ביאור:משנה סוטה פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
נשים שאינן שותות ואינן נוטלות כתובה
[עריכה]חטיבה I: אשה שאינה נשואה או נישאה באיסור
[עריכה]|
אשה ששתתה ונשארה בחיים, וגירש אותה - נוטלת כתובה. הארוסה ושומרת היבם אינן מקבלות כתובה, כי נסתרו, אבל אינן שותות כי לא היו נשואות; וראו ספרי במדבר כ. אמנם אם נסתרה כנשואה, ומשביע אותה - מגלגל עליה גם שבועה על תקופת האירוסין, כאמור לעיל ב, ה, אבל אם לא - אינו משקה אותה. אם הנישואין הם בעבירה - אין לבעל זכות להשקות את אשתו; וראו ספרי במדבר ז. |
(א) ארוסה ושומרת יבם - לא שותות, ולא נוטלות כתובה
- שנאמר (במדבר ה כט) "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה ושומרת יבם.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
- ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לממזר ולנתין - לא שותות ולא נוטלות כתובה:
חטיבה II: אשה שאינה שותה - בגלל מי?
[עריכה]|
הימנעות משתית המים ביוזמת הבעל מחייבת אותו לתת לאשה את הכתובה; חמשת המקרים המתוארים כאן נשנו לעיל א ג, וכן לעיל ג ו. לעניין "אמר בעלה" וכו' - ראו ספרי דברים ריח. בספרי במדבר ז נוסף גם שהסומא אינו משקה את אשתו, ושם יז נוסף גם "פירסה נידה - לא היה שותה"! |
(ב) ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה:
- האומרת "טמאה אני", ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת "איני שותה". ביטול השתיה היה באחריות האשה
אמר בעלה "איני משקה", ושבעלה בא עליה בדרך - נוטלת כתובתה כי ביטול השתיה היתה באשמת בעלה ולא שותה.
מתו בעליהן עד שלא שתו - בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות. כי הקנאה מתה עם הבעל
- ובית הלל אומרים: לא שותות ולא נוטלות כתובה: כי ספק אם זנו
חטיבה III: נשים אסורות מדברי חכמים
[עריכה]|
המשנה מוסיפה עוד נשים שאסור לשאתן מתקנת חכמים. דינן של נשים אלו כדין הנשים האסורות שבסוף משנה א. לעניין המינקת ראו תוספתא נידה ב, א. לגבי איילונית וכו' - ראו תוספתא יבמות ח, ג. |
(ג) מעוברת חבירו ומינקת חבירו מבעלה הקודם - לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: יכול הוא להפרישה, ולהחזירה לאחר זמן. כשתסיים להניק, ולכן אינה אסורה לחלוטין, ושותה
איילונית, וזקנה, ושאינה ראויה לילד - לא שותות ולא נוטלות כתובה.
- רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה. ולכן אינן אסורות, ושותות
חטיבה IV: נשים ששותות
[עריכה]ושאר כל הנשים - או שותות, או לא נוטלות כתובה:
|
למרות שאשת כהן שנשבתה או נאנסה אסורה לבעלה, הקנאה אינה אוסרת אותה. למרות שלדעת חכמים במשנה ג, איילונית אינה שותה - אשת סריס שותה. למרות שמותר לאשה להתיחד עם אביה או עם בנה (ראו קידושין ד, יב) - יכול בעלה לקנא לה מהם, ולדרוש ממנה לא להסתר עימם. אבל אם קינא ע"י קטן או מי שאינו "איש" - נוטלת כתובה ואינה שותה. כמובן, הסריס נחשב "איש". |
(ד) אשת כהן - שותה, ומותרת לבעלה.
אשת סריס - שותה.
על ידי כל העריות מקנאין - חוץ מן הקטן, וממי שאינו "איש": כגון אשה, טומטום או בהמה.
חטיבה V: קנאה בשם החברה
[עריכה](ה) ואלו שבית דין מקנאין להן:
|
אם בעלה אינו יכול לקנא, מקנאים בית דין. לדעת ת"ק המקרה דומה למקרה שמת בעלה (משנה ב), שלדעת בית הלל אינה שותה ואינה נוטלת כתובה. האחריות על נאמנות האשה לבעלה היא אחריות חברתית, ולכן היא מוטלת על בית הדין. אם התחרש בעלה אינו יכול לקנא כשם שאינו יכול לגרש אותה, וראו יבמות יד, א. ראו ספרי במדבר כ, שדרשו "אשר תסטה" (במדבר ה כט) |
- מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.
- לא להשקותה אמרו, אלא לפסלה מכתובתה.
- רבי יוסי אומר: אף להשקותה: לכשיצא בעלה מבית האסורין - ישקנה: