ברטנורא על נזיר ד

משנה נזיר, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מי שאמר הריני נזיר - כולם נזירים. והוא שהתפיס כל אחד מהן בתוך דברי חבירו בכדי שאלת שלום תלמיד לרב, שהוא כדי שיאמר שלום עליך רבי:

פי כפיו כו' - והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגזז:

ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר - שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני, ואח"כ הפר לה בעלה. אינו מופר לזה שאמר ואני, שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם:

(ב)

הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה - ודוקא כי אמר לה בלשון שאלה, כלומר ואת מה תאמרי תיהוי נזירה כמוני אם לאו, אז יכול להפר. אבל אם אמר הריני נזיר ואת, בניחותא, וענתה אמן, אינו יכול להפר שהרי קיים לה:

(ג)

והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - ואחר כך הפר לה בעלה:

הרי זו סופגת את הארבעים - על שעברה קודם הפרה :

תטפוג מכת מרדות - מדברי סופרים. ומכות מרדות האמורה. בכל מקום, כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה. ודוקא בעבירה שכבר נעשתה, אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה, טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:

(ד)

ואם שלה - כגון שנתן לה אחר במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן. דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה:

חטאת תמות - ממתינין לה עד שתמות:

ונאכלין ליום אחד - כשלמי נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה:

ואין טעונין לחם - שכל שלמי נזיר טעונים לחם, וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם:

היו לה מעות סתומים - שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר, ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים :

יפלו לנדבה - לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות:

לא נהנין ולא מועלין - לכתחילה אסור ליהנות בהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש:

(ה)

נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר - דלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין וליטמא למתים , ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש: רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים :

תגלחת טומאה יפר - שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה, ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, כלומר מעונה ומנועה משתיית יין :

אף בתגלחת הטהרה יפר - כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח, דגילוח באשה ניוול הוא. ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי יכולה לעשות פאה נכרית . ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי:

(ו)

האיש מדיר את בנו בנזיר - כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד, וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו, שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר, והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

כיצד גלח או שגלחוהו קרובים - כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים, או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות. ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד. אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות, תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים:

(ז)

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה - ואפילו היא בת יורשת. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

אמר רבי יופי הרי אלו יפלו לנדבה וכו' - ואין הלכה כרבי יוסי. אלא בין שמת אביו ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא, בין שהיו הוא ואביו נזירים ומת אביו, מגלח על נזירות אביו. ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו, וכה: