ביאור:תוספתא/חולין/א
| הבהרה: | |
|---|---|
|
תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק א
[עריכה]שחיטת חולין
[עריכה](א)
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִשְׁחֹט: אֲפִלּוּ כּוּתִי, אֲפִלּוּ עָרֵל, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד.
| ראו משנה א, א. התוספתא מסבירה ומגדירה מי הוא "הכול". הגוי, המין והקוף אינם במסגרת זו. דין המין חמור מדין המשומד. שחיטה לע"ז, אפילו ע"י ישראל – אסורה בהנאה, וראו משנה ב, ח. |
שְׁחִיטַת הַמִּין, עֲבוֹדָה זָרָה, וּשְׁחִיטַת גּוֹי - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה,
וּשְׁחִיטַת הַקּוֹף - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב כא) "וְזָבַחְתָּ", "וְאָכַלְתָּ", לֹא שֶׁזָּבַח הַגּוֹי,
וְלֹא שֶׁזָּבַח הַקּוֹף וְלֹא שֶׁנִּזְבַּח מֵאֵלֶיהָ.
(ב)
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט, וּמֵרֵק השלים הַגּוֹי שְׁחִיטָה עַל יָדָיו - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.
| אם הישראל שחט כראוי (רוב שני הסימנים) ואחר כך הרחיב את השחיטה הגוי, או אם הגוי לא הרג את הבהמה ולא הטריף אותה, ואחר כך שחט אותה ישראל – כשרה. |
שָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גּוֹי שֶׁשָּׁחַט, וּמֵרֵק יִשְׂרָאֵל שְׁחִיטָה עַל יָדָיו - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.
שָׁחַט בָּהּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵפָה, וְיִשְׂרָאֵל בָּא וְגוֹמְרָהּ - מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה.
(ג)
יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֲפִלּוּ אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה,
שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.
| ראו משנה ב, ב. בניגוד למשנה א, א, התוספתא מכשירה שחיטת קטן. |
וְכֵן סוֹמֵא שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁחֹט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁחֹט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
(ד)
לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין: בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, בֵּין בַּסְּפִינָה וּבֵין בְּרֹאשׁ הַגַּג.
| ראו משנה א, ב. |
(ה)
בַּכֹּל שׁוֹחֲטִין: אֲפִלּוּ בַּצּוֹר, אֲפִלּוּ בַזְּכוּכִית, אֲפִלּוּ בַקְּרוּמִית שֶׁלַּקָּנֶה. של קנה, שגדל בנחל
בַּכֹּל שׁוֹחֲטִין: בֵּין בְּדָבָר הַמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע וּבֵין בַּתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע,
| ראו משנה א, ב. הרחבה כפולה של הביטוי "בכול שוחטים": גם לגבי הסכין וגם לגבי דרך השחיטה. |
בֵּין שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עַל גַּבֵּי צַוָּאר,
וּבֵין שֶׁהֶעֱבִיר צַוָּאר עַל גַּבֵּי סַכִּין וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
(ו)
הַמַּרְגִיל מפשיט את העור בשלמות לְגוֹי וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
שֵׁן תְּלוּשָׁה וְצִפֹּרֶן תְּלוּשָׁה - שׁוֹחֲטִין בָּהּ.
| שחיטה עבור הגוי כשרה, וראו משנה א, ב. שן או ציפורן שאינה תלושה פסולות, כי הן חונקות, ראו במשנה שם. |
מַגַּל קָצִיר כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
אִם הִחְלִיקוּ שִׁנֶּיהָ - הֲרֵי זוֹ כְסַכִּין.
(ז)
תָּחַב סַכִּין בְּאַטְּלָא אַנְטְלִיָא, antlíon: דלי עם חבל לשאיבת מים וְשָׁחַט בָּהּ - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.
סַכִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִימוֹת פְּגִימוֹת - נִדּוֹן כַּמְּגֵרָה:
| הסכין באנטיליה שוחט מעצמו, בניגוד להלכה א. לא כל מגירה פסולה, בניגוד למשנה שם: אם הרווח בין שן לשן במגירה הוא כפול מקוטר הצואר, או אם המגירה אינה חונקת אלא מסכסכת – ניתן לשחוט בה. |
אִם יֵשׁ בֵּין פְּגִימָה לַחֲבֶרְתָּהּ כִּמְלֹא שְׁנַיִם בַּצַּוָּאר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אֵין בָּהּ אֶלָּא פְּגִימָה אַחַת,
אִם הָיְתָה מְסַכְסֶכֶת וְשׁוֹחֶטֶת - כְּשֵׁרָה; אִם חוֹנֶקֶת - פְּסוּלָה.
(ח)
זָרַק אֶת הַסַּכִּין וְאֶת הַפִּגְיוֹן pugio וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
| גם אם לא אחז את הסכין בזמן השחיטה, אין זה מצב ש"נשחט מעצמו", אלא כשר. והשוו משנה ב, ג. |
מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - כְּשֵׁרָה, וְשֶׁלּא כְדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - פְּסוּלָה.
(ט)
מִצְוַת שְׁחִיטָה: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא.
| אם הוליך והביא, וחתך את הצואר, אפילו אם הסכין קצרה מאד – כשר, וראו משנה ב, ג. |
הוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ - כְּשֵׁרָה,
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בַסַּכִּין כְּדֵי הוֹלָכָה וְהוֹבָאָה.
אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּסַּכִּין מְלֹא שְׁנַיִם בַּצַּוָּאר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
(י)
מִצְוַת שְׁחִיטָה, מִן הַטַּבַּעַת וְעַד הָרֵאָה.
| יכול לשחוט גם מתחת למקום הרגיל – עד הריאה. ר' יוסי מסתפק בשחיטת רוב הטבעת, וראו משנה א, ג. |
מֻגְרֶמֶת - פְּסוּלָה. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס מַכְשִׁיר.
שִׁיֵּר בָּהּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה סָמוּךְ לָרֹאשׁ מֻקָּף אֶת כֻּלָּהּ - כְּשֵׁרָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה רֻבָּהּ מֻקָּף כַּלְּבָנָה - כְּשֵׁרָה.
(יא)
כָּל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה.
| ראו משנה א, ד. |
שָׁחַט מִלְּמַטָּה מהצואר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה; מִלְּמַעְלָה וּמִן הַצְּדָדִין - שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
כָּל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה.
מָלַק מִלְּמַעְלָה - מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁרָה; מִלְּמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִין - מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה.
בין קודש לקודש
[עריכה](יב)
שְׁחִיטָה - בַּכֶּלִי, מְלִיקָה - בַּיָד.
| השוו משנה א, ד. |
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּמְּלִיקָה - פָּסוּל בַּשְּׁחִיטָה; כָּשֵׁר בַּשְּׁחִיטָה - פָּסוּל בַּמְּלִיקָה.
(יג)
שְׁחִיטַת הָעוֹף בִּפְנִים - פְּסוּלָה, וּמְלִיקָה - כְּשֵׁרָה;
| המליקה כשרה רק בהקרבה, והשחיטה של העוף כשרה רק לחולין. הרחבה של הלכה יב. |
מְלִיקַת הָעוֹף בַּחוּץ - פְּסוּלָה, וּשְׁחִיטָה - כְּשֵׁרָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: מָקוֹם כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה - פָּסוּל בִּמְלִיקָה,
מָקוֹם כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה - פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.
(יד)
דַּם חַטַּאת בְּהֵמָה לְמַעְלָה, וְדַם כָּל הַזְּבָחִים לְמַטָּה.
| ראו קינים א, א. |
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּחַטָּאת - פָּסוּל בְּכָל הַזְּבָחִים; כָּשֵׁר בְּכָל הַזְּבָחִים - פָּסוּל בַּחַטָּאת.
כָּשֵׁר בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מזבח העולה - פָּסוּל בַּמִּזְבֵּחַ פְּנִימִי; מזבח הקטורת
כָּשֵׁר בַּמִּזְבֵּחַ פְּנִימִי - פָּסוּל בַּמִּזְבֵּחַ חִיצוֹן.
כָּשֵׁר בָּאֵילִים - פָּסוּל בַּכְּבָשִׂים; כָּשֵׁר בַּכְּבָשִׂים, פָּסַל בָּאֵילִים.
| ראו פרה א, ג. |
הַפַּלְגָּס בָּזֶה וּבַזֶּה פָּסוּל.
כָּשֵׁר בַּפָּרָה - פָּסוּל בָּעֶגְלָה; כָּשֵׁר בָּעֶגְלָה - פָּסוּל בַּפָּרָה.
| ראו פרה א, א, וכן משנה א, ו. |
עִבּוּרָהּ פּוֹסֶלֶת בָּזֶה וּבַזֶּה.
(טו)
בְּנֵי יוֹנָה - מִשֶּׁשִּׁלְעֲלוּ עַד שֶׁיַּצְהִיבוּ, תּוֹרִין - מִשֶּׁיַּפְרִיחוּ, אֲפִלּוּ הֵן זְקֵנִים.
| ראו משנה א, ה. |
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין - פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה; כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה - פָּסוּל בַּתּוֹרִין.
(טז)
כֹּהֲנִים, מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וַאֲפִלּוּ הֵן זְקֵנִים - כְּשֵׁרִים, וְהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן.
| השוו משנה א, ו, וספרי במדבר סב-סג, שם נפסלו הלוויים הזקנים בקול בלבד - כבר מזמן שנכנסו לא"י. |
הַלְוִיִּם, מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה - כְּשֵׁרִים, וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים - פָּסוּל בַּלְוִיִּם; כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם - פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר,
אֲבָל בְּבֵית עוֹלָמִים – אֵין הַלְוִיִּם נִפְסָלִין אֶלָּא בַּקּוֹל. ולא בגיל!
