ביאור:תוספתא/תרומות/י
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
תוספתא מסכת תרומות פרק עשירי
[עריכה]שאריות ואשפה
[עריכה]גרעיני זיתים, גרעיני תמרים וגרעיני חרובין – כולן, אע"פ שאין מכונסין - אסורין
ושאר כל הגרעינין: מכונסין – אסורין, שאין מכונסין - מותרין.
קליפי פולין ושומשמין: יש בהן אוכל שאריות מגוף הפול וכו' – אסורין, אין בהן אוכל - מותרין
קליפי מלפפון, ניתן לאכלם כשלעצמם אע"פ שאין בהן אוכל – אסורין. קליפי אתרוג – אסורין.
קליפי אבטיח, ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה - ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין
ר' יעקב אומר משמו: הבכרות והסייפות –אסורות. עוקצי התאנים של תחילת או סוף העונה באמצע קיץ - מותרות.
כשם שאסורות לאכול בתרומה - כך אסורות בטבל הקליפות הגרעינים והמעיים
הטבל הוא האתרוג או המלפפון וכו' השלם. וראו משנה יא, ה. |
ובמעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שלא נפדו
המצולות גרעיני חיטה ריקים והרקבונות של תרומה – אסורות. העלו אבק - מותרות
סובין של חדשות אסורות, של ישנות מותרות.
עד מתי חדשות אסורות? - כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות. ר' אחא אומר ל' יום.
הקלות בדין התרומה
[עריכה]תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה להסרת קשקשים - אין רשאה בת ישראל לחוף אחריה
אבל מעגלת שערה בשערה.
קטניות של תרומה, אין עושין אותן טחינין.
ר' שמעון מתיר בכרשינין.
כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? – אחד משמונה שבשמינית של לוג, כלומר קורטוב.
את התרומה מפרישים בגורן, וראו לקמן הלכה יב. אבל את תרומת המעשר מפריש מאוחר יותר בביתו. |
בד"א? – בטהורה. אבל בטמאה - אפילו כל שהוא הרבה
וכן אתה אומר בתרומות מעשר שבשאר כל הפירות:
אם יש בה כשיעור - הוא נותנה לכהן; ואם לאו - משליכה באור ושורפה.
פרתו של ישראל שילדה בכור - מאכילו כרשינין של תרומה
ראו משנה יא, ט. בזמן שהישראל מטפל בבכור - ראו בכורות ד, א - אמנם ההאכלה היא באחריות ישראל, אבל הבכור הוא של הכהן ולכן יכול הישראל לעכב עבורו את הכרשינים אצלו. |
רבן שמעון בן גמליאל אומר: ולא עוד, אלא שזכו לה כרשינין
נותן אדם כהן כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש.
עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה - הרי אלו אוכלין בתרומה למרות הספק שמא מת הכהן
ולא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים.
בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל
ראו משנה יא, י. הברייתא מרחיבה במקרים של היתר השימוש בשמן שריפה, אף אם לא נתן לו הכהן רשות במפורש. |
וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל - הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה
ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן - הרי זה ממלא לו את הנר שמן שריפה
עולה לעליה ויורד לדות והנר בידו לעשות צרכיו של כהן ולא לעשות צרכיו של ישראל
אם היה שותף עמו בחנות – הרי זה מותר גם לצרכי הישראל
וכן כהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל - הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה
אע"פ שעמד כהן והלך לו - אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאיליו
ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר, ומבקש לילך
טובל לו פתילה בשמן שריפה.
וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקשת לילך - טובלת לה פתילה בשמן שריפה
בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שריפה בערב שבת עם חשיכה
הרי זו נותנת לתוכו חולין כל שהוא ומדליקו.
סך כהן עצמו שמן של תרומה, ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו
השוו הלכה ד לעיל. |
סך כהן עצמו שמן של תרומה ונכנס למרחץ, ואין הזר נמנע מלשמשנו אע"פ שניסַך הימנו
לא יתן כהן שמן של תרומה על גבי טבלא של שיש כי חלק מהשמן יאבד להתעגל עליה. רשב"ג מתיר.
שמן של תרומה - אין סכין אותו בידים טמאות
לעניין סיכת נעל וסנדל השוו לעיל ח, יא, ויתכן ששם מדובר בשמן תרומה טמא ובשמן טהור רגיל, ואולי התירו לעשות את כל אלה בשמן תרומה טמא. |
נפל על גבי בשר – משפשף, לנקות אותו אפי' בידים טמאות
שמן של תרומה - אין חוסמין מחסמים בו תנור וכירים, ואין סכין בו מנעל וסנדל
לא יסוך את רגליו והוא בתוך המנעל, ולא יסוך את רגליו והוא בתוך הסנדל
אבל סך את רגלו - ונותנה למנעל, סך את רגלו - ונותנה לסנדל
סך הכהן עצמו שמן של תרומה, ומתעגל על גבי קטובליא חדשה ואינו חושש.
שמרים של תרומה - ראשון אסור ושני מותר. ר' מאיר אומר: שני בנותן טעם
מדובר בשמרי יין, שהיין הראשון שבו היו היה של תרומה, ומעבירים אותם ליין אחר. |
ושל מעשר שני - ראשון ושני אסור, שלישי מותר, ור' יהודה אומר: בנותן טעם
ושל הקדש - ראשון ושני ושלישי אסור, ורביעי מותר. רבי מאיר אומר: רביעי בנותן טעם
שמרי נכרים שיבשו – אסורין בהנאה. כיין נסך.
חרסן סיר לילה של זב ושל זבה - ראשון ושני טמא, שלישי טהור
אם השתמשו בסיר לילה של זב בני אדם טהורים, מתי הוא נטהר? - מהמשתמש השלישי. מחלוקת האם מדובר ששטף אותו במים נקיים או לא. |
בד"א? - בזמן שנתן לתוכו מים, אבל לא נתן לתוכו מים אלא מי רגליים של טהור - אפילו עד עשירי טמא
רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלישי, אע"פ שלא נתן לתוכו מים - טהור.
לוקחין ושואלין מימי רגלים השתמשו בהם לכביסה מכל מקום, ואין חוששין שמא של נדות הן
שלא נחשדו בנות ישראל להיות מכנסות מימי רגליהם בשעה שהן נדות.
שמירת התרומה
[עריכה]אין מערבין תרומת תבואה וקטנית כאחד,
נהגו לערבב מעט קטניות בתבואה כדי לשמר אותה, אבל לא בתרומה, כי מאבד את הקטניות. |
אבל מערבין שומשמין באפילים, בעדשים, וכל דבר שדרכו ליכבד
משחרבה יהודה, מהרה תבנה, התחילו לערב תבואה בתבואה וקטניות בקטניות
אבל לא תבואה בקטניות ולא קטניות בתבואה.
כהן שנתנו לו תרומה ומצא בו דברים אחרים שאינם פירות - הרי אלו אסור,
מציאות בתרומה אינן של הכהן אפילו אם אין בהן סימן, כי היו משליכים דברים שרצו לשמרם למקום התרומה. |
שמשליכין לבית הדמע.
אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר, ומן המדבר לישוב
ראו הלכה ו לעיל: אם הפריש את התרומה בגורן אינו חייב להביא אותה לביתו אפילו אם יש הרבה ממנה, אבל אם אינה נשמרת בגורן יביא כדי למנוע חילול השם הנקרא על התרומה, ויכול לדרוש מהכהן שכר הובלה. |
אבל במקום שחיה אוכלתה ובהמה אוכלתה - התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מכהן
מפני חלול השם.
עשרה אין חולקין להם בין הגרנות. אלו הן: חרש שוטה וקטן, טומטום ואנדרוגינוס,
השוו לתחילת המסכת. שם עוסקין בפסולים לתרום וכאן בפסולים לקבל. |
וכולן - נותנין להם תרומה מתוך הבית, חוץ מן הטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו.