משנה עבודה זרה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


עבודה זרה פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק רביעי ("רבי ישמעאל") · >>

פרקי מסכת עבודה זרה: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

רבי ישמעאל אומר, שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס, אסורות.

ושתים, מותרות.

וחכמים אומרים, שנראות עמו, אסורות.

ושאין נראות עמו, מותרות.

משנה ב[עריכה]

מצא בראשו מעות, כסות או כלים, הרי אלו מותרין.

פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח, אסור.

משנה ג[עריכה]

עבודה זרה שהיה לה גינה או מרחץ, נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה.

היה שלה ושל אחרים, נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה.

משנה ד[עריכה]

עבודה זרה של נכרי, אסורה מיד.

ושל ישראל, אינה אסורה עד שתיעבד.

נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חברו, וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי.

המבטל עבודה זרה, ביטל משמשיה.

ביטל משמשיה, משמשיה מותרין והיא אסורה.

משנה ה[עריכה]

כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה, ראש חטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חסרה, בטלה.

רקק בפניה, השתין בפניה, גררה, וזרק בה את הצואה, הרי זו אינה בטלה.

מכרה או משכנה, רבי אומר, ביטל.

וחכמים אומרים, לא ביטל.

משנה ו[עריכה]

עבודה זרה שהניחוה עובדיה: בשעת שלום, מותרת.

בשעת מלחמה, אסורה.

בימוסיאות של מלכים, הרי אלו מותרות, מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים.

משנה ז[עריכה]

שאלו את הזקנים ברומי, אם אין רצונו בעבודה זרה, למה אינו מבטלה.

אמרו להן, אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין, היה מבטלו.

הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות. יאבד עולמו מפני השוטים.

אמרו להן, אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו.

אמרו להן, אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו, שאומרים, תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו.

משנה ח[עריכה]

לוקחין גת בעוטה מן הגוי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח.

ואינו נעשה יין נסך, עד שירד לבור.

ירד לבור, מה שבבור אסור, והשאר מותר.

משנה ט[עריכה]

דורכין עם הגוי בגת, אבל לא בוצרין עמו.

ישראל שהוא עושה בטומאה, לא דורכין ולא בוצרין עמו, אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת.

נחתום שהוא עושה בטומאה, לא לשין ולא עורכין עמו, אבל מוליכין עמו פת לפלטר.

משנה י[עריכה]

גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה, אסור.

אין לו [ עליו מלוה ], מותר.

נפל לבור ועלה, ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת, בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר.

ורבי שמעון מתיר.

נטל את החבית וזרקה [ בחמתו ] לבור, זה היה מעשה והכשירו.

משנה יא[עריכה]

המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה גוים וישראלים, מותר.

בעיר שכולה גוים, אסור, עד שיושיב שומר.

ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר. אף על פי שהוא יוצא ונכנס, מותר.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, [ כל ] רשות גוים אחת היא.

משנה יב[עריכה]

המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות, מותר.

אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן, ואסרו חכמים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה עבודה זרה ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד המרקוליס אסורות ושתים מותרות וחכמים אומרין את שהוא נראה עימו אסור ואת שאינו נראה עימו מותר.

(ב) מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין פרכילי ענבים ועטרות של שיבולים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור.

(ג) עבודה זרה שהיה לה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה היה לה ולאחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה.

(ד) עבודה זרה של נוכרי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד והנוכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חברו וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נוכרי המבטל עבודה זרה ביטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מבוטלין והיא אסורה.

(ה) כיצד מבטלה קטע ראש אוזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חיסרה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גיררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרין לא ביטל.

(ו) עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת ובשעת מלחמה אסורה בימוסיות של מלכים הרי אלו מותרין מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין.

(ז) שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדין היה מבטלו הרי הם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים יאבד עולמו מפני השוטים אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין לעולם צורך בו ויקיים דבר שצורך לעולם בו אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו ויאמרו תדעון שהן אלוהות שהרי אלו לא בטלו.

(ח) לוקחין גת בעוטה מן הנוכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר.

(ט) דורכים עם הנוכרי בגת אבל לא בוצרין עימו וישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכים ולא בוצרים עימו אבל מוליכין עימו חביות לגת ומביאין עימו מן הגת נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עימו אבל מוליכין עימו פת לפלטר.

(י) נוכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלווה אסור אם אין לו עליו מלווה מותר נפל לבור ועלה מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה היה מטפיח על פי חבית מרותחת בכל אלו היה מעשה ואמרו יימכר ורבי שמעון מתיר נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו.

(יא) המטהר יינו של נוכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר עיר שכלה גוים אסור עד שיישב שם וישמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר ואף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת.

(יב) המטהר יינו של נוכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות אבל אם ירצה ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים.

פירושים[עריכה]