ביאור:תוספתא/שביעית/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק ו

פירות שביעית לפני הביעור

(א)
שְׁבִיעִית נִתְּנָה לַאֲכִילָה לִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה.

ראו משנה ח, ב.

לֹאכַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל,
וְלִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת,
וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ.

(ב)

כֵּיצַד "לוֹכַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל"?
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לוֹכַל קְנָבְתּוֹ שֶׁלַּיָּרָק, וְלֹא פַת שֶׁעִפְּשָׁה,
וְלֹא תַבְשִׁיל שֶׁעִבְּרָה צוּרָתוֹ.

(ג)
כֵּיצַד "לִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת"?

אין מחייבים אדם לחסל תרופות שהוכנו מפירות שביעית, כי אין דרכו לשתות אותן.
תחילת ההלכה דומה להלכה ב, אבל בהמשך עוסקים בחולה, ובדרכים שבהן מותר לו לשתות תרופות מפירות שביעית.

אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת גּוֹמֵעַ אֳנִיגָרוֹן oinogaron: מורייס של יין, מי תרד, שמן וְאָכְּסִיגָרוֹן, oxygaron: מורייס של חומץ, מי תרד, שמן וְלִשְׁתּוֹת יַיִן בִּשְׁמָרָיו.
הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, אַל יְעַרְעֶנּוּ שֶׁמֶן,
אֲבָל נוֹתֵן שֶׁמֶן הַרְבֵּה לְתוֹךְ אֳנִיגָרוֹן וּבוֹלֵעַ.
הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו, לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ וִיהֵא פּוֹלֵט,
אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, וּמְטַבֵּל כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

(ד)
כֵּיצַד "לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ"?

ראו משנה ח, ב, וכן משנה שבת יד, ד.
דינים דומים נשנו לגבי תרומה, ראו תוספתא תרומות ט, ו, שם הלכה י-טו, ושם י, י.

סָךְ אָדָן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטֹּל בְּמוֹךְ וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ.
הַחוֹשֵׁשׁ בְּרֹאשׁוֹ, וְכָל מִי שֶׁעָלוּ בוֹ חֲטָטִין, כתמים
סָךְ אֶת הַשֶּׁמֶן, וְאֵין סָךְ יַיִן וְחֹמֶץ,
שֶׁהַשֶּׁמֶן דַּרְכּוֹ לְסִיכָה, וְיַיִן וְחֹמֶץ אֵין דַּרְכָּן לְסִיכָה.

(ה)

יַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס - צָרִיךְ לְבַעֵר.
רַבִּי לְעָזָר בֵּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר.

(ו)
נוֹתֵן אָדָם דְּבֵלָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל,

הדמיון וההבדל בין הדבלה לבין תבלין.

כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַתַּבְלִין,
וְלֹא יִשְׂחֲטֵם לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין,
וּבַתַּבְלִין - מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַאכְתָּן.

(ז)

צוֹרֵר אֶת הַתַּבְלִין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל.
אִם בָּטֵל טַעְמָן - מֻתָּרִין, וְאִם לָאו - אֲסוּרִין.

(ח)
אֵין עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן אֵלָנְתִּית, יין ומים ואפרסמון, המיועד לסיכה וְאֶת הַשֶּׁמֶן עָרֵב.

ראו לעיל הלכה ד.

וְאִם עָשָׂה אֶת הַיַּיִן אֵלָנְתִּית וְאֶת הַשֶּׁמֶן עָרֵב,
סָךְ אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֵין סָךְ יַיִן וְחֹמֶץ,
שֶׁהַשֶּׁמֶן דַּרְכּוֹ לְסִיכָה, יַיִן וְחֹמֶץ אֵין דַּרְכָּן לְסִיכָה.

(ט)
לֹא יִתֵּן אָדָם שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית

דרך סיכה בזבזנית ומיוחדת.
אם לא התכוון לסוך – יכול לטמא את השמן.

עַל גַּבֵּי טָבְלָה שֶׁלַּשַּׁיִשׁ לְהִתְעַגֵּל עָלֶיהָ. לסוך את גבו בהתגלגלו עליה
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֵין סָכִין אוֹתוֹ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת.
נָפַל עַל גַּבֵּי בְשָׂרוֹ – מְפַשְׁפְּשׁוֹ, משפשפו אֲפִלּוּ בְיָדַיִם טְמֵאוֹת.

(י)

שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֵין חוֹסְמִין מחסמים בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם,
וְאֵין סָכִין בּוֹ מַנְעָל וְסַנְדָּל.

(יא)
לֹא יָסוּךְ אֶת רַגְלוֹ שֶׁמֶן, וְהִיא בְּתוֹךְ מַנְעָל וּבְתוֹךְ סַנְדָּל,

המשך להלכה י: למרות שאסור לסוך את הנעליים בשמן שביעית, מותר להניח בהן רגל רטובה משמן.

אֲבָל סָךְ אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְמַנְעָל,
סָךְ אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְסַנְדָּל.

