ביאור:ספרי זוטא במדבר/יח
פרק יח[עריכה]
פסוק א[עריכה]
ראו בתחילת המכילתא, שם נראה שהמקרה שלפנינו יוצא מן הכלל, וכאן דיבר הקב"ה ישירות עם אהרון. דרשת הספרי זוטא טוענת שגם כאן נאמרו הדברים בתיווך של משה, אבל אלמלא משה היו הדברים נאמרים ישירות לאהרון. |
"ויאמר ה' אל אהרן", הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן - על ידי משה נאמרו לו
ומה תלמוד לומר "לאהרן"? אלא כדי היה הדבור לאהרן אלא שגדולת משה גרמה!
הכהנים והלוויים אחראים אלו על אלו, שלא יעברו על כללי מתנות הכהונה והלווייה. |
"אתה ובניך" - אלו הכהנים; "ובית אביך אתך" - אלו הלוים.
מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים. ומניין אף הכהנים על ידי הלוים?
שנאמר "ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם".
פסוק ב[עריכה]
הקב"ה כורת ברית עם הכהנים ונשבע להם, בזכות לוי, עמרם אהרון ובניו; וראו לעניין הפסוק מחבקוק תוספתא מע"ש ה יד. |
"וגם את אחיך מטה לוי", אין מטה אלא שבועה שנאמר "שבועות מטות אומר סלה" (חבקוק ג, ט).
"לוי" - כדאי לוי בפני עצמו. "שבט" - כדאי שבט בפני עצמו. "אביך" - כדאי עמרם בפני עצמו.
"אחיך" - כדאי אחיך בפני עצמן. "וגם את אחיך" - כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה!
"הקרב אתך וילוו אליך וישרתוך" - הם טפלה לך, לא אתה טפלה להם!
"ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" - מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר בחוץ.
פסוק ג[עריכה]
ראו שם. מותר ללוויים לגעת בכלי הקודש אבל לא לעבוד בהם, ואם עבדו חייבים מיתה. במקדש מותר גם לכהנים לעשות את עבודת הלוויים, כגון לשמור בעמדות שלהם; אבל במשכן יש על כך איסור, אכן אין עונש מיתה. כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט חייב מיתה, וכן לוי שעבד בעבודה של לוי אחר, כגון שוער שהצטרף למשוררים – חייב מיתה, וראו את הסיפור על ר' יהושע וכן את דברי רבי בספרי קטז. |
"ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל" - מלמד שהכהנים והלוים שומרים בעשרים וארבעה מקומות בבית המקדש
הכהנים בשלשה, והלוים בעשרים ואחד
"אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו", יכול אם נגעו יהו חייבין?
אמרת "אך", משום עבודת זר הן חייבין, אין חייבין משום מגע!
"ולא ימותו גם הם", יכול שאין לי אלא הלוים על ידי הכהנים במיתה; הכהנים על ידי הלוים מניין שאסורים?
תלמוד לומר "ולא ימותו גם הם גם אתם".
ומניין, כדרך שהכהנים מוזהרים זה על ידי זה - כך הלוים מוזהרים זה על ידי זה?
אמרת 'הם' – "גם הם"; 'אתם' – "גם אתם". יכול שהן מוזהרין זה על ידי זה במיתה?
אמרת "הם" - הם עליהם במיתה, אין אתם עליהם במיתה, "אתם" - עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה.
ר' שמעון אומר: גרשון ומררי בעבודת קהת בנשיאת כלי המשכן – במיתה! במה דברים אמורים? בעבודת המשכן
אבל בעבודת בית האלהים - הלוים על הכהנים במיתה, ואין הכהנים על הלוים, ואף לא בלא תעשה:
פסוק ד[עריכה]
לעניין "ונלוו" ראו לעיל פס' ב. |
"ונלוו עליך" - יטפלו עליך
"ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל" - אמר ר' שמעון הא למדנו שהן שני אהלות:
אהל העבודות - ואהל הדברות!
"משמרת אהל מועד" - זו משנה. "לכל עבודת האהל" - זה תלמוד!
"וזר לא יקרב", אין לי אלא בלא תעשה; בעשה מניין? אמרת "ושמרתם את משמרת הקדש".
גדולה למקדש שיש עליו שומרין; לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין!
שנאמר "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרין משמרת המשכן" (במדבר ג, לח)
מה תלמוד לומר "למשמרת בני ישראל"?
אלא בזמן שהקטן שומר - הגדול פוסע עליו ונכנס; ובזמן שהגדול שומר - אין הקטן פוסע עליו ונכנס!
פסוק ו[עריכה]
לעניין השמחה על כריתת הברית ראו את דברי ר' ישמעאל לתלמידיו בספרי קיז. |
"ואני" - מוסיף על מעשיך "הנה" - בשמחה. כל מקום שהוא אומר "הנה" - הרי ענין שמחה!
"ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל" - במעשר מן הערימה ואתם בתרומת מעשר:
"לכם מתנה נתונים", יכול הם לכם ודאי? תלמוד לומר "לה'" אמור מעתה: שלי הן, אלא שיהיו שמשין לפניכם
וכן הוא אומר "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו" (דברי הימים א כג, יג)!
פסוק ז[עריכה]
כהן שפסל את הקרבן במקדש, במחשבה או במעשה, והבעלים לא התכפר באשמתו - חייב לממן קרבן חליפי; אבל אין חובה כזאת לגבי תרומות וחלה, הניתנות מחוץ למקדש ע"י ישראל. |
"ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם", מגיד שעון הקדשים אינו מסור אלא בידי הכהנים
אין לי אלא עון קדשי קדשים, קדשים קלים, קדשים נאכלים; קדשים שאינן נאכלין מניין?
תלמוד לומר "לכל דבר המזבח"! יכול אף תרומה ותרומת מעשר וחלה?
תלמוד לומר "ולמבית לפרוכת";
מה בית לפרוכת מיוחד, דבר שאי אפשר לדעת צבור – יצא דבר שאפשר לדעת צבור!
"עבודת מתנה אתן את כהונתכם", מקיש עבודת מתנה לכהונתכם: מה זו בנטילת ידים - אף זו בנטילת ידים.
גם לאחר החורבן המשיכו בהפרשת מתנות לכהנים, ואכילתן נחשבה כעבודת המקדש, כדברי ר'טרפון; וראו גם ספרי קטז, אבל לאכילת המתנות מחוץ למקדש אין צורך בקידוש הרגלים אלא מספיק ליטול ידים. |
או מה זו אינה אלא בקדוש ידים ורגלים, יכול אף זו לא תהא אלא בקדוש ידים ורגלים?
אמרת לאו: זו לפי צורך העבודה וזו לפי צורך העבודה
אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה - מעלין עליו כאלו הוא עובד עבודה
וכהן שאוכל תרומה כמצותה - מעלין עליו כאלו עובד עבודה!
אמרו עליו על רבי טרפון, שהיה אוכל תרומה בשחר - ואומר 'הקרבתי תמיד של שחר'
ואוכל תרומה בין הערבים - ואומר 'הקרבתי תמיד של בין הערבים'.
ומניין שאכילת כהנים לקדשי גבול כעבודה? שנאמר "עבודת מתנה אתן את כהונתכם".
הדרשה הזאת מפרשת "מתנה" לא כמתנות לכהנים, אלא כנתינה של הכהנים את עצמם, כלומר נכונותם להסתכן במוות כדי לשמור על הכהונה מפני זרים, כפי שהסתכן עזריה הכהן. |
ומניין מסרו עצמכם לכהונתכם? אמרת "עבודת מתנה אתן את כהונתכם"
הא כדרך שעשה עזריה הכהן, שנאמר "ויבוא אחריו עזריה... ויעמדו על עוזיהו המלך...
ויזעף עוזיהו... ויפן אליו עזריה כהן הראש" (דברי הימים ב כ"ו, י"ז-כ')
עליו הוא אומר "ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית" (דברי הימים א ה, לו)
וכי הוא כהן בלבד? והלא קדמוהו הרבה ושמשו אחריו!
אלא בו נתקיימה מצות כהונה גדולה, שנאמר "עבודת מתנה אתן" וגו'!