(יז)
כָּשֵׁר בְּכֹהֵן גָּדוֹל - פָּסוּל בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט; כָּשֵׁר בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט - פָּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל.
| בעניין בגדי הכהונה: כהן גדול שלבש בגדי הדיוט או ההפך – נפסל, וראו תוספתא מנחות א, ו. |
כָּשֵׁר בְּבִגְדֵי זָהָב - פָּסוּל בְּבִגְדֵי לָבָן; כָּשֵׁר בְּבִגְדֵי לָבָן - פָּסוּל בְּבִגְדֵי זָהָב.
(יח)
מְנוֹרָה - אֵין כְּשֵׁרָה אֶלָּא מִן הָעֶשֶׁת. מטיל, גוש
עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת gruté: שברי כלים - פְּסוּלָה, וּמִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת - כְּשֵׁרָה.
(יט)
חֲצוֹצְרוֹת - אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא מִן הַכֶּסֶף.
| החצוצרות הן דווקא מכסף, ולא ממתכת אחרת - ראו ספרי זוטא במדבר י, ב: "בזמן שהן כסף כשרות, אם אינן כסף אינן כשרות". |
עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת - כְּשֵׁרָה; מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת - פְּסוּלָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּמְּנוֹרָה - פָּסוּל בַּחֲצוֹצְרוֹת; כָּשֵׁר בַּחֲצוֹצְרוֹת - פָּסוּל בַּמְּנוֹרָה.
(כ)
אֲוֵיר כְּלִי חֶרֶס - טָמֵא, וְגַבּוֹ - טָהוֹר; אֲוֵיר כָּל הַכֵּלִים - טָהוֹר, וְגַבָּן - טָמֵא.
| הלכה זו והלכה כא: ראו משנה א, ו. |
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶס - טָמֵא בְּכָל הַכֵּלִים; טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים - טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶס.
(כא)
פְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ - טְהוֹרִין, וְגָלְמֵיהֶן - טְמֵאִין;
פְּשׁוּטֵי כְלֵי מַתָּכוֹת - טְמֵאִין, וְגָלְמֵיהֶן - טְהוֹרִין.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּכְלִי עֵץ - טָמֵא בִּכְלֵי מַתְּכוֹת;
טָהוֹר בִּכְלֵי מַתְּכוֹת - טָמֵא בִכְלִי עֵץ.
(כב)
וְהַמֵּבִיא אֲרוֹנוֹת וְתַנּוּרִין, סְפָלִין וּכְלֵי חֶרֶס מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,
| כלי חרס שאינם שרופים אינם נחשבים כלי חרס. אם נשרפו בארץ – נטהרו בכך מטומאת חו"ל, וראו תוספתא אהלות יז, ז. |
עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ - טְמֵאִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים, וּטְהוֹרִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס;
מִשֶּׁהֻסְּקוּ - טְמֵאִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס, וּטְהוֹרִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁטְּמֵאִין מִשֵּׁם אֶרֶץ הָעַמִּים - טְהוֹרִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס,
וּמִשָּׁעָה שֶׁטְּמֵאִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס - טְהוֹרִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים.
(כג)
חוֹתָם טָמֵא בִיבֵשָׁה - טָהוֹר בְּרֹטֶב.
גַּרְעַיְנָה - טְמֵאָה בְרֹטֶב, וּטְהוֹרָה בִיבֵשָׁה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּיבֵשָׁה - טָמֵא בְרֹטֶב; טָהוֹר בְּרֹטֶב - טָמֵא בִּיבֵשָׁה.
(כד)
שְׁקֵדִים הַמָּרִים, קְטַנִּים - חַיָּבִין, גְּדוֹלִין - פְּטוּרִין;
| ראו מעשרות א, ד, וכן משנה א, ו. |
וּמְתוּקִין, גְּדוֹלִים - חַיָּבִין, קְטַנִּים - פְּטוּרִין.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: חַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים - פָּטוּר בַּמְּתוּקִין;
חַיָּב בַּמְּתוּקִין - פָּטוּר בַּמָּרִים.
(כה)
כָּשֵׁר בְּגֵט - פָּסוּל בִּפְרָסְבּוּל; כָּשֵׁר בִּפְרָסְבּוּל - פָּסוּל בְּגֵט.
| ראו שביעית י, ה. וראו תוספתא יבמות ו, ד. |
כָּשֵׁר בְּאִשָּׁה - פָּסוּל בִּיבָמָה; כָּשֵׁר בִּיבָמָה - פָּסוּל בְּאִשָּׁה.
כָּשֵׁר בִּגְרוּשָׁה - פָּסוּל בַּחֲלוּצָה; כָּשֵׁר בַּחֲלוּצָה - פָּסוּל בִּגְרוּשָׁה.
(כו)
בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה - אֵין הַבְדָּלָה; וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה - אֵין תְּקִיעָה:
בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת – תּוֹקְעִין, וְלֹא מַבְדִּילִין;
| ראו סוכה ה, ה, וכן משנה א, ז. |
אַחַר שַׁבָּת – מַבְדִּילִין, וְלֹא תּוֹקְעִין.
כֵּיצַד תּוֹקֵעַ? - תּוֹקֵעַ פְּשׁוּטָה אַחַת, וְאֵין מֵרִיעַ.