(יב)
סָךְ אָדָם עַצְמוֹ שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית,

גם לדעת חכמים בהלכה ט, מותר להניח גוף רטוב משמן שביעית על טבלת שיש חדשה.

וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי טָבְלָה חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

(יג)
אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לוֹקְחִין שֶׁמֶן עָרֵב לְסִיכָה מִכָּל מָקוֹם.

למרות שאין להכין שמן ערב (לעיל הלכה ח), מותר לקנות שמן כזה בשוק.

(יד)
שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, מַדְלִיקִין בּוֹ. נר

ראו משנה ח, ב, וכן לעיל ה, ד. מדובר בקנס על מכירת השמן של השביעית.

מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ שֶׁמֶן אַחֵר - אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.

(טו)
שֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה.

למרות שמדליקים בשמן כזה – אין מדובר על מדורה, המיועדת לחימום.
ר' יוסי מתיר להכין באמצעות השמן את המצית למדורה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: צוֹבֵעַ בּוֹ עָנִיץ, מרטיב בשמן כריכת סיבי פִּשְׁתָּן וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ מְדוּרָה.

(טז)

מַסִּיקִין בַּגֶּפֶת וּבַזַּגִּין שאריות מהגת ומבית הבד שֶׁלַּשְּׁבִיעִית,
אֲבָל אֵין מַדְלִיקִין בָּאֱגוֹזִין וְאֵין מַסִּיקִין בַּזֵּיתִים.

מכירת פירות שביעית

(יז)
אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית

ראו משנה ח, ג.

לֹא בַמִּדָּה וְלֹא בַמִּשְׁקָל וְלֹא בַמִּנְיָן,
וְלֹא יְהֵא מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית וּמוֹכְרָהּ כְּמוֹת שֶׁהוּא, שזו מכירה במדה
כַּלְכָּלָה וּמוֹכְרָהּ כְּמוֹת שֶׁהוּא,
אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: "חָבִית זוֹ שאינה מלאה אֲנִי מוֹכֵר לָךְ בְּדֵינָר",
" כַּלְכָּלָה זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ בִּטְרִיסִית." tressis: מטבע השווה שלושה איסרים

(יח)
לֹא יְמַלֵּא אֶת הַכַּלְכָּלָה וְיוֹצֵא וּמוֹכְרָהּ בַּשּׁוּק.

האיסור בהלכה הקודמת לגבי כלכלה אינו בגלל מכירה במידה אלא ההפך: הכלכלות היו בגדלים שונים ולכן יש חשש רמאות במכירתן.

אַף בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ אָסוּר, שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ הָרַמָּיוּת.

(יט)

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמָעוֹת, אֶלָּא בְּפֵרוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקַּח בָּהֶן קָרְדּוֹם.

השוו משנה ה, ח: בית שמאי אינם מסכימים לאפשר לעבריין לעבור, ובית הלל נוהגים כלפיו באמון.

וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

(כ)

אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לֶחָשׁוּד עַל השְׁבִיעִית,

אֶלָּא מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוֹדוֹת.

כי הוא חשוד שלא יבער את מה שישאר לו.
והשוו (ויקרא כה, ו): שינוי משמעותי מהתורה שבכתב.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם,
אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּם, אֲפִלּוּ מֵאָה סְעוֹדוֹת - מֻתָּר.
אֵין מוֹכְרִין וְאֵין לוֹקְחִין מִן הַגּוֹי וּמִן הַכּוּתִי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מוֹכְרִין לַכּוּתִי עַד אַרְבָּעָה אִסָּרוֹת.

(כא)
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בַּפָּנְדְּיוֹן

ראו משנה ח, ד.
מותר לאחד מהחמישה למכור את כל הפירות בתנאי שמפריד בין מכירת פרותיו שלו לבין מכירת שאר הפירות.

"שֶׁאֲלַקֵּט יַרְקוֹת שָׂדֶה וְאָבִיא לָךְ", מֻתָּר.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין.
חֲמִשָּׁה שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין יָרָק, לֹא יְהֵא אֶחָד מוֹכֵר לְכֻלָּן,
אֶלָּא אֶחָד מוֹכֵר שֶׁלּוֹ - וְשֶׁלָּהֶן.

(כב)

חֲמִשָּׁה אַחִין שהם שותפים שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין יָרָק - אֶחָד מוֹכֵר עַל יְדֵי כֻלָּן,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ פְּלָטֵר. poletér: מוכר של החנות

את המחיר של ירקות השביעית מחשבים כאילו הוא מחיר של היין והשמן (שאינם של השביעית), כדי שלא תוצג מכירת ירקות השביעית במפורש.
הברייתא מעלימה עין ממכירת תבשיל מפירות שביעית, אם לא מציגים אותו כך במפורש.

חַנְוָנִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל יָרָק שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, לֹא יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכָרוֹ מִיָּרָק,
אֲבָל מְחַשֵּׁב הוּא מִיַּיִן וּמִשֶּׁמֶן וּשְׂכַר בַּטָּלָה.

