תפארת ישראל על נזיר ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על נזיר · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

ואני ואני:    ר"ל וכן הב' שמע ואמר ואני, והוא הדין ק':

כולם נזירין:    והוא שאמרו כן כל א' תוך כדי דבור של חבירו. דהיינו בכדי שיאמר שלום עליך רבי [עי' ש"ך ח"מ רנ"ה סק"ה]:

וכולם אסורין:    ועי' נדרים [פ"ט מ"ז]:

ושמע חבירו ואמר פי כפיו:    או שאמר:

ושערי כשערו:    והוא שאמר כפיו מיין, וכשערו מלגזזן:

אינו יכול להפר:    דכשאמר ואני, קיים נזירותה, מדאי אפשר שיהיה הוא נזיר אם לא יקויים נזירותה. מיהו באמר אחר ואני, והפר לה הבעל, לא הותר זה, דבעל לא עקר הנדר כחכם, רק גוזזו ומבטלו מכאן ולהבא:

משנה ב[עריכה]

ואמרה אמן:    ונראה לי דכל שכן באמרה מלת גם כן:

ושלו קיים:    מיהו באמר בניחותא ואת וענתה אמן, הרי קיים לה [ונ"ל דלא דמי למ"ש בנדרים פ"י מ"ז דהקים קודם לנדר לא מהני. דהרי תוך כדי דבור כדיבור דמי. ותו דגלי אדעתיה ששתיקותו מיד אח"כ תהיה הקמה]:

משנה ג[עריכה]

הרי זו סופגת את הארבעים:    אפילו היפר לה אחר כך, דבעל רק מיגז גייז כלעיל סי' ו' ולפיכך לא הוה התראת ספק דכל עוד שלא הפר הנדר קיים, וגם בלא זה כל נדר לית ביה התראת ספק שמא יתיר נדרו, מדהוא דבר חדש לגמרי שמא לא יזקקו להתירו [כתוס' מכות ט"ז ב']:

והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים:    אחר כך:

ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות:    להכותה מדרבנן לפי אומד בית דין וכפי צורך השעה, על שמרדה בדברי חכמים:

[וי"א דמרדות לשון ייסור, כמו יפה מרדות אחת בלבו של אדם [ברכות ד"ז א']. וי"א שהוא י"ג הכאות שליש של מלקות. ועמ"ש פ"ג דמכות סי' ג'. מיהו הממאן מלקיים עשה אפילו דרבנן, מכין אותו מדרבנן עד שימות או עד שיקיים העשה [כתובות דפ"ו א']:

משנה ד[עריכה]

ואם שלה היתה בהמתה:    שנתן לה א' על מנת שאין לבעלה רשות בהמתנה [כפי"א דנדרים מ"ח]:

החטאת תמות:    ולא הוה כהקדש בטעות דאינו הקדש [כרפ"ה], דהכא ידעה שיוכל בעל להפר ואפ"ה הקדישה:

ונאכלין ליום אחד:    כשאר שלמי נזיר, ולא ככל שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה א':

ואינן טעונין לחם:    ולא כשאר שלמי נזיר:

היו לה מעות סתומים:    שלא פירשה אלו יהיו לחטאת, ואלו המטבעות יהיו לצורך עולה, ואלו לשלמים. ולרמב"ם [(רמב"ם פ"ט מהל' נזירות)] דדוקא כשהפריש סתם ולא אמר כלום מחשבו סתומים אבל כשאמר אלו לחובתי, אף על גב שלא פירש עולה וחטאת, דינן כמפרש וילכו כולן לים המלח:

יפלו לנדבה:    ר"ל לתיבות שבעזרה, שקונין מהן עולות נדבה כשהמזבח פנוי, אף על גב דדמי חטאת מעורב בהן, וכל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל"ז א']. אפ"ה הלכה למשה מסיני הוא שיהיו כולן באין לנדבה [ש"ס]:

לא נהנים:    לכתחילה:

ולא מועלים בהן:    דבנהנה פטור מקרבן מעילה. דמדאזלי לאבוד לאו קדשי ה' הוו:

דמי שלמים יביאו שלמים:    ואין מועלין בהן ככל שלמים שאין מועלין בהן רק באימורין אחר זריקת דמן כספ"א דמעילה:

ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:    מיהו בהיו המעות של בעל כולן יוצאין לחולין:

משנה ה[עריכה]

אינו יכול להפר:    דכבר מותרת ביין, ואין כאן ענוי נפש שיפר [אבל משום טומאה בל"ז אינו מפר. ולא דמי לנדרה שלא תלך לבית האבל דמפר [כנדרים דפ"ג ב']. דנ"ל דהתם עכ"פ א"צ להטמא]:

אינו יכול להפר:    משום הפסד קדשים:

יפר:    אף שקרבו הקרבנות דתגלחת טומאה:

שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:    כלומר מעונה מיין:

ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר:    אף לאחר זריקת דמים, וקודם גלוח, אף שכבר עבר ענוייה מיין:

שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:    דאף דאסורה לילך פרועת ראש [כא"ע קמ"ו], ואפילו [בפאלשע טור] אסור משום מראית עין, דאסור אפילו באיסור דרבנן [כא"ח ש"ה י"א ותרע"א ח', וי"ד ש"ך ספ"ז סק"ו], וכ"ש הכא דבפרוע כגמרי דאורייתא הוא [ככתובות דע"ב א'], וביוצאים מתחת [להויבע], עכ"פ דת יהודית הוה. יש לומר דמיירי בחצר שאין רבים מצויים שם דשרי [כב"ש שם סק"ט, ועי' מ"ש שבת פ"ו סימן מ"ז]. ולת"ק אפשר בפאה נכרית:

משנה ו[עריכה]

האיש מדיר את בנו בנזיר:    הלכה למשה מסיני, והוא שהבן קטן עד בן י"ג ויביא ב' שערות, ואז לרש"י ותוס' מתבטל הנזירות שהדירו אביו, ולר"ב צריך להשלים גם אח"כ [ועתוי"ט סוטה פ"ג מ"ח]:

כיצד:    אהדירו אביו קאי:

מיחה:    הבן הקטן:

או שמיחו קרוביו:    אז ג"כ מתבטל הנזירות שהזירו אביו. וכולן, דוקא מיד כששמעו מיחו:

משנה ז[עריכה]

האיש מגלח על נזירות אביו:    הלממ"ס:

ואין האשה מגלחת על נזירות אביה:    אפילו בת שיורשת אביה:

ואמר:    הבן:

זה הוא שמגלח על נזירות אביו:    אף דמסתבר דזה מגרע גרע מאילו אמר ע"מ שאגלח על מעות אבא, דהרי הכא נזר על מעות עצמו, וקיימא לן דאפילו לא היה נזיר כשמת אפ"ה מגלח על נזירות אביו:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]