רמב"ם הלכות נזירות י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר הפלאה · הלכות נזירות · פרק עשירי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

אין אדם מגלח תגלחת אחת ועולה לו לנזרו ולצרעתו ותגלחת הצרעת בזמן שהוא ספק מצורע אינו דוחה את הנזירות לפיכך מי שנזר שנה אחת והיה בכל השנה הזאת ספק מצורע וספק טמא מת או שהיה בה ספק מצורע ובסוף השנה נטמא בספק הרי זה מונה שבעה ימים ומזה בשלישי ושביעי ואינו מגלח בשביעי ואינו יכול לשתות ביין ולהטמא למת אלא לאחר ארבע שנים ואוכל בקדשים לאחר שתי שנים מפני שהוא צריך לגלח ארבע תגלחיות תגלחת טהרה ותגלחת טומאה מספק ושתי תגלחיות שמגלח המצורע שהרי הוא ספק מצורע.

הלכה ב[עריכה]

תגלחת ראשונה מגלח אותה אחר שנה ראשונה ומגלח בה ראשו וזקנו וגבות עיניו ומטהר בעץ ארז ואזוב וצפרים כשאר מצורעים אם אינו טמא מת ולא מצורע הרי היא תגלחת טהרה של נזירותו ואם הוא מצורע ודאי בשנה ראשונה הרי היא תגלחת ראשונה של מצורע ושוהה שנה אחרת כמנין ימי הנזירות ואח"כ מגלח תגלחת שניה של מצורע שאינו יכול לגלח אחר שבעה כשאר מצורעין שמא אינו מצורע אלא טמא מת ודאי היה ושנה שניה זו הרי הוא בה נזיר שאסור לגלח ומאחר שגלח שתי תגלחיות אלו שלמה טהרת הצרעת ומותר לאכול בקדשים ושוהה שנה שלישית ואחר כך מגלח תגלחת שלישית שמא מצורע ודאי היה בשנה ראשונה ולא היה טמא מת ושנה ראשונה לא עלתה לו מפני שהיא ימי חלוטו ושנה שניה לא עלתה לו מפני שהיא ימי ספירו של מצורע שבין תגלחת ראשונה ושניה לפיכך צריך לשהות שנה שלישית בנזירותו ומגלח תגלחת שלישית לנזירותו והיא תגלחת טהרה או שמא טמא מת ודאי היה ומצורע ודאי ואין תגלחת אחת עולה לנזירותו ולצרעתו ונמצאת תגלחת ראשונה ושניה תגלחת צרעת ותגלחת שלישית תגלחת טומאה ואין אחת משלש שנים עולה שהרי השלישית תגלחת טומאה לפיכך צריך לשהות שנה רביעית בנזירות ומגלח תגלחת רביעית ושערו בכל תגלחת ספק אסור בהנייה מספק ששער נזיר שנצטרע מותר בהנייה.

הלכה ג[עריכה]

וכן אם נדר עשר שנים נזירות והיה בהן ספק מצורע ונולד לו ספק טומאה בסופן הרי זה אינו שותה ביין עד ארבעים שנה ומגלח ארבע תגלחות אחת בסוף כל עשר שנים תגלחת ראשונה לספק ימי צרעתו שניה לספק ימי ספירו של מצורע שלישית לספק טומאתו רביעית תגלחת טהרה.

הלכה ד[עריכה]

וכיצד מביא זה קרבנותיו אם היה עשיר כותב נכסיו לאחרים שמצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ואחר כך מביא חטאת העוף ועולת בהמה בתגלחת ראשונה ושניה ושלישית וכל חטאת עוף מהן לא תאכל מפני שהיא ספק ומביא בתגלחת רביעית קרבן נזיר טהור שהוא שלש בהמות כמו שבארנו.

הלכה ה[עריכה]

שלש חטאות העוף שמביא בשלש התגלחות חטאת ראשונה לספק טומאתו שניה לספק צרעתו שאין המצורע מביא קרבנו אלא לאחר תגלחת שניה וכן חטאת שלישית לספק טומאתו שאין תגלחת אחת עולה לנזרו ולצרעתו ושמא מצורע ודאי וטמא מת ודאי היה שהתגלחת הראשונה והשניה לצרעתו כמו שבארנו ותגלחת שלישית תגלחת טומאה ולפיכך צריך להביא קרבן טומאה בשלישית.

הלכה ו[עריכה]

שלש עולות בהמה שמביא עמהן על הראשונה הוא מתנה ואומר אם טהור אני זו מחובתי ואם טמא אני הרי היא נדבה וכן הוא אומר בשניה ובשלישית.

הלכה ז[עריכה]

ומביא קרבן טהרה בתגלחת רביעית ואומר ומתנה אם טמא הייתי עולה ראשונה נדבה וזו חובה ואם מוחלט הייתי ראשונה חובת מצורע וזו חובת נזירות ושתים האמצעיות נדבה ואם טהור מטומאת מת הייתי ומצורע עולה הראשונה חובה וכן השניה אחת לחובת מצורע ואחת לחובת נזירות ושלישית ורביעית נדבה והשאר קרבן טהרתי ואם טמא הייתי ומצורע עולה ראשונה חובת צרעת ושניה ושלישית נדבה וזה קרבן תגלחת טהרה.

הלכה ח[עריכה]

אבל האשם והעולה אינן מעכבין לא בתגלחת טומאה ולא בצרעת נמצאת אומר אם הוא מצורע ודאי ולא נטמא במת הרי טהר בצפורין וחטאת העוף היא חטאתו ולא תאכל מפני שהוא ספק ועולת בהמה שעמה מקרבן תגלחת טהרה כדי שיגלח על הבהמה ואם טמא מת הוא הרי עולת בהמה נדבה ואם אינו מצורע וטמא מת הוא חטאת העוף קרבן נזיר שנטמא ועולת בהמה נדבה והרי הביא קרבן טהרה באחרונה ואם אינו טמא מת ולא מצורע עולת בהמה שהביא בתגלחת הראשונה היא מחובת תגלחת וחטאת העוף באה על ספק והרי לא נאכלת.

הלכה ט[עריכה]

במה דברים אמורים שהוא מגלח ארבע תגלחות כשהיה קטן או אשה אבל האיש אינו מגלח מספק לא תגלחת טומאה ולא תגלחת צרעת שמא טהור הוא ונמצא מקיף פאת ראשו שלא במקום מצוה לפיכך אינו מגלח אלא תגלחת טהרה בלבד שאין ארבע תגלחות אלו לעכב אלא למצוה.

הלכה י[עריכה]

נזיר שנצטרע ודאי ונטמא בספק כיצד הוא עושה אחר שיטהר מצרעתו מזה בשלישי ובשביעי ומגלח תגלחת טומאה ומתחיל למנות נזירותו כלה שהרי נפלו הימים הראשונים בספק טומאה שנטמא ומביא קרבן טהרה ושותה ביין ומאחר שיביא קרבן צרעת אוכל בקדשים.

הלכה יא[עריכה]

נטמא ודאי והיה מצורע בספק וטהר מספק צרעתו מונה ימי נזירותו שלימה ואחר כך מגלח תגלחת הנגע שאין תגלחת ספק נגעו דוחה נזירות ואח"כ מונה שבעת ימים שבין תגלחת מצורע הראשונה לתגלחת שניה ומגלח ומביא קרבנותיו ואוכל בקדשים ומזה בשלישי ושביעי ואח"כ מונה שבעה אחרים לטומאת מת ומגלח תגלחת טומאה ואחר כך מונה נזירותו כולה.

הלכה יב[עריכה]

וכן אם היה טמא ומצורע בודאי לאחר שיטהר מצרעתו מגלח תגלחת צרעת הראשונה ומזה בשלישי ובשביעי ומגלח ראשו וזקנו בשביעי והיא תגלחת שניה של צרעת ומביא קרבנותיו בשמיני ואוכל בקדשים וסופר שבעה ומגלח תגלחת טומאה ואחר כך סופר ימי נזירות שלימה ומביא קרבן טהרה ושותה ביין.

הלכה יג[עריכה]

למה סופר שבעה שאין שבעת ימי הטומאה עולין בשבעת ימי ספירה שבין תגלחת ותגלחת של מצורע.

הלכה יד[עריכה]

האומר הריני נזיר אם אעשה כך וכך או אם לא אעשה וכיוצא בזה הרי זה רשע ונזירות כזו מנזירות רשעים הוא אבל הנודר לה' דרך קדושה הרי זה נאה ומשובח ועל זה נאמר נזר אלהיו על ראשו קדש הוא לה' ושקלו הכתוב כנביא (שנאמר) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים:

סליקו להו הלכות נזירות בס"ד.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.