ביאור:תוספתא/דמאי/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת דמאי פרק חמישי[עריכה]

תקלות בהפרשת המעשרות[עריכה]

(א)
הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן


ראו משנה ד, א. הברייתא מדגישה שההיתר מוגבל ואינו חל כשהיה יכול לעשר לפני שבת, וכן אינו חל במוצאי שבת.



שואלו בשבת ואוכל, ביום טוב ואוכל, ביום טוב ואוכל בשבת שחלה מיד אחרי יו"ט
שאלו בחול לשבת, למוצאי שבת - לא יאכל עד שיעשר
שואלו בשבת לשבת הבאה - לא יאכל עד שיעשר.

(ב)
היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה, אמר "מתוקנין הן"


למרות שבשבת מאמינים לו, במוצאי שבת חייב לעשר.



הלוקח ממנו למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.

(ג)

תרומת מעשר דמאי שחזרה למקומה - ר"ש שזורי אומר: אף בחול שואלו ואוכלו על פיו

יתר על כן אמר רבי שמעון שזורי: הפריש תרומה ומעשרות ונגנבו הפירות


תרומת מעשר אמורה לדמע את החולין שנפלה אליהם, אבל אם ע"ה מעיד שהפריש מעשרות – מאמינים לו גם בחול, וכן אם נגנבו הפירות המתוקנים.



הולך ושואלו, ובא ואוכל על מה שהפריש
שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על ע"ה.

עדות על דמאי[עריכה]

(ד)
ע"ה שאמר "זה טבל וזה תרומה", "זה ודאי וזה דמאי"


אם עדות ע"ה אינה לטובתו מאמינים לו.



אע"פ שאמרו "החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו", לא נחשדו ישראל על כך.

(ה)
נכרי שהיה צווח ואומר "באו וקחו לכם ,פירות עזק שביעית הן, פירות ערלה הן, פירות רבעי הן"


הגוי סבור שפירות אלו משובחים, ואין מאמינים לו, אפילו להחמיר.



אין נאמן, מפני שהוא כמשבח מקחו
אבל אם אמר לו "מאיש פלוני כותי לקחתים" "מאיש פלוני נכרי לקחתים" "משלי הבאתים"
נאמן להחמיר, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין נאמן, שדברי הנכרי לא מעלין ולא מורידין.

(ו)
האומר למי שאין נאמן על המעשרות "קח לי ממי שהוא מעשר וממי שהוא נאמן" - אין נאמן

"מאיש פלוני" הרי זה נאמן. ר' יוסי אומר: אין נאמן, שמא מצא אחר קרוב הימנו
מודה ר' יוסי באומר "צא אכול את הככר ואני נותן דמיה" "צא שתה רביעית ואני נותן את דמיה"
שהוא נאמן. שאכל את הככר הזאת ולא אחרת.

(ז)

הנכנס לעיר, והיתה תרומה בתוך ידו, ואין מכיר שם אדם
וכן מי שעמד על הגורן והיתה תרומה בתוך ידו, ואין מכיר שם אדם
הרי זה נשאל לחברים ולעמי הארץ, דברי רשב"ג
רבי אומר: אין נשאלים על התרומה אלא לחברים בלבד.

(ח)
היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר "מי כאן נאמן, מי כאן מעשר"?


ראו משנה ד, ו. כאן מסייגים את העדות על חבירו: שלא בפניו, ורק אם השואל אכן אינו מכיר אף אחד והוא חדש בעיר, ורק לענייני תרו"מ.



אמר לו אחד "אני" – אין נאמן. "מעשר הוא" הצביע על איש אחר - הרי זה נאמן
אמר לו שהוא מעשר - בפניו נאמן, שלא בפניו אין נאמן, בבית דין נאמן.
בד"א? - בזמן שאין מכיר שם אדם, אבל אם היה מכיר שם אדם - לא יטול אלא מן המומחה
בד"א? – בזמן שלא שהה שם שלושים יום,
אבל בזמן ששהה שם שלושים יום לא יטול אלא מן המומחה.
בד"א? שיכול למסור על פי עדות של עד אחד - בתרומות ומעשרות, אבל בשביעית ובטהרות - אין נאמן.

הפרשת תרו"מ מקוצרת[עריכה]

(ט)

הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד - נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה

וכמה הם? אחד מעשרים, האומר "אחד ממאה ממה שיש כאן,

ועוד א' מארבעים ושמנה ממה שיש כאן - הרי זה בצד זה חולין, והשאר תרומה על הכל
מאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו
זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר - חלה
מעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות
ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. בד"א? בזמן שכולן מפרישין
אבל מקצתן מפרישין ומקצתן אין מפרישין - נוטל חלה מכל אחד ואחד.

(י)
פועלין שהיו יושבין ואוכלין, והותירו פרוסות


השמש אינו יודע מי מהאורחים עישר ומי לא, וכן בין הפועלים. לכן עליו לעשר מכל פרוסה ופרוסה.
לדברי ר' יהודה ראו משנה ה, ה.



וכן אורחין שהיו מסובין ואוכלין, והותירו פרוסות, ונתנום לשמש
או שהיו אחרים מלקטין תחתיהן - מעשר מכל א' וא'
שחק את הפת ועשאה פירורין, או גרוגרות ועשאו דבילה - מעשר מא' על הכל
אמר ר' יהודה: בד"א? – בשנת שובע, שנותנים הרבה פרוסות. אבל בשאר שנים מעשר מכל א' וא'.

קונה מכמה מקורות[עריכה]

(יא)

הלוקח מן העני, וכן עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות - מעשר מכל א' וא'

בתמרים בעמקים - מעשר מא' על הכל


ראו משנה שם. תמרים בעמקים נחשבים כמתנה מרובה, כי הם מובחרים, וראו בכורים א, י.



במקומות אחרים - מעשר מכל א' וא'
בגרוגרות בשנת שבע מעשר מא' על הכל, בשאר שנים מעשר מכל אחד ואחד.

(יב)
הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס


ראו משנה ה, ד. הפלטר בברייתא מוכר גם ירקות.
דין החנוני כדין הסיטון במשנה ה, ו.



ואם היה מביאן וצוברן לפניו ואינו יודע מה מקורם של הירקות מעשר מכל קישות וקישות ומכל אגודה ואגודה ומכל תמרה ותמרה.
הלוקח מן חנוני וחזר ולקח ממנו שניה
אע"פ שמכיר את החבית שהיא היא - לא יעשר מזה על זה.

(יג)
הלוקח מן הסיטון ונמלך להחזיר – יחזיר


 אם קנה במדה דקה – חייב לעשר את הדמאי, ואינו יכול להחזירו; וראו לעיל ג, טו, שפחות מלימין נחשב מדה דקה.



בד"א? - בשל דמאי, אבל בשל ודאי הרי זה אסור
לקח הימנו באיסר ירק, באיסר גלוסקין, באיסר רימונין ונמלך להחזיר
לא יחזיר עד שהוא מתקנן. בשל דמאי, ואצ"ל בשל ודאי.

תערובות[עריכה]

(יד)
הטבל שנתערב בחולין - הרי זה אוסר כל שהוא


ראו חלה ג, י. האיסור חמור. אם ניתן לתקן את התערובת מטבל אחר – יתקן. אם לא עליו להפריש כמות שיהיה בה בוודאות מספיק טבל, וראו משנה ז, ז. וראו גם תוספתא תרומות ה, יח.



אם יש לו פרנסה ממקום אחר - מוציא לפי חשבון;
ואם לאו - נוטל החולין כדי תרומה ומעשרות שבטבל.

(טו)
ירק של חולין שבשלן בשמן שאינו מתוקן - הרי זה אוסר כל שהו


דין השמן כדין שאור בעיסה: כיוון שהראה שהוא רוצה בו הוא אוסר, ולכן דינו כמו בהלכה יד.
אבל ניתן להניח כאן שהשמן נספג בכל הירק במידה שווה ולכן ניתן להפריש מהירק.
אפילו אם טיגן ביצה או בשר בשמן שאינו מתוקן חייב להפריש, ואם אין לו שמן טבל יפריש מהבשר או מהביצה.



אם יש לו פרנסה ממקום אחר - מוציא לפי חשבון
ואם לאו - דבר הנבלל בולל ונוטל, דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח ומן החתיכה ומן הביצה.

חבר ופועליו[עריכה]

(טז)
אומר אדם לחבירו ולפועליו "צאו ואכלו בדינר זה ושתו בדינר זה"


אם נתן להם כסף – האחריות למה שהם אוכלים היא עליהם; אבל אם נתן להם אוכל – האחריות עליו. והשוו לעיל הלכה ו.



ואינו חושש לא משום מעשרות ולא משום שביעית ולא משום יין נסך
אבל אם אמר צאו ואכלו את הככר הזאת ואני נותן דמיה, צאו ושתו רביעית ואני נותן דמיה
הרי זה חושש משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך.

(יז)
הנותן צמר לצבע נכרי אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך


היו משתמשים באבן שהיתה שרויה ביין לצביעה. בזמן הצביעה היין כבר אינו ניכר ולכן מותר. אבל אם הגוי מחשב את מחיר היין בנפרד אסור.



אם בא לבית החשבון - אסור.

(יח)
לא יתן אדם תרומת גיתו לשומר גיתו, ולא בכורי צאנו לרועה צאנו


התרומה והבכורות אינם יכולים להיחשב כשכר שמירה, אבל לאחר ששילם להם את שכרם יכול לתת גם אותם.
כך גם אסור לתת את הזרוע הלחיים והקיבה לכהן השוחט ואין לתת לו לרעות את הבכורות לפני עבור 30 יום בשכר הבכורות עצמם. וראו בכורות ד, א.



אם נתן להם שכרן, רצה - נותן להם לשם טובה
לא יתן ישראל בהמתו לטבח כהן לשחוט, ולא לרועה כהן לרעות לו, אא"כ נותן להם שכרן.

חילול הקדשים[עריכה]

(יט)

רשאי ישראל שיאמר לחברו "הילך סלע זה ותן תרומה לבן בתי כהן, תן בכור לבן בתי כהן"

ר"ש בן אלעזר אומר: אני אומר אף בכתנות מקדש כן


הכהן שקיבל את הכתנות נותן אותן לחבריו בשכר, או עובד בהן בעצמו.



כיצד? – אמר הרי עלי מאתיים זוז לכתנות כהונה
רשאי שיאמר לו "הילך סלע זה ותנם לבן בתי כהן".

(כ)
ישראל שמכר את זיתו בששים לוג טבלים


אם אדם החכיר את עצי הזית שלו בעד 60 לוג שמן טבל, ובא כהן והבטיח לו 60 לוג חולין – מותר גם אם הכהן רוצה את התרומות אליו. אין בזה הלואה ולכן אינו חושש משום שמיטת כספים או ריבית.



ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין מותר
בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי
מעשרות שלו, ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל את הקדשים.

(כא)

מפרישין תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר

כיצד היו לו תשעה כורין ביהודה ואחד בגליל, או ט' כורין בגליל ואחד ביהודה


תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף. וראו בכורים ב, ח.
הלוי מיהודה ימכור את הכור שבגליל בזול כדי לא לטלטל אותו איתו, וכן הלוי מהגליל ימכור את הכור שביהודה בזול. בעל הפירות יכול להרויח מכך שיש לו זכות להחליט איזה לוי יקבל את המעשרות שלו.



אומר: כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שבגליל
או: כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שביהודה
יתר על כן אמרו: יש לו שני חברים, לוויים אחד ביהודה וא' בגליל ולו שני כורין א' ביהודה וא' בגליל
אומר לזה שביהודה "בא וטול לך כור שבגליל" ולזה שבגליל "בא וטול לך כור שביהודה"
וחוזר ונוטל מהם כשער הזול.

(כב)
אין פודין מעשר שני במקום היוקר כשער הזול


אם הפודה והמעשר נמצאים במקום היוקר אינם רשאים לפדות בשער זול. אבל אם המעשר היה או נמצא במקום הזול – רשאי. והשוו מע"ש ד, א.



אין פודין מבן לוי במקום היוקר כשער הזול.

(כג)
כהנים ולוים שהיו מסייעין בין הגרנות - אין נותנין להם תרומות ומעשרות בשכרן


זאת דוגמא לחילול הקדשים. וראו במדבר יח לא: המעשר הוא שכר על העבודה במקדש ולא על העבודה עם בעל הבית.
מהתוספתא נראה שבדיעבד אין המעשר והתרומה קדושים כלל, וצריך לחזור ולהפרישם. אבל ראו בכורות כו ב, שבבבלי טענו שהתרומה קדושה למרות שחייבו חכמים לחזור ולתרום.



ואם נתנן – הרי אלו חולין, שנאמר "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו" (במדבר יח לב)
ואמר "שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות" (מלאכי ב ח)
יתר על כן אמרו: תרומתן אין תרומה ומעשרותיהן אינן מעשרות
ולא עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן, להיות פירותיהן צריכין להפריש תרומה משלהן
ועליהן הכתוב אומר "ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו" (מיכה ג יא)
לפיכך הביא עליהן המקום שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שבידם
שנאמר "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" וגו' (מיכה ג יב)

דמאי של כותים[עריכה]

(כד)

מעשרין משל ישראל על של כותי, ומשל כותי על של ישראל, ומן הכל על הכל, דברי רבי מאיר
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים: משל ישראל על של ישראל, ומשל כותים על של כותים

אבל לא משל ישראל על של גוים ועל של כותים, ולא מהן על של ישראל


ראו משנה ה, ט. כאן מנומקת שיטת ר' אליעזר: יש – אמנם מיעוט - פירות כותים מתוקנים.



א"ר שמעון שזורי: מעשה שנתערבו לי פירות טבלין, באתי ושאלתי את ר' טרפון
אמר לי: צא וקח פירות מן הגוי ועשר עליהן
ר"א אוסר אף משל כותים.
כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן, ואין מעשרין מזה על זה
כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן, ואין מעשרין מזה על זה.

(כה)

רשב"ג אומר: במקום שעשו פירות כותים דמאי, כגון ירק שבכפר עותני - מעשר מהן על הטבלין

אבל לא מן הטבלין עליהן.


בניגוד לר' אליעזר, סובר רשב"ג שניתן להפריש מפירות כותים על פירות כותים, אבל לא לערבב אותם עם טבל גמור.
אם הכותי הוציא פירות מביתו – הם דמאי, ולא טבל, ואין להפריש מהם תרומה גדולה.



בד"א? - בלוקח מן השוק;
אבל המוציא פירות מתוך ביתו, או ששילח לו חבירו פירות - נוהג בהן דמאי.

(כו)

ר"ש אומר שלש גזירות בדמאי שלושה שלבים בדמאי של כותים
מעשה שנתכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הירדן והביאו לפניהם ירק

קפץ ר' עקיבה ועשרו ודאי.


השלב הראשון היה שכל פירות הכותים היו דמאי.
השלב השני היה שהתבואה והקטניות שלהם היו דמאי והשאר ודאי. בשלישי כל פירותיהם ודאי.
ר' עקיבא החמיר בפירות הכותים, וראו דבריו בשביעית ח, י.
רבן גמליאל השתכנע כשראה שהכותים אינם מקפידים על הפרשת תרו"מ.



אמר לו רבן גמליאל: עקיבה היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבירך? או מי נתן לך רשות לעשר?
אמר לו: וכי הלכה קבעתי בישראל? ירק שלי עשרתי.
אמר לו תדע שקבעת הלכה בישראל שעשרת ירק שלך
כשהלך רבן גמליאל לביניהן עשה תבואות וקטניות דמאי ושאר כל פירותיהן ודאי
כשחזר ר' גמליאל לביניהן וראה שנתקלקלו עשה כל פירותיהן ודאי.

(כז)
עציץ שאינו נקוב חייב במעשר מספק ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש.


השלמה למשנה ה, י.