בראשית רבה עא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · עא · ב · >>

הוסף ביאור

ב.    [ עריכה ]

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אִידִי אָמַר כְּתִיב (דברי הימים א כט, ט): וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַה' וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּלְפִי שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּמִצְוַת נְדָבָה וְעָלָה בְּיָדָן לְפִיכָךְ שָׂמְחוּ, לְפִיכָךְ מַהוּ אוֹמֵר (דברי הימים א כט, י): וַיְבָרֶךְ דָוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וגו', אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא (דברי הימים א כט, י): אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עוֹד מִן אַתְרָא לֵית הִיא חֲסֵרָה, וַיִּדְרוּ יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (במדבר כא, ב): וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.