ביאור:תוספתא/שביעית/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק ה[עריכה]

קדושת שביעית וחובת הביעור[עריכה]

(א)
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ חוּצָה לָאָרֶץ - מְבַעֲרָן בִּמְקוֹמָן. דִּבְרֵי רַבִּי.


אין להוציא פירות שביעית לחו"ל, ואם יצאו – מחלוקת על מקום הביעור שלהם כשמגיע הזמן.
רשב"א דורש "לאכל" – לבער.



רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְבִיאָן לָאָרֶץ וּמְבַעֲרָן בָּאָרֶץ,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה, ז) "בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".

(ב)
אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ.


ההלכה הזו אינה קשורה לשביעית אלא ליבוא ויצוא, וראו משנה ו, ו.



אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
אֲנִי רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן בַּר כָּהֲנָא,
שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן שֶׁלִּתְרוּמָה בְעַכּוֹ, וְאָמַר:
"זֶה בְּיָדִי מִקִּילִיקֵיאָה." מחוז באסיה הקטנה סמוך לסוריה
וְגָזְרוּ עָלָיו שֶׁיִּשְׁתֵּהוּ בַסְּפִינָה.

(ג)

עֲלֵי תְמָכָא שחליים, lepidium; eryngium וְהַחַרְחֲבִנָּה, עֲלֵי וֶרֶד וַעֲלֵי מֵילָת, fraxinus

יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,

וְיֵשׁ לָהֶן בֵּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בֵּעוּר.
עִקַּר הַבָּלְבּוֹסִין,  bolbos: בצל שוטה עִקַּר וֶרֶד וְעִקַּר מֵילָת, בעיקרים (גזעים) אין שימוש.
אֵין לָהֶן שְׁבִיעִית, וְלֹא לִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
אֵין לָהֶן בֵּעוּר, וְלֹא לִדְמֵיהֶן בֵּעוּר.

(ד)

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: דְּמֵיהֶן מִתְבַּעֲרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

אָמְרוּ לוֹ: לָהֶם אֵין בֵּעוּר, קַל וָחֹמֶר לִדְמֵיהֶן!


השוו משנה ז, ה. כאן נוספה התשובה של ר' מאיר: על פי תקדים השמן, כנראה שמדובר בקנס על המכירה.



אָמַר לָהֶם: מַחְמִיר אֲנִי בִדְמֵיהֶן יוֹתֵר מִן הָעִקָּר.
שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית - מַדְלִיקִין בּוֹ.
מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ אַחֵר - אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.

(ה)
הַשַּׁלְשׁוּשִׁית, צמח לצביעה, crozophora tinctoria הַחַלְבֵּנִין לדעת לעף, פלורה, euphorbia tinctoria


הרחבה של הרשימה שבמשנה ז, א



וְהַיִּרְעֲנָה וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל, צמחים שהשתמשו בהם לנקות ידיים ולכביסה
יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
יֵשׁ לָהֶן בֵּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בֵּעוּר.

(ו)

עִקַּר חָרוּב, וְעִקַּר הָגֶה, קוץ הגמלים, alhagi camelorum וְעִקַּר הָאוֹג, עץ הסומק, rhus coriaca
וְהַפֶּרַחְבְּלִין, לא מזוהה וְהָאֹרֶן, הוא עץ הדפנה, ער אציל, laurus nobilis
אֵין לָהֶן בֵּעוּר, וְלֹא לִדְמֵיהֶן בֵּעוּר.

(ז)

דָּן וּבֶצֶר לא זוהו וְזֶרַע סָטִיס איסטיס משמש לצביעה: isatis tinctoria
נִזְרָעִין בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַאכְתָּן.

(ח)

הַצַּבָּעִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מֻרְסָן מִכָּל מָקוֹם, וְאֵין נִמְנָעִין.

נְבֵלָה, וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתָהּ מַחֲרוּזוֹת מַחֲרוּזוֹת,


היתר למכירת נבילה לגוי, אם עושים היכר שזו נבילה, בניגוד למשנה ז, ג-ד.



אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָהּ אֵבָרִין אֵבָרִין עַל גַּבֵּי מוֹטוֹת.

(ט)

לֹא יְהֵא מֵבִיא כְלָבִים כֻּפְרִין, מהכפר וְחֻלְדּוֹת הַסְּנָאִין, וַחֲתוּלִין, וְקוֹפוֹת,

לְמָכְרָן לְגוֹי וְלִשָּׂכֵר עֲלֵיהֶן.


הרחבת האיסור המופיע בע"ז, א ו-ז. רשב"א התיר את כל אלו בתוספתא ע"ז ב, א.
היתר ההנאה מהגבינות וכו' ראו שם ב, ד, בדעת חכמים.



אֲבָל מוּרְיָס וּגְבִינַת בֵּית הִינִיקִי, מביתיניה
וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן,
מֻתָּר לְמָכְרָן לְגוֹי וְלִשָּׂכֵר עֲלֵיהֶן.

(י)

לֹא יְהֵא לוֹקֵט יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק,

אֲבָל הוּא לוֹקֵט, וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ.


ראו משנה ז, ג-ד. כאן נוספו דברי רשב"א ודברי רבי.



רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר:
אַף יִסְכֹּר פּוֹעֲלִין וְיַכְנִיסוּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
לָקַח הַבְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ אוֹ לָרֶגֶל,
וְלֹא צָרַךְ לוֹ, מֻתָּר לְמָכְרוֹ.
רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ אֶלָּא בְדָמָיו.

(יא)

לוּלַבֵּי הָאֵלָה, pistacia וְהַבָּטְנָא, pistacia vera וְהָאַטָּדִין, lyceum וְהָאֲדָל. lepidium latiforum

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לַלּוּלַבִּין עִם הֶעָלִין, אֵין בֵּעוּר.


ראו משנה ז, ה. כאן נוספו דעות ר' מאיר וחכמים.



וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֶעָלִים עִם הַלּוּלַבִּין, יֵשׁ בֵּעוּר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַלּוּלַבִּין אֵין בֵּעוּר,
אֲבָל לֶעָלִים יֵשׁ בֵּעוּר, מִפְּנֵי שֶׁנָּשְׁרוּ מֵאֲבִיהֶן.
וְכֻלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית,
אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, נִדּוֹנִין כָּאִילָן,
חוּץ מִן הָאֲדָל, שֶׁנִּדּוֹן כַּיָּרָק.

(יב)

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן יְשַׁעְיָה הַבַּשָּׂם לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָה מִשֵּׁם רַבִּי טַרְפוֹן,

שֶׁיֵּשׁ לַקֶּטֶב שרף הקטב, אפרסמון, styrax officinalis שְׁבִיעִית.


בניגוד לדברי ר' שמעון במשנה ז, ו.



עֲלֵי זֵיתִים וַעֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי חָרוּבִין, אֵין לָהֶן בֵּעוּר לְפִי שֶׁאֵינָן כָּלִין.

השימוש בפירות שביעית[עריכה]

(יג)
הַוֶּרֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן - יְלַקֵּט אֶת הַוֶּרֶד, וְהַשֶּׁמֶן מֻתָּר.


ראו משנה ז, ז. לגבי החרובין יש מחלוקת.



יָשָׁן בְּחָדָשׁ - חַיָּב בַּבֵּעוּר.

(יד)

הֶחָרוּבִין חֲדָשִׁין שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן - יְלַקֵּט אֶת הֶחָרוּבִין, וְהַיַּיִן מֻתָּר.
יְשָׁנִין בְּחָדָשׁ - חַיָּבִין בַּבֵּעוּר.

(טו)
רַבִּי לְעָזָר אוֹמֵר: חֲבִילֵי אֵזוֹב וְהַסְּאָה צתרא ורודה, satureia thymbra וְהַקּוֹרָנִית thymus capitatus

שֶׁהִכְנִיסָן לָעֵצִים, מַסִּיקִין בָּהֶן;
לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, אֵין מַסִּיקִין בָּהֶן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף קְלָחִין שֶׁלְּבֵין הַשְּׁלָחִין שֶׁיָּבְשׁוּ,
אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.

(טז)
חָצִיר וְיַרְקוֹת שָׂדֶה שֶׁלִּקְּטָן לְהָטֵן בָּהֶן,


בניגוד להלכה טו, שאם התכוון להסיק – יסיק, כאן אם התכוון להטן – לא יטן, כי החציר ראוי למאכל בהמה, ומקובל להשתמש בו לצורך זה.



אֵין רַשַּׁי לְהָטֵן לטנן, ללחלח חטים בָּהֶן.
לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, רַשַּׁי לְהָטֵן בָּהֶן.

(יז)

עִרִית  Asphodelus שֶׁלְּקָטָהּ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְבַעֵר.
נְתָנָהּ תַּחַת הַכַּר, כדי להבריח את הנחשים, פליניוס הֲרֵי הִיא כִמְבֹעֶרֶת.

(יח)

תֶּבֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ
לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַטִּיט.
אִם נְתָנוּהוּ אֲחֵרִים, הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר.

(יט)
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בַתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁלַּשְּׁבִיעִית - יֻצַּן.

מוֹכְרִין אָכְלֵי אָדָן ואָכְלֵי בְהֵמָה לִקַּח בָּהֶן אֹכֶל אָדָם,
וְאֵין מוֹכְרִין אָכְלֵי בְהֵמָה לִקַּח מֵהֶן אָכְלֵי בְהֵמָה,
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אָכְלֵי אָדָם לִקַּח בָּהֶן אָכְלֵי בְהֵמָה.

(כ)
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתָן לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת.


בניגוד לפשט הכתוב (ויקרא כה, ז), שהחיה והבהמה אוכלות. ראו גם בהלכה יט.
בסוף הפרק חוזרים לדרשה על הפסוק ששימש גם בתחילתו.



אִם הָלְכָה בְהֵמָה מֵאֵלֶיהָ לְתַחַת תְּאֵנָה, וְאוֹכֶלֶת בַּתְּאֵנִים,
לְתַחַת חָרוּב וְאוֹכֶלֶת בֶּחָרוּבִין,
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַחְזִירָהּ מִשָּׁם,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה, ז) "בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל."

(כא)

מַאֲכִילִין אֶת אַכְסַנְיָא  חיילים האוכלים על שולחן התושבים פֵרוֹת שְׁבִיעִית,

וְאֵין מַאֲכִילִין לֹא אֶת הַגּוֹי וְלֹא אֶת הַשָּׂכִיר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.

וְאִם הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ,
שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ,
אוֹ שֶׁקָּצְצוּ שהטילו אחריות כללית מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו,
מַאֲכִילִין אוֹתוֹ פֵרוֹת שְׁבִיעִית.

(כב)

אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין לָאִשָּׁה פורעים חוב של כתובה פֵרוֹת שְׁבִיעִית,
אֲבָל נִזּוֹנֶת הִיא מִשֶּׁלְּבַעְלָהּ.

(כג)
סְפָחִין שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֵין תּוֹלְשִׁין אוֹתָן בַּיָּד,


ספחי שביעית נלקטים בשינוי, בעזרת סכין ולא ביד.



אֲבָל חוֹרֵשׁ כְּדַרְכּוֹ, וּבְהֵמָה רוֹעָה כְדַרְכָּהּ.