לדלג לתוכן

מדרש תנחומא תולדות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ח.    [ עריכה ]
"ויהי כי זקן יצחק", זשה"כ (משלי, יז) אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל השוחד למה"ד לאבן בכ"מ שנופלת שוברת, מדבר ביצחק שנא' ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו מהו כי ציד בפיו היה צד את יצחק הצדיק בפיו אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כלן היו בעשו (משלי, ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות ל' שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו' כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה דקדק במצות, והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה והוא אומר לו בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו לא כך התירו, ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו, על כן אהבו, ורוח הקודש צווחת (משלי, כו) כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו ולמה כהו עיניו של יצחק מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע, ועוד על שהיה מביא ציד ומאכלו וכתיב (דברים, יז) כי השוחד יעור פקחים ותכהין עיניו מה כתיב למעלה ותהיין מרת רוח ליצחק ואח"כ ותכהין עיניו, מפני הכעס שהיה מכעיסו לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק והיה רואה יצחק ומיצר, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער לפיכך ותכהין עיניו, וא"כ למה לא כהו עיני רבקה, א"ר אבוה משל למה"ד למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר הקיש כלי עצים לכלי חרס נשבר כלי חרס, אף רבקה לפי שהקישה לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה לא הזיקוה אבל יצחק שהיה מן העפר הזיקוהו שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר (בראשית, ב) הזקין מהרה וכהו עיניו ותכהין עיניו למה כהו עיניו, לפי שהיה צפוי לפני הקב"ה שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך, ודוד צוח רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותך, ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך (תהלים, ס) כל נפלאותך ומחשבותיך אלינו בשבילנו, ויקרא את עשו בנו הגדול ולמה קורא לו בנו הגדול אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן לפי שראה שהעולם הזה בידו קרא לו בנו הגדול, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת, אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר (עובדיה, א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו אותה שעה והיתה לה' המלוכה: