משנה נזיר ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נזיר פרק ד', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק רביעי ("מי שאמר") · >>

פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

מי שאמר הריני נזיר, ושמע חברו ואמר ואני, ואני, כולם נזירין.

הותר הראשון, הותרו כולן.

הותר האחרון, האחרון מותר וכולם אסורין.

אמר הריני נזיר, ושמע חברו ואמר: פי כפיו ושערי כשערו, הרי זה נזיר.

הריני נזיר, ושמעה אשתו ואמרה ואני, מפר את שלה, ושלו קיים.

הריני נזירה, ושמע בעלה ואמר ואני, אינו יכול להפר.

משנה ב

"הריני נזיר ואת", ואמרה אמן – מפר את שלה, ושלו קיים.

"הריני נזירה ואתה", ואמר אמן – אינו יכול להפר.

משנה ג

האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים, הרי זו סופגת את הארבעים.

הפר לה בעלה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים, אינה סופגת את הארבעים.

רבי יהודה אומר, אם אינה סופגת את הארבעים, תספוג מכת מרדות.

משנה ד

האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה, אם שלו היתה בהמתה, תצא ותרעה בעדר.

ואם שלה היתה בהמתה, החטאת תמות, והעולה תקרב עולה, והשלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

היו לה מעות סתומים – יפלו לנדבה.

מעות מפורשים:

  • דמי חטאת – ילכו לים המלח, לא נהנים ולא מועלים בהן.
  • דמי עולה – יביאו עולה, ומועלים בהן.
  • דמי שלמים – יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

משנה ה

נזרק עליה אחד מן הדמים, אינו יכול להפר.

רבי עקיבא אומר, אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות, אינו יכול להפר.

במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה.

אבל בתגלחת הטומאה, יפר, שהוא יכול לומר: אי אפשי באשה מנוולת.

רבי אומר: אף בתגלחת הטהרה יפר, שהוא יכול לומר: אי אפשי באשה מגולחת.

משנה ו

האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.

כיצד? גילח או שגילחוהו קרוביו, מחה או שמחו קרוביו, היתה לו בהמה מופרשת, החטאת תמות, והעולה תקרב עולה, והשלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

היו לו מעות סתומין, יפלו לנדבה.

מעות מפורשין:

  • דמי חטאת, ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין.
  • דמי עולה, יביאו עולה ומועלין בהן.
  • דמי שלמים, יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

משנה ז

האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

כיצד? מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות על נזירותו ומת, ואמר: הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא.

אמר רבי יוסי, הרי אלו יפלו לנדבה, אין זה מגלח על נזירות אביו.

איזהו שמגלח על נזירות אביו? מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת, זהו שמגלח על נזירות אביו.

משנה מנוקדת

(א)

מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר,

וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר: וַאֲנִי, וַאֲנִי,
כֻּלָּם נְזִירִין.
הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻּלָּן.
הֻתַּר הָאַחֲרוֹן,
הָאַחֲרוֹן מֻתָּר וְכֻלָּם אֲסוּרִין.
אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר,
וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר: פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ,
הֲרֵי זֶה נָזִיר.
הֲרֵינִי נָזִיר,
וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה: וַאֲנִי,
מֵפֵר אֶת שֶׁלָּה, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.
הֲרֵינִי נְזִירָה,
וְשָׁמַע בַּעְלָה וְאָמַר: וַאֲנִי,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
(ב)

הֲרֵינִי נָזִיר, וְאַתְּ, וְאָמְרָה אָמֵן,

מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלוֹ קַיָּם.
הֲרֵינִי נְזִירָה, וְאַתָּה, וְאָמַר אָמֵן,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
(ג)

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר,

וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.
הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת:
(ד)

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ,

וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ,
תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ,
הַחַטָּאת תָּמוּת,
וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה;
וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים,
יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
מָעוֹת מְפֹרָשִׁים,
דְּמֵי חַטָּאת, יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח;
לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.
דְּמֵי עוֹלָה,
יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן.
דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם:
(ה)

נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה;
אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר:
אִי אִפְּשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּלֶת.
רַבִּי אוֹמֵר:
אַף בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר:
אִי אִפְּשִׁי בְּאִשָּׁה מְגֻלַּחַת:
(ו)

הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר,

וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.
כֵּיצַד?
גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו,
מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו,
הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת,
הַחַטָּאת תָּמוּת,
וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה;
וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין,
יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
מָעוֹת מְפֹרָשִׁין,
דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,
לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
דְּמֵי עוֹלָה,
יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
דְּמֵי שְׁלָמִים,
יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם:
(ז)

הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו,

וְאֵין הָאִשָּׁה מִגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.
כֵּיצַד?
מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר,
וְהִפְרִישׁ מָעוֹת עַל נְזִירוּתוֹ, וּמֵת,
וְאָמַר:
הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה;
אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.
אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו?
מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים,
וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ, וּמֵת,
זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו:


נוסח הרמב"ם

(א) מי שאמר: הריני נזיר,

ושמע חברו ואמר: ואני,
ואני, ואני - הרי כולם נזירים.
הותר הראשון - הותרו כולם.
הותר האחרון -
האחרון מותר - וכולם אסורין.
הריני נזיר,
ושמע חברו ואמר: פי - כפיו, ושיערי - כשיערו,
הרי זה נזיר.
הריני נזיר,
ושמעה אשתו ואמרה: ואני -
מפר את שלה - ושלו קיים.
הריני נזירה,
ושמע בעלה ואמר: ואני -
אינו יכול להפר.


(ב) הריני נזיר - ואת,

ואמרה: אמן -
מפר את שלה - ושלו בטל.
הריני נזירה - ואת,
ואמר: אמן - אינו יכול להפר.


(ג) האשה שנדרה בנזיר,

והיתה שותה ביין, ומיטמא למתים -
הרי זו - סופגת את הארבעים.
הפר לה בעלה,
והיא לא ידעה - שהפר לה בעלה,
והיתה שותה ביין, ומיטמא למתים -
אינה סופגת - את הארבעים.
רבי יהודה אומר:
אם אינה סופגת את הארבעים - תספוג מכת מרדות.


(ד) האישה שנדרה בנזיר,

והפרישה - את בהמתה,
ואחר כך - הפר לה בעלה,
אם משלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר.
ואם משלה היתה הבהמה -
החטאת - תמות.
והעולה - תקרב עולה.
והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לה מעות סתומים - יפלו לנדבה.
מעות מפורשים -
דמי חטאת - ילכו לים המלח, לא נהנין, ולא מועלין.
דמי עולה - יבואו עולה, ומועלין בהן.
דמי שלמים - יבואו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.


(ה) נזרק עליה - אחד מן הדמים,

אינו יכול להפר.
רבי עקיבה אומר:
אפילו נשחטה עליה, אחת מכל הבהמות - אינו יכול להפר.
במה דברים אמורים? - בתגלחת טהורה,
אבל בתגלחת טמאה - יפר,
שהוא יכול לומר - אי אפשי באישה מנוולת.
רבי אומר:
אף בתגלחת הטהרה - יפר,
שהוא יכול לומר - אי אפשי באישה מגולחת.


(ו) האיש - מדיר את בנו בנזיר,

ואין האשה - מדרת את בנה בנזיר.
כיצד?
גילח - או שגילחוהו קרובים,
מיחה - או שמיחוהו קרובים,
היתה לו בהמה מופרשת -
החטאת - תמות.
והעולה - תקרב עולה.
והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה.
מעות מפורשין -
דמי חטאת - ילכו לים המלח, לא נהנין, ולא מועלין.
דמי עולה - יבואו עולה, ומועלין בהן.
דמי שלמים - יבואו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.


(ז) האיש - מגלח על נזירות אביו,

ואין האשה - מגלחת על נזירות אביה.
כיצד:
מי שהיה אביו נזיר,
והפריש מעות סתומים לנזירותו - ומת,
ואמר: הריני נזיר - על מנת שאגלח על מעות אבא,
אמר רבי יוסי:
הרי אלו - יפלו לנדבה,
שאין זה - מגלח על נזירות אביו.
ואיזה הוא - שהוא מגלח על נזירות אביו?
מי שהיה - הוא ואביו נזירים,
והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו - ומת,
זה הוא - שהוא מגלח על נזירות אביו.


פירושים

משנה נזיר, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב