בראשית רבה סח
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
<< · בראשית רבה · סח · >>
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה סח[עריכה]
בראשית רבה פרשה סח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג, כג): "אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ" (וגו') (כד): "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד".
"אז תלך לבטח" זה יעקב דכתיב "ויצא יעקב".
"אם תשכב לא תפחד" מעשו ומלבן.
"ושכבת וערבה שנתך" - "וישכב במקום ההוא":
ב. [ עריכה ]
רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא, א): "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים".
אשא עיני אל ההורים - למלפני ולמעבדני.
"מאין יבוא עזרי" אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): "ויקח העבד עשרה גמלים וגו'" ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. רבי חנינא אמר גדוד שלחו רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו.
חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא (ב): "עזרי מעם ה'".
(שם קכא, ג-ז): "אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע" מעשו ומלבן "ישמר את נפשך" ממלאך המות "ה' ישמר צאתך ובואך" "ויצא יעקב":
ג. [ עריכה ]
ר' אבהו פתח (משלי יט, יד): "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת" רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.
- בתורה מנין (בראשית כד, נ): "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר".
- בנביאים (שופטים יד, ד): "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא".
- בכתובים היינו דכתיב "ומה' אשה משכלת".
יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו "וירא והנה גמלים באים" יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב "ויצא יעקב":
ד. [ עריכה ]
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח, ז): "אלהים מושיב יחידים ביתה"
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת" מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה,): "אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים". יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע":
ה. [ עריכה ]
חזקיה אמר: בן ס"ג שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות. עשה עוד י"ד שנה שנטמן בבית עבר, עשה עוד שבעה שנים שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן פ"ד שנים ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים. א"ר הושעיא: כבר כתיב "וישמע (יעקב) אל אביו ואל אמו", ומה ת"ל "ויצא יעקב מבאר שבע"? אלא אמר: "אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה - לא מבאר שבע? אף אני הריני הולך לבאר שבע. אם נותן לי רשות הרי אני יוצא, ואם לאו איני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר "ויצא יעקב מבאר שבע":
ו. [ עריכה ]
"ויצא" וכי לא יצא משם אלא הוא והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה.
ודכוותה (רות א, ז): "ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו'" ותצא וכי לא יצא מן המקום אלא היא והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים:
ז. [ עריכה ]
"מבאר שבע" ר' יודן ור"ה ר' יודן אמר מבארה של שבועה אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקינך נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות.
ר"ה אמר מבארה של בכורה אמר שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי ונמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר (בראשית כה, לג): "השבעה לי כיום".
"מבאר שבע" רבי ברכיה אמר מבארה של ברכות אמר שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי:
ח. [ עריכה ]
"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" רבנן אמרי בן יומו ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר כלישנהון דברייתא כלשון הבריות הוא, פלן אזיל לקסרין פלוני הלך לקיסרי ועד כדון הוא על זוודיא אפילו שעדיין הוא על מזוודותיו (בדרך).
"חָרָנָה" תנא בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו ניתן לה ה"א בסופה "סְדֹמָה" "שֵׂעִירָה" "מִצְרַיְמָה" "חָרָנָה" איתיביה והכתיב (תהלים ט, יח): "ישובו רשעים לשאולה" ר' אבא בן זבדא אמר לאמבטי התחתונה שבשאול:
ט. [ עריכה ]
"ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.
א"ר יצחק כתיב (דברים לג, כז): "מענה אלהי קדם" אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו מן מה דכתיב (תהלים צ, א): "ה' מעון אתה" הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.
א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג, ח): "כי תרכב על סוסך".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מהו "ויפגע" צלי במקום צלי בבית המקדש.
א"ר יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות:.
- אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט, כז): "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו'" ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמד פנחס ויפלל".
- יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קמג, ג): "אשפך לפניו שיחי".
- יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום" ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז, טז): "ואל תשא בעדם וגו' [רנה ותפלה] ואל תפגע בי". וכן הוא אומר (שם כז, יח) "ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות".
א"ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה:
- בערבית צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.
- בשחרית צריך לומר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.
- במנחה צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויפגע במקום" רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תפלת הערב אין לה קבע א"ר תנחומא אפילו תפלת הערב יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח:
ויחלם. אמר ר' אבהו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. חד בר נש אזל לגבי ר' יוסי בר' חלפתא; אמר ליה: איתמר לההוא גברא בחלמא 'איזיל סב פעלייה דאבוך מן קפודקיא!' אמר ליה: אזל אבוך לקפדקיא מן יומיה? אמר ליה: לא! אמר ליה: זיל מני עשרין שריין בכרסה דביתך - ואת משכח ליה! אמר ליה: לית ביה עשרין! אמר ליה: ואם לית ביה עשרין - מני מן ראשהון לסופהון ומסופהון לראשהון, ואם דאת משכח עשרין - את משכח לה! אזל ועבד כן ואשכח! ומנין יליף לה ר' יוסי בר' חלפתא? מן קפדקיא!
תני בר קפרא: אין חלום שאין בו פתרון! ויחלם והנה סולם - זה הכבש; מצב ארצה - זה המזבח, 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ כ); וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים; והנה מלאכי אלהים - אלו כהנים גדולים; עולים ויורדים בו - שהן עולין ויורדין בכבש; והנה י"י נצב עליו – 'ראיתי את י"י נצב על המזבח' (עמוס ט א)!
רבנין פתרין ליה בסיני: ויחלם והנה סלם - זה סיני; מצב ארצה - שנ' 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט יז); וראשו מגיע השמימה - שנ' 'וההר בער באש עד לב השמים' (דברים ד יא); והנה מלאכי אלהים - זה משה ואהרן; עולים - ומשה עלה (שמות יט ג); ויורדים - וירד משה מן ההר (שמות י"ט יד); והנה י"י נצב עליו - וירד י"י על הר סיני (שמות י"ט כ)!
שלומייני בשם ר' שמעון בן לקיש: תרונוס (כסא) .שלג' רגלים הראה לו; ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: את הוא רגל שלישית! היא דעתיה דר' יהושע בשם ר' לוי: 'כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו' (דברים לב ט). מה חבל זה, פחות משלשה אין מבקיעין [קולעים] אותו...
ר' ברכיה אמר: עולם ושליש עולם הראה לו; עולים - אין עולים פחות משנים, ואין יורדים פחות משנים; המלאך - שלישו שלעולם; מנ' שהמלאך שליש העולם? שנ' 'וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק' וגו' (דניאל י ו)!
ר' חייא רבא ור' יניי: חד אמר: עולים ויורדים בסולם, וחרנה אמר: עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם – ניחה; מן דאמר עולים ויורדים ביעקב - מעלים בו מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו, [מעליבים אותו] שנ' 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיה מט ג): את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלן? עולים ורואין איקונין שלו, יורדין ורואים אתו ישן! למלך שהיה יושב ודן בפרור, עולים לבסילקי ומוצאין אותו ישן, יורדים בפרור ומוצאים אותו יושב ודן! למעלן כל מי שהוא אומר זכותו – עולה, חובתו – יורד; למטה כל מי שאומר זכותו – יורד, חובתו – עולה!
מלאכים המלוין את האדם בארץ - אין מלוין אותו בחוצה לארץ; עולים - אילו שליווהו בארץ, ויורדים - אילו שליווהו חוץ לארץ!
ר' לוי בשם ר' שמואל בר' נחמן: מלאכי שרת, על ידי שגילו את מיסטירין שלהקב"ה - נדחו ממחיצתן קל"ח שנה! ר' תנחומ' הוה מפיק לישנא קלח. אמר ר' חמא בר' חנינא: על שנתגאו ואמרו 'כי משחיתים אנחנו את המקום הזה' (בראשית יט יג). איכן חזרו? כאן: עולים ואחרכך יורדים.
רבי יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" – היך מה דאת אמר: (ירמיהו טו, א): "שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ".
"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" – היך מה דאת אמר: (איכה א, יב): "אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ".
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" – (ישעיהו ה, ח): "עַד אֶפֶס מָקוֹם".
"וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" – (ירמיהו טו, ט): "אוּמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ, בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעוֹד יוֹמָם, בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה".
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" – (איכה ד, א): "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת".
"וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (ירמיהו יג, יח): "כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם".
"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא", (ירמיהו ג, כה): "נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּינוּ וּתֲכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵינוּ".
"וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם", זה חלומו של נבוכדנצר:
- "וְהִנֵּה סֻלָּם", זה צלמו פסלו של נבוכדנצר: הוא סֶמֶל צֶלֶם הוא סֻלָּם – אותוי דדין הן אותוי דדין אותיותיו של זה (סמל) הן אותיתיו של זה (סֻלָּם).
- "מֻצָּב אַרְצָה" – (דניאל ג, א): "אֲקִימֵיהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא" העמידו בבקעת דורא.
- "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" – (דניאל ג, א): "רוּמֵיהּ אַמִּין שִׁתִּין, פְּתָיֵיהּ אַמִּין שִׁית" גובהו שש אמות, רחבו שש אמות.
"וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" – זה חנניה מישאל ועזריה.
- "עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ" – מעלים מעלים ומשבחים את שם האל בו, ומורידים את נבוכדנצר, שמזלזלים בו בו – אֹפזים מדלגים בו, קֹפזים קופצים בו, שׂוטנים מקטרגים בו (דניאל ג, יח): "יְדִיעַ לֶיהֱוֵי־לָךְ מַלְכָּא, דִּי לֵאלָהָךְ לָא־אִיתַנָא פָלְחִין, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵמְתָּ לָא נִסְגּוּד." ידוע יהיה לך המלך, כי לאלהיך לא נעבוד, ולפסל הזהב אשר הקימות לא נשתחוה.
- "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו", אמר להם לחנניה מישאל ועזריה: (דניאל ג, כו): "עַבְדוֹהִי דִּי־אֱלָהָא עִלָּאָה – פֻּקוּ וֶאֱתוֹ!" עבדי האלוה העליון – צאו ובואו!
דבר אחר:"וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" – זה דניאל.
- "עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ" – שעלה והוציא את בולעו מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (ירמיהו נא, מד): "וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל, וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוֹ מִפִּיו": שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו. אמר לו נבוכדנצר לדניאל: "כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו!" אמר לו דניאל: "תן לי רשות ואני מתישו." נתן רשות. מה עשה? נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב (ירמיהו נא, מד): "וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּילְעוֹ מִפִּיו":
- "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו".
<< · בראשית רבה · סח · יד
<< · בראשית רבה · סח · >>
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.