ביאור:תוספתא/נידה/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת נידה פרק שני
[עריכה]הנקה
[עריכה]מניקה שמת לה בנה בתוך עשרים וארבעה חודש - מטמאה מעת לעת
| ראו משנה א, ד. לגבי אורך זמן ההנקה השוו גיטין ז, ו. לגבי איסור האירוסין והנישואין למניקה ראו סוטה ד, ג. |
לפיכך אם מניקתו והולכת, אפי' חמש שנים - דיה שעתה, דברי ר"מ
ר' יוסי ור"ש אומרים: אין דיה שעתה אלא עשרים וארבעה חדש
לפיכך אם מניקה והולכת, אפילו ארבע וחמש שנים - אין לה אלא עשרים וארבעה חדש.
מניקה שמת בעלה
הרי זו לא תיארס ולא תינשא, עד שיהיו לה עשרים וארבעה חודש, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: שמונה עשר חודש
ר' יונתן בן יוסף אומר, ב"ש אומרים: עשרים וארבעה חודש, וב"ה אומרים: שמונה עשר חודש
אמר רשב"ג: לדברי האומר עשרים וארבעה חודש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חודש
לדברי האומר שמונה עשר חודש - מותרת להינשא לחמשה עשר חודש
שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים.
תינוק יונק והולך עשרים וארבע חודש
| לדעת ר' אליעזר אין להניק יותר משנתיים. ר' יהושע מסכים רק אם הפסיק לינוק למשך שנתיים וחזר לינוק אחרי כן. |
מכאן ואילך כיונק שקץ, דברי ר"א
ור' יהושע אומר: תינוק יונק והולך, אפילו בן ה' שנים
פירש, וחזר אחר עשרים וארבעה חודש - הרי הוא כיונק שקץ.
חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חודש
| לעניין מינקת גויה ראו ע"ז ב, א. בהלכה זו יש סימנים לדעת ר' אליעזר מהלכה ב: אם היונק גדול – אסור לו לינוק מגויה או מבהמה טמאה. אבא שאול מעיד שהיה יונק מבהמה טהורה ביו"ט. |
אחד בנה ואחד שניתן לה בת להניק.
האשה שניתן לה בת להניק, לא תעשה עמו מלאכה, ולא תניק עמו תינוק אחר.
תינוק המכיר את אמו - אין נותנין אותו למניקת אחרת, מפני סכנת נפשות
יונק תינוק מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה, ומכולן הוא יונק, ואפילו בשבת.
היה גדול - אסור
אבא שאול אומר: יונקין היינו מבהמה טהורה בי"ט.
מניעת הריון
[עריכה]שלש נשים משמשות במוך: קטנה מעוברת ומניקה
| המוך נחשב אמצעי למניעת הריון. חכמים אינם מחייבים להשתמש בו וסומכים על הנס. לעניין תשמיש המעוברת ראו נידה לא א, שבסוף ההריון ממליצים עליו. |
אי זו היא קטנה? מבת אחת עשרה שנה ויום א' ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד
פחות מכן אינה נכנסת להריון ויתר על כן אינה בסכנת חיים אם תהרה. - משמשת כדרכה ואינו חושש
מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל
מניקה - שמא תהרוג את בנה
שהיה ר"מ אומר: דש מבפנים וזורה מבחוץ
וחכ"א: משמש כדרכו, ומן השמים משמרים על ידו
שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה'.
לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו
| ראו סוטה ד, ג. |
משום שנאמר (משלי כג י) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא.
בדיקת בעלי קרי
[עריכה]כל היד המרבה בנשים לבדוק - הרי משובחות
| ראו משנה ב, א. ר' טרפון ציורי כדרכו, ואוסר אף להניח ידו על בטנו במגמה להוציא שכבת זרע. לעניין ההבחנה בין שכבת זרע לזיבה ראו תוספתא זבים ב, ב. |
ובאנשים – תקצץ, ר"ט אומר: על טיבורו יקצץ!
אמר לו: הרי כריסו נתפחת! אמר להם: אף אני לא נתכוונתי אלא לכך.
משלו משל, למה הדבר דומה? לנותן אצבע בעין. כל זמן שהוא דוחק הרבה - מוציא דמעה.
בד"א? בשכבת זרע. אבל לזיבה - כל היד המרבה לבדוק - הרי זו משובחת.
שוטה - מטבילין אותו ומאכילין אותו לתרומה לערב
| ראו משנה ב, א, לטיפול באשה השוטה. כאן עוסקים באיש השוטה. הטיפול דומה לזה שעושים לכהן הגדול, ראו יומא א, ז. |
ומשמרין אותו שלא יישן. ואם ישן ועמד - טמא מיד
ר' אליעזר בר' צדוק אומר: עושין לו כיס של עור ומלבישים אותו, ובודקין אותו לתוכו
ואם נמצא בתוכו שכבת זרע – טמא, ואם לאו טהור
אמרו לו: נמצאת מבריח מן הספק ומביאו לידי ודאי, מפני שבא לידי חימום
אמר להם לדבריכם טמא הוא
אמרו אם ישן טמא, ואם לאו טהור
ואנו אומרים: יצאת ממנו טפה כל שהוא ונבלעה לה בכיס.