ראו ספרי סוף קטז, מחלוקת באיזו מיתה ממיתים את הזר שעבד במקדש, כדעת ר' עקיבא, הדורש גזירה שווה "יומת"; וראו גם סנהדרין ט ו. חכמים כנראה משווים את המוות בפסוק למות 250 מקטירי הקטורת בבמדבר טז לה. |
"והזר הקרב יומת" - מיתה בידי שמים. ר' עקיבא אומר: אף מיתת בית דין,
שנאמר "ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה" (ויקרא כד, טז)
אמרו לו: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר "כל הקרב אל משכן ה' ימות" (במדבר יז, כח)
פסוק ח[עריכה]
הנבואה הזאת מיועדת לאהרון, אבל לא נאמרה לו ישירות אלא מפי משה – ראו לעיל פס' א. לעניין "הנה" ראו לעיל פס' ו. השמחה היא על הברית. |
"וידבר ה' אל אהרן" - לאהרן נאמרה המצוה. "הנה" - לשון שמחה
כל מקום שהוא אומר "הנה" – שמחה, כשאמר "ואני הנה נתתי" - הריני מוסיף על זכותך לכרות ברית בשמחה!
"נתתי לך את משמרת תרומותי" שמורה היא תרומתי - זו תרומת איל נזיר ותודה
מגיד שנכרתה ברית על עבודתם
"לכל קדשי בני ישראל", "קדש" - לרבות העולה. "קדש" - לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור.
"קדש" - לרבות את הבכור. "לך נתתים למשחה" - לגדולה
כל שניתן לך לגדולה - נכרת לך ברית עליה, זו שריפת פרה ועריפת העגלה ותקיעת החצוצרות וההקדשות והערכים
ר' יוסי ברבי יהודה אומר: אף נעילת הדלתות!
פסוק ט[עריכה]
הדרשה מרחיבה את העברת העורות לכהנים, וכוללת את עורות כל קרבנות הבהמה – לאחר שהועלה למזבח החלק הנשרף מתוכם, חוץ מקרבנות שנפסלו לפני שהועלו למזבח, וכן את מנחות הציבור ואת שיירי כל מנחות היחיד (חוץ ממנחת כהן). היא דורשת את המילה החוזרת "לכל". |
"זה יהיה לך" - יש לך מתנה אחרת, חוץ ממה שנכרת לך ברית עליה - אלו העורות
יכול אף עורות הפסולין? תלמוד לומר "זה יהיה לך"!
"מקדש" - לרבות עור העולה. "מקדש" - לרבות עור חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור.
"הקדשים" - לרבות עור הבכור. "מן האש" – אין לך זכות בהם אלא לאחר מתנת האישים.
"כל קרבנם" - לרבות שתי הלחם ולחם הפנים.
"קרבנם למנחתם", יכול מנחה שהיא כחטאת: מה חטאת באה על חטא - אף מנחה באה על חטא;
מנין אתה מרבה מנחת נדבה? תלמוד לומר "לכל מנחתם"!
"חטאתם למנחתם", יכול חטאת שהיא כמנחה: מה מנחה שהיא קרבן יחיד - אף חטאת קרבן יחיד;
ומניין אתה מרבה חטאת צבור? תלמוד לומר "לכל חטאתם"!
אין לי אלא חטאות נאכלות; חטאות נשרפות מניין ששריפתן ע"י כהנים? תלמוד לומר "לכל חטאתם"!
"אשמם לחטאתם"’ יכול אשם שהוא כחטאת: מה חטאת באה על חטא- אף אשם בא על חטא;
מניין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע? תלמוד לומר "ולכל אשמם"!
יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת; ומניין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת? תלמוד לומר "ולכל אשמם"!
"אשר ישיבו לי" - לרבות כסף מושב.
"קדש קדשים לך הוא ולבניך" - לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע.
פסוק י[עריכה]
מיעוטים וצמצום מצוות האכילה מהדרשה הקודמת, שעסקה בהרחבתה: אם הכהן או בשר הקרבן נטמאו – אין לאכול את הבשר. |
"בקדש הקדשים תאכלנו", על מנת כן נכרתה לך ברית, על מנת שתאכלו קדשים!
"בקדש הקדשים תאכלנו" - פרט לטמא "יאכל אותו" - פרט ליוצא דופן
"תאכלנו" - פרט ליוצא ולטמא. ר' יהודה אומר: למעט כל הפסולים.
"כל זכר" - לזכרים נכרתה ברית; לא נכרתה ברית לנקבות.
"קדש יהיה לך" - לרבות לוג שמן של מצורע.
פסוק יא[עריכה]
לכאורה טהרת הייחוס של בני הכהנים חמורה מזו של הבנות, כי הבנים שנישאו לבנות ישראל מאפשרים גם להן לאכול בתרומה, ולכן המיעוט של בנות חללה מיותר לכאורה. אבל יש גם צד חומרה בבנות; בנות החללה , אם נישאו לכהן – אוכלות בתרומה, ואילו בני החללה אינם יכולים לאכול בתרומה לעולם, ולכן צריך את שני המיעוטים. |
"וזה לך תרומת מתנם" - לרבות תרומת מעשר וחלה. המכונות "תרומה" "לכל תנופות בני ישראל" - לרבות חזה ושוק של שלמים. שהונפו בזמן הקרבת השלמים
"לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לדורות עולם": "בניך" - פרט לבני חללה. "בנותיך" - פרט לבנות חללה.
והלא אומר, וכי דין הוא! הואיל ומכשיר ופוסל בבנים, ומכשיר ופוסל בבנות
אם פסל בני חללה בבנים - דין הוא שנפסל בני חללה בבנות, קל וחומר!
מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות
שהבנים גוררין אחרים לאכול בתרומה, אין הבנות גוררות אחרות לאכול בתרומה
אם פסל בני חללה בבנים, אינו דין שנפסול בני חללה בבנות?
או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים
שהבנות נגררות לאכול בתרומה, אין הבנים נגררים לאכול בתרומה!
אם פסל בני חללה בבנים, אינו דין שנפסול בני חללה בבנות?
תלמוד לומר "בניך" - פרט לבני חללה. "בנותיך" - פרט לבנות חללה;
הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות, ויש בבנות מה שאין בבנים - אל ידונו זה מזה!
לעניין 'נכרתה הברית' השוו לעיל פס' י. |
"כל טהור בביתך יאכל אותו" - לטהורים נכרתה ברית, לא נכרתה ברית לטמאים
"בביתך" - פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה;
ומניין אתה מרבה משזכו במעשה ידיה? אמרת "כל טהור בביתך יאכל אותו"!
פסוק יב[עריכה]
"חלב" הוא ההפרשה לכהן, כלומר תרומה גדולה. הדרשן טוען שתרומה צריכה להיות מאותו המין שעליו היא הופרשה; וראו תרומות ב ד. הוא מדגיש שהתרומה צריכה להינתן ברצון הבעלים, ואין הכהן רשאי לקחת אותה בכח; וראו גם תוספתא מנחות יג ד. |
"כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן": חלב יצהר – יצהר; חלב תירוש – תירוש; וחלב דגן - דגן
חלב יצהר - אלו הזיתים; חלב תירוש - אלו הענבים; "כל חלב יצהר" - ריבה שאר כל פירות האילן
"וכל חלב תירוש" - ריבה שאר כל הפירות!
"ראשיתם אשר יתנו לה'" - זו היא תרומה גדולה.
"אשר יתנו לה' לך נתתים" ממה שיפרישו ויתנו לך; לא ממה שתשא לך ידך!
פסוק יג[עריכה]
לכתחילה אין אדם עושה את כל שדהו ביכורים, אלא עליו להשאיר משהו לעצמו; אבל בדיעבד אם עשה כך – הקדשת השדה מחייבת אותו; וראו בכורים ב ד. לעניין כריתת הברית השוו לעיל פס' י ופס' יא. לאיסור לגבות את הבכורים בכח ראו לעיל פס' יב, ולשאלה ממתי יכול כהן להאכיל את אשתו ביכורים ראו לעיל פס' יא. |
"בכורי כל אשר בארצם", לפה שנאמר "ראשית בכורי אדמתך" - עד שישייר מקצת
ומניין אם עשה כל שדהו בכורים - הרי אלו בכורים? תלמוד לומר "בכורי כל אשר בארצם"
"בכורי כל אשר בארצם", על בכורי בני ישראל נכרת ברית; ולא נכרת על הגוים ועל התושבים
ומנין אתה מרבה בכורי גרים? תלמוד לומר "כל בכורי כל"!
"אשר יביאו לה' לך יהיה" - ממה שיפרישו ויתנו לך; לא ממה שתשא ידך לך!
"כל טהור בביתך יאכלנו" - לטהורים נכרתה ברית; לא לטמאים נכרתה ברית!
"בביתך" - פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה
מניין את מרבה משזכו במעשה ידיה? תלמוד לומר "כל טהור בביתך יאכלנו"!
פסוק יד[עריכה]
"כל חרם בישראל לך יהיה", אין לי אלא חרמי ישראל. מניין את מרבה חרמי גרים? תלמוד לומר "כל חרם"
ומניין שאם החרים אדם כל נכסיו סתם - הרי אלו לכהנים?
תלמוד לומר "כל חרם בישראל לך יהיה", מלמד שסתם חרמים – לכהנים!
פסוק טו[עריכה]
לעניין כריתת הברית ראו לעיל פס' י, יא, יג. בכור שנולד בניתוח קיסרי – פטור מהבכורה, ראו דעת ר' עקיבא בבכורות ב ט. |
"כל פטר רחם לכל בשר", על פטר רחם נכרתה ברית; לא נכרתה ברית על יוצא דופן!
ראו בכורות ב א. הלויים מיוחסים יותר מישראל, ולכן אינם חייבים בפדיון הבן. הגרים מיוחסים פחות מישראל וגם הם לא נכללו בברית; מדובר על גיורת שהתגיירה אחרי שנולד בנה. וראו בכורות ח א. |
יכול שאין לי שנכרתה ברית על בכור בנו - אלא מי שנכרתה ברית על בכור בהמתו
אבל הלוים והגרים, הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם, יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם?
אמרת "כל פטר רחם לי" - לרבות הלוים, "לכל בשר" - לרבות הגרים!
"באדם ובבהמה יהיה לך", כל מקום שיש לך באדם - יש לך בבהמה; וכל מקום שאין לך באדם - אין לך בבהמה
הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם - אף הן יצאו מבכור בהמתן טמאה
ומניין שיצאו הלוים מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה?
תלמוד לומר "באדם ובבהמה יהיה לך", כל מקום שיש לך באדם - יש לך בבהמה; וכל מקום שאין לך באדם - אין לך בבהמה
אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה; יכול יצאו מבכור בהמתן טהורה?
תלמוד לומר "אשר יקריבו לה'"; כשאינה קרבה לשם חלקתי, ולא הקריבה לשם
"יהיה לך פדה תפדה", את שהוא "לך" – פדוי, ואת שאינו "לך" - אינו פדוי
מכאן אמרו: הרי מי שהפריש בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה, התכוון לפדיון בנו, אבל הכסף אבד ולא הגיע לידי הכהן יכול שהוא פדוי?
תלמוד לומר "יהיה לך" ו"פדה תפדה": את שהוא לך – פדוי, את שאינו לך - אינו פדוי!
פסוק טז[עריכה]
אם נולד בכור ומת לאחר 31 יום או יותר - האב חייב לתת לכהן את פדיונו; אבל אם האב שילם לפני הזמן, והתינוק מת תוך 30 יום או פחות – האב פטור מהפדיון ולכן הכהן חייב להחזיר לו את דמי הפדיון. וראו דעת ת"ק בבכורות ח ו, והשוו ספרי ו, שם פסקו כר' עקיבא במשנה הנ"ל. |
"ופדויו" – מאימתי? אמרת "מבן חדש". מיכן אמרו: הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד, אף על פי שלא נתן לכהן - יתן לו
מת בעשרים ותשעה, ואפילו מת ביום שלשים, אם נתן לו - יטול ממנו!
"תפדה" – במה? אמרת "כסף", בכמה? אמרת "חמשה שקלים",
באיזה שקל? אמרת "בשקל הקדש", לא ערביות! וכמה הוא שקל הקדש? אמרת "עשרים גרה".
כשאמר "תפדה" - ריבה אסימון של כסף ואסימון של זהב וטבעות של נחושת!
פסוק יז[עריכה]
הדרשה מעלה כמה הצעות המעדיפות לפדות בכורים בעלי מומים שונים, ולהקריב בעלי מומים פחות קשים או רק את הבכורות התמימים, ודוחה את ההצעות, שהרי בפסוק מפורש שההבחנה היא בין בכור בהמה טמאה לבכור בהמה טהורה, ולא לפי התאמת הבכור להקרבה. |
כלל אמרה תורה: "בכור... תפדה", "בכור... לא תפדה" יכול אם היה תמים אל תפדהו, ואם היה בעל מום פדהו?
תלמוד לומר ב"בכור שור לא תפדה". יכול אם היה בעל מום ובעלת יבלת אל תפדהו, ואם היה 'פסח או עור' (דברים טו, כא) פדהו?
תלמוד לומר "בכור כשב לא תפדה". יכול אם היה בעל מום אחר? תלמוד לומר "בכור עז לא תפדה".
"קדש" - לרבות שליא היוצאת עם המוקדשין. או יכול שאני מרבה היוצאת עם הבכור? תלמוד לומר "הם"!
"את דמם תזרוק על המזבח", ר' יוסי הגלילי אומר: להביא את הפסח ואת המעשר
שינתן מדמם מתנה אחת בשפיכה אחת כנגד היסוד, באיזה רוח שירצה!
"ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחוח לה'", מגיד שיש בחלביהן אשה ריח ניחוח!
פסוק יח[עריכה]
תוך כמה זמן חייב הכהן לאכול את הבכור התמים שהוקרב? – ראו ספרי שם. |
"ובשרם יהיה לך", יכול יום אחד? תלמוד לומר "כחזה התנופה".
או כחזה התנופה של איל נזיר, ליום ולילה? תלמוד לומר "וכשוק הימין", כשוק של שלמים - לשני ימים!
פסוק יט[עריכה]
דרשה דומה לזו דלעיל פס' יא. |
"נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך", "בניך" - פרט לבני חללה, "בנותיך" - פרט לבנות חללה
והלא אומר וכי דין הוא! מזהיר ועונש לענין קדשי הגבול, ומזהיר ועונש לענין קדשי מקדש;
אם פסל בני חללה לענין קדשי מקדש - דין הוא שנפסול בני חללה לענין קדשי הגבול, קל וחומר!
מה אם קדשי המקדש, שהן נפדין - ויוצאין לחולין, פסל בני חללה בהן
קדשי הגבול, שאין נפדין ויוצאין לחולין, אינו דין שנפסול בני חללה בהן?
לא: אם אמרת בקדשי מקדש, שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא
תאמר בקדשי הגבול, שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא?
ולמדו קדשי מקדש מקדשי הגבול: ומה אם קדשי הגבול, שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא, פסול בני חללה בהן
קדשי מקדש, שחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא - אינו דין שנפסול בני חללה בהן?
לא: אם אמרת בקדשי הגבול, שאין נפדין ויוצאין לחולין - תאמר בקדשי מקדש, שהן נפדין ויוצאין לחולין?
תלמוד לומר "בניך" - פרט לבני חללה "בנותיך" - פרט לבנות חללה
הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול, ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש - אל ידונו זה מזה!
"ברית הוא" - בודאי ולא בספק; "לך ולזרעך אתך" - לרבות טומטום ואנדרגינס שהן מזרעו!
פסוק כ[עריכה]
אכילת הקדשים של הכהנים היתה מתגמלת יותר מכל נחלה: הכהנים היו בדרך כלל האליטה, מעשירי הארץ, ולכן לא הזדקקו לנחלה וכן לא לביזת הכנענים; וראו ספרי קיט. |
"ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל" - זו ארץ שבעה עממים; "וחלק לא יהיה לך בתוכם" אף בבזה של מלחמה!
"אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" - יש לך מורם לשמי כדי נחלתך בארץ וכדי חלקך בבזת הכנענים!
פסוק כא[עריכה]
פתיחה למתנות הלויים, והשוו לעיל פס' ח. |
"ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה", אין הנה אלא שמחה! שמחה היתה לפני המקום שנתן מעשרות ללוים,
כדרך שהיה שמחה לפניו כשנתן מתנות לכהן - כך היתה שמחה לפניו כשנתן מעשרות ללוים.
גם בשנים השלישית והששית לשמיטה, שבהן נותנים מעשר עני – אין הדבר על חשבון המעשר של הלויים אלא על חשבון המעשר השני, שנאמר במעשר ראשון "לנחלה". |
לפה שנאמר (דברים יד, כח) "מקצה שלש שנים", אבל אין אתה יודע חילופים למה:
חילופים לשני או לראשון? תלמוד לומר "לנחלה": מה נחלה אינה פוסקת - אף מעשר אינו פוסק;
מה נחלה אינה מתחלפת - אף מעשר אינו מתחלף! הא חלופין לשני, אין חלופין לראשון!
"חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד" - כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר
יכול לפי שבטלה העבודה, יבטל המעשר? תלמוד לומר "לנחלה": מה נחלה אינה פוסקת - אף מעשר אינו פוסק
אלא אף על פי שבטלה העבודה - הרי הן אוכלין בו. שכר מה? שכר מה שעשו עמי במדבר!
פסוק כב[עריכה]
הזכות לעבוד את עבודת הלויים שמורה רק להם, ואין לישראל רשות להמנע מנתינת מעשר ולעבוד עבודה כזאת בתמורה, ואפילו אם אינם נמנעים מלתת מעשר אין לישראל רשות לעבוד במקדש. אבל בן לוי שויתר על המעשר ורצה להימנע מעבודת המקדש – כופים אותו לעשותה; וראו ספרי קיט. |
"ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד", יכול אם ירצו ישראל לומר 'יהא מעשר שלנו, ואנו עובדים עבודה'!
יכול שומעין להן? אמרת "ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד".
יכול מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר, לפיכך אם אומרים 'יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה!'
יכול שומעין להם? אמרת "ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות".
יכול מפני שהן מבקשין לדחות בני לוי על כרחם, לפיכך הם אומרים 'יהא המעשר שלהן ואנו עובדים עבודה!'
אבל בן לוי שאמר 'אי אפשי, לא ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה', יכול שומעין לו?
תלמוד לומר "ועבד הלוי הוא", מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו!
פסוק כד[עריכה]
רשאי הלוי לתרום יותר מתרומת המעשר, ולתת לכהן יותר מחובתו; אבל אם הכהן כבר קיבל את תרומת המעשר – אין בעל הבית או הלוי רשאים לתת מהמעשר עוד לכהן, שאין מפרישים תרומה מן הפטור מתרומה על החייב בה; וראו תרומות א ה. |
"כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו", מניין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה, מניין שעושה?
תלמוד לומר "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה", מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים - עושה
יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים? תלמוד לומר "את מקדשו ממנו"
בזמן שקדשו בתוכו - עושה אותו תרומה לאחרים; אין קדשו בתוכו - אין עושה אותו תרומה לאחרים!
"כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה", נקרא המעשר הזה 'תרומה'
אם לא הפריש מעשר ראשון – הפירות הם טבל והאוכל מהם חייב מיתה בידי שמים. |
מה תרומה לשם השם - אף זה לשם השם! מה תרומה, חייבין על זדונה מיתה - אף זה, חייבין על זדונו מיתה!
מה תרומה טובלת - אף מעשר ראשון טובל!
ראו לעיל פס' כא. |
"נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם" וגו': לפי שנתתי להם את המעשר - אמרתי להם 'אין לכם חלק בארץ'
אין לי אלא בארץ כנען, מניין אף בעבר הירדן ובארץ שלשה? אמרת "לא ינחלו נחלה", בעבר הירדן ובארץ שלשה
אין לי אלא בעבר הירדן ובארץ שלשה, ומניין אף בבזה של מלחמה? אמרת "לא ינחלו נחלה", אפילו בבזה שבמלחמה
או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ? תלמוד לומר "בתוך בני ישראל", בשעה שבני ישראל בארץ, לא בשעה שהן בחו"ל!
