ביאור:משנה נזיר פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

מבוא למסכת נזיר ומבנה המסכת

הפרק ממחיש את המחוייבות בנדרי הנזירות, לעומת קלות הראש שכנראה אפיינה חלק מהנודרים.

נדרי הנזיר[עריכה]

חטיבה I: הקלוּת של נדרי הנזירות[עריכה]

ראו תחילת מסכת נדרים; וראו ספרי במדבר כב, המדגישים שנזירות היא נדר - אמנם נדר מיוחד.

הנוסח התיקני לקבלת נזירות הוא "הריני נזיר", אבל ניתן להחליף כל אחת משתי המילים.

גם מילים שעשויות להישמע כמו "נזיר" מחייבות את הנודר, ואין הוא יכול להתחמק בטענה שלא אמר "נזיר". אבל ראו ספרי זוטא במדבר ו ב, הטוען כנראה שאם המילים אינן ברורות יכול הנודר לטעון, אם ירצה, שרק הרהר בדבר ולא החליט סופית.

(א) כל כנויי נזירות - כנזירות:

האומר "אהא…" - הרי זה נזיר.

או: "אהא נאוה" - נזיר.

"…נזיק", "…נזיח", "…פזיח" - הרי זה נזיר.

"הריני כזה" והצביע על נזיר אחר, וראו פרק ד, "הריני מסלסל", "הריני מכלכל", מאריך את השיער

"הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר.

"הרי עלי צפורים" - רבי מאיר אומר: נזיר, וחכמים אומרים: אינו נזיר:


ראו לקמן ב, ד. המשנה מפרשת עבור הנודר את נדרו, ומכאן שלדידה טענת הבורות אינה מקובלת.

שמשון עצמו כנראה הקפיד רק על איסור הגילוח, שהרי שתה (ראו שופטים יד י, אלא אם נאמר ששתה בירה...), ונטמא מהמתים (אלא אם נאמר שהפלישתים אינם מטמאים במותם). וראו תוספתא א ה: "ר' יהודה אומר: נזיר שמשון מיטמא למתים".

אבל המשנה אינה מתירה לנזיר שמשון לעשות כך, אלא שבדיעבד אינו מביא קרבן טומאה; ואולי ראתה מעשים אלו כעבירות של שמשון.

(ב) "הריני נזיר מן החרצנים", ו"מן הזגים", ו"מן התגלחת", ו"מן הטומאה"

הרי זה נזיר, וכל דקדוקי נזירות עליו.

"הריני כשמשון", "...כבן מנוח", "...כבעל דלילה",

"...כמי שעקר דלתות עזה", "...כמי שנקרו פלשתים את עיניו" - הרי זה נזיר שמשון.

מה בין "נזיר עולם" ל"נזיר שמשון"?

נזיר עולם, הכביד שערו - מקל בתער, אחת לשלושים יום, ראו משנה ד ומביא שלוש בהמות,

ואם נטמא - מביא קרבן טומאה.

נזיר שמשון, הכביד שערו - אינו מקל,

ואם נטמא - אינו מביא קרבן טומאה:


חטיבה II: נזירות רגילה ונזירות מרובה[עריכה]

המשנה קובעת תקן פרשני, ובדרך כלל אינה מאפשרת לנודר לפרש את כוונתו.

היא קובעת "סתם נזירות 30 יום", וכן "שאין נוזרים לשעות" - גם אם הנודר התכוון לדבר אחר. כך גם במשנה א לעיל.

אין נזירות לפחות מ-30 יום, וראו גם תוספתא ערכין א, ה; נראה שהסיבה היא שעיקר הנזירות היא בשיער, ולא ניכר בו פער קטן יותר - ראו ספרי במדבר כה. וראו דרשה בספרי דברים שנז על פסוק ח, הלומד מדיני אבלות. אפשרות נוספת היא שנזירות היא לחודש לבנה - 29.5 יום, וראו לקמן ג א.

(ג) סתם נזירות - שלושים יום.

אמר: "הריני נזיר אחת גדולה", "הריני נזיר אחת קטנה",

אפילו "...מכאן ועד סוף העולם" הריני נזיר אחת קטנה מכאן ועד סוף העולם - נזיר שלושים יום.
"הריני נזיר ויום אחד", "הריני נזיר ושעה אחת",
"הריני נזיר אחת ומחצה" - הרי זה נזיר שתים.

"הריני נזיר שלושים יום ושעה אחת" - נזיר שלושים ואחד יום

שאין נוזרים לשעות:


אם לא היה ברור שהוא מתכוון למספר הנזירויות - לדעת רבי נזיר שלושים יום בלבד, וראו גם משנה ז, שם ובתוספתא א, ג מופיעה גם לשון "נזיר כמניין..." כמחייבת מספר נזירויות.

(ד) "הריני נזיר כשער ראשי", ו"...כעפר הארץ", ו"...כחול הים"

הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחת לשלושים יום.

רבי אומר: אין זה מגלח אחת לשלושים יום.

ואיזהו שמגלח אחת לשלושים יום?
האומר: "הרי עלי נזירות נזירויות, כאן ברור שהכוונה למספר הנזירויות כשער ראשי", ו"...כעפר הארץ", ו"...כחול הים":


כאן שואלים אותו למה התכוון, וראו תוספתא א, ד; אבל אם הסביר שנזר "סתם" - משיתים עליו פרשנות מחמירה, כאילו אמר "הריני נזיר כמספר גרגרי החרדל בקופה".

(ה) "הריני נזיר מלוא הבית" או "...מלוא הקופה" - בודקין אותו

אם אמר "אחת גדולה נזרתי" - נזיר שלושים יום.
ואם אמר "סתם נזרתי" - רואין את הקופה כאלו היא מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו:


אם אמר "הריני נזיר מכאן עד סוף העולם" מפרשים זאת כזמן, ולכן נזיר לעולם, והשוו משנה ג, שם אמר "הריני נזיר אחת קטנה עד סוף העולם", ומתפרש לעניין תוקף הנזירות ולא לעניין זמן.

(ו) "הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני" - אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני

אם פחות משלושים יום - נזיר שלושים יום, כי אין נזירות לפחות מ30 יום! ואם לאו - נזיר כמנין הימים:


(ז) "הריני נזיר כמנין ימות החמה" - מונה נזירות כמנין ימות החמה. 365X30 יום, כלומר 30 שנה

אמר רבי יהודה: מעשה היה, כיון שהשלים - מת: