מדרש תנחומא ויצא ט

ט. [ עריכה ]
ויזכור אלהים את רחל, זש"ה עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה, נ) הקדוש ברוך הוא עושה משפט לעשוקים, א"ר פנחס הכהן בר חמא היו במצרים משבעים ל' ולא היו משעבדין אלא בישראל שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה מהו ובכל עבודה בשדה אלא לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים ובאין לנוח לערב לבתיהן בא המצרי ואומר לו צא לקט לי ירק מן הגנה בקע לי את העץ הזה מלא לי חבית זו מן המים הוי ובכל עבודה בשדה, מהו את כל עבודתם וגו' שהיו נותנין עבודת האיש על האשה ועבודת האשה על האיש אומר לאיש קום לוש ואפה אומר לאשה מלאי חבית זו בקעי העץ הזה לכי לגנה הביאי ירקות, ומי עשה דינם עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים שהיו רעבים לגאולה ה' מתיר אסורים שהתיר אסוריהן וגואלן שנאמר מוצא אסירים בכושרות (תהלים, סח) הוי אומר עושה משפט לעשוקים אלו ישראל, ויזכור אלהים מה כתיב למעלה מן הענין ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכלם הודיה אלא ביהודה משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חולין החזיק לו טובה ונתפלל עליו, אמרו לו למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה ועכשיו על מעט מדה אחת של חולין החזקת לו טובה, אמר להן הראשונות התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה, וכך אמרה לאה שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב והרי אנו ארבע נשים אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת שלש שילדתי כבר חלקי הן עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה', לפיכך קנאה רחל באחותה, אמר הקב"ה עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת בדין היא שתפקד לא תהא כאחת מן השפחות מיד ויזכור אלהים את רחל: