ביאור:משנה נזיר פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

נזירות ומשפחה[עריכה]

חטיבה I: נזיר בעקבות חבריו[עריכה]

ראו בתחילת המסכת, הלשון "הריני כזה", הדומה למשנתנו.

בתוספתא ג, ב-ג מסייגים את ההצטרפות לנזירות בתנאי שתהיה תוך כדי דיבור מהנדר של הראשון.

התפסת הנזירות אפשרית גם באיברים המשתתפים בנזירות כגון פה או שיער, וגם בדברים שחייו של הנודר תלויים בהם, כגון ראש או כבד.

(א) מי שאמר "הריני נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני", "ואני" - כולם נזירין.

הותר נדר הנזירות הראשון - הותרו כולן.
הותר האחרון - האחרון מותר, וכולם אסורין.

אמר "הריני נזיר",

ושמע חבירו ואמר "פי - כפיו", ו"שערי - כשערו" - הרי זה נזיר.

חטיבה II: נזירות האשה הנשואה[עריכה]

לפי המקרא יכולה אשה לנדור נזירות. חז"ל מצמצמים תופעה זו על ידי השוואת נדרי הנזירות לנדרים אחרים, שאותם יכול בעלה להפר לה. וראו דעת ר' יוסי ור' שמעון בתוספתא ג, ו, שאפילו אם לא הפר את נזירותה יכול הבעל להוציא אותה בלי כתובה!

…"הריני נזיר", ושמעה אשתו ואמרה "ואני"

מיפר את שלה, ושלו - קיים בדומה לדין "הותר האחרון".

…"הריני נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" - אינו יכול להפר: שהרי אישר את הנדר שלה.


אפילו אם לא אמר "ואני", אבל אישר את היוזמה שלה - אינו יכול להפר. אבל במקרה הראשון הנדר לא חל בזמן שאמר "ואת?", ולכן ניתן להפר אותו.

וראו בתוספתא ג, ד, שהמנגינה חשובה, ואם תלה את נזירותו בהסכמתה להצטרף אליו והיא סירבה - גם הוא אינו נזיר.

(ב) "הריני נזיר, ואת?" ואמרה "אמן" - מיפר את שלה, ושלו - קיים.

"הריני נזירה, ואתה?" ואמר "אמן" - אינו יכול להפר:


(ג) האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים

הרי זו סופגת את הארבעים.

ראו את מחלוקת התנאים בעניין בתוספתא ג, ו.

וראו את דברי ר' יהודה שם בהלכה ז, על גבר שנדרו הותר בידי חכם.

הפר לה בעלה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה

והיתה שותה ביין, ומטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים.
רבי יהודה אומר: אם אינה סופגת את הארבעים - תספוג מכת מרדות!

הזכות של הבעל להפר את נזירות אשתו, וכן הזכות של הבן לבטל את הנזירות שהטיל עליו אביו (לקמן משנה ו) - עלולות ליצור ספקות אם הפרישו את הכספים. וראו גם מעילה ג, ב, לגבי מקרה דומה, שהנזיר מת לפני שהביא את הקרבנות.

בהמה שהופרשה בטעות מעדר הבעל - היא חולין, וראו גם לקמן ה, ג.

(ד) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה

אם שלו היתה בהמתה - תצא ותרעה בעדר.
ואם שלה היתה בהמתה - החטאת תמות, והעולה תקרב עולה,
והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.
היו לה מעות סתומים שהתכוונה לממן מהם את קרבנותיה - יפלו לנדבה.
מעות מפורשים - דמי חטאת ילכו לים המלח, כמו מות הבהמה לא נהנים ולא מועלים בהן.
דמי עולה - יביאו עולה ומועלים בהן.
דמי שלמים - יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:


מדובר בבעל שלא שמע על הנדר עד שהושלם, והתחילה בטקס סיום הנזירות! - ועיינו לקמן ו, ט, לגבי המשמעות של תחילת הטקס.

אם גלחה לטומאתה יכול הבעל להפר, כי היא עוד צריכה להשלים את הנזירות.

לדעת רבי גם ברגע האחרון, לפני שגילחה - יכול הבעל להפר.

(ה) נזרק עליה אחד מן הדמים - אינו יכול להפר.

רבי עקיבא אומר: אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות גם בטרם נזרק הדם - אינו יכול להפר.
במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה.
אבל בתגלחת הטומאה - יפר, שהוא יכול לומר "אי אפשי באשה מנוולת".
רבי אומר: אף בתגלחת הטהרה - יפר,
שהוא יכול לומר "אי אפשי באשה מגולחת":


חטיבה III: נזירות הבן והאב[עריכה]

המשנה וכן משנה ז נפתחת בציטוט מסוטה ג, ח.

המשנה מגבילה את הדרת הבן. אמנם לפי תוספתא ג, ט, "ב"ה אומרים אדם מדיר את בנו בנזיר" (ויש שם נוסחאות שונות), אבל ההדרה מוגבלת ובעניין זה נוטים לדעת בית שמאי, שאוסרים על האב להדיר את בנו.

הדרת הבן מבוססת על התפיסה שהבן הוא רכוש האב ולכן יכול האב להדיר אותו.

כזכור, נזירות שמשון הוטלה על אמו, אבל לא היא יזמה אותה. נזירות שמואל היא יוזמה של אמו, והיא סותרת את המשנה, וראו בסוף המסכת.

המשנה טוענת שלמרות שהאב יכול להדיר את בנו, יש לבן הזדמנויות רבות לחמוק ממחויבות לנזירות זו, על ידי גילוח או מחאה על הנזירות. אם בוטלה הנזירות - דין הקרבנות כדין קרבנות האשה שפורטו במשנה ד.

אפילו אם לא מחה, אלא התבגר והביא שתי שערות בזמן הנזירות - הנזירות מתבטלת, לפי תוספתא ג, ט.

(ו) האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.

כיצד? נוהגים אם האב הדיר - והנזירות בטלה? - גלח, או שגלחוהו קרוביו, מחה או שמחו קרוביו התבטלה הנזירות!
היתה לו בהמה מופרשת - החטאת תמות, והעולה תקרב עולה,
והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה.
מעות מפורשין - דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין.
דמי עולה - יביאו עולה ומועלין בהן.
דמי שלמים - יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם:


הגבר יורש את רכוש אביו, ולכן יכול להשתמש בכספים שהפריש.

לדעת ר' יוסי אם נדר נזירות לאחר המוות, או אם הכספים היו מפורשים - אינו משתמש בכספים, אבל אם היה נזיר בשעת המוות והכספים היו סתומים - יכול.

וראו תוספתא ג, ט, שהתנאי שהמעות יהיו סתומים אינו מיוחס שם לר' יוסי אלא לר' יהודה

(ז) האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

כיצד? מי שהיה אביו נזיר, והפריש מעות על נזירותו, ומת
ואמר "הריני נזיר, על מנת שאגלח על מעות אבא".

אמר רבי יוסי: הרי אלו יפלו לנדבה! אין זה "מגלח על נזירות אביו"

איזהו שמגלח על נזירות אביו?
מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו, ומת
זהו שמגלח על נזירות אביו!