רמב"ם הלכות נזירות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים
<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר הפלאה · הלכות נזירות · פרק תשיעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

המפריש מעות שיקריב מהן קרבנות נזירים והקריב מהן והותירו יביאו במותרן קרבנות נזירים אחרים שמותר נזירים לנזירים הפריש מעות סתומין לנזירותו והותירו יפלו המותרות לנדבה.

הלכה ב[עריכה]

המפריש מעות מפורשין לנזירותו והותירו מותר מעות העולה יבאו עולה ומותר החטאת יוליכם לים המלח ומותר דמי השלמים יבאו שלמים ואין טעונין לחם ונאכלין ליום אחד.

הלכה ג[עריכה]

המפריש מעות לנזירותו ומת אם היו סתומין יפלו לנדבה היו מפורשין דמי עולה [יבואו עולה] דמי חטאת ילכו לים המלח דמי שלמים יבאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם.

הלכה ד[עריכה]

כיצד הם המעות הסתומין כגון שהפריש מעות להביא מהן קרבנותיו ולא אמר כלום אבל אם אמר אלו לחובתי הרי אלו כמפורשין ואין צריך לומר אם אמר אלו לעולתו ולחטאתי ולשלמי שהן כמפורשין.

הלכה ה[עריכה]

המפריש בהמה בעלת מום הרי היא כמעות סתומין וכן המפריש לשון של כסף ושל זהב או כלי אף על פי שאמר זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי הרי הוא כמעות סתומין.

הלכה ו[עריכה]

האומר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת או שהיתה אשה והפר לה בעלה דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יבאו בחציין עולה ובחציין שלמים.

הלכה ז[עריכה]

אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי דמי עולה יבאו עולה והשאר יפלו לנדבה.

הלכה ח[עריכה]

מי שדמה שהוא חייב בנזירות והפריש קרבנותיו ואח"כ שאל לחכם והורהו שאין זה נדר ואינו חייב בנזירות מה יעשה בקרבנות שהפריש יצאו וירעו בעדר שזה הקדש טעות שאינו הקדש כמו שיתבאר במקומו.

הלכה ט[עריכה]

האשה שנדרה בנזיר והפרישה קרבנותיה ואחר כך הפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואם היו הקרבנות משלה ואין לבעלה בהן כלום כגון שנתנו לה במתנה על מנת שלא יהיה לבעל בהן רשות אלא מה שתרצה תעשה בהן החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

הלכה י[עריכה]

הפרישה מעות סתומין לקרבנותיה יפלו לנדבה היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יבאו עולה ודמי שלמים יבאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

הלכה יא[עריכה]

האשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך ימי נזירות ואח"כ שמע בעלה והפר לה הרי זו מביאה קרבן טומאה.

הלכה יב[עריכה]

האיש שהדיר את בנו בנזיר והפריש עליה קרבנותיו ולא רצה הבן בנזירות זו ומחה הוא או קרוביו או שגלח הוא או שגלחוהו קרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם הפריש לו מעות סתומים הרי אלו יפלו לנדבה היו מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יבואו עולה דמי שלמים יבואו שלמים ואינן טעונין לחם ונאכלין ליום אחד.

הלכה יג[עריכה]

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן והפילה אשתו וחזרה וילדה הרי הקרבנות ספק ואסורין בגיזה ובעבודה.

הלכה יד[עריכה]

שני נזירים שנטמא אחד מהם ואין ידוע מי הוא כיצד מביאין קרבנותיהן מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה במלאת ימי נזירותם ואומר אחד מהם אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהורה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרים ימי נזירות אחרת גמורה מאחר קרבנות אלו וחוזרין ומביאין קרבן טהרה ואומר אחד מהן אם אני הוא שהייתי טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי אם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך נמצאו שלא הפסידו בקרבנותיהן כלום.

הלכה טו[עריכה]

מת אחד מהן הרי זה מביא חטאת העוף ועולת בהמה ויאמר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת העוף ספק וסופר ימי נזירות אחרת ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני ואין אחד משניהם מגלח תגלחת טומאה אלא אם כן היו קטנים או נשים שאין אלו מקיפין פאת ראשם מספק.

הלכה טז[עריכה]

וכיצד יולד להם ספק זה בטומאה כגון שהיו שני הנזירין עומדין ברשות היחיד שספק טומאה שם טמא והיה אחד מבחוץ רואה אותן ואמר ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע מי הוא אבל אם היה עד זה עמהן בחצר הרי שניהן טהורין כיון שהם שלשה הרי הן רבים ורבים ברשות היחיד ספקן טהור כספק טומאה ברשות הרבים שהוא טהור כמו שיתבאר במקומו.

הלכה יז[עריכה]

במה דברים אמורים כששתקו הנזירים שניהם או נסתפק להן הדבר אבל אם אמר אחד מהן אני לא נטמאתי אפילו שני עדים מעידים עליו שנטמא אינו מביא קרבן על פיהם שזה שאמר לא נטמאתי כאומר איני מביא בטומאה שכבר נשאלתי על נזירותי ונמצא שאינו מכחיש את העדים ואדם נאמן על ידי עצמו אבל אם שתק או נסתפק לו הרי זה מביא קרבן אפילו על פי עד אחד כמו שבארנו וכן עד שאמר לאחד בפני נדרת בנזירות אם הכחישו אינו חייב כלום ואם לא הכחישו נוהג נזירותו על פיו אפילו אמר לשנים ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע מי הוא הואיל ואין מכחישין אותו נוהגין נזירות על פיו נהג נזירות על פי עד אחד ושתה יין או נטמא והתרו בו [שנים] לוקה אף על פי שעיקר הנזירות בעד אחד.

הלכה יח[עריכה]

מת שהיה מושכב לרחב הדרך אע"פ שאין שם מקום לעבור אלא עליו או נוגע בצדו ואף על פי שהיא טומאה ידועה ועבר שם נזיר הרי זה טהור הואיל וספק ברשות הרבים טהור.

הלכה יט[עריכה]

בד"א במהלך ברגליו אבל אם היה רוכב או טעון משא הרי זה טמא שהמהלך ברגליו אפשר שלא יגע או שלא יאהיל או שלא יסיט אבל טעון או רוכב אי אפשר שלא יגע ושלא יאהיל או שלא יסיט שהרי המת לרוחב הדרך.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.