פסוק כו[עריכה]
אין לשנות את סדר ההפרשה: אין לתת את המעשר לכהן כדי שיעביר ממנו ללוי את חלקו, אלא יש לתת קודם מעשר ללוי וממנו תרומת מעשר לכהן; וראו ספרי קכא. וראו לעיל פס' כד, שתרומת המעשר טובלת, כלומר אוסרת את האכילה של המעשר עד שתופרש. לעניין "שנכרתה ברית לכהנים" ראו לעיל פס' ט. |
"וידבר... ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו" וגו': מאת בני ישראל אתם לוקחים את המעשר
אין אתם לוקחים את המעשר מיד הכהנים. מיכן אמרו: אין מוציאין המעשר מיד הכהנים וכו'!
"אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם", מגיד שנכרתה ברית ללוים על המתנות שלהם
וכדרך שנכרתה ברית לכהנים על המתנות שלהם - כך נכרתה ברית ללוים על המעשרות שלהן
שאין להן בו כלום עד שיקבלו עליהם להפריש את תרומתו!
אין להפריש מעשר ממין אחד על מין אחר, וראו תרומות ב ד. |
"והרמתם ממנו תרומת ה'", מה תלמוד לומר "ממנו"? מלמד שאין תורמין ממין על שאינו מינו!
יכול שאין לי לחייב בתרומה אלא מעשר ישראל ודאי? אין לי אלא מעשר ישראל;
מניין את מרבה מעשר גוים וגרים? תלמוד לומר "מעשר מן המעשר"
מניין אתה מרבה מעשר לוים? תלמוד לומר "מעשר מן המעשר".
אין לי אלא מעשר לוים, שנוטלין מאחרים מישראל; מניין את מרבה מעשר לוים שלהם?
תלמוד לומר "מעשר מן המעשר"!
פסוק כז[עריכה]
"ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן", מה 'דגן מן הגורן ומלאה מן היקב' שנאמר להלן - חולין לישראל לכל דבר
אף כאן, חולין לישראל לכל דבר!
יכול יהא מרים מן התלוש על המחובר ומן המחובר על התלוש?
אמרת "כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב"; מה 'דגן מן הגורן ומלאה מן היקב' האמור להלן - מן התלוש מן הקרקע
אף כאן, מן התלוש מן הקרקע!
פסוק כט[עריכה]
פסוק ל[עריכה]
ראו לעיל פס' כז. |
"ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב" מה תבואת גורן ותבואת יקב הנאמר להלן, חולין לישראל לכל דבר
אף כאן, חולין לישראל לכל דבר!
פסוק לא[עריכה]
בניגוד למעשר שני, שיש לאכלו בירושלים – את המעשר הראשון מותר לאכול בכל מקום. |
"ואכלתם אותו בכל מקום", לפי שמצינו במעשר שני שהוא טעון הבאת מקום
יכול אף זה יטעון הבאת מקום? תלמוד לומר "ואכלתם אותו בכל מקום"
"אתם וביתכם כי שכר הוא לכם", אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר, והלא בבת ישראל מותר!
אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר, והלא בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה!
מה אני מקיים "אתם וביתכם"? אלא כדרך שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו - כך נותנין ללויה!
"חלף עבודתכם באהל מועד" - כבני אדם שנטלו שכרן, שכר מה שעשו עמי במדבר!
פסוק לב[עריכה]
יש להפריש תרו"מ מהיפה, ראו תרומות ב ז, שנאמר "חלבו". |
"ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו"
מניין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר - שאתם בנשיאת עון?
תלמוד לומר "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו"!
"ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו", מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים
אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות
ומניין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל 'תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך', שהוא חייב מיתה?
תלמוד לומר "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו"!
אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות;
מניין אף ישראל שאמר לכהן 'הילך סאה אחת וחלל לי על גרני', שהוא חייב מיתה?
תלמוד לומר "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו", אף ישראל חייב מיתה על חלול קדשים!