מדרש תנחומא תולדות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · תולדות · ז · >>

ז "ויהי כי זקן יצחק". ילמדנו רבינו סומא מהו שיעבור לפני התיבה להוציא את הצבור, כך שנו רבותינו סומא פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה ואינו נושא את כפיו, רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע מפני שנראה כמעיד עדות שקר שהוא אומר ברוך יוצר המאורות והוא לא ראה מאורות מימיו, אתה מוצא כל מי שנתייסם בעיניו כאלו הוא מת כיצד אמר רשב"י אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן שנאמר (תהלים, טז) לקדושים אשר בארץ המה וגו', אימתי הן קדושים כשהן קבורים בארץ שכל זמן שהן חיין אין הקב"ה מייחד שמו עליהן, כל כך למה שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהן שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים הקב"ה מיחד שמו עליהן, והרי מצינו שיחד הקדוש ברוך הוא שמו על יצחק הצדיק בחייו שכן הוא אומר ליעקב (בראשית, כה) אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, רבי ברכיה ורבנן רבנן אמרי רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח, ורבי ברכיה אמר הואיל ונתייסם בעיניו כאלו הוא מת לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו לכך כתיב ויהי כי זקן יצחק: