ביאור:משנה יבמות פרק יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
----
נישואין ויבום של חירשים
[עריכה]חטיבה I: כשרות הגירושין של חירש ושוטה
[עריכה](א) חירש שנשא פיקחת, ופקח שנשא חירשת
|
שני נימוקים לתקפות הגירושין של פיקח את החירשת: לפי הראשון התוקף תלוי בכך שהנישואין היו ברמיזה. לפי השני מדובר בזכותו של הגבר להוציא את אשתו אף בניגוד לרצונה. את השאלה של ר' יוחנן בן נורי אפשר לפרש בשתי צורות: מפני מה כשהאיש השתטה אין אשתו יוצאת? או: מפני מה אשה שנשתטתה יכולה לצאת? התלמוד מעדיף את ההסבר השני, לפיו ר' יוחנן מחמיר. יתכן גם שהוא מיקל, ומאפשר לאשת השוטה להתגרש. ההסבר של חכמים לר' יוחנן אינו מסביר מדוע האיש שהתחרש, ולא השתטה, אינו יכול להוציא. יתכן שטעמם גם בגלל חולשת הגירושין של החירש, כפי העולה מהנימוק הראשון: החירש שנשא - יכול לגרש, ואילו פיקח שהתחרש - אינו יכול. וראו גם גיטין ז, א - לגבי הגדרת השוטה. |
- אם רצה - יוציא, ואם רצה - יקיים.
כשם שהוא כונס ברמיזה - כך הוא מוציא ברמיזה.
פיקח שנשא פיקחת, ונתחרשה
- [אם רצה - יוציא, ואם] רצה - יקיים.
- נשתטית - לא יוציא. כדי שלא ינהגו בה כהפקר
- נתחרש הוא, או נשתטה - אינו מוציא עולמית!
אמר רבי יוחנן בן נורי:
- מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת, והאיש שנתחרש - אינו מוציא?
אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת
- שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו!
|
ראו גיטין ה, ה. כאן הנישואין אינם ברמיזה, כי האב השיא אותה - ולמרות זאת הגט קיים. מכאן מוכיחים חכמים לר' יוחנן בן נורי שהאיש מוציא את אשתו שלא לרצונה. וראו תוספתא ט, ז. וראו ירושלמי תרומות א א, שבניו של יוחנן היו חרשים. אבל אם הבעל התחרש - אינו מוציא, ולא מוסבר מדוע. |
(ב) העיד רבי יוחנן בן גדגדה על החירשת שהשיאה אביה, שהיא יוצאה בגט.
- אמרו לו: אף זו כיוצא בה:
חטיבה II: אין חליצה לחירשים
[עריכה]|
ראו לעיל יב, ד, שאין חליצה לחרש או לחירשת. אם אין מדובר באחיות - כונס ה"יבם" את אשת אחיו, למרות שאין בכך יבום, ואם רצה - מגרשה בגט, כמו במשנה א. |
(ג) שני אחים חרשים, נשואים לשתי אחיות חירשות,
- או לשתי אחיות פיקחות, או לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פקחת
- או שתי אחיות חירשות נשואות לשני אחים פיקחים
- או לשני אחין חרשין כתוב פעמיים לשם השלמות או לשני אחין, אחד חרש ואחד פקח
- הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום.
- ואם היו נכריות - יכנסו, ואם רצו להוציא - יוציאו:
חטיבה III: יבום של חירשים
[עריכה](ד) שני אחים, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי אחיות פקחות
- מת חרש בעל הפקחת, מה יעשה פקח בעל הפקחת? תצא, בלי יבום או חליצה משום אחות אשה.
|
יציאה משום אחות אשה - השוו לעיל ג, ו. דין דומה נאמר גם בתוספתא ט, ו למקרה של צרת הבת הנשואה לאחיו החרש. לדינו של החרש - ראו לעיל יג, ז, בדעת ר' אליעזר ור' יהושע. המקרה שם דומה לזה שכאן. |
- מת פקח בעל הפקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת?
- מוציא אשתו בגט, ואשת אחיו - אסורה לעולם.
שני אחים פקחים נשואים לשתי אחיות, אחת חירשת ואחת פקחת
- מת פקח בעל חירשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא, משום אחות אשה.
|
נישואי פיקח וחירשת דומים לנישואי חרש ופיקחת, וכמוהם אינם עומדים מול חובת הייבום; אבל הפיקח יכול (ראו משנה א) לגרש את אשתו החירשת ולחלוץ לאשת אחיו הפיקחת, וכך להתיר אותן. וראו תוספתא יג, ט-י להשלמת המקרים הנדונים כאן. |
- מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל החירשת?
- מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו - בחליצה.
שני אחים, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי אחיות, אחת חירשת ואחת פקחת
- מת חרש בעל חירשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא, משום אחות אשה.
- מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חירשת?
- מוציא אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.
שני אחים, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות פקחות
- מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מיבם.
- מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת?
- כונס, ואינו מוציא לעולם. ראו משנה א
שני אחים פקחים נשואים לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חירשת
|
ראו לעיל בסוף משנה ג. |
- מת פקח בעל חירשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא - יוציא.
- מת פקח בעל הפקחת, מה יעשה פקח בעל חירשת? - או חולץ או מיבם.
שני אחים, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות, אחת חירשת ואחת פקחת
- מת חרש בעל חירשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא - יוציא.
- מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם: כבמשנה א