(כג)
לֹא יֹאמַר אָדָן לַחֲבֵרוֹ: "הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק",

ראו מע"ש ג, א: דוגמא נוספת להעלמת עין – ממכירת מעשר שני.

אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: "הַעֲלֵם כְּדֵי שֶׁנֹּאכְלֵם וְשֶׁנִּשְׁתֵּם אֲנִי וְאַתָּה".

(כד)
וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לֶעָנִי: "הֵילָךְ סֶלַע זוֹ, וַהֲבֵא לִי לֶקֶט הַיּוֹם",

העלמת עין נוספת: את התשלום לעניים אין להציג כתשלום על הקציר והליקוט של העני, אלא כקניית היבול שלהם.

" הֲבֵא לִי שִׁכְחָה הַיּוֹם", " הֲבֵא לִי פֵאָה הַיּוֹם",
אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: "בַּלֶּקֶט שֶׁתָּבִיא הַיּוֹם",
"בַּשִּׁכְחָה שֶׁתָּבִיא הַיּוֹם", "בַּפֵּאָה שֶׁתָּבִיא הַיּוֹם".

(כה)
וְכֵן בֶּן לֵוִי.

גם בן לוי יכול למכור את המעשר הראשון, אבל לא יציג זאת כאילו מקבל כסף במקום הפירות.
הברייתא מדגימה כיצד ניתן לסחור בפירות שביעית: אין לומר זאת בפירוש, אלא יש להציג את המכירה כאילו היא מתנה.
ת"ק מדמה קניית מים ומלח, שאינם פירות, לקניית חלוק. ר' יוסי מתיר לקנות אותם ישירות, כי הם אוכל. הוא גם מתיר להשתמש בפירות שביעית לכביסה, שהיא בעיניו כחיי נפש, וראו גם לעיל ה, ה, אבל לעיל הלכה א לא נזכרה כביסה. לשיטת ר' יוסי ראו לקמן, ב"מ יא, יד.

מִי שֶׁהָיְתָה בְיָדוֹ סֶלַע שֶׁלַּשְּׁבִיעִית, וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח בָּהּ חָלוּק,
הוֹלֵךְ אֵצֶל חַנְוָנִי וְאוֹמֵר לוֹ: "תֵּן לִי בָזֶה פֵרוֹת", וְנוֹתֵן לוֹ.
וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי פֵרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה",
וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי סֶלַע זוֹ נְתוּנָה לָךְ בְּמַתָּנָה".
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית - אֵין לוֹקְחִין בָּהֶן מַיִם וּמֶלַח.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: לוֹקְחִין בָּהֶן מַיִם וּמֶלַח.
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית - אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן לֹא לְתוֹךְ הַמִּשְׁרָה, וְלֹא לְתוֹךְ הַכְּבוּסָה.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נוֹתְנִין אוֹתָן לְתוֹךְ הַכְּבוּסָה.

(כו)

הַחַמָּרִין וְהַגַּמָּלִין וְהַסַּפָּנִין שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מובילים פירות בַּשְּׁבִיעִית,
שְׂכָרָן -מִשְּׁבִיעִית.

(כז)
זֵיתִים שֶׁלַּשְּׁבִיעִית - אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בַּקָּתְבִי. בית בד קטנה

ראו משנה ח, ו. אין לנהוג בפירות השביעית בדרך מסחרית, ונחלקו האם קתבי נחשבת מסחרית או לא.
ר' יהודה מתיר לטחון, בתנאי שהריחיים חדשים ויש היכר להבדל בין פירות השביעית לאחרים.
ר' שמעון אינו מתיר לטחון אלא רק לכתוש.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בן רבי, הנכד של רשב"ג וּבֵית דִּינוֹ הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין אוֹתָן בַּקָּתְבִי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹחֲנִין בָּרֵחַיִם שֶׁלֹּא נִטְחַן בָּהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כּוֹתֵשׁ וּמְקַפֵּה בָּעֲרֵבָה.

(כח)
עֲנָבִים שֶׁלַּשְּׁבִיעִית - אֵין דּוֹרְכִין אוֹתָן בַּגַּת,

ראו משנה ח, ו.

אֲבָל דּוֹרְכִין אוֹתָן בָּעֲרֵבָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דּוֹרֵס בָּאֶצְבַּע בֶּחָבִית.

(כט)

תְּאֵנִים שֶׁלַּשְּׁבִיעִית - עוֹשִׂין אוֹתָן גְּרוֹגָרוֹת,

אֲבָל אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן דְּבֵלָה.

ראו שם משנה ו-ז.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְמַעֵךְ וּמְנַגֵּב בַּיָּד.
מְפָרְדִין רִמּוֹנִים לַעֲשׂוֹתָן פֶּרֶד.
וְסוֹחֲטִין עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין.
אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בִּדְמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁלֹּא יְבִיאוּהָ לִידֵי פְסוּל.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.