ביאור:משנה נזיר פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

הפרק חוזר לנושא שנדון בפרק ב, של נזירות בטעות. אבל כאן הנזירות אינה נתפסת כקרבן, אלא כדבר לא רצוי וכעונש.

נזירות כבעיה[עריכה]

חטיבה I: הקדש ונזירות בטעות[עריכה]

המחלוקת הזאת דומה למחלוקתם לעיל בפרק ב: לדעת בית שמאי המילים שיצאו מפיו מחייבות, ולדעת בית הלל רק הכוונה הסבירה מחייבת.

במקרה הנדון מפרשים בית שמאי, כאילו אמר: השור שיצא ראשון מוקדש, ואני מניח שהוא יהיה שחור. בית הלל מפרשים: אם יצא שור שחור - הקדש, ואם לא - לא.

המקרה מזכיר את הסיפור של יפתח (שופטים יא לא), אלא שהוא לא אמר מי לדעתו יצא מהבית.

(א) בית שמאי אומרים: הקדש טעות - הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.

כיצד? - אמר "שור שחור שיצא מביתי ראשון - הרי הוא הקדש", ויצא לבן

בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש:


(ב) "דינר זהב שיעלה בידי ראשון - הרי הוא הקדש", ועלה של כסף

בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
"חבית של יין שתעלה בידי ראשונה - הרי היא הקדש", ועלתה של שמן
בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש:


הנזיר אינו רוצה בנזירות ומבקש מהחכם להתיר את הנדר. לשיטת ב"ש הבהמה המופרשת עדיין קדושה, אבל ראו תוספתא ג, י, שם מודים ב"ש לבית הלל בעניין זה.

לגבי מעשר בהמה, ראו בכורות ט, ח.

(ג) מי שנדר בנזיר, ונשאל לחכם, ואסרו - מונה משעה שנדר.

נשאל לחכם, והתירו - היתה לו בהמה מופרשת - תצא, ותרעה בעדר.

אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה, שהוא הקדש טעות

שתצא ותרעה בעדר?

אמרו להן בית שמאי: אי אתם מודים במי שטעה, רועה שטעה בספירת הבהמות למעשר בהמה וקרא לתשיעי "עשירי",

ולעשירי "תשיעי", ולאחד עשר "עשירי" - שהוא מוקדש?

אמרו להם בית הלל: לא השבט קידשו: שהרי גם העשירי מקודש, למרות שקרא לו "תשיעי"

ומה, אילו טעה והניח את השבט על שמיני, ועל שנים עשר - שמא עשה כלום? ראיה נוספת שלא הכינוי "עשירי" מקדש את הבהמה.
אלא: כתוב שקדש את העשירי - הוא קדש את התשיעי ואת אחד עשר! ואין מדובר בהקדש טעות


אם לא היתה לו בהמה - הנזירות אינה חלה, כשם שאם הנזירות אינה חלה - אינו חייב בבהמה. זאת התשובה של בית שמאי לטענת בית הלל במשנה ג.

הטעות של נחום המדי מרמזת לטעות של מונה הכבשים במשנה ג, שם כולם קדושים, וכאן, כיוון שנזרו לפני החורבן - גם כן כולם נזירים.

אבל ראו תוספתא ג, י, שהטעות היתה במעמד הבהמות של הנזירים לאחר שהותרה הנזירות שלהם.

(ד) מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה

אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר - הרי זה נזיר.
ואם משנגנבה בהמתו נזר - אינו נזיר.

וזו טעות טעה נחום המדי, כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב

אמר להם נחום המדי: אלו הייתם יודעים שבית המקדש חרב, הייתם נוזרים?
אמרו לו: לא, והתירן נחום המדי.
וכשבא הדבר אצל חכמים - אמרו לו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש אפילו אם ידע שהוא עומד להיחרב - נזיר.
ומשחרב בית המקדש - אינו נזיר:


חטיבה II: נזירות של התערבות[עריכה]

מחלוקות בית שמאי ובית הלל כשיטותיהם במשנה א ובפרק ב. ר' טרפון אינו מקבל נזירות על תנאי, כלומר שבשעת הנדר לא היה ודאי לנודר שהוא מקבל על עצמו נזירות. כדעת ת"ק (כנראה ר' יהודה) לעיל ב, ח.

האוירה המתוארת היא של שיח המזלזל בנדר, ויתכן שבגלל זה בית שמאי מחמירים וקובעים שכולם נזירים או לפחות ספק נזירים. יתכן גם שטעמם הוא שהם מבחינים בין קבלת הנזירות לבין התנאי, שהרי בשעה שאמרו לא ידעו בבירור מי בא מולם, וראו גם במשנה ו.

אחד משני הראשונים הוא נזיר, ולכן דברי השלישי תמיד נכונים, ולפי בית הלל הוא אינו נזיר. וראו דוגמאות נוספות לשיטתם בתוספתא נדרים א, ה.

לגבי הלשון "הריני נזיר ש...", היא מתפרשת כקללה לנודר אם לא יתקיים התנאי. כלומר, הנזירות נתפסת כעונש לנודר על כך שטעה בדבריו.

(ה) היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן

אמר אחד מהן: "הריני נזיר אם איני צודק בדברי, שזה פלוני", ואחד אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני"
"הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "...שאין אחד מכם נזיר",
"...ששניכם נזירים", "...שכלכם נזירים"
בית שמאי אומרים: כולם נזירין,
ובית הלל אומרים: אינו נזיר, אלא מי שלא נתקיימו דבריו.
ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר:


ראו לעיל ב, ח. ר' שמעון לשיטתו, שנזירות ספק מחייבת בירור.

(ו) הרתיע לאחוריו מי שבא מולם, ולכן אי אפשר לברר מי היה - אינו נזיר.

רבי שמעון אומר: יאמר "אם היה כדברי - הריני נזיר חובה,
ואם לאו - הריני נזיר נדבה".


ראו בכורים ב, ח, שהכוי הוא יצור גבולי בין בהמה לחיה. לכן כל הטענות נכונות במידה מסוימת - ולכן כולם נזירים מספק.

במקרה זה הספק אינו ניתן עקרונית לבירור, בניגוד למשנה ו, ולכן גם ת"ק המקל שם מחמיר כאן.

האומר "...שאין אחד מכם נזיר" הוא נזיר, כי הנזירות של כל אחד מהם היא בספק; ויתכן כדברי רש"י והירושלמי, שהמשנה היא כב"ש.

(ז) ראה את הכוי. ואמר "הריני נזיר שזה חיה", "הריני נזיר שזה אינו חיה"

"הריני נזיר שזה בהמה", "הריני נזיר שאין זה בהמה"
"הריני נזיר שזה חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה"
"הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר"
"הריני נזיר שכלכם נזירים" - הרי כולם נזירים: