ביאור:משנה עבודה זרה פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת עבודה זרה: א ב ג ד ה

מסכת עבודה זרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה

----

מבוא למסכת עבודה זרה ומבנה המסכת

סיבות לאיסורים הקשורים לגויים[עריכה]

חטיבה I: איסור לעודד גוי לעבוד ע"ז[עריכה]

(א) לפני אידיהן של גוים, שלושה ימים - אסור לשאת ולתת עמהן,

להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפרען וליפרע מהן.

אידיהם – יש המפרשים בלשון סגי נהור, על דרך "כי קרוב יום אידם" – יום מפלתם; ויש הקושרים ללשון "עיד" [בערבית] – חג.

רבי יהודה אומר: נפרעין מהן, מפני שהוא מצר לו.
אמרו לו: אף על פי שמצר הוא עכשיו - שמח הוא לאחר זמן:


כל האיסורים בפרק זה ובפרק הבא מעידים על מסחר ער ורחב בין יהודים לגויים, המוגבל רק בהזדמנויות מסויימות.

והשוו להקלות בדינים אלו שמופיעות בתוספתא א, א-ב.

(ב) רבי ישמעאל אומר: שלושה ימים לפניהם, ושלשה ימים לאחריהם - אסור.

וחכמים אומרים: לפני אידיהן - אסור, לאחר אידיהן - מותר:


(ג) ואלו אידיהן של גוים: קלנדא ראש השנה שלהם, וסטרנליא 17/12, וקרטסיס, 1/8 ויום גנוסיא של מלכים,

ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: כל מיתה שיש בה שריפה - יש בה עבודה זרה.

ושאין בה שריפה - אין בה עבודה זרה.

איסור לגרום לגוי לעבוד ע"ז

[אבל] יום תגלחת זקנו ובלוריתו, שהיו נוהגים להקריבה לע"ז

יום שעלה בו מן הים, ויום שיצא [בו] מבית האסורים, וגוי שעשה משתה לבנו,
אינו אסור, אלא אותו היום ואותו האיש [בלבד]:


חטיבה II: מראית עין של עבודה זרה[עריכה]

(ד) עיר שיש בה עבודה זרה - חוצה לה מותר.

מדובר בירידים, שהתקיימו בעיר או לידה לפרק זמן מסויים, והסוחרים בהם נהנו מפטור (או מהנחה) במס. הירידים הוקדשו לאחד האלילים, והחנויות עוטרו בסמלו. חנויות שלא עוטרו לא נהנו מהנחת המס.

המשנה אוסרת אפילו הליכה ביריד, משום מראית העין.

וראו תוספתא א, ג, שהתירו להכנס לעיר של היריד אם בא בשיירה וכולה נכנסה לעיר הזו.

אבל מותר לקנות אפילו בחנות הסמוכה למעוטרת!

היה חוצה לה עבודה זרה - תוכה מותר.

מהו לילך לשם? - בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - אסור.

ואם היה יכול להלך בה למקום אחר - מותר.

עיר שיש בה עבודה זרה, והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות,

זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים:
המעוטרות - אסורות, ושאינן מעוטרות - מותרות:


חטיבה III: איסור אספקת קרבנות לע"ז[עריכה]

(ה) אלו דברים אסורים למכור לגוים:

אצטרובלין, ובנות שוח ופטוטרותיהן, ולבונה, ותרנגול הלבן.

רבי יהודה אומר: מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין.
ובזמן שהוא בפני עצמו - קוטע את אצבעו ומוכרו לו,

איסור מסחר בקרבנות פוטנציאליים לע"ז. גם כאן התוספתא א, ד מקילה, ומתירה למכור אם מוכר בסיטונות, או אם הגוי פירש עבור מה הוא מבקש לקנות את התרנגול וכו'.

וראו ברית דמשק יב, ח-יא: "אל ימכור איש בהמה חיה ועוף טהורים לגויים, בעבור אשר לא יזבחום".}}

לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה.

ושאר כל הדברים, סתמן - מותר, ופרושן - אסור.

רבי מאיר אומר: אף דקל טב וחצב ונקליבם - אסור למכור לגויים:


ראו איסורי מכירה של בעלי חיים מסוימים בתוספתא שביעית ה, ט, אבל ראו תוספתא ב, א, שרשב"א מתיר, וראו שם גם לעניין בהמה גסה.

(ו) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגויים - מוכרין.

מקום שנהגו שלא למכור - אין מוכרין.

ובכל מקום, אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלמים ושבורין.

רבי יהודה מתיר בשבורה.
ובן בתירא מתיר בסוס:


חטיבה IV: איסור לסייע להריגת יהודים[עריכה]

(ז) אין מוכרין להם דובין ואריות, וכל דבר שיש בו נזק לרבים.

איסור הנובע מהשלטון שלהם על ישראל, ולא מעבודה זרה. והשוו ב"ק א, ד.

אין בונין עמהם בסילקי ארמון לבית משפט, גרדום, ואיצטדיא, ובימה.

אבל בונים עמהם דימוסיאות ובית מרחצאות. מרחץ ציבורי ופרטי

חטיבה V: איסור עשיית משמשי ע"ז[עריכה]

הגיעו לכפה שמעמידין בה עבודה זרה - אסור לבנות:


(ח) [ואין עושין תכשיטין לעבודה זרה, קטלאות ונזמים וטבעות.

רבי אליעזר אומר: בשכר - מותר].

חטיבה VI: איסור אשירה[עריכה]

אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ.

רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו על מנת לקוץ,

חטיבה VII: איסור דריסת רגל בא"י[עריכה]

אין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות.

ראו תוספתא ב, ג, שרשב"א אסר להשכיר שדות אפילו בחו"ל.

ובסוריא - משכירין להם בתים, אבל לא שדות.
ובחוץ לארץ - מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: בארץ ישראל משכירין להם בתים, אבל לא שדות.

ובסוריא - מוכרין בתים ומשכירין שדות.
ובחוצה לארץ - מוכרין אלו ואלו:


שמו של היהודי אינו נקרא על ע"ז. אבל השוו לקמן ג, ד, המלמדת שגם מרחץ של אפרודיטי אינו אלא מרחץ, ואפרודיטי היא סתם קישוט.

וראו תוספתא ב, ג, שרשב"ג קשר את האיסור להשכיר מרחץ לדיני מראית עין בשבת. ועדיין קצת קשה, למה מראית עין של ע"ז מותרת ומראית עין של חילול שבת אסורה.

(ט) אף במקום שאמרו להשכיר שמותר להשכיר - לא לבית דירה אמרו

מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה,
שנאמר (דברים ז כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך".
ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו: