף. נִמְצָא סֻלָּם שֶׁרַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע וְרֹאשׁוֹ בְּבֵית אֵל, מַגִּיעַ אֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם (בראשית רבה סט,ז).
וּכְלַפֵּי שֶאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (חולין צ"א ע"ב): "צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה?", וְאָמְרוּ (פסחים פ"ח ע"א): יַעֲקֹב קָרָא לִירוּשָׁלַיִם "בֵּית אֵל" – וְזוֹ לוּז הִיא וְלֹא יְרוּשָׁלַיִם, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן? אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְכַאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּ"שְׁחִיטַת חֻלִּין" (חולין צ"א ע"ב): שֶׁבָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (לעיל פסוק יא).
וְאִם תֹּאמַר: כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יָהֵב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ. אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאַמְרִינָן בְּפֶרֶק "גִּיד הַנָּשֶׁה". וּקְרָא מוֹכִיחַ (לעיל פסוק י): "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". כִּי מְטָא לְחָרָן, אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בוֹ? יָהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהְדַּר, וְחָזַר עַד בֵּית אֵל, וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.
[הַאי "בֵּית אֵל", לֹא הַסָּמוּךְ לָעַי הוּא אֶלָּא לִירוּשָׁלַיִם, וְעַל שֵׁם "יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" קְרָאוֹ "בֵּית אֵל". וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ אַבְרָהָם, וְהוּא שָׂדֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ יִצְחָק, כְּדִכְתִיב (לעיל כד,סג): "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". דְּהָכִי אַמְרִינָן בִּפְסָחִים (פ"ח ע"א): "אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (מיכה ד,ב) – מַאי שְׁנָא "יַעֲקֹב"? אֶלָּא לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁקְּרָאוֹ "הָר", דִּכְתִיב (לעיל כב,יד): "בְּהַר ה' יֵרָאֶה". וְלֹא כְיִצְחָק שֶׁקְּרָאוֹ "שָׂדֶה", דִכְתִיב: "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". אֶלָּא כְיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ "בָּיִת".]
מַה נּוֹרָא – תַּרְגּוּם: "מָא דְּחִילוּ אַתְרָא הָדֵין". "דְּחִילוּ" שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ "סוּכְלְתָנוּ", "וּכְסוּ לְמִלְבָּשׁ".
וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם – מְקוֹם תְּפִלָּה לַעֲלוֹת תְּפִלָּתָם הַשָּׁמָיְמָה. וּמִדְרָשׁוֹ: שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה (בראשית רבה סט,ז).


(כ) אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי – אִם יִשְׁמוֹר לִי הַבְטָחוֹת הַלָּלוּ שֶׁהִבְטִיחָנִי לִהְיוֹת עִמָּדִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" (בראשית רבה ע,ד).
וּשְׁמָרַנִי – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (בראשית רבה סט,ו).
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל – כְּמוֹ שֶׁאָמַר (לעיל פסוק טו): "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ". וְהַמְבַקֵּשׁ לֶחֶם הוּא קָרוּי "נֶעֱזָב", שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז,כה): "וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם".


(כא) וְשַׁבְתִּי – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וַהֲשִׁיבוֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה".
בְשָׁלוֹם – שָׁלֵם מִן הַחֵטְא, שֶׁלֹּא אֶלְמַד מִדַּרְכֵי לָבָן.
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים – שֶׁיָּחוּל שְׁמוֹ עָלַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא פְסוּל בְּזַרְעִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (לעיל פסוק טו): "אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וְהַבְטָחָה זוֹ הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז,ז): "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" [זַרְעֲךָ מְיוּחָס, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בוֹ שׁוּם פְּסוּל].


(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת – כָּךְ תְּפָרֵשׁ וָי"ו זוֹ שֶׁל "וְהָאֶבֶן": אִם תַּעֲשֶׂה לִי אֶת אֵלֶּה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת.
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה... – כְּתַרְגּוּמוֹ: "תְּהֵי דְּאֵיהֵי פָּלַח עֲלַהּ קֳדָם יְיָ". וְכֵן עָשָׂה בְשׁוּבוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ (להלן לה,א): "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל". מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה... וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ" (בראשית לה,יד).

פרק כט[עריכה]


(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו – מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ע,ח).


(ב) יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים – מַשְׁקִים הָרוֹעִים אֶת הָעֲדָרִים; וְהַמִּקְרָא דִּבֵּר בְּלָשׁוֹן קְצָרָה.


(ג) וְנֶאֶסְפוּ – רְגִילִים הָיוּ לְהֵאָסֵף, לְפִי שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן גְּדוֹלָה.
וְגָלְלוּ – וְגוֹלְלִין, וְתַרְגּוּמוֹ "וּמְגַנְדְּרִין". כָּל לְשׁוֹן הֹוֶה מִשְׁתַּנֶּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד וּבִלְשׁוֹן עָבַר, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר הַהוֹוֶה תָּמִיד – כְּבָר הָיָה, וְעָתִיד לִהְיוֹת.
וְהֵשִׁיבוּ – תַּרְגּוּמוֹ "וּמְתִיבִין".


(ו) בָּאָה עִם הַצֹּאן – הַטַּעַם בָּאָלֶ"ף [=מִלְּרָע], וְתַרְגּוּמוֹ "אָתְיָא". "וְרָחֵל בָּאָה" (להלן פסוק ט) – הַטַּעַם לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת [=מִלְּעֵיל], וְתַרְגוּמוֹ "אֲתַת"; הָרִאשׁוֹן לְשׁוֹן 'עוֹשָׂה', וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן 'עָשְׂתָה'.


(ז) הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל – לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָם רוֹבְצִים, כַּסָּבוּר שֶׁרוֹצִים לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה וְלֹא יִרְעוּ עוֹד. אָמַר לָהֶם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל", כְּלוֹמַר: אִם שְׂכִירִים אַתֶּם – לֹא שִׁלַּמְתֶּם פְּעֻלַּת הַיּוֹם; וְאִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּכֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְגוֹמֵר (בראשית רבה ע,יא).


(ח) לֹא נוּכָל – לְהַשְׁקוֹת, לְפִי שֶׁהָאֶבֶן גְּדוֹלָה.
וְגָלְלוּ – זֶה מְתֻרְגָּם "וִיגַנְדְּרוּן", לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד.


(י) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל – כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית (ב"ר ע,יב), לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל.


(יא) וַיֵּבְךְּ – לְפִי שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה (שם). דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת; אָמַר: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אֲבִי אַבָּא – הָיוּ בְּיָדָיו נְזָמִים וּצְמִידִים וּמִגְדָּנוֹת, וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי כְּלוּם (שם). לְפִי שֶׁרָדַף אֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו בְּמִצְוַת אָבִיו אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, וְהִשִּׂיגוֹ; וּלְפִי שֶׁגָּדַל אֱלִיפַז בְּחֵיקוֹ שֶׁל יִצְחָק (ד"ר ב,כ), מָשַׁךְ יָדוֹ. אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה לַצִּוּוּי שֶׁל אַבָּא? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: טֹל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת (בראשית רבתי; ספר הישר).


(יב) כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא – קָרוֹב לְאָבִיהָ, כְּמוֹ: "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג ח|בראשית יג,ח]]; פדר"א פל"ו). וּמִדְרָשׁוֹ: אִם לְרַמָּאוּת הוּא בָּא, גַּם אֲנִי אָחִיו בְּרַמָּאוּת; וְאִם אָדָם כָּשֵׁר הוּא, גַּם אֲנִי בֶן רִבְקָה אֲחוֹתוֹ הַכְּשֵׁרָה (ב"ר ע,יג; ב"ב קכ"ג ע"א).
וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ – לְפִי שֶׁאִמָּהּ מֵתָה, וְלֹא הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אֶלָּא לוֹ (ב"ר שם).


(יג) וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ – כַּסָּבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּיִת בָּא לְכָאן בַּעֲשָׂרָה גְּמַלִּים טְעוּנִים (שם).
וַיְחַבֶּק [לוֹ] – כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְּלוּם, אָמַר: שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ.
וַיְנַשֶּׁק לוֹ – אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵבִיא וְהֵם בְּפִיו (שם).
וַיְסַפֵּר לְלָבָן – שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא מִתּוֹךְ אֹנֶס אָחִיו, וְשֶׁנָּטְלוּ מָמוֹנוֹ מִמֶּנּוּ.


(יד) אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי – מֵעַתָּה אֵין לִי לֶאֱסָפְךָ הַבַּיְתָה, הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם; אֶלָּא מִפְּנֵי קֻרְבָה, אֲטַפֵּל בְּךָ חֹדֶשׁ יָמִים (ב"ר ע,יד). וְכֵן עָשָׂה; וְאַף זוֹ – לֹא בְּחִנָּם, שֶׁהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ.


(טו) הֲכִי אָחִי אַתָּה – לְשׁוֹן תֵּימַהּ: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִי אַתָּה, תַּעַבְדֵנִי חִנָּם?
וַעֲבַדְתַּנִי – כְּמוֹ 'וְתַעַבְדֵנִי' (אונקלוס). וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן עָבָר, הוֹסִיף וָי"ו בְּרֹאשָׁהּ וְהִיא הוֹפֶכֶת הַתֵּבָה לְהַבָּא.


(יז) רַכּוֹת – שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וּבוֹכָה; שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָּנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָּנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן (ב"ר ע,טז; ב"ב קכ"ג ע"א).
תֹּאַר – הוּא צוּרַת הַפַּרְצוּף, לְשׁוֹן "יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד" (ישעיהו מד,יג), קונפא"ש‏[2] בְּלַעַז.
מַרְאֶה – הוּא זִיו קְלַסְתֵּר.


(יח) אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים – הֵם "יָמִים אֲחָדִים" שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: "וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים" (בראשית כז,מד). וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: "וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים" (להלן פסוק כ).
בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה – כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ לָמָּה? לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רַמַּאי. אָמַר לוֹ: אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: רָחֵל אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק? תַּלְמוּד לוֹמָר בִּתְּךָ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אַחֲלִיף לְלֵאָה שְׁמָהּ וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רָחֵל? תַּלְמוּד לוֹמָר: הַקְּטַנָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל, שֶׁהֲרֵי רִמָּהוּ (ב"ר שם).


(כא) מָלְאוּ יָמָי – שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי. וְעוֹד, מָלְאוּ יָמָי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנָה, וְאֵימָתַי אַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ; וַהֲלֹא קַל שֶׁבַּקַּלִּים אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן! אֶלָּא לְהוֹלִיד תּוֹלָדוֹת אָמַר כֵּן (ב"ר ע,יח).


(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה – אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה. לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה [רָחֵל] שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה, אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי; עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים (מגילה י"ג ע"ב; ב"ב קכ"ג ע"א).


(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת – דָּבוּק הוּא, שֶהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף [=פֵּרוּשׁ: בִּשְׁוָ"א], שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת (אונקלוס), וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, בִּגְמָרָא יְרוּשַׁלְמִית בְּמוֹעֵד קָטָן (ירושלמי מו"ק א,ז). [וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמָר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לִנָּקֵד בְּפַתָּ"ח הַשִּׁי"ן. וְעוֹד, שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ" (דברים טז,ט). לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁמַע "שָׁבוּעַ" אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיינ"א בְּלַעַ"ז (=תקופה בת שבעה ימים)].
וְנִתְּנָה לְךָ – לְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ "נֵרְדָה וְנָבְלָה" (בראשית יא,ז), "וְנִשְׂרְפָה" (שם פסוק ג); אַף זֶה לְשׁוֹן "וְנִתֵּן" (אונקלוס).
גַּם אֶת זֹאת – מִיָּד [לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה], וְתַעֲבֹד לְאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ.


(ל) עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת – [אֲחֵרוֹת –] הִקִּישָׁן לָרִאשׁוֹנוֹת: מָה רִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה, אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּרַמָּאוּת בָּא עָלָיו (ב"ר ע,כ).


(לב) וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, אָמְרָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי, שֶׁמָּכַר אֶת הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב, וְזֶה לֹא מְכָרָהּ לְיוֹסֵף; וְלֹא עִרְעֵר עָלָיו, וְלֹא עוֹד שֶׁלֹּא עִרְעֵר עָלָיו, אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר (ברכות ז' ע"ב).


(לד) הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי – לְפִי שֶׁהָאִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ, וְיוֹדְעוֹת שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יוֹצְאִים מִיַּעֲקֹב, וְאַרְבַּע נָשִׁים יִשָּׂא. אָמְרָה: מֵעַתָּה אֵין לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה עָלַי, שֶׁהֲרֵי נָטַלְתִּי כָּל חֶלְקִי בַּבָּנִים (בראשית רבתי; תנחומא, ט).
עַל כֵּן – כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "עַל כֵּן", מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, חוּץ מִלֵּוִי, שֶׁהָאָרוֹן הָיָה מְכַלֶּה בָּהֶם (ב"ר עא,ד).
קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי – בְּכֻלָּם כְּתִיב "וַתִּקְרָא", וְזֶה כָּתַב בּוֹ "קָרָא". וְיֵשׁ מִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה, שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּבְרִיאֵל, וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו, וְקָרָא לוֹ שֵׁם זֶה, וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתָּנוֹת קְרָאוֹ לֵוִי (עיין בראשית רבתי; פדר"א פל"ז).


(לה) הַפַּעַם אוֹדֶה – שֶׁנָּטַלְתִּי יוֹתֵר מֵחֶלְקִי, מֵעַתָּה יֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת (ב"ר שם).

פרק ל[עריכה]

רש"י מנוקד על התורה/ספר בראשית/ל

פרק לא[עריכה]

רש"י מנוקד על התורה/ספר בראשית/לא

פרק לב (1)[עריכה]


(ב) וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים – מַלְאָכִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ לִקְרָאתוֹ לְלַוּוֹתוֹ לָאָרֶץ.


(ג) מַחֲנָיִם – שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ עִמּוֹ עַד כַּאן, וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִקְרָאתוֹ.

הערות[עריכה]

  1. ^ לשון הגמרא במסכת חולין: רב אמר מהכא (בראשית לב, לב): "ויזרח לו השמש". אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל. כתיב: "ויזרח לו השמש". וכי שמש לו לבד זרחה, והלא לכל העולם זרחה? אמר רבי יצחק: שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו, דכתיב (בראשית כח, י): "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". וכתיב: "ויפגע במקום". כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד "ויפגע במקום". כד צלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש.
  2. ^ לעז זה נשמט במהדורת "לעזי רש"י" שברשותי.