ביאור:תוספתא/יבמות/יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק שלושה עשר

מיאון

(א)
בראשונה היו כותבין שטרי מיאון

כשם שהיו כותבים שטרי חליצה (לעיל יב, יב.) כך היו כותבים שטרי מיאון. גם בעניין המיאון יש מחלוקת על הפורום: בית דין (ראו משנה יג, א-ב, וכן סנהדרין א, ג), שלושה או אף שנים.
המשך הברייתא מסביר מהו המיאון. הוא יכול להיות אפילו ביום החתונה עצמו, בפני הבעל או שלא בפניו.

לא שפיה ליה ולא רעיה ליה ולית היא צביא לאיתנסבא ליה
ב"ה אומרים: בבית דין ושלא בב"ד, ובלבד שיהו שלשה
ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אומרים: אפילו בפני שנים
כיצד מצות מיאון? אומרת: אי אפשי בפלוני בעלי, אי אפשי בקדושין שקידשני אמא או אחי
אפילו היא יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה, ואמרה בפניו אי אפשי בפלוני בעלי זה
אין מיאון גדול מזה
ר' יהודה אומר: אפילו נכנסה ליטול חפץ מחנוני, ואמרה בפניו אי אפשי בפלוני בעלי
אין מיאון גדול מזה
יתר על כן א"ר יהודה: אפילו אורחין מסובין, ואמרה בפניהם אי אפשי בפלוני בעלי
אין מיאון גדול מזה
קטנה שקדשה את עצמה והשיאה את עצמה בחיי אביה
אין קידושיה קדושין ואין נשואיה נשואין.

(ב)
הממאנת באיש - אין לה כתובה

ראו כתובות יא, ו. וראו רשימת זכויות הבעל באשתו בכתובות ד, ד.
לדברי ר' אליעזר ראו משנה יג, ב.
ר' יהושע סובר שמהקידושין עד המיאון היא כאשתו לכל דברי הזכויות, ור' אליעזר ור' ישמעאל חולקים עליו.

נתן לה גט - יש לה כתובה
ר"א אומר: אין מעשה הקטנה כלום. אין זכאי לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה
אין יורשה ואין מטמא לה, ואינה כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאה הימנו במיאון
ר' יהושע אומר: זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה
ויורשה ומטמא לה, והרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד אלא שתצא ממנו במיאון
א"ר ישמעאל חזרתי על כל מדת חכמים, ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות, חוץ מר' אליעזר
ורואה אני את דברי ר"א מדברי ר' יהושע, שר' אליעזר השוה את מדתו ור' יהושע חלק.

(ג)
הממאנת באיש, והחזירה אליו ומת - או חולצת או מתיבמת

ראו משנה יג, ו. כאן מצמצמים את המחלוקת.

גרשה והחזירה לו - או חולצת או מתיבמת
ר"א אומר: חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת
מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה, וגרשה והחזירה עליו ומת - שחולצת ולא מתיבמת
הואיל ונאסרה עליו שעה, מפני שגירושיה גירושין גמורים, ואין חזרתה חזרה גמורה
בד"א? בזמן שגרשה קטנה והחזירה קטנה
אבל גרשה קטנה והחזירה גדולה, או גרשה קטנה והחזירה קטנה וגדלה תחתיו ומת
או חולצת או מתיבמת
ר"א אומר: חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת.

(ד)
זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו

ראו משנה יג, ד-ה. כאן מודגשת דעת רשב"ג.

רשב"ג ור' ישמעאל בר"י בן ברוקה ור' יהושע בן קרחה אומרים
בין כך ובין כך, הואיל ויצאתה הימנו בגט - אסורה לחזור לו
מעשה באחת שנשאת יתומה וגרשה, והחזירה אליו ומיאנה בו ונשאת לאחר, ומת
ובאו ושאלו את ר' יהודה בן בבא: מהו שתחזור לראשון?
ואמר להן: בין כך ובין כך, הואיל ויצאתה הימנו בגט - אסורה לחזור לו.

שימוש במיאון לפתרון בעיות יבום

(ה)

רשב"ג אומר: אם מיאנה - מיאנה. אם לאו - תמתין עד שתגדיל, ותחלוץ

ותצא הלזו משום אחות אשה

 ראו משנה יג, ז-ח. שם מיוחסים הדברים לרבן גמליאל.

שני אחין נשואין ב' יתומות, קטנה וחרשת
מת בעלה של קטנה - חרשת יוצאה בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ
מת בעלה של חרשת - קטנה יוצאה בגט, וחרשת אסורה לעולם
ואם בא עליה - יוצאה בגט והותרה.

(ו)
מי שהיה נשוי ב' יתומות קטנות, ומת

ראו משנה יג, ט.

בא יבם על הראשונה, וחזר בא על השניה - נאסרו שתיהן עליו - וכן שתי חרשות
קטנה וחרשת, בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על חרשת, או שבא אחיו על חרשת
נאסרו שתיהן עליו. חרשת יוצאה בגט, וקטנה יוצאה בגט וחליצה.

(ז)
פקחת וחרשת, בא יבם על פקחת וחזר ובא על חרשת, או שבא אחיו על חרשת

ראו משנה יג, י-יא.

נאסרו שתיהן עליו. חרשת יוצאה בגט, פקחת יוצאה בגט וחליצה
גדולה וקטנה, בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה
נאסרו שתיהן עליו. קטנה יוצאה בגט, גדולה יוצאה בגט וחליצה
ר' אליעזר אומר: בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו.

דרישת חליצה מהיבמה

(ח)
יבמה שאמרה בתוך שלשים יום "לא נבעלתי"

ראו משנה יג, יב-יג.

בין שאמר "בעלתי" בין שאמר "לא בעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה
אחר שלשים יום - מבקשים הימנו שיחלוץ לה
היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי - ה"ז יוצאה בגט
הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי, אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי - ה"ז יוצאה בגט
ר' יהודה אומר: נדרה שלא תתיבם, אפילו בחיי בעלה - מבקשים הימנו שיחלוץ לה.

גירושין של חרש

(ט)
כיצד מוציא ברמיזה? רמז ונתן לה גיטה

ראו משנה יד, א, ושם משנה ד.

פקחת לפקח, ולו אח פקח; פקחת לחרש, ולו אח פקח - או חולץ או מיבם
פקחת לפקח, ולו אח חרש - כונס ואינו מוציא לעולם
פקחת לחרש, ולו אח חרש; חרשת לפקח, ולו אח פקח; חרשת לפקח, ולו אח חרש
חרשת לחרש, ולו אח פקח; חרשת לחרש, ולו אח חרש - כונס
אם רצה להוציא – יוציא. אם רצה לקיים - יקיים.

(י)
שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות, או שתי אחיות חרשות

ראו משנה יד, ד.

או ב' אחיות, אחת פקחת ואחת חרשת
וכן ב' אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין, או לשני אחין חרשין
או לשני אחין, אחד פקח וא' חרש
וכן ב' אחין, אחד פקח וא' חרש, נשואין שתי אחיות, אחת פקחת וא' חרשת
פקחת לפקח וחרשת לחרש - אין כאן לא חליצה ולא יבום, אלא אשתו עמו
הלזו תצא משום אחות אשה
אם היו נכריות – יכנסו. אם רצה להוציאה – יוציא, ואם רצה לקיים - יקיים.