בראשית רבה סח יב
<< · בראשית רבה · סח · יב · >>
ויחלם. אמר ר' אבהו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. חד בר נש אזל לגבי ר' יוסי בר' חלפתא; אמר ליה: איתמר לההוא גברא בחלמא 'איזיל סב פעלייה דאבוך מן קפודקיא!' אמר ליה: אזל אבוך לקפדקיא מן יומיה? אמר ליה: לא! אמר ליה: זיל מני עשרין שריין בכרסה דביתך - ואת משכח ליה! אמר ליה: לית ביה עשרין! אמר ליה: ואם לית ביה עשרין - מני מן ראשהון לסופהון ומסופהון לראשהון, ואם דאת משכח עשרין - את משכח לה! אזל ועבד כן ואשכח! ומנין יליף לה ר' יוסי בר' חלפתא? מן קפדקיא!
תני בר קפרא: אין חלום שאין בו פתרון! ויחלם והנה סולם - זה הכבש; מצב ארצה - זה המזבח, 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ כ); וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים; והנה מלאכי אלהים - אלו כהנים גדולים; עולים ויורדים בו - שהן עולין ויורדין בכבש; והנה י"י נצב עליו – 'ראיתי את י"י נצב על המזבח' (עמוס ט א)!
רבנין פתרין ליה בסיני: ויחלם והנה סלם - זה סיני; מצב ארצה - שנ' 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט יז); וראשו מגיע השמימה - שנ' 'וההר בער באש עד לב השמים' (דברים ד יא); והנה מלאכי אלהים - זה משה ואהרן; עולים - ומשה עלה (שמות יט ג); ויורדים - וירד משה מן ההר (שמות י"ט יד); והנה י"י נצב עליו - וירד י"י על הר סיני (שמות י"ט כ)!
שלומייני בשם ר' שמעון בן לקיש: תרונוס (כסא) .שלג' רגלים הראה לו; ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: את הוא רגל שלישית! היא דעתיה דר' יהושע בשם ר' לוי: 'כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו' (דברים לב ט). מה חבל זה, פחות משלשה אין מבקיעין [קולעים] אותו...
ר' ברכיה אמר: עולם ושליש עולם הראה לו; עולים - אין עולים פחות משנים, ואין יורדים פחות משנים; המלאך - שלישו שלעולם; מנ' שהמלאך שליש העולם? שנ' 'וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק' וגו' (דניאל י ו)!
ר' חייא רבא ור' יניי: חד אמר: עולים ויורדים בסולם, וחרנה אמר: עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם – ניחה; מן דאמר עולים ויורדים ביעקב - מעלים בו מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו, [מעליבים אותו] שנ' 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיה מט ג): את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלן? עולים ורואין איקונין שלו, יורדין ורואים אתו ישן! למלך שהיה יושב ודן בפרור, עולים לבסילקי ומוצאין אותו ישן, יורדים בפרור ומוצאים אותו יושב ודן! למעלן כל מי שהוא אומר זכותו – עולה, חובתו – יורד; למטה כל מי שאומר זכותו – יורד, חובתו – עולה!
מלאכים המלוין את האדם בארץ - אין מלוין אותו בחוצה לארץ; עולים - אילו שליווהו בארץ, ויורדים - אילו שליווהו חוץ לארץ!
ר' לוי בשם ר' שמואל בר' נחמן: מלאכי שרת, על ידי שגילו את מיסטירין שלהקב"ה - נדחו ממחיצתן קל"ח שנה! ר' תנחומ' הוה מפיק לישנא קלח. אמר ר' חמא בר' חנינא: על שנתגאו ואמרו 'כי משחיתים אנחנו את המקום הזה' (בראשית יט יג). איכן חזרו? כאן: עולים ואחרכך יורדים.