ביאור:משנה חולין פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת חולין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דיני השחיטה

חטיבה I: פעולת השחיטה

בעוף מספיק לשחוט סימן אחד, ובבהמה צריך שנים. בסיפא של המשנה מדייקים בקשר לעיקרון שרובו של סימן כמוהו.

ראו תוספתא ב, א, שגם שחיטת שני חצאים בעוף - פסולה.

וראו אסמכתא בספרי דברים עה.

(א) הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה - שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה,

וְרֻבּוֹ שֶׁלְּאֶחָד כָּמוֹהוּ.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוָּרִידִין.

חֲצִי אֶחָד בָּעוֹף, אֶחָד וָחֵצִי בַבְּהֵמָה - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה - שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

לעניין שנים ששחטו השוו שבת י, ה, וכן שם יג, ו. השחיטה כשרה אפילו אם היה פטור עליה בשבת. וראו גם לקמן משנה ח.

בתוספתא א, ג מוסיפים שאפילו אם אחד מהשוחטים היה גוי, שפסול לשחוט - השחיטה המשותפת כשרה; אבל ראו לקמן משנה ח, שאם אחד משניהם התכוון לשחוט לע"ז - פסולה.

(ב) הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאַחַת - שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסְּכִין וְשׁוֹחֲטִין, אֲפִלּוּ אֶחָד מִלְּמַעְלָן וְאֶחָד מִלְּמַטָּן,

שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

התיז את הראש בלי לשחטו, אלא בגלל לחץ הסכין בלבד - פסול. אם העביר את הסכין בכיוון אחד, והסכין ארוכה יותר מרוחב הצואר - כשר, ואם העביר את הסכין בשני כיוונים - כשר תמיד.

(ג) הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת - פְּסוּלָה.

הָיָה שׁוֹחֵט, וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת,

אִם יֵשׁ בַּסְּכִין מְלֹא צַוָּאר - כָּשֵׁר.

הָיָה שׁוֹחֵט, וְהִתִּיז שְׁנֵי הָרָאשִׁים כְּאַחַת,

אִם יֵשׁ בַּסְּכִין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד - כָּשֵׁר.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ,

אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בְאֻזְמֵל סכין קצר מאד - כָּשֵׁר.

כשם ששחיטת גוי פסולה (לעיל א, א.), כך גם שחיטה שלא ע"י אדם.

אבל ראו תוספתא א, ח, שאם זרק את הסכין והיא שחטה - כשר.

בסיפא מדובר על שחיטה עם הפסקה באמצעה: כמה אורך ההפסקה הפוסלת את השחיטה?

לעניין "עף" ולעניין הביקור השוו תוספתא ב, ח.

נָפְלָה סְכִין וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְדַרְכָּהּ - פְּסוּלָה

שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב כא) "וְזָבַחְתָּ... וְאָכַלְתָּ",

מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ - אַתָּה אוֹכֵל.

נָפְלָה סְכִין באמצע השחיטה, וכן הדוגמאות הבאות - וְהִגְבִּיהָהּ, נָפְלוּ כֵלָיו - וְהִגְבִּיהָן,

הִשְׁחִיז אֶת הַסְּכִין, עָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט, התעייף באמצע השחיטה ונח, ומישהו אחר סיים אותה

אִם שָׁהָא כְדֵי שְׁחִיטָה אַחַת - פְּסוּלָה.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם שָׁהָא כְדֵי בִקּוּר.

חטיבה II: שחיטה פסולה

(ד) שָׁחַט אֶת הַוֵּשֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, קרע את הגרגרת ולא שחט אותה שָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וּפָסַק אֶת הַוֵּשֶׁט,

שָׁחַט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד שנעץ אֶת הַסְּכִין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ, תחת הגרגרת או הושט, וקרע אותו

רְבִּי יִשְׁבְּאָב אוֹמֵר: נְבֵלָה.

ההבדל בין נבלה לטריפה הוא בכך שהנבלה טמאה (ראו לעיל א, א,) והטריפה שנשחטה טהורה (ראו לקמן ד, ד.)

לאיסור אכילת נבלה ראו ספרי דברים קד.

אם לפני השחיטה נחתכה הגרגרת - לכל הדעות זו טריפה, ראו לקמן ג, א.

רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: טְרֵפָה.

כְּלָל אָמַר רְבִּי יִשְׁבְּאָב מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

כָּל שֶׁנִּפְסָלָה מִשְּׁחִיטָתָהּ - נְבֵלָה.

כָּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי, וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לְהִפָּסֵל - טְרֵפָה.

וְהוֹדָה לוֹ רְבִּי עֲקִיבָה.

ראו ספרי דברים קכו, כת"ק.

(ה) הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם - כְּשֵׁרִים,

נֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, טמאות לְפִי שֶׁלֹּא הָכְשָׁרוּ בַדָּם.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָכְשָׁרוּ בִשְׁחִיטָה. מקבלים טומאה למרות שנשארו יבשים

(ו) הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת, בהמה שנוטה למות

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל. בזמן או לאחר השחיטה, וכך נדע שמתה בגלל השחיטה ולא מהמחלה שלה

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּהּ אִם זִנֵּקָה.

אָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה,

וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמָצָא כֳתָלִים מְלֵאִים דָּם - כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנֵּקָה כְמִדַּת רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ.

אֶחָד בְּהֵמָה דַקָּה - וְאֶחָד בְּהֵמָה גַסָּה.

בְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּשְׁטָה אֶת יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ - פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָה אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - שֶׁהָיְתָה בְחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת,

אֲבָל אִם הָיְתָה בְחֶזְקַת בְּרִיָה

אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ בָהּ אֶחָד מִן הַסִּימָנִים הַלָּלוּ - כְּשֵׁרָה.

חטיבה III: כוונות בשחיטה

(ז) הַשּׁוֹחֵט לַנָּכְרִי - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

ר' אליעזר מתיחס לבשר בדומה ליין, שפסול כיין נסך, והשוו ע"ז ב, ג.

ר' יוסי טוען שהקובע הוא השוחט, כשם שבקדשים הפסול נקבע לפי מחשבת העובד ולא לפי הבעלים.

נראה שגם ר' יוסי מודה שהסיבה ששחיטת הגוי פסולה היא משום שהתכוון לע"ז, ואילו מהמשנה לעיל א, א נראה שהפסילה היא מסיבות אחרות.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

אָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר הַכָּבֵד חתיכה קטנה מיותרת הכבד שֶׁלָּהּ - פְּסוּלָה,

שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הַנָּכְרִי - לַעֲבוֹדָה זָרָה.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים!

מָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בַּמֻּקְדָּשִׁין - אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא לְאַחַר הָעוֹבֵד,

מְקוֹם שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בַּחֻלִּין - לֹא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא לְאַחַר הַשּׁוֹחֵט?

(ח) הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, לעבודה זרה

מי שוחט, כשמחזיקים שנים? - ראו משנה ב, ולהלן משנה י.

שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסְּכִין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר,

שְׁחִיטָתָן פְּסוּלָה.

(ט) אֵין שׁוֹחֲטִין, לֹא לְתוֹךְ הַיַּמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ הַנְּהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ הַכֵּלִים, בגדים

שחיטה שבה נשפך הדם ישירות לים או לנהר עלולה להיראות כמו ע"ז, וראו ספרי דברים עא, ושם קכו.

אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ הָעֹגֶל ספל שֶׁלַּמַּיִם, וּבַסְּפִינָה - עַל גַּבֵּי כֵלִים.

אֵין שׁוֹחֲטִין בַּגּוּמָא, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אָדָן גּוּמָא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ.

וּבַשּׁוּק - לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִים.

(י) הַשּׁוֹחֵט חולין מחוץ לעזרה לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם שְׁלָמִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה,

שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.

הקבוצה הראשונה - יכול להטעות ולהיראות כאילו נדב את הקרבנות ושחט אותם מחוץ לעזרה. הקבוצה השניה - ברור שאין ממש בדבריו, שהרי הקרבנות הללו אינם נידרים ונידבים; וראו נדרים ג, ב, וכן שבועות ג, ח.

שנים שוחטים - ראו לעיל משנה ב ומשנה ח.

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסְּכִין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר,

שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּרוּמָה,

שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה.

זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב - הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ פָסוּל.

וְדָבָר שֶׁאֵינוּ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב - הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר.