ביאור:משנה שביעית פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת שביעית עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

שימוש ומסחר בפירות שביעית, וההקלות בהם[עריכה]

חטיבה I: שימוש בפירות שביעית[עריכה]

(א) כלל גדול אמרו בשביעית:

איסורי השימוש אינם תמיד אובייקטיביים, אלא תלויים במחשבת המשתמש.

בכל הפרק נראה שהאיסורים כוללים דרכי עקיפה המאפשרות לנטרל אותם.

כל המיוחד למאכל אדם - אין עושין ממנו מלוגמא תרופה לאדם,
ואין צורך לומר לבהמה.
וכל שאינו מיוחד למאכל אדם - עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה.
וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה
חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה - נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה.
חשב עליו לעצים - הרי הוא כעצים,
כגון הסיאה צתרא ורודה, satureia thymbra, והאזוב, והקורנית thymus capitatus:


זה הכלל הגדול, ומשנה א היא הקדמה לו: אין להשתמש בפירות שביעית שלא בדרך הרגילה.

לענין תרומה ראו תוספתא תרומות ט, יא.

לענין מעשר שני ראו מע"ש ב, א.

הדלקת הנר בשמן שביעית - ראו תוספתא ה, ד, שקנסו בשמן קנוי - שלא ידליק בו.

(ב) שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה,

לאכול - דבר שדרכו לאכול, ולסוך - דבר שדרכו לסוך.

לא יסוך יין וחמץ כי בדרך כלל היו מיועדים לשתיה, אבל סך הוא את השמן. כי שמן מיועד לאכילה וגם לסיכה ולהדלקה

וכן בתרומה ובמעשר שני.
קל מהם שביעית, שניתנה להדלקת הנר:


חטיבה II: מסחר בפירות שביעית[עריכה]

המשנה מתירה למכור את פירות השביעית בדרכים שונות מהמקובל. למשל: תאנים - במידה או במשקל, ירק - במניין או במידה, וכו'. השינוי אמור להציג את המכירה כמעשה לא מסחרי, הקרוב להחלפה בין שכנים. ניתן לפקפק ביעילות של ההגבלה הזו.

(ג) אין מוכרין פירות שביעית לא במידה, ולא במשקל, ולא במניין

ולא תאנים במניין, ולא ירק במשקל.

בית שמאי אומרים: אף לא אגודות.

ובית הלל אומרים: את שדרכו לאגוד בבית - אוגדין אותו בשוק,

כגון הכרישין, ונץ החלב:


איסור המסחר בפירות שביעית מוחלש כאן: מותר לסחור אבל אין לדבר על כך. וראו גם מע"ש ג, א.

וראו תוספתא ו, כא, שר' יהודה ור' נחמיה אוסרים.

(ד) האומר לפועל "הא לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום" - שכרו מותר.

"לקוט לי בו ירק היום" - שכרו אסור.

לקח מן הנחתום ככר בפונדיון, "כשאלקוט ירקות שדה - אביא לך" - מותר.

לקח ממנו סתם - לא ישלם לו מדמי שביעית

שאין פורעין חוב מדמי שביעית:


בייר-בלן, ספר-ספן. משחקי מילים, שעשויים להסביר את נוכחותו של הספן כאן. שאר המקצועות הם עובדי קהילה: חופר בורות מים, עובד בבית המרחץ, וספר.

בתוספתא ה, כא, מתירים להאכיל גם את החיילים הרומיים בפירות שביעית.

(ה) אין נותנים שכר עבודה מפירות שביעית לא לבייר חופר בורות, ולא לבלן מפעיל בית המרחץ, ולא לספר, ולא לספן.

אבל נותן הוא ל"בייר לשתות" שואב המים מהבור. מותר להוציא דמי-שביעית לשתיה.
ולכלן - הוא נותן "מתנת חנם": כביכול בלי קשר לעבודתם


חטיבה III: עיבוד פירות שביעית[עריכה]

גם כאן יש חריזה: חריבה - עריבה.

לעניין הקטב השוו תוספתא ו, כז. וראו שם הלכה כח, שר' יהודה אסר גם את דריכת הענבים בעריבה.

(ו) תאנים של שביעית - אין קוצין אותן במוקצה, אבל קוצה אותם בחריבה במקום יבש שאינו משמש לייצור הדבלים בדרך כלל.

אין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. בכלי גדול

ואין עושין זיתים בבד ובקטב, במכבש קטן אבל כותש הוא - ומכניס לבודידה. למכבש קטן יותר מהקוטב

רבי שמעון אומר: אף טוחן הוא בבית הבד - ומכניס לבודידה:


(ז) אין הכוהנים מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאנו לידי פסול. אם יטמא התבשיל

רבי שמעון מתיר.

חטיבה IV: פתרונות בדיעבד[עריכה]

דמי הפירות ודמי דמיהן - המאוחר ביותר נחשב פרי שביעית, אבל עדיין גם הפרי עצמו אינו מתחלל וראו תוספתא ז, ה. בתלמוד הוצעו דרכים שונות לעקוף איסור זה.

ואחרון אחרון - נתפש בשביעית, והפרי עצמו - אסור:


השוו מע"ש א, ז. מותר לקנות בפירות שביעית אוכל, וגם אם קנה דברים אחרים ניתן בדיעבד לפתור את הבעיה.

הקינים אינם לאכילה, והם גם קרבנות חובה ולכן דינם כחוב.

מותר לסוך אדם (משנה ב לעיל), אבל לא בגדים.

(ח) אין לוקחים עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה - מדמי שביעית.

ואם לקח - יאכל כנגדן.

אין מביאין קני זבים, וקני זבות, וקני יולדות - מדמי שביעית.

ואם הביא - יאכל כנגדן.

אין סכין כלים בשמן של שביעית.

ואם סך - יאכל כנגדו:


ר' עקיבא חולק על רבו ר' אליעזר עד כדי כך, שאינו מוכן אפילו לומר מה היתה דעתו.

יתכן שר' אליעזר התבטא באופן חמור עוד יותר מזה שלפנינו, כגון: "ידלק האדם", ולכן לא הסכים ר' עקיבא לצטט אותו (וכך גם במשנה י).

ר' עקיבא לא רצה להחמיר בדיני שביעית, אלא נטה להעלים עין מהפרתן, ואילו ר' אליעזר נלחם - ללא סיכוי - לשמירתן.

(ט) עור שסכו בשמן של שביעית

רבי אליעזר אומר: ידלק, וחכמים אומרים: יאכל כנגדו. כמו במשנה ח

אמרו לפני רבי עקיבא: אומר היה רבי אליעזר "עור שסכו בשמן של שביעית - ידלק".

אמר להם: שתוקו! לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:


גם כאן ניסח ר' אליעזר את האיסור באופן חריג.

גם ר' עקיבא החמיר בירק של כותים ועישר אותו כודאי, ראו תוספתא דמאי ה, כו.

(י) ועוד אמרו לפניו: אומר היה רבי אליעזר "האוכל פת כותים - כאוכל בשר חזיר".

אמר להם: שתוקו! לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:


השוו לדין המרחץ את דין התנור, תוספתא ה, יט.

חשב - מתחשב, מסגרת הפרק - משחק מילים.

איסור גידולי שביעית תלוי במחשבתו של המגדל, וכן במה שחושבים עליו - במעמדו הציבורי.

(יא) מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית - מותר בדיעבד לרחוץ בה.

ואם מתחשב איש חשוב, שהמרחץ נקרא על שמו הוא - הרי זה לא ירחוץ: